https://chabadpedia.co.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=66.90.77.6חב"דפדיה - תרומות המשתמש [he]2026-05-07T20:36:07Zתרומות המשתמשMediaWiki 1.43.1https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A7%D7%A0%D7%AA_%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D&diff=94692תקנת לימוד הרמב"ם2011-01-10T15:24:46Z<p>66.90.77.6: /* מסלולי הלימוד */</p>
<hr />
<div>[[תמונה:הרבי עם רמבם לעם.JPG|left|thumb|250px|הרבי בפתח ה[[סוכה]] עם ספר הרמב"ם בידו]]<br />
'''תקנת לימוד הרמב"ם''' היא תקנה ללימוד יומי בספר "יד החזקה" ל[[רמב"ם]], אותו ייסד [[הרבי]] באחרון של פסח בשנת [[תשמ"ד]]. מטרת התקנה היא, לאחד את עם ישראל בלימוד כל התורה שבעל פה, שהרמב"ם הוא היחיד שמביא את כל דיני התורה, ולא רק אלו הנהוגים כיום.<br />
==מסלולי הלימוד==<br />
התקנה קיימת בשלשה מסלביום ג בתמוז 19 ביוני מציינים חסידי חב"ד את יום פטירתו של הרבי מליובאוויטש. שלוש עשרה שנה עברו מאז "הסתלק" על פי המינוח החב"די המנהיג הנערץ, ולמרבה הפלא תנועת חב"ד שיש שהספידו אותה אחר פטירת מנהיגם עדיין חיה ותוססת. לא זו בלבד, המתחקה אחר תנועה זו מגלה שדווקא בשנים אלו, שהם פועלים ללא מנהיג, נפח הפעילות החב"די הכפיל ושילש את כוחו. מספר שליחי חב"ד בשנת 2007 הוא מעל 3000 שליחים, גידול של מאות אחוזים ממספר השליחים בשנת 1994. <br />
<br />
מה סוד כוחה של תנועת חב"ד לאחר פטירת המנהיג? ומדוע הם לא ממנים מנהיג חדש? ד"ר יצחק קראוס מאוניברסיטת בר אילן, החוקר תנועה זו בעשור השנים האחרון, מגיש לקורא את פרי מחקרו בשפה קלה מרתקת וקולחת. בספר דן קראוס במהפכה של תנועת חב"ד תחת מנהיגותו של הרבי מליובאוויטש בשישים השנים האחרונות. הוא חושף את המוטיב המשיחי של תנועה זו שהוא המניע לפעילות החב"דית רבת ההיקף. החל בחב"דניק העומד בקרן רחוב ומניח תפילין לעוברים ושבים, דרך בתי חב"ד המצויים כמעט בכל מקום על פני הגלובוס וכלה בפן הפחות מוכר, ניסיון לשכנע גויים לקיים את שבע מצוות בני נח. <br />
<br />
מהי המטרה בפעולות אלה? הבאת המשיח. ולשאלה מה סוד כוחה של תנועה זו? התשובה ברורה: הציפיה למשיח! ולכן כל עוד משיח לא בא ימשכו פעולות אלו יותר ויותר, כי אנחנו מצויים ממש קרוב ממש לביאתו, כפי שנהג הרבי לומר. <br />
<br />
המתח המשיחי בחב"ד הגיע למפלס הגבוה ביותר בשנתיים שלפני פטירתו של הרבי, בעת שהיה חולה. מאמיניו ציפו שהוא יקום ממיטת חוליו ויתגלה כמשיח. וכשתקווה זו הכזיבה חסידי חב"ד התעשתו במהיביום ג בתמוז 19 ביוני מציינים חסידי חב"ד את יום פטירתו של הרבי מליובאוויטש. שלוש עשרה שנה עברו מאז "הסתלק" על פי המינוח החב"די המנהיג הנערץ, ולמרבה הפלא תנועת חב"ד שיש שהספידו אותה אחר פטירת מנהיגם עדיין חיה ותוססת. לא זו בלבד, המתחקה אחר תנועה זו מגלה שדווקא בשנים אלו, שהם פועלים ללא מנהיג, נפח הפעילות החב"די הכפיל ושילש את כוחו. מספר שליחי חב"ד בשנת 2007 הוא מעל 3000 שליחים, גידול של מאות אחוזים ממספר השליחים בשנת 1994. <br />
<br />
מה סוד כוחה של תנועת חב"ד לאחר פטירת המנהיג? ומדוע הם לא ממנים מנהיג חדש? ד"ר יצחק קראוס מאוניברסיטת בר אילן, החוקר תנועה זו בעשור השנים האחרון, מגיש לקורא את פרי מחקרו בשפה קלה מרתקת וקולחת. בספר דן קראוס במהפכה של תנועת חב"ד תחת מנהיגותו של הרבי מליובאוויטש בשישים השנים האחרונות. הוא חושף את המוטיב המשיחי של תנועה זו שהוא המניע לפעילות החב"דית רבת ההיקף. החל בחב"דניק העומד בקרן רחוב ומניח תפילין לעוברים ושבים, דרך בתי חב"ד המצויים כמעט בכל מקום על פני הגלובוס וכלה בפן הפחות מוכר, ניסיון לשכנע גויים לקיים את שבע מצוות בני נח. <br />
<br />
ביום ג בתמוז 19 ביוני מציינים חסידי חב"ד את יום פטירתו של הרבי מליובאוויטש. שלוש עשרה שנה עברו מאז "הסתלק" על פי המינוח החב"די המנהיג הנערץ, ולמרבה הפלא תנועת חב"ד שיש שהספידו אותה אחר פטירת מנהיגם עדיין חיה ותוססת. לא זו בלבד, המתחקה אחר תנועה זו מגלה שדווקא בשנים אלו, שהם פועלים ללא מנהיג, נפח הפעילות החב"די הכפיל ושילש את כוחו. מספר שליחי חב"ד בשנת 2007 הוא מעל 3000 שליחים, גידול של מאות אחוזים ממספר השליחים בשנת 1994. <br />
<br />
מה סוד כוחה של תנועת חב"ד לאחר פטירת המנהיג? ומדוע הם לא ממנים מנהיג חדש? ד"ר יצחק קראוס מאוניברסיטת בר אילן, החוקר תנועה זו בעשור השנים האחרון, מגיש לקורא את פרי מחקרו בשפה קלה מרתקת וקולחת. בספר דן קראוס במהפכה של תנועת חב"ד תחת מנהיגותו של הרבי מליובאוויטש בשישים השנים האחרונות. הוא חושף את המוטיב המשיחי של תנועה זו שהוא המניע לפעילות החב"דית רבת ההיקף. החל בחב"דניק העומד בקרן רחוב ומניח תפילין לעוברים ושבים, דרך בתי חב"ד המצויים כמעט בכל מקום על פני הגלובוס וכלה בפן הפחות מוכר, ניסיון לשכנע גויים לקיים את שבע מצוות בני נח. <br />
<br />
מהי המטרה בפעולות אלה? הבאת המשיח. ולשאלה מה סוד כוחה של תנועה זו? התשובה ברורה: הציפיה למשיח! ולכן כל עוד משיח לא בא ימשכו פעולות אלו יותר ויותר, כי אנחנו מצויים ממש קרוב ממש לביאתו, כפי שנהג הרבי לומר. <br />
<br />
המתח המשיחי בחב"ד הגיע למפלס הגבוה ביותר בשנתיים שלפני פטירתו של הרבי, בעת שהיה חולה. מאמיניו ציפו שהוא יקום ממיטת חוליו ויתגלה כמשיח. וכשתקווה זו הכזיבה חסידי חב"ד התעשתו במהירות, והציבו משימה ישנה-חדשה: הבאת המשיח. הרבי היה ראוי להיות משיח, ולהתגלות כמשיח, אולם עדיין לא הושלמה המשימה להכשיר את העולם לקביום ג בתמוז 19 ביוני מציינים חסידי חב"ד את יום פטירתו של הרבי מליובאוויטש. שלוש עשרה שנה עברו מאז "הסתלק" על פי המינוח החב"די המנהיג הנערץ, ולמרבה הפלא תנועת חב"ד שיש שהספידו אותה אחר פטירת מנהיגם עדיין חיה ותוססת. לא זו בלבד, המתחקה אחר תנועה זו מגלה שדווקא בשנים אלו, שהם פועלים ללא מנהיג, נפח הפעילות החב"די הכפיל ושילש את כוחו. מספר שליחי חב"ד בשנת 2007 הוא מעל 3000 שליחים, גידול של מאות אחוזים ממספר השליחים בשנת 1994. <br />
<br />
מה סוד כוחה של תנועת חב"ד לאחר פטירת המנהיג? ומדוע הם לא ממנים מנהיג חדש? ד"ר יצחק קראוס מאוניברסיטת בר אילן, החוקר תנועה זו בעשור השנים האחרון, מגיש לקורא את פרי מחקרו בשפה קלה מרתקת וקולחת. בספר דן קראוס במהפכה של תנועת חב"ד תחת מנהיגותו של הרבי מליובאוויטש בשישים השנים האחרונות. הוא חושף את המוטיב המשיחי של תנועה זו שהוא המניע לפעילות החב"דית רבת ההיקף. החל בחב"דניק העומד בקרן רחוב ומניח תפילין לעוברים ושבים, דרך בתי חב"ד המצויים כמעט בכל מקום על פני הגלובוס וכלה בפן הפחות מוכר, ניסיון לשכנע גויים לקיים את שבע מצוות בני נח. <br />
<br />
מהי המטרה בפעולות אלה? הבאת המשיח. ולשאלה מה סוד כוחה של תנועה זו? התשובה ברורה: הציפיה למשיח! ולכן כל עוד משיח לא בא ימשכו פעולות אלו יותר ויותר, כי אנחנו מצויים ממש קרוב ממש לביאתו, כפי שנהג הרבי לומר. <br />
<br />
המתח המשיחי בחב"ד הגיע למפלס הגבוה ביותר בשנתיים שלפני פטירתו של הרבי, בעת שהיה חולה. מאמיניו ציפו שהוא יקום ממיטת חוליו ויתגלה כמשיח. וכשתקווה זו הכזיבה חסידי חב"ד התעשתו במהירות, והציבו משימה ישנה-חדשה: הבאת המשיח. הרבי היה ראוי להיות משיח, ולהתגלות כמשיח, אולם עדיין לא הושלמה המשימה להכשיר את העולם לקראת בואו. על פי המסורת החב"דית המנהיג השביעי הוא האחרון, כמו השבת שהיא סוף ימי השבוע, וברור שהאחרון בשושלת הוא המשיח. המשימה מוטלת על כל חסיד חב"ד ולכן יש צורך להגביר פעילות להחשת התגלותו של הרבי כמשיח, ולא להתייאש ולהחליף מנהיג.<br />
<br />
ראת בואו. על פי המסורת החב"דית המנהיג השביעי הוא האחרון, כמו השבת שהיא סוף ימי השבוע, וברור שהאחרון בשושלת הוא המשיח. המשימה מוטלת על כל חסיד חב"ד ולכן יש צורך להגביר פעילות להחשת התגלותו של הרבי כמשיח, ולא להתייאש ולהחליף מנהיג.<br />
<br />
מהי המטרה בפעולות אלה? הבאת המשיח. ולשאלה מה סוד כוחה של תנועה זו? התשובה ברורה: הציפיה למשיח! ולכן כל עוד משיח לא בא ימשכו פעולות אלו יותר ויותר, כי אנחנו מצויים ממש קרוב ממש לביאתו, כפי שנהג הרבי לומר. <br />
<br />
