חב"דפדיה - תרומות המשתמש [he]

יציאת רוסיה תש"ו

2025-02-16T04:31:40Z

69.121.46.35: /* ה'עשאלונים' */

{{מפנה|הבריחה הגדולה|בריחה הגדולה משכונת קראון הייטס|הבריחה הגדולה מקראון הייטס}}

[[קובץ:תחנת רכבת לבוב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תחנת הרכבת בלבוב (למברג) הסמוכה לגבול, ממנה יצאו רוב ה'עשאלונים']]
ב'''יציאת רוסיה תש"ו''' (נקראת גם 'יציאת פולין', ומכונה ה'עשאלונים') יצאו רובם של חסידי חב"ד שורדי [[מלחמת העולם השניה]] ו[[השואה]] ב[[ברית המועצות]] - את גבולות ברית המועצות, באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים, ולאחר שהצליחו להבריח את הגבול נדדו עד שהגיעו למחנות העקורים באירופה. פרשה זו היוותה את סיום התקופה של רוסיה כמרכזה של [[חסידות חב"ד]], ותחתיה הוקמו ביוזמת [[אדמו"ר הריי"צ]] מרכזים חב"דיים חלופיים ב[[פריז]], [[כפר חב"ד]] והרחבת הקהילה ב[[קראון הייטס]] ובמקומות נוספים.

מבצע הבריחה נוהל ב[[מסירות נפש]] על ידי קבוצה של עסקנים חב"דיים שרובם נותרו בגבולות [[ברית המועצות]] ונעצרו על ידי אנשי ה[[נ.ק.וו.ד.]] ונשלחו לגלות ב[[סיביר]] למשך שנים ארוכות ומהם שנפטרו במאסר.

==רקע==
בזמן [[מלחמת העולם השנייה]] שהתרחשה בין שלהי שנת [[תרצ"ט]]- לקיץ [[תש"ה]] ברחו אזרחים פולניים רבים משטח ארצם שנכבש בידי הצבא הגרמני, והתפזרו ברחבי רוסיה. עם סיום המלחמה, החליטה הממשלה הרוסית לאשר את שובם של אזרחי [[פולין]] מגבולותיה, והעמידה לרשות אזרחי [[פולין]] רכבות משא ('עשאלונים') על מנת שיוכלו לחזור לגבולות ארצם, במסגרת אישורי היציאה שניתנו, ניתנה גם הרשות ל'איחוד משפחות' של אזרחים פולניים שהתחתנו עם אזרחים רוסיים, ולאשר את יציאתם יחדיו מגבולות רוסיה. אזרחים רוסיים רבים ניצלו את הפרצה שנוצרה, וניסו להבריח את הגבול באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים, דרך עיר המעבר [[לבוב]].

בתחילה, הממשלה הרוסית העלימה עין ממבריחי הגבול, מפני שרצתה להעלים על כך שאזרחים פולניים רבים מתו בשטחה כתוצאה מהרעב הנוראי ששרר ברוסיה באותם שנים, והעדיפה למלא פנקסי רישום רבים של אזרחים פולניים ש'יצאו' כביכול משטחה.

היו מספר חסידים שהיו להם תעודות של אזרחי פולין, חלקם אכן גרו בפולין לפני המלחמה ואחרים מסיבות שונות חיו כאזרחי פולין למרות היותם אזרחי ברית המועצות. והללו יצאו מרוסיה כאזרחי פולין ללא צורך לזייף תעודות.
===דעת הרבי הריי"צ על הבריחה===
עם הגעת השמועה על אפשרויות ההברחה, רצו החסידים לשאול את דעתו של [[אדמו"ר הריי"צ]], שבאותה העת שהה ב[[ארצות הברית]]. הרב [[בנימין גורודצקי]] אשר שהה אז בסמרקנד שלח מברק לחותנו הרב [[שמואל לויטין]] אשר שהה בניו יורק, בו ביקש לדעת את דעתו של אדמו"ר הריי"צ בנוגע לבריחתם של חסידי חב"ד מגבולות רוסיה. מלבד הסכנה הרבה שהייתה כרוכה בבריחה המונית שכזו, היו גם חסידים שטענו כי אסור להפקיר את המערכה על שמירת הגחלת היהודית ברוסיה, ובאם החסידים ייברחו - הממשלה הקומוניסטית תכחיד לחלוטין את הפעילות היהודית בכל רחבי ברית המועצות.