המתח המשיחי בחב"ד הגיע למפלס הגבוה ביותר בשנתיים שלפני פטירתו של הרבי, בעת שהיה חולה. מאמיניו ציפו שהוא יקום ממיטת חוליו ויתגלה כמשיח. וכשתקווה זו הכזיבה חסידי חב"ד התעשתו במהירות, והציבו משימה ישנה-חדשה: הבאת המשיח. הרבי היה ראוי להיות משיח, ולהתגלות כמשיח, אולם עדיין לא הושלמה המשימה להכשיר את העולם לקראת בואו. על פי המסורת החב"דית המנהיג השביעי הוא האחרון, כמו השבת שהיא סוף ימי השבוע, וברור שהאחרון בשושלת הוא המשיח. המשימה מוטלת על כל חסיד חב"ד ולכן יש צורך להגביר פעילות להחשת התגלותו של הרבי כמשיח, ולא להתייאש ולהחליף מנהיג.<br />
<br />
רות, והציבו משימה ישנה-חדשה: הבאת המשיח. הרבי היה ראוי להיות משיח, ולהתגלות כמשיח, אולם עדיין לא הושלמה המשימה להכשיר את העולם לקראת בואו. על פי המסורת החב"דית המנהיג השביעי הוא האחרון, כמו השבת שהיא סוף ימי השבוע, וברור שהאחרון בשושלת הוא המשיח. המשימה מוטלת על כל חסיד חב"ד ולכן יש צורך להגביר פעילות להחשת התגלותו של הרבי כמשיח, ולא להתייאש ולהחליף מנהיג.<br />
<br />
ולים:<br />
*שלשה פרקים ליום - סיום כל הי"ד החזקה תוך אחד עשרה חודש. <br />
*פרק ליום - סיום כל הי"ד החזקה תוך כשנתיים ותשעה חודשים.<br />
*לימוד [[ספר המצוות לרמב"ם]] (במסלול זה נלמדות בכל יום המצוות העוסקות בנושא הנלמד באותו היום במסלול של שלושה פרקים והוא מסתיים במקביל אליו)<br />
<br />
==השתלשלות התקנה==<br />
בהתוועדות שבת “וישב”, כ’ כסלו תשד”מ, אשר הייתה למעשה המשך להתוועדות י”ט כסלו שחל באותה שנה ביום שישי, הזכיר הרבי ועורר על כך שכבר הגיע הזמן לערוך חלוקה דומה לחלוקת הש"ס בלימוד ספר משנה-תורה להרמב”ם. <br />
<br />
הדברים משום מה לא ירדו לפועל באופן מיידי, אבל [[ישיבת חב"ד קזבלנקה|בישיבת חב"ד בקזבלנקה-מרוקו]], בה התגורר הרמב”ם מספר שנים, למדו התמימים את שיחת הרבי שנאמרה באותה שבת, והחליטו להיות ה’נחשונים’ לקיים את הוראת הרבי. הם ישבו וחשבו איך הם יכולים לקדם משהו בעניין. לקראת י’ שבט, יום הנשיאות, הגו התמימים רעיון: לקחת את החיבור “משנה תורה” ולחלק אותו בין הציבור התורני. <br />
<br />
החלוקה נערכה לפי ה”הלכות” ונטלו בה חלק השלוחים, הרבנים, תלמידי הישיבה ובני התורה שבעיר. סוכם שהתמימים שניאור זלמן בלומנפלד ובנימין סרברנסקי, ייטלו את המשימה על שכמם. היוזמה התקבלה בהתלהבות בצבור התורני. יש לזכור שבמרוקו של לפני עשרים שנה חיו אלפי יהודים ובתוכם מספר גדול של בני תורה וברי אוריין. <br />
<br />
השליח הרב [[יהודה לייב רסקין]] נרתם לעזור לעניין, והתמימים יצאו לשטח: לכולל האברכים שתחת הנהלת השליח המסור הרה”ח שלום איידלמן שליט”א, בתי הרבנים, בתי-הכנסת ולכל מקום שידם הגיעה כדי לזכות מה שיותר יהודים בהשתתפות במבצע. גם הרב [[בנימין אליהו גורודצקי]], בא כוחו של הרבי באירופה ואפריקה, הוזמן ליטול חלק במבצע. ואכן, בתוך שבועיים ימים הושלמה משימת החלוקה. <br />
<br />
אחדות מרשימה נוצרה בין כל הגורמים בעולם התורה במרוקו. רבה הראשי של מרוקו כיום, הרב אהרון מונסונגו שליט”א, נענה בכבוד רב להצעה שהובאה לפניו באופן אישי על-ידי אחד התמימים שזכה לקבלת פנים מאירה והבעת שביעות-רצון מהיוזמה. הוא גילה כי כבר עשרים שנה הוא מקיים קביעות-לימוד ברמב”ם בכל מוצאי שבת. <br />
<br />
מסלול הלימוד היה מי’ שבט עד י”א ניסן, ודו”ח נשלח אל הרבי (ראוי להזכיר שבי”א ניסן תשד”מ החלה שנת הפ”ג לרבי, ומניין ההלכות בכל היד החזקה הוא כידוע - פ”ג). כל ה”הלכות” חולקו למעט “הלכות שלוחין ושותפין” אשר נלמדו על ידי כל התמימים יחדיו. הסיבה: תחושת השליחות עמה חיו התמימים עשרים וארבע שעות ביממה עודדה אותם ל’קאך’ מיוחד בהלכות אלו. לבקשתם, הרב שלמה מטוסוב, השליח הראשי ומנהל הישיבה, מסר את השיעור. <br />
<br />
בחודש אדר א’ קבלו התמימים מכתב כללי-פרטי מהרבי שאת עצם שליחתו פירשו כהבעת תשואות-חן מצד הרבי. המכתב פותח במילים: “המכתב הדו”ח והמצו”ב נתקבל ות”ח”. עתה היה ברור לכל שהיוזמה אכן הסבה נחת רוח לרבי. <br />
<br />
==התייחסות הרבי לתקנת הרמב"ם==<br />
<br />
בי”א ניסן תשד”מ. הרבי עורך סיום על הרמב”ם. הוא אינו מציין דבר בקשר למבצע שזה עתה הסתיים במרוקו, אך התמימים בקזבלנקה הבינו אז עפעס טוט זיך דא. אחד עשר יום לאחר מכן, בהתוועדות אחרון-של-פסח העלה הרבי שוב את היוזמה לחלוקה כללית של הרמב”ם. וזה תוכן הדברים (בלתי מוגה): <br />
<br />
“כשם שבנוגע ללימוד הש”ס חילקו וקבעו ללמוד חלק מסוים בכל יום ויום, הרי טוב ונכון שיעשו כן גם בנוגע ללימוד הרמב”ם לחלק לשיעורים קבועים מדי יום ביומו, באופן שיוכלו לסיימו עד יום הולדת הרמב”ם בשנה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה. ואז - יעשו עוד הפעם “סיום” על הרמב”ם. <br />
<br />
ומפרט הרבי: <br />
<br />
“בנוגע ללימוד הש”ס, כל אחד לומד מסכת אחת במשך השנה, וכולם יחדיו מצטרפים ללימוד הש”ס כולו. וטעם הדבר - מפני צוק העיתים שאין כאו”א יכול ללמוד בעצמו את הש”ס כולו. <br />
<br />
וזה כמה שנים שמחכה הנני אולי יתעוררו לעשות כן גם בנוגע ללימוד הרמב”ם, עד שסוף כל סוף נתעוררו על זה בא’ המדינות דאחינו הספרדים - שחילקו את ספר הרמב”ם באופן שכאו”א לקח על עצמו חלק מסוים, כך שסיימו את לימוד הרמב”ם בסמיכות ליום הולדתו של הרמב”ם השתא. <br />
<br />
אמנם כל מי שיכול לקבל על עצמו - בלי נדר, כמובן - ללמוד בעצמו את כל ספר הרמב”ם במשך השנה, טוב ונכון ביותר שילמד בעצמו את כל ספר הרמב”ם, ולא רק חלק מסוים בלבד, עי”ז שמצטרף ביחד עם עוד כמה וכמה מישראל”. <br />
<br />
עתה נכנס הרבי לפרטים ומסביר מדוע חשוב שכל אחד ילמד את כל ספר “משנה תורה”: <br />
<br />
“וטעם הדבר - מכיון שישנו חילוק עקרוני בין לימוד הש”ס ללימוד הרמב”ם: <br />
<br />
ידוע הכלל שהרמב”ם סומך על מה שכתב בהלכות שלפני זה ולא על מה שכתב בהלכות שלאחרי זה. ומזה מובן, שלימוד הרמב”ם צריך להיות על הסדר דווקא - דאם לא כן, עלול הוא לדייק מסתימת דברי הרמב”ם שההלכה היא כך וכך, בה בשעה שלאמיתו של דבר דיוק זה אינו נכון, מכיון שהרמב”ם הסתמך על מ”ש בהלכות שלפנ”ז. משא”כ בלימוד הש”ס - הנה אף שישנו טעם לכך שמסכת פלונית באה לאחרי מסכת פלונית, מכל מקום, סדר זה אינו נוגע להלכה, מכיון שלא קיים הכלל שמסדר הש”ס סמך על מה שכתב במסכת שלפני זה, ולכן, אין כל הכרח שלימוד הש”ס יהיה על הסדר. <br />
<br />
ונמצא, שאם יחלקו את הרמב”ם בין כל הלומדים (כשם שמחלקים את הש”ס) - הרי זה שילמד הלכה מאוחרת לפני שלמד את ההלכה שלפניה, עלול הוא ללמוד ולדייק בדברי הרמב”ם שבטעות יסודם, מכיון שעדיין לא למד את דברי הרמב”ם בהלכות שלפני זה, ששם הבהיר הרמב”ם ושלל טעות זו. <br />
<br />
ולכן, העצה היעוצה היא - שכל אחד ילמד בעצמו את כל ספר הרמב”ם, ועל הסדר דווקא, שאז יהיה הלימוד כדבעי. <br />
<br />
וכאמור - לחלק את הלימוד באופן כזה שמידי יום ביומו ילמד סכום מסוים של הלכות, כך שיוכל לסיים את הספר כולו לקראת יום הולדתו של הרמב”ם, הבעל”ט”. <br />
<br />
דברים ברוח זו אמר הרבי גם ביחידות הכללית לאורחים שהתקיימה ימים ספורים לאחר חג הפסח. הרבי הוסיף וציין שכאשר כולם ילמדו את כל ההלכות יפעל הדבר אחדות נפלאה והדבר יוביל למציאת שפה לימודית משותפת בין הלומדים שיוכלו להתפלפל ולחדש באותו עניין. <br />
<br />
או אז נכנסה תקנת לימוד הרמב”ם לתודעת ההמונים ויצאה לדרך. בתחילה לא היה מושג ברור מאיפה להתחיל ואיך בדיוק לערוך את חלוקת השיעורים. חברי ה[[וועד להפצת שיחות]] ערכו את החלוקה [ב"פתח-דבר" למורה שיעור לרמב"ם כתוב שכ"ק אדמו"ר שליט"א עשה את החלוקה] במסלול שלושת הפרקים והגישו לרבי את המורה שיעור להגהה ואישור, ומאז ועד היום ממומשת התקנה הקדושה והמאחדת בכל תפוצות ישראל. <br />
<br />
יהודי מרוקו קבלו הודעה רשמית מהתמימים על התקנה הכלל עולמית במנשר שהפיצו התלמידים השלוחים: <br />
<br />
“בשבח והודי’ לק-ל, אנו שמחים לבשר שבהמשך לחלוקת הרמב”ם שארגנו בין הרבנים והחכמים דמדינתנו (שגם כבודו השתתף בחלוקה זו) דיבר כ”ק אדמו”ר שליט”א אודותה בההתוועדות ד”אחרון של פסח”, ובין השאר התבטא שזה כמה שנים שמחכה שיתעוררו לארגן חלוקה על ספר “יד החזקה” להרמב”ם (כמו שמארגנים כבר על התלמוד בבלי וירושלמי), וסוכ”ס נתעוררו לארגנו באחת המדינות דאחינו הספרדים (מרוקו). <br />