בתחילה ענה אדמו"ר הריי"צ, שבהיות וזוהי שאלה כללית, צריך להמתין עד לבירור המצב. בספר '[[היציאה מרוסיה (ספר)|היציאה מרוסיה]]' ישנם פרטים אודות מענה אדמו"ר הריי"צ: ר' בנימין גורודצקי חשש, והמתין עד תום התקופה בה אפשר להגיש בקשות. יום לפני המועד שנקבע הגיש בקשה, ובו ביום קיבל מברק מוסווה מארצות הברית, שתוכנו: "דער זיידע זאגט, מען זאל בלייבן זיצן אויפן ארט" – [הסבא, הרבי אומר שיש להישאר לשבת במקום]. התשובה לגביו היתה ברורה דיה, אולם לר' בנימין התעורר ספק, האם הכוונה רק אליו או לכללות אנ"ש. הלבטים היו לא קלים כלל, לכן ר' בנימין החליט לפרוש את ספיקותיו בפני חשובי החסידים. בין כה וכה, נשארו הדברים לוטים בערפל, ובהמשך בסביבות ניסן תש״ו התקבלו תשובות יותר ברורות מאדמו״ר הריי״צ, אשר על החסידים לברר בעצמם, אם אפשר להגיע לחלק האמריקאי של גרמניה. שכן לאחר המלחמה היו שטחים באירופה שהיו תחת שליטת האמריקאיים, ושטחים אחרים תחת שלטון ברית המועצות. ואדמו"ר הריי"צ רצה בדווקא שהחסידים לא יוותרו תחת שלטון סובייטי. או אז הוחלט כי על החסידים, לצאת את ברית המועצות, ולהגיע לאיזורי הכיבוש האמריקאי. כך החלה להתגלגל פרשיית 'הבריחה' של החסידים דרך לבוב{{הערה|[[היציאה מרוסיה (ספר)]] ע' 13-14}}.

לאחר שמספר חסידים הצליחו לעבור את הגבול ללא תקלות והגיעו למקום מבטחים, הם דיווחו על כך לאדמו"ר הריי"צ, ואז אישר אדמו"ר הריי"צ לחסידים להתעסק עם יציאה כללית מגבולות רוסיה, אך הציב תנאים שונים.

==התארגנות דרכי היציאה==

מכיון שהפחד מהצנזורה הרוסית היה גדול והזמן דחק, הגיעו החסידים למסקנה שלא ניתן לחכות והושיבו בית דין שהורכב מעשרים ושלושה רבנים חסידיים ששהו באזור, על מנת שיפסקו האם החסידים צריכים לברוח או לא. בית הדין התאסף מספר פעמים במשך שלושה ימים, ושמע את חוות דעתם של אנשים שונים שהתעסקו עם הברחות הגבול, אך הגיעו למסקנה שהסכנה גדולה מידי והודיעו שאין להסתכן ולהבריח את הגבול.

למרות פסק הדין, היו חסידים שקיבלו ידיעות שה[[ק.ג.ב]] בעקבותיהם, והגיעו למסקנה שאין להם מה להפסיד בשיקול של הברחת הגבול מול הגלייה לסיביר, והסתכנו בהברחת הגבול. השמועות על הצלחת בריחתם של החסידים עוררה תקוות מחודשות אצל אלו שנשארו בגבולות רוסיה, אך אז הגיעה שמועה שהרוסים מתחילים להגביר את המעקב והפיקוח על היוצאים.

על מנת לברר את נכונות השמועות ואת אפשרויות הברחת הגבול, נסע הרב [[יהודה לייב מוצקין]] ל[[לבוב]], וכשהגיע לשם, התברר לו ששוב ירד המחסום, והממשלה הרוסית הפסיקה את היתרי היציאה באמצעות דרכונים פולניים. באמצעות שוחד לפקידי השלטון ופעילות פוליטית רחבה במשרדי השלטון השונים - דבר שהיה כרוך בסכנת נפשות ממשית וב[[מסירות נפש]] עצומה - הצליח להביא שוב לידי כך שהגבולות ייפתחו למעבר 'אזרחי פולין', שלא היו אלא חסידי חב"ד שיצאו את גבולות רוסיה תחת זהות בדויה.

==ראשי הוועד ופעולותיהם==
לצורך כך הוקם ועד מיוחד, בו היו חברים:
*ר' [[מענדל פוטרפס]].
*ר' [[יהודה לייב מוצ'קין|לייבל מוצ'קין]].
*ר' [[אברהם לבקיבקר]]
* ר' [[דוד קוק]].
*ר' [[יששכר דב גורביץ']].
*ר' [[זלמן סודקביץ]].
*ר' [[יהושע שניאור זלמן סרבריאנסקי]].
*ר' [[משה חיים דובראווסקי]].
*ר' [[דוד כצמן]].
*ר' [[יונה כהן]] (פולטאווער).
*גברת [[שרה קצנלבויגן]] ('מומע שרה').
*מרת הדסה גרליק (לימים פרמן)
*ר' [[חיים וולוביק]].
*ועוד חסידים.

פעילות הועד התחלקה למספר מישורים: עידוד אנ"ש ברוסיה להבריח את הגבולות, זיוף מסמכים, וגיוס כספים לשחד את הפקידים השונים, ולדאוג לכל שאר הפרטים הנצרכים, כגון דירות מסתור בלבוב עד לנסיעה, וקשר רציף עם אנ"ש שהגיעו ללבוב על מנת להבריח את הגבול.

הקבוצה הראשונה שאורגנה על ידי הועד יצאה בחודש [[סיון]] [[תש"ו]], ורוב החסידים הבריחו את הגבול בחודשי הקיץ של אותה שנה. בחודשים [[אלול]] ו[[תשרי]] נסעו קבוצות מעטות וקטנות, ו[[המשטרה החשאית]] אסרה חלק מהפעילים בהברחת הגבול, ופעילות הועד הלכה ונתדלדלה, אך בחודש [[חשון]] [[תש"ז]] חזר הועד לפעולה, ובט' כסלו יצאה קבוצה נוספת, ובאמצעותה הבריחו את הגבול מאות חסידים, ובהמשך לבריחה מוצלחת זו, יצאו עוד שלוש קבוצות נוספות.

===מימון הפעולות===
בכדי לממן את הפעולות, היה צורך בסכומי כסף גדולים מאוד, ועם התארגנות היציאה בפועל, הוקם בעיר לבוב פעם נוספת בית דין של עשרים ושלושה רבנים מחשובי החסידים, והם פסקו שכל אחד שעובר את הגבול מוכרח להשאיר את כל רכושו לטובת פעולת ועד ההברחה.

בנוסף, הגביר החב"די הרב [[חייקל חנין]] הפקיד לפני יציאתו מרוסיה שני מליון רובל אצל ר' [[ניסן נמנוב]] לטובת תלמידי התמימים וצוות הישיבה, ועוד מספר מזוודות עמוסות בכסף פרטי שלו אצל ר' [[מענדל פוטרפס]]. כל הכסף שימש לצורכי ההצלה, השוחד ותעשיית הזיופים{{הערה|זכרונות ר' חייקל חאנין פורסמו בהרחבה בסדרת כתבות בשבועון בית משיח}}.

גם הרב [[ישראל נח בלניצקי]] ששימש כרואה חשבון במוסד ממשלתי, סייע במימון פעולות הבריחה על ידי שסיכן את נפשו, והעלים בגניבה סכומי כסף גדולים מהחשבון הממשלתי והעביר אותם לידי החסידים.