<br />
“ובהמשך הסביר שמפני כמה סיבות (כדלקמן) כדאי שיארגנו לימוד יומי על הרמב”ם, דהיינו שיחלקו את ספר היד החזקה באופן שכל אחד ילמד את השיעור הזה, ויסיים את כל ספר היד במשך שנה. והמעלה על לימוד בדרך זו ולא בדרך שכל אחד ילמד רק חלק אחד מהספר ולא את כל הספר (יבואר לקמן במצ”ב). <br />
<br />
“ולאלו שיקבלו הידיעה בקשר להלימוד הזה אחרי שכבר התחילו הלימוד, יתחיל ללמוד מהשיעור היומי (הנדפס בהחוברת שאנו שולחים) ובהזדמנות שיוכל להשלים מה שחיסר ישלים”. <br />
<br />
“וזה כמה שנים שמחכה הנני אולי יתעוררו לעשות כן גם בנוגע ללימוד הרמב”ם, עד שסוף כל סוף נתעוררו על זה בא’ המדינות דאחינו הספרדים - שחילקו את ספר הרמב”ם באופן שכאו”א לקח על עצמו חלק מסוים, כך שסיימו את לימוד הרמב”ם בסמיכות ליום הולדתו של הרמב”ם השתא”.<br />
<br />
==סיום הרמב"ם==<br />
[[תמונה:סיום רמבם.jpg|left|thumb|250px|מעמד סיום הרמב"ם באולם '[[אהלי תורה]]' שב[[קראון הייטס]]]]<br />
בתום מחזורי לימוד ה[[רמב"ם]], על פי תקנת הרבי, עורכים סיום במעמד קבל ועדה.<br />
<br />
===מקורות מנהג הסיום===<br />
א. מנהג ישראל (תורה היא) שעושים שמחה לגמרה של תורה<REF> ש"פ לך לך תנש"א – התוועדויות ע' 267: "בתורה שבכתב, ומזה מובן גם בנוגע לתושבע"פ, משנה תורה".</REF> ומכל שכן וקל וחומר מהשמחה שבסיום מסכת אחת על ידי יחיד מישראל, ועל אחת כמה וכמה בסיום לימוד הרמב"ם ש"מקבץ לתורה שבעל פה כולה" על ידי רבים מישראל<REF>שם הערה 12: ""כשמסיימים מסכתא מצוה לשמוח ולעשות סעודה ונקראת סעודת מצוה" (רמ"א יו"ד סרמ"ו סכ"ו)".</REF><br />
<br />
ב. השמחה לגמרה של משנה תורה היא גם לאלה שסדר הלימוד שלהם הוא פרק אחד ליום, כיון שכולם לומדים ומסיימים משנה תורה להרמב"ם, לימוד שוה ממש<REF> תנש"א שם ע' 268: "שם בנוגע לסיום מסכת – איתא בגמרא "אמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מדרבנן דשלים מסכתי' עבידנא יומא טבא לרבנן", היינו, שה"יומא טבא" (שמחה) הוא לא רק ללומד ומסיים המסכתא ("צורבא מדרבנן דשלים מסכתי'"), אלא גם לשאר התלמידים ("רבנן" סתם) שלא למדו וסיימו מסכת זו, שגם אצלם נעשה "יומא טבא" (שמחה) [הערה: להעיר ממנהג ישראל בתענית בכורים שגם אלה שלא למדו וסיימו המסכת משתתפים בסעודת מצוה דסיום המסכת ואינם מתענים], ולא רק שמשתתפים בשמחה של רב אחר, אלא ששמחה זו נעשית השמחה שלהם ("יומא טבא לרבנן"), כמו השמחה של לומד ומסיים המסכת [הערה: ועפ"ז יומתק מאמרו של אביי "כי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתא עבידנא יומא טבא לרבנן" – שאביי (ולא (רק) ה"צורבא מרבנן דשלים מסכתי'") עושה "יומא טבא לרבנן"]. <br />
<br />
ומהטעמים לזה – כיון שכולם עוסקים בלימוד אחד, הן אלה שלומדים מסכתא זו, והן אלה שלומדים שאר מסכתות, שמתאחדים כולם ביחד – כמודגש בחלוקת הש"ס שחשיב כאילו כל אחד מהלומדים (שלמד מסכתא אחת) למד כל הש"ס. <br />
<br />
ומזה מובן במכ"ש וק"ו בנוגע לעניננו – שכיון שכולם לומדים ומסיימים משנה תורה להרמב"ם, לימוד שוה ממש (ולא רק שכל אחד למד מסכת אחרת, אלא שמתאחדים בהחלוקה דכל הש"ס), והחילוק שביניהם אינו אלא במשך זמן הלימוד (בשנה אחת, או בשלש שנים), הרי בודאי וכו'". <br />
</REF> הרי בודאי שגם אלה שמסיימים הלימוד בשלש שנים משתתפים בשמחה לגמרה של תורה ע"י הלומדים בשנה אחת<REF>תנש"א שם ע' 267-8: "(כהמנהג הפשוט אצל רוב לומדי הרמב"ם), כמו בתורה שבכתב, שגם מי שמשלים את התורה בשלש שנים משתתף בשמחה לגמרה של תורה (שמחת תורה) ע"פ המנהג הפשוט בכל ישראל שמשלימין את התורה בשנה אחת (נוסף על השמחה לגמרה של תורה כשיסיימו הלימוד שלהם בשלש שנים)".</REF><br />
<br />
ג. [הנ"ל הוא] על אחת כמה וכמה לאלה שלומדים ספר המצוות להרמב"ם כפי שנחלק באופן מקביל ללומדי משנה תורה להרמב"ם ג' פרקים ליום, שהסיום שלהם הוא באותו זמן שמסיימים הלימוד דג' פרקים ליום<REF> תנש"א שם ע' 268 - הערה 13.</REF>.<br />
<br />
ד. יתירה מזה – השמחה לגמרה של משנה תורה שייכת גם לאלה שלעת-עתה אינם משתתפים בלימוד שיעור יומי ברמב"ם, דכיון שלימוד משנה תורה בכל שנה נתפשט בתפוצות ישראל, הרי הסיום הוא שמחה דכלל ישראל<REF>תנש"א שם ע' 268: "וכמו בשמחת-תורה שע"פ מנהג ישראל משתתפים בה כל ישראל ממש (גם אלה שלעת-עתה אינם עוסקים בלימוד התורה), מצד השייכות דכל ישראל לכל התורה כולה – "מורשה קהלת יעקב"".</REF>.<br />
<br />
===מטה חגיגות הרמב"ם===<br />
בשנת [[תשמ"ה]], עם סיום המחזור הראשון של לימוד הרמב"ם היומי, נוסד "מטה חגיגות הרמב"ם" במטרה לארגן עשרות חגיגות סיום בכל רחבי הארץ ובראש הסיום המרכזי במעמד רבבות. בראש המטה עמדו הרב [[ישראל הלפרין]] והרב [[אריה לייב קפלן]]. מטה זה, כשאר מוסדות חב"ד באותה תקופה בארץ הקודש, היה כפוף ל[[ארגון הגג]].<br />
<br />
בשנת [[תשמ"ח]] עברו תפקידי המטה ל"מטה הרמב"ם היומי".<br />
<br />
===מטה הרמב"ם היומי===<br />
בשנת [[תשמ"ח]], עם סיום המחזור השלישי בלימוד הרמב"ם היומי וכהמשך לפעילות "מטה חגיגות הרמב"ם", נוסד "מטה הרמב"ם היומי" במטרה לארגן עשרות חגיגות סיום בכל רחבי הארץ - ובראש הסיום המרכזי במעמד רבבות, ובמטרה להפיץ את בשורת לימוד הרמב"ם, חלוקת ספרי רמב"ם ומורי שיעורים, חלוקת עלוני הסברה בנושא, ועוד.<br />
<br />
המטה פועל תחת [[צעירי אגודת חב"ד (ישראל)|צעירי אגודת חב"ד]] ב[[ארץ ישראל]] ומנוהל על ידי הרב [[נפתלי רוט]] והרב [[ישראל הלפרין]]. תקופה מסוימת היה הרב [[זמרוני ציק]] חבר במטה.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
*[http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=29454 ליקוט הוראות מהרבי אודות סיום המרב"ם]<br />
*[http://chabad.info/index.php?url=ctt_he השיעור היומי ברמב"ם]<br />
*[http://chabad.info/newvideo/video.php?id=1872 שיחת הרבי אודות עריכת סיומים - וידאו]<br />
<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
[[קטגוריה:תקנות חב"ד]]</div>66.90.77.6https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A9%D7%93%22%D7%9E&diff=94691תשד"מ2011-01-10T15:23:58Z<p>66.90.77.6: /* אירועים */</p>
<hr />
<div>[[קובץ:תשדמ.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרבי, תשד"מ]]<br />
ראשי התיבות של שנת תשד"מ (1984) הינם: תהיה שנת דברי משיח.<br />
<br />
==אירועים==<br />
<br />
*[[הרבי]] פותח השנה בהכרזה שהשנה היא תביום ג בתמוז 19 ביוני מציינים חסידי חב"ד את יום פטירתו של הרבי מליובאוויטש. שלוש עשרה שנה עברו מאז "הסתלק" על פי המינוח החב"די המנהיג הנערץ, ולמרבה הפלא תנועת חב"ד שיש שהספידו אותה אחר פטירת מנהיגם עדיין חיה ותוססת. לא זו בלבד, המתחקה אחר תנועה זו מגלה שדווקא בשנים אלו, שהם פועלים ללא מנהיג, נפח הפעילות החב"די הכפיל ושילש את כוחו. מספר שליחי חב"ד בשנת 2007 הוא מעל 3000 שליחים, גידול של מאות אחוזים ממספר השליחים בשנת 1994. <br />
<br />
מה סוד כוחה של תנועת חב"ד לאחר פטירת המנהיג? ומדוע הם לא ממנים מנהיג חדש? ד"ר יצחק קראוס מאוניברסיטת בר אילן, החוקר תנועה זו בעשור השנים האחרון, מגיש לקורא את פרי מחקרו בשפה קלה מרתקת וקולחת. בספר דן קראוס במהפכה של תנועת חב"ד תחת מנהיגותו של הרבי מליובאוויטש בשישים השנים האחרונות. הוא חושף את המוטיב המשיחי של תנועה זו שהוא המניע לפעילות החב"דית רבת ההיקף. החל בחב"דניק העומד בקרן רחוב ומניח תפילין לעוברים ושבים, דרך בתי חב"ד המצויים כמעט בכל מקום על פני הגלובוס וכלה בפן הפחות מוכר, ניסיון לשכנע גויים לקיים את שבע מצוות בני נח. <br />
<br />
מהי המטרה בפעולות אלה? הבאת המשיח. ולשאלה מה סוד כוחה של תנועה זו? התשובה ברורה: הציפיה למשיח! ולכן כל עוד משיח לא בא ימשכו פעולות אלו יותר ויותר, כי אנחנו מצויים ממש קרוב ממש לביאתו, כפי שנהג הרבי לומר. <br />
<br />