===אופני הזיוף===
בכדי לצייד את הבורחים בתעודות מזוייפות, התמקדו הפעולות בשלושה מישורים:

*השגת תעודות זהות מקוריות של אזרחים פולניים שמתו בשטח רוסיה, התאמת התעודות לאנ"ש, ושינון פרטי התעודה לצורך ביקורת במעבר הגבולות.

*יצירת תעודות מזוייפות עם שמות ופרטים בדויים.

*[[נישואין]] פיקטיביים בין אזרחים פולניים לאזרחים רוסיים, ורישום אנשים כבני משפחה.

===ה'עשאלונים'===
;תש"ו:
*'''[[ד' סיון]]''' - הרכבת המשיכה עד לתחנת היעד סמוך לעיר וורוצלאוו, לשם הגיעה בכ"א סיון. בין החסידים שנסעו ברכבת זו: הרב [[מיכאל טייטלבוים]], והרב [[דב בעריש רוזנברג]].
*'''[[ט"ו אב]]''' - הרכבת הגיעה עד לתחנת היעד 'פשעמישל', שם המתינו הבורחים לחסידים נוספים שיתאספו, ויחדיו המשיכו בדרכם עם רכבת למרכז הפליטים בלודז. לפי הידוע זו הרכבת בה נסעה אם המלכות הרבנית [[חנה שניאורסון]] בין החסידים שנסעו ברכבת זו: הרב [[חיים מאיר גרליק]] ובנותיו הדסה פרמן ויוכבד זלמנוב ובנו הרב [[גרשון מענדל גרליק]], הרב [[ישראל שמעון קלמנסון]], הרב [[גדליה קארף]], הרב [[יעקב יוסף רסקין]], והרב [[מרדכי שוסטרמן]].
לפי זכרון הרב ברל יוניק (היכל הבעש״ט חוברת לו עמוד 124) יצאה הרכבת של הרבנית אור ליום בדר״ח אלול תש״ו.
{{פסקה חסרה}}
;תש"ז:
*'''[[י"ד חשוון]]'''- נוסעי רכבת זו נוסעו קודם כל לעיר [[זלטשוב]]{{הערה|בשביל לבלבל את העוקבים אחריהם}} ומשם נסעו בחזרה ל[[לבוב]], הרכבת יצאה ב[[י"ד חשוון]] והגיע לעיר [[קרקא]] ומשם נסעו בהוראת [[אדמו"ר הריי"צ]] למחנה הפליטים שב[[אוסטריה]].
*'''[[ט' כסלו]]''' - על רכבת זו נכחו רוב אלו שלימים הקימו את היישוב [[כפר חב"ד]] וביניהם משפחות החסידים: משפחת הרב [[אפרים זלמן סודקביץ]], משפחת הרב [[דוד קוק]], משפחת הרב [[אברהם לבקיבקר]], משפחת הרב [[זעליג אלטהויז]], משפחת רסקין משפחת [[גופין]], ר' [[שלמה מיידנצ'יק]] ועוד רבות של משפחות של חסידים שיצאו מרוסיה הסובייטית לעבר פולין ואח"כ המשיכו לצ'כיה ומשם לאוסטריה ומשם בקיץ אח"כ ל[[צרפת]] עד [[תש"ט]] שהקימו את היישוב החסידי הראשון בארץ הקודש - כפר חב"ד. מסופר בשם [[הרבי]] כי באותו יום, ישב [[הרבי הריי"צ]] בחדרו ואמר את [[שירת הים]] בדביקות שוב ושוב, עד שנאנח אנחת רווחה באמרו חרישית: "ברוך השם, הם עברו, הם עברו, מספיק". למחרת התקבל מברק כי הם עברו בשלום את גבול רוסיה והגיעו לפְּשֶׁמישְל שבפולין. {{הערה|[[שיחה|שיחת]] [[הרבי]] [[הרבי בפריז|בהיותו בפריז]], [[ל"ג בעומר]] [[תש"ז]]. [[שיחות קודש קודם הנשיאות]] [https://drive.google.com/file/d/1Fl9R-m_zILf5OwAMTr8ADrFxhDpkd-No/view עמוד 119].}}.
*'''[[י"ט כסלו]]''' - על הרכבת נכחו קבוצה של מאתיים חמישים חסידים, בתוכם היה ה[[משפיע]] הרב [[ישראל נח בלניצקי]] והרב [[משה לברטוב]].
*'''[[ט' טבת]]''' - העשאלון יצא בשלוש אחרי חצות הלילה, ובו חמש מאות חסידים. החסידים שיחדו את נהג הרכבת, וירדו בתחנת קראקא ולא המשיכו בנסיעה עד התחנה הסופית. בין הנוסעים: ר' [[יחזקאל ברוד]], ר' [[לייבל מוצ'קין]], ור' [[ישראל נעוולער]].
*'''[[כ"ד טבת]]'''. - '''הקבוצה האחרונה''', ובה 200 משפחות. בהם [[חנן לוין|ר' חנן לוין]] ומשפחתו

==סגירת הגבולות ומאסר האחראים ברוסיה==
עם סיום חודשי החורף של שנת [[תש"ז]] נסגרו כל הגבולות, וגם בערי גבול נוספות, כגון [[בראנוביץ]] ו[[וילנא]] סגרה הבולשת את כל אפשרויות הבריחה.

במקביל, נפתחה חקירה מעמיקה על המארגנים הראשיים של הבריחה, וכל אנשי הועד שנותרו בגבולות רוסיה נאסרו תוך מספר שבועות, מלבד ר' [[מענדל פוטרפס]], שנאסר רק בשעה שניסה להבריח בעצמו עם הרב [[שמואל נוטיק]] ואחרים את הגבול באמצעות דרכון פולני, בתחנת הרכבת בפרימישלאן.

החסידים שנאסרו, הודו במעשים המיוחסים להם, אך לא הפלילו חסידים נוספים, אלא רק כאלו שעזבו כבר את גבולות רוסיה, או שכבר נתפסו קודם לכן והוגלו לסיביר.

==תיק לבוב==
בשנים הבאות ה[[ק.ג.ב.]] ערך גלי מאסרים בכל רחבי ברית המועצות, וכך נאסרו עשרות חסידים הקשורים ל[[תולדות חב"ד בפטרבורג|תיק לבוב]] ועל רובם נגזר גלות. היו חסידים שכבר הוגלו והושבו לחקירות במרכז רוסיה, הם נחקרו בנושא תיק לבוב והושבו לגלות, כמו ר' [[מענדל פוטרפאס]].

אודות פרשת תיק לבוב המאוחרת נכתב במספר מקומות{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], [[תולדות חב"ד בפטרבורג]] פרק תיק לבוב. [[מנחם זיגלבוים]], סוערות בדממה - ובו פרקים גם על אסירות שנאסרו בתיק לבוב}} ובשנת [[תשפ"ג]] פורסמו באתרי חב"ד מסמכים מתוך תיק לבוב{{הערה|[[חב"ד און ליין]], אנש}}.

==היציאה מצ'רנוביץ'==
{{ערך מורחב|היציאה מצ'רנוביץ'}}

'''"היציאה מצ'רנוביץ"''' הייתה בשנת [[תש"ט]], בה ניסו לצאת חסידי [[חב"ד]] שלא הצליחו לצאת ב"[[יציאת רוסיה תש"ו|יציאה הגדולה]]" דרך העיר [[צ'רנוביץ']], יציאה זאת כשלה והסתיימה במעצר המארגנים והמוברחים.

==מחנות עקורים באירופה==
[[קובץ:פאקינג1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תלמידי סניף [[ישיבת תומכי תמימים]] במחנה המעבר ב[[פוקינג]]]]

לאחר שהצליחו להבריח את הגבול באמצעים בלתי ליגאליים, שאפו חסידים רבים לעשות את דרכם ל[[ארצות הברית]], על מנת להתאחד שוב עם הרבי, ולהסתופף במחיצתו. אך בינתיים התעכב הענין מכיון שלא היו ברשות אנ"ש אשרות כניסה לארצות הברית.

תחנות המעבר העיקריות בהם התרכזו החסידים בשעת המאמצים להשיג אישורי כניסה לארצות החופש, היו בערים [[לודז']] (שבפולין) ו[[פראג]] (שבצ'כיה).