המתח המשיחי בחב"ד הגיע למפלס הגבוה ביותר בשנתיים שלפני פטירתו של הרבי, בעת שהיה חולה. מאמיניו ציפו שהוא יקום ממיטת חוליו ויתגלה כמשיח. וכשתקווה זו הכזיבה חסידי חב"ד התעשתו במהירות, והציבו משימה ישנה-חדשה: הבאת המשיח. הרבי היה ראוי להיות משיח, ולהתגלות כמשיח, אולם עדיין לא הושלמה המשימה להכשיר את העולם לקראת בואו. על פי המסורת החב"דית המנהיג השביעי הוא האחרון, כמו השבת שהיא סוף ימי השבוע, וברור שהאחרון בשושלת הוא המשיח. המשימה מוטלת על כל חסיד חב"ד ולכן יש צורך להגביר פעילות להחשת התגלותו של הרבי כמשיח, ולא להתייאש ולהחליף מנהיג.<br />
<br />
הי' שנת דברי משיח. <br />
<br />
*הרבי מעורר – בקשר למצב העולם – על דבר הוספה בתפלה ובקשה, על ידיד זה שכל אחד ואחת (בלי הפרש באיזה נוסח הוא מתפלל) יאמר לפני התפלה (בשחרית) "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך", ולאחרי כל תפלה מהג' תפלות "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך". <br />
<br />
*הרבי מעורר שמן הראוי להשתדל שילדי ישראל בגיל החינוך יבואו במגע רק עם צעצועים בדמות [[בעלי חיים טהורים]] ולא להיפך. וכן בנוגע להוצאה לאור של חוברת וכיוצא בזה שיש בהם ציורים ותמונות של בע"ח – להשתדל שישתמשו בציורים של בע"ח טהורים דוקא. <br />
<br />
*הרבי מייסד [[תומכי תמימים יוהנסבורג|ישיבה גדולה ב"יוהנסבורג]]" דרום אפריקה. <br />
<br />
*הרבי הורה להדפיס את [[ספר התניא]] בכל עיר ועיירה שיש בה יהודים (שלא נדפס שם ע"ע). <br />
<br />
*הרבי מעורר שכל אחד ואחת מבני ישראל בכחו ובחובתו לתבוע כביכול מהקב"ה גאולה האמיתית והשלימה ע"י [[משיח]] צדקנו תיכף ומיד. <br />
<br />
*הרבי הורה להדפיס הוצאה מיוחדת של ספר התניא ושבסיומו יכלול צילומי כל השערים של ספרי התניא שנדפסו עד עתה. <br />
<br />
*הרבי מציע שכל אחד [[תקנת הרמב"ם|יקבע שיעור יומי בספר משנה תורה]] – יד החזקה – להרמב"ם, שעל ידי זה מתאחדים כל בני ישראל בלימוד הכולל את התורה כולה.<br />
<br />
<br />
{{תש"א תש"נ}}<br />
<br />
{{תש"א}}</div>66.90.77.6https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%94_%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%93%D7%A6%D7%A7%D7%99&diff=94690שמחה גורודצקי2011-01-10T15:23:18Z<p>66.90.77.6: /* בנו */</p>
<hr />
<div>[[תמונה:שמחה גורדוצקי.jpg|left|thumb|250px|תמונתו האחרונה ערב [[יום כיפור]] תשד"מ]]<br />
הרב ה[[חסיד]] '''שמחה גורודצקי''' נולד בשלהי חודש [[מנחם אב]] בשנת [[תרס"ג]] בעיר [[באברויסק]] –ביילרוסיה. <br />
<br />
בשנת [[תרפ"ג]] החל לפעול בשליחות [[אדמו"ר הריי"צ]], ברחבי ברית המועצות. ר' שמחה פעל ב[[מסירות נפש]] עצומה, ובהתמדה גדולה למען חיזוק היהדות והחסידות. במשך מספר שנים היה ב[[שליחות]] בעיר [[סמרקנד]] שבאוזבקיסטן (שם היו מספר שנים לפניו שלוחי [[אדמו"ר הרש"ב]] – הרב [[שלמה יהודה לייב אליעזרוב]] והרב [[חיים נאה]]), שם פעל גדולות ונצורות.<br />
<br />
הקומוניסטים רדפוהו והוא נאסר כמה פעמים. את מסכת יסוריו פרש בספר [[יהדות הדממה]]. היה סמל למסירות נפש לנחת רוח [[פורטל:נשיאי חב"ד|רבותינו נשיאינו]]<br />
<br />
מאסרו המרכזי ארך עשר שנים תמימות. <br />
<br />
בשנת [[תשכ"ד]] יצא מברית המועצות ועלה ל[[ארץ הקודש]], שם השתקע ב[[כפר חב"ד]] ומונה למזכיר [[ועד כפר חב"ד]]. בשנות הלמ"דים היה ממקימי [[ישיבת הבוכרים]] בכפר חב"ד. <br />
<br />
נפטר בל' [[תשרי]] [[תשד"מ]] והוא בן שמונים.<br />
<br />
==בנו==ביום ג בתמוז 19 ביוני מציינים חסידי חב"ד את יום פטירתו של הרבי מליובאוויטש. שלוש עשרה שנה עברו מאז "הסתלק" על פי המינוח החב"די המנהיג הנערץ, ולמרבה הפלא תנועת חב"ד שיש שהספידו אותה אחר פטירת מנהיגם עדיין חיה ותוססת. לא זו בלבד, המתחקה אחר תנועה זו מגלה שדווקא בשנים אלו, שהם פועלים ללא מנהיג, נפח הפעילות החב"די הכפיל ושילש את כוחו. מספר שליחי חב"ד בשנת 2007 הוא מעל 3000 שליחים, גידול של מאות אחוזים ממספר השליחים בשנת 1994. <br />
<br />
מה סוד כוחה של תנועת חב"ד לאחר פטירת המנהיג? ומדוע הם לא ממנים מנהיג חדש? ד"ר יצחק קראוס מאוניברסיטת בר אילן, החוקר תנועה זו בעשור השנים האחרון, מגיש לקורא את פרי מחקרו בשפה קלה מרתקת וקולחת. בספר דן קראוס במהפכה של תנועת חב"ד תחת מנהיגותו של הרבי מליובאוויטש בשישים השנים האחרונות. הוא חושף את המוטיב המשיחי של תנועה זו שהוא המניע לפעילות החב"דית רבת ההיקף. החל בחב"דניק העומד בקרן רחוב ומניח תפילין לעוברים ושבים, דרך בתי חב"ד המצויים כמעט בכל מקום על פני הגלובוס וכלה בפן הפחות מוכר, ניסיון לשכנע גויים לקיים את שבע מצוות בני נח. <br />
<br />
מהי המטרה בפעולות אלה? הבאת המשיח. ולשאלה מה סוד כוחה של תנועה זו? התשובה ברורה: הציפיה למשיח! ולכן כל עוד משיח לא בא ימשכו פעולות אלו יותר ויותר, כי אנחנו מצויים ממש קרוב ממש לביאתו, כפי שנהג הרבי לומר. <br />
<br />
המתח המשיחי בחב"ד הגיע למפלס הגבוה ביותר בשנתיים שלפני פטירתו של הרבי, בעת שהיה חולה. מאמיניו ציפו שהוא יקום ממיטת חוליו ויתגלה כמשיח. וכשתקווה זו הכזיבה חסידי חב"ד התעשתו במהירות, והציבו משימה ישנה-חדשה: הבאת המשיח. הרבי היה ראוי להיות משיח, ולהתגלות כמשיח, אולם עדיין לא הושלמה המשימה להכשיר את העולם לקראת בואו. על פי המסורת החב"דית המנהיג השביעי הוא האחרון, כמו השבת שהיא סוף ימי השבוע, וברור שהאחרון בשושלת הוא המשיח. המשימה מוטלת על כל חסיד חב"ד ולכן יש צורך להגביר פעילות להחשת התגלותו של הרבי כמשיח, ולא להתייאש ולהחליף מנהיג.<br />
<br />
<br />
*הרב [[מרדכי גורודצקי]] יו"ר ועד [[נחלת הר חב"ד]]<br />
<br />
==ראו גם==<br />
<br />
* [[סמרקנד]]<br />
* [[ישיבת הבוכרים]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* [[יהדות הדממה (ספר)|יהדות הדממה]]<br />
<br />
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב|גורודצקי שמחה]]<br />
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ|גורודצקי שמחה]]<br />
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א|גורודצקי שמחה]]</div>66.90.77.6https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%A0%D7%97_%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%A7%D7%99&diff=94689ישראל נח בליניצקי2011-01-10T15:22:33Z<p>66.90.77.6: /* משפיע בסמרקנד */</p>
<hr />
<div>[[תמונה:ישראל נח בלינצקי.jpg|left|thumb|250px|הרה"ח ר' ישראל נח בליניצקי]]<br />
הרב '''ישראל נח בליניצקי''', המכונה ‘[[ישראל נח הגדול]]’, נולד בחודש [[ניסן]] [[תרמ"ג]]. בצעירותו זכה ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] בצילם של ה[[אדמו"ר הרש"ב]] וה[[אדמו"ר הריי"צ]]. היה מה[[משפיע|משפיעים]] החשובים בדור הקודם והנוכחי. הרב בליניצקי היה ממנהלי ישיבות [[תומכי תמימים קרמנצ'וג]], [[תומכי תמימים סמרקנד]] ו[[תומכי תמימים ברינואה]], ואת כל פעלו למען '[[תומכי תמימים]]' עשה בהתנדבות גמורה. <br />
<br />
== מנהל תומכי תמימים קרעמנצ'וג==<br />
בשנים הקשות של הקומוניזם, ניהל ב[[מסירות נפש]] את ישיבת [[תומכי תמימים קרמנצ'וג| המחתרתית בקרעמנצ’וג]] שבאוקראינה - אחד הסניפים המרכזיים של הישיבה באותם ימים.<br />
<br />
בקרעמנצ'וג היה ראש המדברים בהתוועדויות, ולמעשה היה מנהיג קהילת ליובאוויטש בעיר בשנות הצ'.<br />
<br />
ביום ג בתמוז 19 ביוני מציינים חסידי חב"ד את יום פטירתו של הרבי מליובאוויטש. שלוש עשרה שנה עברו מאז "הסתלק" על פי המינוח החב"די המנהיג הנערץ, ולמרבה הפלא תנועת חב"ד שיש שהספידו אותה אחר פטירת מנהיגם עדיין חיה ותוססת. לא זו בלבד, המתחקה אחר תנועה זו מגלה שדווקא בשנים אלו, שהם פועלים ללא מנהיג, נפח הפעילות החב"די הכפיל ושילש את כוחו. מספר שליחי חב"ד בשנת 2007 הוא מעל 3000 שליחים, גידול של מאות אחוזים ממספר השליחים בשנת 1994. <br />
<br />
מה סוד כוחה של תנועת חב"ד לאחר פטירת המנהיג? ומדוע הם לא ממנים מנהיג חדש? ד"ר יצחק קראוס מאוניברסיטת בר אילן, החוקר תנועה זו בעשור השנים האחרון, מגיש לקורא את פרי מחקרו בשפה קלה מרתקת וקולחת. בספר דן קראוס במהפכה של תנועת חב"ד תחת מנהיגותו של הרבי מליובאוויטש בשישים השנים האחרונות. הוא חושף את המוטיב המשיחי של תנועה זו שהוא המניע לפעילות החב"דית רבת ההיקף. החל בחב"דניק העומד בקרן רחוב ומניח תפילין לעוברים ושבים, דרך בתי חב"ד המצויים כמעט בכל מקום על פני הגלובוס וכלה בפן הפחות מוכר, ניסיון לשכנע גויים לקיים את שבע מצוות בני נח. <br />
<br />
מהי המטרה בפעולות אלה? הבאת המשיח. ולשאלה מה סוד כוחה של תנועה זו? התשובה ברורה: הציפיה למשיח! ולכן כל עוד משיח לא בא ימשכו פעולות אלו יותר ויותר, כי אנחנו מצויים ממש קרוב ממש לביאתו, כפי שנהג הרבי לומר. <br />
<br />
המתח המשיחי בחב"ד הגיע למפלס הגבוה ביותר בשנתיים שלפני פטירתו של הרבי, בעת שהיה חולה. מאמיניו ציפו שהוא יקום ממיטת חוליו ויתגלה כמשיח. וכשתקווה זו הכזיבה חסידי חב"ד התעשתו במהירות, והציבו משימה ישנה-חדשה: הבאת המשיח. הרבי היה ראוי להיות משיח, ולהתגלות כמשיח, אולם עדיין לא הושלמה המשימה להכשיר את העולם לקראת בואו. על פי המסורת החב"דית המנהיג השביעי הוא האחרון, כמו השבת שהיא סוף ימי השבוע, וברור שהאחרון בשושלת הוא המשיח. המשימה מוטלת על כל חסיד חב"ד ולכן יש צורך להגביר פעילות להחשת התגלותו של הרבי כמשיח, ולא להתייאש ולהחליף מנהיג.<br />
<br />
==משפיע ב[[סמרקנד]]== <br />
<br />
במהלך ה[[שואה]] נמלט יחד עם בני משפחתו ל[[סמרקנד]] שם היוה דמות של [[משפיע]]. בימי ה[[שואה]] הטרופים פתח את ביתו לרווחה ואירח פליטים יהודיים.<br />
<br />
==בישיבת [[תומכי תמימים ברינואה]]==<br />
<br />
עם תום ה[[שואה]] הבריח את הגבול יחד עם בני משפחתו והגיע לצרפת, שם מונה על ידי אדמו”ר הריי”צ לעבוד במסגרת ישיבת [[תומכי תמימים ברינואה]]. בתפקידו זה עסק במשך שלושים וחמש שנים במסירות רבה תוך שהוא מהוה דמות מופת לתלמידי הישיבה. <br />
<br />
הוא היה בברינואה כ”אבא של כולם”, [[אנ"ש]] ו[[תמים|התמימים]] היו מתייעצים איתו בבעיותיהם, ידעו שאין לו שום נטיות חיצוניות. הוא היה שותף לכל החלטות הישיבה, ובאסיפות ההנהלה היה ראש המדברים - וכולם מאוד העריכו את דעתו בכל דבר מכיון שידעו שהוא איש אמת.<br />
<br />
מאז הקמתה של ישיבת תומכי תמימים בברינואה, היה ר’ ישראל נח חלק בלתי נפרד ממנה. בשלהי שנת [[תש"ז]] הוקמה הישיבה ובנוסף לצוות שניהל בפועל את הישיבה מינה אדמו”ר הריי”צ ועד רוחני וגשמי לישיבה, כשבמינויים מקבל ר’ ישראל נח שני תפקידים חשובים. <br />
<br />
כאמור בפועל היתה הנהלה לישיבה והועדים היו אמורים לסייע להנהלת הישיבה. כסגן יו”ר הועד הרוחני היה ר’ ישראל נח מגיע מפריז - שם היה גר בתחילה - לישיבה בברינואה בכדי לבחון את התלמידים. ואילו כיו”ר הועד הגשמי היה מנהל את חשבונות הישיבה, שכן שנים רבות עבד בתחום זה במפעל לטבק בקרעמנצ’וג. גם כשהגיע לגיל מופלג עוד היה מתעסק עם החשבונות. <br />
<br />
רבים מתלמידי הישיבה זוכרים בודאי כיצד מידי יום היה המשפיע ומנהל הישיבה הרב החסיד [[ניסן נמנוב]] נכנס לביתו של ר’ ישראל נח (בבניין הישיבה בברינואה) ומדבר איתו כשעה, לא רבים יודעים שעל אף שכבר הגיע לגבורות הי’ מחשב בזמן זה יחד עם ר’ ניסן את כל ההוצאות וההכנסות של הישיבה. <br />
<br />
חשוב להדגיש כי את תפקיד מנהל החשבונות, (בו שימש עד שנותיו האחרונות), מילא ר’ ישראל נח ללא כל תמורה! <br />
<br />
בשנים הראשונות לתפקידו התגורר ר’ ישראל נח בפריז, ומידי חודש הי’ מגיע למספר ימים לישיבה על מנת לסדר את החשבונות. בבואו הי’ משתתף בדיוני הנהלת הישיבה, מעיר ומציע וכו’<br />
<br />
בשנת תש”ז אדמו”ר הריי”צ הורה לו שלא לנסוע לארצות הברית אלא שישתדל להגיע ל[[ארץ הקודש]], וזאת עוד טרם מונה לתפקידו בישיבה (אג”ק חלק ט’ עמוד רמה): “אין כדאי שיתעניין בדבר נסיעתו לארצות הברית אבל טוב שישתדל לעלות לארץ ישראל, ואין לו לחוש מהחום דהתם כי בריא הוא”. <br />
<br />
אולם, לאחרי שבשלהי שנת תש”ז מינה אדמו”ר הריי’צ את ר’ ישראל נח לחבר בועד הרוחני והגשמי בישיבה כאמור, בוטלה הנסיעה. <br />
<br />
לאחר [[י' שבט תש"י]] המשיך ר’ ישראל נח בתפקידו בישיבה לפי בקשתו של [[הרבי]] [[מלך המשיח]]. <br />
<br />
במשך הזמן ביקש מספר פעמים רשות לעלות לארץ הקודש שם גרו בניו ופעם אף קנה דירה ב[[כפר חב"ד]]. אלא שהרבי העדיף כי יישאר בישיבה.<br />
<br />
בשנת [[תשכ"ג]] שוב עלה רעיון הנסיעה, וכשנסע בנו בכורו הרה”ח אהרן יוסף ע”ה לרבי ונכנס ל[[יחידות]], ביקש בשם אביו רשות לנסיעה לארץ הקודש. הרבי ענה (תוכן הדברים): וכי מה איכפת לו להישאר בישיבה והרי הוא מוסיף יראת שמיים במקום (בישיבה).<br />
<br />
== אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו ==<br />
<br />
ר’ ישראל נח היה בעל התפעלות, ומי ששמע אותו אומר את ה’אמן יהא שמיה רבא’, יודע שכל פעם זה היה משהו מיוחד. בכל פעם מחדש היו רואים על פניו ושומעים בקולו התרגשות מיוחדת. הוא היה אומר זאת בנעימה עריבה, בקול גבוה וכל מילה בהטעמה מיוחדת. מפורסם הדבר כי אדמו"ר הרש”ב נ’ע אמר, שה’אמן יהא שמי’ רבא’ של ר’ ישראל נח בוקע את כל הרקיעים. <br />
<br />
כך גם ב[[ספירת העומר]] היה מתפעל בכל פעם מחדש.<br />
<br />
כך גם בעת שהיה קורא את ההפטרה, קראה במנגינה של דביקות והתרגשות ובכל פעם הי’ בוכה תוך כדי קריאתה.<br />
<br />
== לב חסידי חם ==<br />
<br />
[[תמונה:ישראל נח בלניצקי מתפללPictureFileName.jpg|left|thumb|250px|הרב ישראל נח בלניצקי בתפילה]]<br />
<br />
ר’ ישראל נח היה בעל לב רחב ורגש נעלה. בשמחתו של השני היה שמח באמת כבשמחתו שלו, ולהיפך ח”ו, היה משתתף במוחש בצער הזולת.<br />
<br />
על טוב ליבו מעיד אדמו”ר הריי”צ במכתב ששיגר לחסיד שטען כי ר’ ישראל נח פגע בו (אג”ק חט’ו ע’ שי):<br />
<br />
'''“ולא אפונה אף רגע אחת כי ידידי יודע היטב אשר ר’ ישראל נח שי’ הוא אוהב ודורש טובתו הגשמי באמת לאמיתו, ואשר אינו שייך כלל לחפוץ לנגוע באיש יהיה מי שיהיה”.'''<br />
<br />
== מקושר בלב ונפש לרבותינו נשיאינו ==<br />
<br />
חסיד ומקושר הי’ ר’ ישראל נח ל[[פורטל:נשיאי חב"ד|רבותינו נשיאינו]]. בשעה שהגיעה הידיעה על שחרורו של אדמו”ר הריי”צ לקח בקבוק [[משקה]] ורץ ברחוב.<br />
<br />
כבר לפני הנשיאות זכה לקבל מ[[הרבי]] מכתב ארוך אותו למדו התמימים בעיון. במכתבו שהיה ממוען לרבי הריי’צ, הפנה ר’ ישראל נח לרבי שאלות עמוקות בעניין גבול ובלי גבול ו[[השגחה פרטית]], וזה המענה שקיבל (אג”ק ח’ד ע’ תה): <br />
<br />
'''“את מכתב שאלותיו בענייני דא”ח מסרתי לחתני הרה”ח הרה”ג הר’ מנחם מענדל שליט”א אשר יעיין בשאלותיו ויסדר המענות כפי אשר ימצא לנכון. וזה איזה זמן אשר הראני את מכתב תשובתו המפורט בכל ענייני שאלותיו ולא אפונה אשר ילמדו את מכתב תשובתו בעומק הראוי לו”.''' <br />
<br />
ואכן למכתבו של אדמו”ר הריי”צ צורף מכתב של הרבי ובו ביאורים על שאלותיו.<br />
<br />
ביאורים אלו מודפסים כיום ב[[אגרות קודש]] ח’ב ע’ שצב, ומתפרסים על ששה עמודים. ביאור זה הי’ ממוען אמנם אל ר’ ישראל נח אך התפרסם בין תלמידי הישיבה.<br />
<br />
אחרי [[הסתלקות|הסתלקותו]] של אדמו”ר הריי”צ, כשעוד לא חלפו שלושה חודשים, הי’ כבר ר’ ישראל נח מ[[התקשרות|המקושרים]] לרבי מלך המשיח. על בקשתו מהרבי ליטול את עול הנשיאות השיב לו הרבי במכתב מער’ח סיון - בשלילה: <br />
<br />
'''“ומה שכותב בנוגע אלי, קימחא טחינא טחין. איני יודע מה סיפרו לו, ואיני אחראי בעד זה... איך שרייב ניט עס פעלט מיר רבי, ווארום איך וויל זיין זיכער, רז דער רבי וועט מיר וייטער פירען. ווארום אויב חס ושלום כו’ איז ווי קען מען זיין רזוי [= אינני כותב כי חסר לי רבי כי רצוני להיות בטוח שהרבי ינהיג אותי גם הלאה, שכן אם חס ושלום כו’-איך אפשר ככה]. אלא ווי וועט זיין מיט חסידים - דררף דאס דער רבי ברזררגען דאס איז זיינע אחריות [= אלא איך יהי’ עם החסידים - צריך הרבי לדאוג זו אחריות שלו]“.'''<br />
<br />
== ברור כי הרבי הוא המשיח ==<br />
[[קובץ:ישראל נח.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כריכת ספר הביוגרפיה על הרב בליניצקי]]<br />