בעקבות הוראתו של אדמו"ר הריי"צ להתמקם באזורים שהינם תחת שליטת ממשלת ארצות הברית, עשו חסידים רבים את דרכם לעבר מחנה העקורים ב[[פאקינג]], שהיה באותה שעה בשליטת הצבא האמריקאי, והמתינו שם תקופה ארוכה בהמתנה לדעת לאן וכיצד ימשיכו.

בתקופת פוקינג, נשלח אליהם באופן מיוחד חתנו של אדמו"ר הריי"צ הרב [[שמריהו גוראריה]], שעודד את רוחם, והביא להם דרישת שלום מהרבי, וכן הרב [[בנימין אליהו גורודצקי]] שכבר נסע לארצות הברית ושב כמנהל לשכת הפליטים האירופאית והחל לפעול למען החסידים.

בהיות שהפעולות להשגת אישורי כניסה המוניים לגבולות ארצות הברית נכשלו, הורה [[הרבי הריי"צ]] לרכז את המאמצים בהעברת כל משפחות החסידים ל[[פריז]].

קבוצות קטנות יותר התרכזו במחנות הפליטים: 'עבענזע' 'זלאצבורג' 'וגשייד' 'שטייער' ו'האליין' שב[[אוסטריה]], בפריז שבצרפת, וב[[אנטוורפן]] שב[[בלגיה]].

פעילות רוחנית רבה בוצעה במחנות לפי הוראות רבותינו. במחנה פוקינג הוקמו מוסדות חינוך חב"דיים - ישיבת תומכי תמימים ובית רבקה, וסניפים קטנים של תומכי תמימים ובית רבקה הוקמו בעוד מחנות עקורים. אדמו"ר הריי"צ והרבי היו בקשר עם החסידים במחנות העקורים וסייעו להם רבות בגשמיות וברוחניות, באמצעות הוראות והכוונה, וגם שלחו אליהם שליחים ומשלוחים{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ואגרות קודש הרבי משנים אלו}}.

בין אלו שפעלו במחנות, היה הרב [[שניאור זלמן לוין|זלמן לוין]], שפעל במחנה באיטליה, יחד עם הרב [[יעקב פלס]] ור' [[זושא וילימובסקי|זושא הפרטיזן]]. הם השתדלו לקבל מקום מתאים ל[[בית הכנסת]], אירגנו תפילות, שיעורי תורה, פעילויות עם הילדים במקום וכל דבר שהיה אפשרי לדאוג במקום.

לאחר שהות מספר שנים במחנות העקורים, המשיכו רבים את נסיעתם לארץ הקודש (שקיבלה באותה שעה הכרה רשמית מאומות העולם), ובשנת [[תש"ט]] הורה אדמו"ר הריי"צ להקים עבורם את [[כפר חב"ד]].

תיעוד מפורט על כל הנעשה במחנות העקורים, פורסם בספר [[היציאה מרוסיה (ספר)]] מאת הרב [[אליהו מטוסוב]] והרב [[שניאור זלמן ברגר]]{{הערה|[https://chabad.info/news/550436/ ספר חדש היציאה מרוסיה מתעד את היציאה מרוסיה הסובייטית וקהילות חב"ד במחנות העקורים]}}.
===הרבי מבקר את אנ"ש בפריז===
{{ערך מורחב|ערך=[[ביקור הרבי בפריז (תש"ז)|ביקור הרבי בפריז]]}}
[[קובץ:הרבי_בפריז.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תצלום מה[[התוועדות]] הראשונה של [[הרבי]] בעת ביקורו ב[[פריז]] בשנת [[תש"ז]]]]
אמו של [[הרבי]], [[חנה שניאורסון (אם אדמו"ר שליט"א)|הרבנית חנה]], הייתה אף היא בין החסידים שהבריחו את גבולות רוסיה בשנת [[תש"ו]] ונדדה יחד עם חסידים נוספים עד שהגיעה לפריז.