לקראת [[י' שבט תש"ל]] נסע הרב ניסן נמנוב לרבי, ובברינואה ישב ו[[התוועדות|התוועד]] עם התמימים ר’ ישראל נח. בדרך כלל בהתוועדויות בישיבה היה ר’ ניסן מתוועד ור’ ישראל נח לא הסכים לדבר אלא היה מקשיב. הפעם הסכים לומר כמה אימרות להם האזינו כולם בשקיקה. <br />
<br />
אחד מהענינים שדוברו, מהדהדים היטב אצל תלמידי הישיבה דאז: מדוע כשהרבי מזכיר בשיחותיו את אדמו”ר הריי”צ אומר ‘הרבי מו”ח’ (’דער רבי’ן דער שווער’), הרי הרבי שליט”א הוא הרבי שלנו וממילא אין צורך לומר “הרבי מו”ח”. והביא שהיתה הנהגה כזו גם אצל אדמו”ר הריי”צ בקשר לאביו אבל אח”כ זה פסק, וממילא גם אצל הרבי אחרי שעברו עשרים שנות נשיאות ודאי שצריך להיות כן. <br />
<br />
לנסוע לרבי בגשמיות לא זכה ר’ ישראל נח, יש התולים זאת בזקנתו וחולשתו. אולם כמיהתו והתקשרותו הגדולה לרבי בלטה לעין כל. <br />
רבים מהחסידים שגרו בזמנו בפאריז מספרים, כי בכל פעם שנסעו לרבי היה ר’ ישראל נח מלוום בהתרגשות רבה, וכששבו מחצרות קדשינו חקר אותם ודרש לדעת איך היה אצל הרבי והתעניין בפרטי פרטים על השיחות ומאמרים ואף בקשר לבריאותו של הרבי. “הוא שאל לא רק באופן כללי, היה איכפת לו מאוד וירד לפרטי פרטים”.<br />
<br />
== ברכת הרבי לאריכות ימים ==<br />
<br />
ר’ ישראל נח קיבל את ברכת הרבי לאריכות ימים. הי’ה זה בשנת [[תשי"ב]] כשעוד לא מלאו לו שבעים. הרבי כתב אליו באגרת: “בברכה לאריכות ימים ושנים טובות עם כל הפירושים”. ובכתב יד הוסיף הרבי “לו ולזוגתו שיחיו”. ואכן ברכה זו התגשמה גם ברעייתו שהאריכה ימים. <br />
<br />
ר’ ישראל נח נפטר בי' [[חשוון]] [[תשמ"ג]] והוא קרוב לבן מאה שנה. מנוחתו כבוד בהר הזיתים.<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
<br />
*[[ישראל נח הגדול]] - ספר המתעד את קורות חייו של הרב ישראל נח בליניצקי - מאת שניאור זלמן ברגר.<br />
<br />
== קישורים חיצונים ==<br />
<br />
*[http://chabad.info/index.php?url=article_he&id=53443 גלריית תמונות]<br />
*[http://chabad.info/index.php?url=article_he&id=32727 אודיו מתפילתו הלבבית של רבי ישראל נח]<br />
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב|בליניצקי]]<br />
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ|בליניצקי]]<br />
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א |בליניצקי]]</div>66.90.77.6https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D_%D7%9E%D7%A2%D7%A0%D7%93%D7%9C_%D7%A4%D7%95%D7%98%D7%A8%D7%A4%D7%A1&diff=94687מנחם מענדל פוטרפס2011-01-10T15:21:54Z<p>66.90.77.6: /* הילד היתום */</p>
<hr />
<div>[[תמונה:מענדל פוטרפס.jpg|left|thumb|250px|ר' מענדל פוטרפס בהתוועדות]][[קובץ:פוטרפס.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב פוטרפס אצל [[הרבי]] ב[[חלוקת דולרים]]]]<br />
<br />
ה[[משפיע]] הרב ר' '''מנחם מענדל פוטרפס''' - ידוע בכינויו: "ר' מענדל" -נולד בכ' [[תשרי]] [[תרס"ז]] בעיר פלשצניק שנמצאת ברוסיה הלבנה.<br />
אביו ששמו הוא גם כן מנחם מענדל, נפטר במגיפת הטיפוס שהשתוללה באותה עת - עוד לפני שהוא נולד. עקב כך אמו קראה לבנה על שם אביו.<br />
<br />
ר' מענדל הפך למושג ולסמל עוד בחייו, היה דוגמא ומופת של חייל המבצע כל פקודה שניתנה לו, אם זה בניהול מחתרתי של ישיבות [[תומכי תמימים]] תחת עיניהם הפקוחות של קלגסי הנ.ק.וו.ד, תוך גיוס כספים באמצעים שונים ומשונים ואם זה בפיקוד וניהול בריחת מאות ממשפחות [[אנ"ש]] מ[[ברית המועצות]] בתום [[מלחמת העולם השנייה]], אם זה בהקמת מוסדות חינוך על טהרת הקודש בלונדון ואם זה בתפקידו כ[[משפיע]] של ישיבת [[תומכי תמימים כפר חב"ד]].<br />
<br />
כל מקום ותחנה בחייו של ר' מענדל, הייתה מלאה וגדושה באירועים מסעירים ודרמטיים שהותירו את חותמם על חסידי וחסידות חב"ד, ובכל מקום שכזה, היה לר' מענדל תפקיד מרכזי ומשמעותי אותו מילא בנאמנות ובמסירות תוך התעלמות מוחלטת מהסכנות האורבות לפתחו. אך דומה, כי גולת הכותרת של כל פעילתו העניפה ומעשיו הרבים - הם משרתו כ[[משפיע]] בישיבת תומכי תמימים. ר' מענדל העמיד דור של תמימים - מקושרים ומסורים בלב ונפש לכ"ק [[אדמו"ר שליט"א]]. בשיעורי החסידות, בהנהגותיו בהליכותיו, בשיחותיו האישיו עם התלמידים תוך דאגה לשלומם, ובעיקר בהתוועדיותיו המעשירות והמרתקות, החדיר והשריש ר' מענדל במושפעיו את הצורך ואת העומק בהתקשרות אמיתית לנשיא הדור.<br />
<br />
הוא אף זכה להיות 'חסיד משולש' - דבר נדיר מאוד יחסית לגילו - חסיד של כ"ק [[אדמו"ר הרש"ב]], לאחרי זה של בנו וממלא מקומו כ"ק [[אדמו"ר הריי"צ]] ושל כ"ק [[אדמו"ר שליט"א]]. כמו כן, היה ידוע במשליו הרבים בעבודת ה', וגם בפרקי ה[[תניא]] שדירבן את תלמידיו ומושפעיו לחזור [[תניא]] בעל-פה. <br />
<br />
== הילד היתום ==<br />
=== הסבתא מרת רחל לאה ===<br />
ר' מענדל גדל אצל סבתו רחל-לאה מ[[נעוועל]]. סיפורים רבים מהלכים על אשה זו. היא הייתה ידועה כמהדרת במצוות בצורה מופלאה ביותר. יש אף האומרים כי היא נהגה ללבוש טלית קטן.<br />
בפסח הייתה מוסרת נפשה עבור הידור המצות. החל מקצירת החיטים וכלה ברידוד הבצק. היא מעולם לא בקשה שכר עבור עבודתה זו, פרט למה שבקשה באופן אישי: שכמות המצות המגיעה לה, תהא מהמצות הראשונות של התנור הראשון.<br />
<br />
ביום ג בתמוז 19 ביוני מציינים חסידי חב"ד את יום פטירתו של הרבי מליובאוויטש. שלוש עשרה שנה עברו מאז "הסתלק" על פי המינוח החב"די המנהיג הנערץ, ולמרבה הפלא תנועת חב"ד שיש שהספידו אותה אחר פטירת מנהיגם עדיין חיה ותוססת. לא זו בלבד, המתחקה אחר תנועה זו מגלה שדווקא בשנים אלו, שהם פועלים ללא מנהיג, נפח הפעילות החב"די הכפיל ושילש את כוחו. מספר שליחי חב"ד בשנת 2007 הוא מעל 3000 שליחים, גידול של מאות אחוזים ממספר השליחים בשנת 1994. <br />
<br />
מה סוד כוחה של תנועת חב"ד לאחר פטירת המנהיג? ומדוע הם לא ממנים מנהיג חדש? ד"ר יצחק קראוס מאוניברסיטת בר אילן, החוקר תנועה זו בעשור השנים האחרון, מגיש לקורא את פרי מחקרו בשפה קלה מרתקת וקולחת. בספר דן קראוס במהפכה של תנועת חב"ד תחת מנהיגותו של הרבי מליובאוויטש בשישים השנים האחרונות. הוא חושף את המוטיב המשיחי של תנועה זו שהוא המניע לפעילות החב"דית רבת ההיקף. החל בחב"דניק העומד בקרן רחוב ומניח תפילין לעוברים ושבים, דרך בתי חב"ד המצויים כמעט בכל מקום על פני הגלובוס וכלה בפן הפחות מוכר, ניסיון לשכנע גויים לקיים את שבע מצוות בני נח. <br />
<br />
מהי המטרה בפעולות אלה? הבאת המשיח. ולשאלה מה סוד כוחה של תנועה זו? התשובה ברורה: הציפיה למשיח! ולכן כל עוד משיח לא בא ימשכו פעולות אלו יותר ויותר, כי אנחנו מצויים ממש קרוב ממש לביאתו, כפי שנהג הרבי לומר. <br />
<br />
המתח המשיחי בחב"ד הגיע למפלס הגבוה ביותר בשנתיים שלפני פטירתו של הרבי, בעת שהיה חולה. מאמיניו ציפו שהוא יקום ממיטת חוליו ויתגלה כמשיח. וכשתקווה זו הכזיבה חסידי חב"ד התעשתו במהירות, והציבו משימה ישנה-חדשה: הבאת המשיח. הרבי היה ראוי להיות משיח, ולהתגלות כמשיח, אולם עדיין לא הושלמה המשימה להכשיר את העולם לקראת בואו. על פי המסורת החב"דית המנהיג השביעי הוא האחרון, כמו השבת שהיא סוף ימי השבוע, וברור שהאחרון בשושלת הוא המשיח. המשימה מוטלת על כל חסיד חב"ד ולכן יש צורך להגביר פעילות להחשת התגלותו של הרבי כמשיח, ולא להתייאש ולהחליף מנהיג.<br />
<br />
בין החסידים מהלכת שמועה כי בא' השנים היתה מחלוקת מסוימת בינה לבין החסיד הנודע ר' [[ישראל נח בלניצקי]] - למי משניהם מגיעות המצות הראשונות של התנור הראשון. משלא מצאו פשרה, הלכו לבית דין, ושם להפתעתם פסקו שהצדק עם מרת רחל-לאה ולה מגיעה מצות אלו. (יש לציין שלא ברור מתי והיכן אירע סיפור זה, מכיון שכאמור הסבתא גרה בנעוועל ואילו ר' [[ישראל נח בליניצקי]] התגורר ב[[קרעמנצ'וג]]).<br />
<br />
=== ביחידויות אצל כ"ק [[אדמו"ר הרש"ב]] ===<br />
<br />
הסבתא היתה ידידת נעורים של [[הרבנית שטערנא שרה]] ומתי שהייתה מגיעה לליובאוויטש, היתה באה לביתה ושם לצד מיחם תה - כפי שהיה נהוג אז אצל המשפחות המיוחסות - היו יושבות ומשחחות בסיפורי חב"ד ובמנהגי החסידים.<br />
<br />
==== היחידות הראשונה ====<br />
<br />
כשביקרה בליובאוויטש בשנת ה'תרע"ה, הביאה עמה את נכדה ר' מענדל שמלאו לו אז שמונה שנים. באחת מפגשותיה הקבועות אם אשת כ"ק [[אדמו"ר הרש"ב]], ביקשה מהרבנית שתכניס את ר' מענדל ליחידות אצל הרבי נ"ע. כמובן שהרבנית הסכימה ובחפץ לב, ולאחר החגים אכן נכנסה עם הילד לחדר בעלה ואמרה: "ער איז א נאמען זיין פאטער, ער איז רחל לאה'ס אן אייניקל, נעם אים אויף יחידות און בענטש אים"! (תרגום: הוא נקרא על שם אביו, והוא הנכד של רחל לאה. קבל אותו ליחידות וברך אותו).<br />
והרבי נתן לו ברכה ליראת שמים ומתוך אריכות ימים ושנים.<br />
<br />
==== נהפך למנהג קבע ====<br />
<br />
מעתה, נהפך הדבר למהג קבוע. כמעט מידי שנה, לקחה הסבתא מרת רחל-לאה את מנחם מענדל לליובאוויטש (ולאחר מכן לרוסטוב), והפעם האחרונה שזכה לשהות בצל קורתו של [[אדמו"ר הרש"ב|הרבי הרש"ב]] - היה בחודש תשרי ה'תר"פ כשהיה בן 13 שנים.<br />
<br />
== התמים מענדל פוטרפאס ==<br />
<br />
בסוף שנת ה'תר"פ, חזר מנחם מענדל לאמו, אך לא שהה שם הרבה זמן. עד שנת ה'תרפ"ד למד במחתרת בעיר קרמנצ'וג, וכשהבולשת הסובייטית חשפה את הישיבות המחתרתיות הוא נאלץ לברוח, ושנה לאחר מכן החל ללמוד בישיבות מחתרתיות בחרקוב, וויטבסק ונעוויל עד שנת ה'תרפ"ט - שאז נסגרה הישיבה על-ידי השלטונות - והתלמידים הרבים נאלצו להתפזר בין הישיבות המחתרתיות השונות.<br />
<br />
לאחר מכן '''המשפיע''' ר' מענדל סיפר על ימים אלו: <br />
<br />
הוא סיפר שכל ליל שישי הם היו ערים כולם. בעלי הנגלה היו לומדים נגלה, הבחורים החסידיים למדו חסידות, וכל אחד למד תורה כאוות נפשו. היו גם כאלה שאהבו את ה"חסידישע דברים בטלים"; הוא בעצמו נמנה אז על "בעלי הנגלה", אך מידי פעם נמשך גם לחבורת השובבים והיה "מאזין" לדיבוריהם.<br />
<br />
הוא אהב במיוחד את ההתוועדויות הרבות שם היו מתוועדים טובי המשפיעים בדור ההוא כמו ר' [[זלמן משה היצחקי]] הרה"ת ר' [[יצחק הורביץ]] הי"ד (איצ'ה דער מתמיד), ר' [[יחזקאל פייגין|יחזקאל (חאטשע) פייגין]], ועוד.<br />
[[תמונה:ר' מענדלPictureFileName.jpg|left|thumb|250px|בבית העלמין בצפת, ליד קברו של משפיעו ר' זלמן משה]]<br />
<br />
== השידוך והחתונה ==<br />
<br />
=== התקופה שלפני ===<br />
לפני כן, סופר על סגירת הישיבה בשנת ה'תרפ"ט. ר' מענדל הגיע אז לוויטבסק שם המשיך בלימודיו; ושנה לאחר מכן בהיותו בן 23 שנים, הוא נקרא לשמש כמשגיח ומשפיע לתלמידי התמימים בישיבה המחתרתית ביקטרינוסלב. הוא זוכר היטב את הדרת הכבוד שהיה לבחורי הישיבה לרב העיר הרב הגאון החסיד [[רבי לוי יצחק שניאורסון (אב אדמו"ר שליט"א)|רבי לוי יצחק]] - אביו של כ"ק [[אדמו"ר שליט"א]] - לבד מאי אילו חורים ש"באיצטלא של חסידות", היו מצרים את רגליו, מצקים לו ול"ע גרמו לו למורת רוח גדולה.<br />
<br />
=== מטפל בשידוכי אחיותיו ===<br />
ר' מענדל נסע אל ביתו אמו שבחרקוב. למרות היותו בן הזקונים - הצעיר שבמשפחה, החל לטפל בשידוכי שתי אחיותיו המבוגרות ממנו, במטרה להשיאן ל"בני-עליה", שבקרב התמימים. חפצו עלה בידו, וזמן קצר לאחר מכן, נישאה אחותו הבכירה להרה"ח ר' [[בן ציון שם טוב]], ואחותו הצעירה נישאה להרה"ח ר' [[יהושע זלמן סרברנסקי]] מאוסטרליה.<br />
<br />
=== השידוך ===<br />
באותה תקופה הציעו גם לו עצמו שידוכים מעולים ומכובדים. כשהצטברו אצלו מספר הצעות, הוא העביר אותם לכ"ק [[אדמו"ר הריי"צ]], ששהה אז בפולין, וכעבור זמן מה הגיע המענה: "הצעת קאראלעוויץ נכונה" - היה זה הרה"ח ר' בן ציון רובינסון, אשר כמובן התגורר בקאראלעוויץ והוא גם הציע לר' מענדל את בתו".<br />
<br />
ר' מענדל קם ונסע לקאראלעוויץ והתאכסן בשבת קודש בביתו של חמיו לעתיד, ובאותה שבת קודש ערכו קידוש כדת וכדין. ר' מענדל "לקח" הרבה משקה והתוועד עם הציבור, ובסיום ההתוועדות - נפל תחת השולחן ונרדם. כשהתעורר, והוא עדיין מתחת לשולחן, הייתה השעה אחר החצות הלילה במוצאי-שבת, ולפתע שומעות אוזניו את ר' בן ציון אומר לזוגתו: "נראה, שהבחור הזה הוא "א אמת'ר חסידישער בחור" (בחור חסידי אמיתי), שהרי בא "להתראות", ולמרות זאת לקח משקה, התוועד ונמצא כעת היכן שנמצא... הרי זה סימן, שהינו בחור חסידי אמיתי. אנו צריכים לעשות כל מאמץ בכדי שישאר כאן ויגמור איתנו את השידוך".<br />
<br />
ואכן, השידוך נגמר בשעה טובה ומוצלחת, והחתונה התקיימה בעירה של הכלה, ביום שלישי י' בתמוז ה'תרצ"ג - בהיותו בן 26 שנים וחצי.<br />
<br />
== אחרי החתונה ==<br />
<br />
אחרי חתונתו, נשאר זמן קצר אצל אמו בחרקוב, ולאחר מכן נסע יחד עם זוגתו הטריה לעיר בשם יגורובסק. (עיר זו הייתה מרוחקת ממוסקבה במרחק של כ - 100 ק"מ). למרות שפרש זמנית מעיסוקיו בישבות, לטובת ענייניו המשפחתיים, כבר הבחינו האחראים על הרשת הכלל ארצית של ישיבות [[תומכי תמימים]] המחתרתיות ברחבי רוסיה, בכשרונותיו, מסירותו והנהגתו של ר' מענדל וראו בו כוח שיחולל מפנה במצב, ויסייע להצלת הישיבות.<br />
<br />
במקרה זה לא היה מדובר בצד הרוחני, אלא בבעיית המימון. החזקת משפחות האסירים - שחירפו את נפשם למען התורה ומצוותיה, אחזקת הישיבות המחתרתיות, מימון המעברים הקבועים של הישיבות, כמו גם סכומים נכבדים ששולמו כדמי "לא יחרץ" - הטילו על המארגנים עול כספי כבד, ור' מענדל נבחר להיות אחד מאלה, שהוטל עליהם להשיג את המימון הדרוש.<br />
<br />
הוא קיבל את התפקיד, ולצורך זה נכנס לעסקים. כיוון שניחן בחוש מסחרי מפותחף ראה בעסקיו רווחים נאים, אך אף פרוטה מאלה לא עשתה את דרכה אל כיסו. הוא עצמו ובני ביתו הסתפקו בלחם צר ומים לחץ, וכל הכספים שהרוויח נמסרו על ידו ל[[תומכי תמימים]]. ואכן, כל העסקים שעשה היו "שחורים" - כלומר, לא חוקיים בעליל, אך ר' מענדל נקט תמיד אמצעי זהירות מתאימים והצליח להשלים עיסקה אחר עיסקה מבלי לעורר את חשדות המטרה והבולשת. תעוזתו, חכמת החיים שרכש וכושר ההתמצאות שלו בענייני כספים, הצילה לא אחת נפשות רבות - פשוטו כמשמעו. כל אימת, שעסקני אנ"ש נצרכו בסכום כסף גדול ל"פדיון שבויים", פנו הם אל ר' מענדל, ובמקום שסכום הכסף לא נמצא במזומן על ידיו, היה ממהר ללוות את סכום הכסף ולמסרו למי שצריך.<br />
<br />
== תקופת השואה ==<br />
<br />
ר' מענדל, שכאמור המשיך בתפקיד זה בהצלחה רבה - הצליח לזמן מה לנהל את חייו על מי מנוחות, כמו רבים אחרים מחבריו ורעיו. אך כשכוחות הנאצים ימ"ש הגיעו לרוסיה, בלית ברירה, ברח עם בני משפחתו מ[[מוסקבה]], ולאחר נדודים רבים הגיע ר' מענדל לעיר [[סמרקנד]], שם היה מראשי העסקנים שפעלו למען [[תומכי תמימים סמרקנד|הישיבה המקומית]]. שם פגש ר' מענדל ברבים מאנ"ש ופליטי פולין שהגיעו לפניו, ועוד אחרים רבים שהוסיפו להגיע מידי יום ביומו ביחד עם ילדיהם. כאמור, התגנבו סיפורים מפה לאוזן אודות פעולותיו של ר' מענדל - ושמעו יצא למרחוק. אם כן, לא פלא שרבים מאנ"ש התחננו לפניו כי יעזור להם למחייתם - ואכן, כמנהגו מימים ימימה, עשה ר' מענדל את מירב המאמצים כדי שיוכלו בני אנ"ש להכניס לפיהם דבר מה.<br />
<br />
חוץ מזה, התמסר ר' מענדל לעבודת החינוך, וכדרכו בקודש, נטל חלק פעיל ביסוד "חדרים". החל משלהי החורף של שנת ה'תש"ג, בעיצמה של המלחמה האכזרית, ניהל את ישיבת "[[תומכי תמימים]]", שהכילה עם הזמן מאות תלמידים, כאשר המנהל הכללי היה ידידו, הרה"ח ר' [[יונה כהן]] הי"ד מפולטבה.<br />
<br />
==תקופת לבוב וגלות סיביר==<br />
בתום השואה היה מראשי העוסקים ביציאה החב"דית דרך לבוב, על כך נאסר והוגלה למשך כ-10 שנים.<br />
<br />
בזמן שהותו מאחורי מסך הברזל בתשכ"א השתדך בנו ר שלום בער שיחי עם ב"ג בלונדון ללא אביו לצידו<br />
במכתב שהגיע , הרבי מברך,"... הוו"ח אי"א נו"נ רב פעלים ורב מרץ מטובי מקושרי רבותינו נשיאינו והולכי בדרכיהם דרך הקדש יקרא לה, דרך החיים, בזה העולם המעשה היום לעשותם , הרמ"מ שליט"א וזוגתו מרת לאה שתליט"א..."<br />
<br />
==משפיע ב[[כפר חב"ד]]==<br />
[[תמונה:ר מענדל מתוועד עם בליזינסקי.jpg|left|thumb|280px|ר' מענדל מתוועד יחד עם ר' מאיר בליז'ינסקי ע"ה]]<br />