בכ"ה אד"ר [[תש"ז]], נסע הרבי לפריז לשהות יחד עם אמו, ולקחת אותה יחד עמו לארצות הברית. במשך החודשיים בהם שהה הרבי בפאריז, עודד הרבי את רוחם של החסידים שהגיעו לשם מרוסיה, התוועד איתם, ודרש מהם להשתדל ככל יכולתם לקשר יהודים נוספים לרבי.

==לקריאה נוספת==
* [[שלום בער לוין]] '''[[תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית]]''', [[קה"ת]], [[תשמ"ט]].
*הרב [[יוסף אשכנזי (נחלת הר חב"ד)|יוסף אשכנזי]] '''[[אוצר החסידים (ספר)|אוצר החסידים - מרחבי תבל]]''', פרק י'
*[[ישראל שוחט]], '''הבריחה מלבוב''', {{שבועון כפר חב"ד}} 1949 עמוד 69
*[[אליהו מטוסוב]], [[שניאור זלמן ברגר]], '''[[היציאה מרוסיה (ספר)]]''', מארכיון הרב [[שלמה מטוסוב]]. שער ראשון - היציאה מרוסיה. שער רביעי - במחנות

==קישורים חיצוניים==
* הרב [[יוסף יצחק קמינצקי]], '''[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=55316 מסע מצולם - הבריחה שהיוותה את ערש הולדתו של כפר חב"ד]''', 'הכפר של הרבי' {{אינפו}}
*הרב [[אליהו וולף]], '''[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?27085& ר' מענדל]''' - הוצאת [[אש"ל (בית הוצאה לאור)|אש"ל]]
*הרב [[מרדכי שוסטרמן]], [[למען ידעו בנים יולדו]], '''[https://www.chabadlibrary.org/books/5502060004 פרק ג']''' {{ספריה}}.
*הרב [[שניאור זלמן חאנין]], זכרונות חסידיים מר' [[חייקל חאנין]] בקשר עם הבריחה הגדולה: '''[http://www.beismoshiach.org/Lashon_HaKodesh/pdf/572.pdf חלק א''''] (עמוד 87) {{*}} '''[http://www.beismoshiach.org/Lashon_HaKodesh/pdf/573.pdf חלק ב''''] (עמוד 84) {{*}} '''[http://www.beismoshiach.org/Lashon_HaKodesh/pdf/574.pdf חלק ג''''] (עמוד 42) {{בית משיח}} {{PDF}}

{{שואה}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אירועים והיסטוריה חב"דיים]]
[[קטגוריה:חסידים שיצאו מרוסיה בבריחה הגדולה]]
[[קטגוריה:שואה]]

ראש השנה

2024-08-27T20:53:17Z

69.121.46.35: /* סעודות החג */תוכן בסיסי

[[קובץ:הרבי_תשליך.jpeg‏|שמאל|ממוזער|250px|הרבי ב[[תשליך]] בראש השנה (צולם על ידי נוכרי)]]
[[קובץ:התרת נדרים2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] עורך [[התרת נדרים]] ב[[ערב ראש השנה]]]]
'''ראש השנה''' הוא החג הראשון מבין ה[[ימים הנוראים]] ומבין חגי [[חודש תשרי]]. החג חל בימים [[א' בתשרי|א']] ו[[ב' בתשרי]], ובו מתחילה [[שנה]] חדשה ב[[הלוח העברי|לוח העברי]].

ביום זה נברא ה[[אדם הראשון]], ומידי שנה יום זה הוא יום הדין, בו הקב"ה שופט את כל העולם ויושביו. ביום זה ממליכים את הקב"ה ל[[מלך]] מחדש. הכתרת המלך היא בעיקר על ידי [[תקיעת שופר]] - המצווה העיקרית של יום זה. כמו כן מאריכים ביום זה בתפילה, וישנם [[תפילות ראש השנה|תפילות מיוחדות ביום זה]].