לאחר שנות תלאה וסבל, יצא את ברית המועצות, ללונדון שם שהו בני משפחתו, היה זה בשנת [[תשכ"ד]], אז נסע לראשונה גם ל[[770]] ל[[אדמו"ר שליט"א]]. <br />
<br />
ר' מענדל התערב בקהילת אנ"ש ב[[לונדון]] והפך לאחד מהאנשים הבולטים, לאחר פטירת הרב [[שלמה חיים קסלמן]] שהיה משפיע ב[[תומכי תמימים כפר חב"ד]], בשנת [[תשל"א]] ביקש הרבי מר' מענדל שיעבור לכפר חב"ד על מנת להיות משפיע בישיבה ר' מענדל אכן עבר לכפר חב"ד והשתקע שם כמשפיע בישיבת [[תומכי תמימים כפר חב"ד]]. ר' מענדל נחשב למשפיע הנערץ על התמימים והחסידים.<br />
<br />
==מחשובי העסקנים==<br />
בשנים הבאות, הפך ר' מענדל לאחד מראשי העסקנים החב"דיים, ופעל נמרצות למען כפר חב"ד ובפרט למען ישיבת תומכי תמימים ו[[בית רבקה כפר חב"ד]] בה היה חבר הנהלה. כמו כן היה מאלו שעשו רבות למען שלוחי הרבי לארץ הקודש.<br />
ר' מענדל היה מנושאי הדגל של פרסום בשורת הגאולה וזהות הגואל.<br />
<br />
אחר [[ג' תמוז תשנ"ד]] המשיך ר' מענדל לעודד את הנסיעה לרבי, ואת ההתקשרות אליו.<br />
<br />
==פטירתו==<br />
לקראת חודש תשרי תשנ"ה רצה ר' מענדל לטוס לרבי מלך המשיח, כשעצר לתחנת ביניים בעיר לונדון כדי לשהות עם בני משפחתו, חש שלא בטוב, ונשאר שם עד לפטירתו, בד' תמוז תשנ"ה, נקבר בלונדון סמוך למגורי משפחתו.<br />
<br />
לאחר פטירתו, פורסמו ב[[שבועון בית משיח]], מספר סדרות של זכרונות וסיפורים הקשורים בדמותו החסידית. הרב [[חיים לוי יצחק גינזבורג]] אף הוציא ספר לילדים ובו סיפורים לדמותו וסיפורים מפיו.<br />
<br />
== ראו גם ==<br />
<br />
* [[המשפיע ר' מנדל (דיסק)]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
<br />
* '''ר' מענדל''' - תולדות אמרות ו[[סיפור]]ים. מאת [[אליהו וולף]] (א. ד. פייגלסון). בהוצאת [[אש"ל - כפר חב"ד]] ([[תשנ"ט]]).<br />
<br />
* '''המשפיע''' - סיפוריו של ר' מענדל. מאת הרב [[חיים לוי יצחק גינזבורג]], [[הוצאת ופרצת]].<br />
<br />
== קישורים חיצוניים == <br />
* רבע שעה של התוועדות עם ר' מענדל [http://chabad.info/index.php?url=article_he&id=54847 וידאו]<br />
<br />
<br />
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב|פוטרפס מנחם מענדל]]<br />
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ|פוטרפס מנחם מענדל]]<br />
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א|פוטרפס מנחם מענדל]]<br />
[[קטגוריה:חברי מרכז לעניני חינוך|פוטרפס מנחם מענדל]]</div>66.90.77.6https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%94&diff=94686קליפה2011-01-10T15:20:48Z<p>66.90.77.6: /* התהוות עולמות הקליפות */</p>
<hr />
<div>'''קליפה''' הינה מושג שמקורו בתורת ה[[קבלה]], ומובאת פעמים רבות ומבוארת ב[[תורת החסידות|תורת חסידות חב"ד]]. נקרא גם "סטרא אחרא". כלומר, הצד האחר שאינו צד הקדושה.<br />
<br />
עם בריאת העולם על ידי הקדוש ברוך הוא, ו[[צמצום]] המשכת ה[[אלוקות]] על ידו, אירעו אירועים רבים ב[[עולמות הרוחניים]]. ביניהם, אירעה "[[שבירת הכלים]]", ואורות רבים עליונים - החלו לשמש בתפקיד נגדי לאורות הקדושה, ומהווים את כוחה של ה[[סטרא אחרא]] - הצד האחר, שאינו צד הקדושה - בעולם הזה. כך, שתיתכן עובדה שהעולם יכסה על האלוקות שנמצא בתוכו, ובריאתו של הקדוש ברוך הוא לא תוכר כך באופן גלוי.<br />
<br />
עובדה זו, שכוח שאינו קדוש מסתיר על [[הכח האלוקי]] ו[[הניצוץ האלוקי]] הקיים בכל דבר - נקרא בקבלה ובחסידות בשם "קליפה", כמו שהקליפה מכסה על הפרי הנמצא בתוכה.<br />
<br />
תפקידה ומטרתה של הקליפה - לסייע ל[[יהודי]] בעבודתו להשכין [[אלוקות]] בעולם הזה, כרצונו ותאוותו של הקדוש ברוך הוא להיות לו יתברך [[דירה בתחתונים]].<br />
<br />
ה'קליפה' נמצאת בדרגות שונות, ובאופן כללי היא מחולקת לשני חלקים עיקריים, [[ג' קליפות הטמאות]] ו[[קליפת נוגה]].<br />
<br />
קליפת חב"ד<br />
ביום ג בתמוז 19 ביוני מציינים חסידי חב"ד את יום פטירתו של הרבי מליובאוויטש. שלוש עשרה שנה עברו מאז "הסתלק" על פי המינוח החב"די המנהיג הנערץ, ולמרבה הפלא תנועת חב"ד שיש שהספידו אותה אחר פטירת מנהיגם עדיין חיה ותוססת. לא זו בלבד, המתחקה אחר תנועה זו מגלה שדווקא בשנים אלו, שהם פועלים ללא מנהיג, נפח הפעילות החב"די הכפיל ושילש את כוחו. מספר שליחי חב"ד בשנת 2007 הוא מעל 3000 שליחים, גידול של מאות אחוזים ממספר השליחים בשנת 1994. <br />
<br />
מה סוד כוחה של תנועת חב"ד לאחר פטירת המנהיג? ומדוע הם לא ממנים מנהיג חדש? ד"ר יצחק קראוס מאוניברסיטת בר אילן, החוקר תנועה זו בעשור השנים האחרון, מגיש לקורא את פרי מחקרו בשפה קלה מרתקת וקולחת. בספר דן קראוס במהפכה של תנועת חב"ד תחת מנהיגותו של הרבי מליובאוויטש בשישים השנים האחרונות. הוא חושף את המוטיב המשיחי של תנועה זו שהוא המניע לפעילות החב"דית רבת ההיקף. החל בחב"דניק העומד בקרן רחוב ומניח תפילין לעוברים ושבים, דרך בתי חב"ד המצויים כמעט בכל מקום על פני הגלובוס וכלה בפן הפחות מוכר, ניסיון לשכנע גויים לקיים את שבע מצוות בני נח. <br />
<br />
מהי המטרה בפעולות אלה? הבאת המשיח. ולשאלה מה סוד כוחה של תנועה זו? התשובה ברורה: הציפיה למשיח! ולכן כל עוד משיח לא בא ימשכו פעולות אלו יותר ויותר, כי אנחנו מצויים ממש קרוב ממש לביאתו, כפי שנהג הרבי לומר. <br />
<br />
המתח המשיחי בחב"ד הגיע למפלס הגבוה ביותר בשנתיים שלפני פטירתו של הרבי, בעת שהיה חולה. מאמיניו ציפו שהוא יקום ממיטת חוליו ויתגלה כמשיח. וכשתקווה זו הכזיבה חסידי חב"ד התעשתו במהירות, והציבו משימה ישנה-חדשה: הבאת המשיח. הרבי היה ראוי להיות משיח, ולהתגלות כמשיח, אולם עדיין לא הושלמה המשימה להכשיר את העולם לקראת בואו. על פי המסורת החב"דית המנהיג השביעי הוא האחרון, כמו השבת שהיא סוף ימי השבוע, וברור שהאחרון בשושלת הוא המשיח. המשימה מוטלת על כל חסיד חב"ד ולכן יש צורך להגביר פעילות להחשת התגלותו של הרבי כמשיח, ולא להתייאש ולהחליף מנהיג.<br />
<br />
בקדושה כל העליון עליון יותר יש בו יותר גילוי של אורות, שב[[אצילות]] מאירים כל ה[[עשר ספירות]], שהרי [[אבא עילאה]] שהוא [[ספירת החכמה]] עם שאר הספירות מקננא ב[[אצילות]], וב[[בריאה]] אינו מאיר ספירת החכמה כי אם [[ספירת הבינה]] ושאר הספירות שלמטה ממנה, וב[[יצירה]] אינו מאיר גם הבינה כי אם [[זעיר אנפין]] בלבד, וב[[עשיה]] אינו מאיר גם ה[[זעיר אנפין]] כי אם רק בחינת אופן בלבד. <br />
<br />
אמנם, בעולמות הקליפות הסדר הוא להיפך, שבאצילות דלעומת זה יש רק זי"ן תחתונות בלבד, זי"ן מלכין קדמאין, ובבריאה דלעומת זה יש גם [[חכמה ובינה]], שהוא בחינת עמון ומואב, וביצירה דלעומת זה יש גם כתר דלעומת זה, "אנת הוא רישא דדהבא", ועד שבעשיה דלעומת זה יש גם בחינת עתיק יומין של הקליפה, שהוא תוקף הקליפה ביותר, עד שנקרא בשם עתיק, היינו שהוא נעתק גם מהקליפות מצד גודל תוקף הקליפה שבו.<br />
<br />
וטעם הדבר שבקדושה כל העליון ביותר יש בו ריבוי יותר ובקליפה הוא להיפך, הוא, מפני שיסוד ועיקר הקדושה הוא בחינת אין ו[[ביטול]], וכיון שכל הקרוב קרוב יותר הוא בבחינת אין וביטול יותר, לכן מאיר בו יותר אורות דקדושה, כי קדושה הוא ענין ה[[ביטול]]. ומטעם זה עצמו נעשה בקליפה להיפך, שהרי קליפות ענינם [[ישות]], וכיון שכל התחתון ביותר הוא ב[[ישות]] ביותר, לכן יש בו מספר גדול יותר של קליפות, שענינם הוא ישות.<br />
<br />
ה'''זית''' הוא אחד המשלים למרירות שמצד הקליפא, היות שהוא [[מרירות|מר]], כמאמר רז"ל{{הערת שוליים|[[מסכת עירובין]] דף י"ח}}, "יהיו מזונותיי מרורין כזית". לכן הזית גם משכח לימוד של שבעים שנה{{הערת שוליים|[[מסכת הוריות]] דף י"ג}}, כי השכחה היא מעולם ה[[קליפה|קליפות]]. על-ידי כתישת הזית, דהיינו, [[אתכפיא]] סטרא-אחרא, מתגלה ה[[שמן]], בחינת ה[[חכמה]]; היינו ההתבטלות ל[[אלוקות]] (כי [[חכמה]] עניינה [[ביטול]], שהרי תיבת חכמה היא גם: כח מ"ה – ביטול){{הערת שוליים|[[תורה אור]] דף פ"א עמ' ב-ג}}.<br />
<br />
==ראה גם==<br />
*[[קליפת נגה]]<br />
*[[ג' קליפות הטמאות]]<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:קליפות]]</div>66.90.77.6