לפי ה[[קבלה]], נקראת עבודתו העיקרית של יום זה [[בניין המלכות]] - המשכת [[רצון]] חדש מהקב"ה ל[[ספירת המלכות]], המעניקה את החיים לעולם כולו. על מנת לפעול זאת, עבודת היהודי ביום זה היא בעיקר [[קבלת עול מלכות שמים]], המתבטאת בזהירות מ[[דברים בטלים]] ועיסוק מתמיד בתפילה ו[[אמירת תהילים]].

==מצוות ומנהגי החג==
[[קובץ:שופר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שופר]]
===תקיעת שופר===
{{ערך מורחב|תקיעת שופר}}
[[תקיעת שופר]] היא [[מצוות עשה]] מן התורה, לתקוע בשופר ביום ראש השנה. יום זה מכונה בתורה "יום תרועה"{{הערה|פינחס כט, א.}} ו"זכרון תרועה"{{הערה|אמור כג, כד.}}, ו[[חז"ל]] למדו מכך שיש מצווה להריע בשופר בראש השנה. בראש השנה תוקעים בסך הכל מאה קולות הכוללים "תקיעה", "שברים" ו"תרועה" בסדרים שונים. כיום נהוג לתקוע בשופר גם ב[[חודש אלול]].

השופר ומצוות התקיעה בו הינו ענין עיקרי בעבודת ראש השנה, ובמיוחד לפי [[תורת החסידות]]. החסידות מבארת כי מעלת תקיעת שופר הוא הקול הפשוט, ללא גוונים מיוחדים ומקצועיים שאפשר למצא בכלי נגינה אחרים. בכך מתבטא קולו הפשוט של כל [[יהודי]], הבוקע מ[[פנימיות]] [[לב|ליבו]] ופונה לקדוש ברוך הוא כבן לאביו בצעקה פנימית שלמעלה מדיבור: "אבא הצילני". תקיעה זו פועלת את המלכתו של הקדוש ברוך הוא מחדש ל[[מלך]] ו[[בנין המלכות|בנין ספירת המלכות האלוקית]], וכך פועלת את חידוש החיות האלוקית לקיום העולם בשנה הבאה.

===תפילות החג===
{{ערך מורחב|תפילות ראש השנה}}
ל[[תפילה|תפילות]] ראש השנה ישנה חשיבות מיוחדת, בתור יום הדין והיום בו ממליכים את ה' למלך. נוסח התפילה החב"די לראש השנה נקבע על ידי [[אדמו"ר הזקן]], ומאוחר יותר על ידי [[הרבי הריי"צ]] ו[[הרבי]], ונדפס ב[[מחזור לראש השנה]] בהוצאת [[קה"ת]]. באופן נדיר, שולבו בתפילות יום זה (וכן ב[[יום הכיפורים]]) פיוטים ותפילות בתוך [[חזרת הש"ץ]], בשונה מהנהוג בחב"ד בדרך כלל.

מרבותינו נשיאנו נודעה חשיבות גדולה לכוונה בתפילות ביום זה, ובפרט ל[[תפילת ערבית]] של הלילה הראשון של ראש השנה - התפילה הראשונה בשנה. כמו כן ישנם מנהגים רבים מיוחדים לתפילות אלו.

===סעודות החג===
[[קובץ:תפוח בדבש.jpg‏|שמאל|ממוזער|250px|[[תפוח]] ב[[דבש]] - נהוג לאכלו בלילה הראשון של ראש השנה]]
[[קובץ:רימון.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רימון - נהוג לאכלו בלילה הראשון של ראש השנה]]
החל מסעודת ליל א' של ראש השנה, ועד [[הושענא רבה]], נוהגים לטבול את פרוסת המוציא ב[[דבש]]{{הערה|[[שו"ע אדמו"ר הזקן]], תקפג, ד, בשם יש נוהגים.}}. [[הרבי]] נהג לטבול את פרוסת המוציא שלוש פעמים בדבש. יש אומרים שפרוסה נוספת טבל שלוש פעמים במלח{{הערה|[[יומן]] [[שנת הקהל]] [[תשמ"א]] עמ' 11.}}. הרבי מעיר שיש לעיין אם המנהג כולל גם את ימי החול או רק את השבתות והחגים{{הערה|לקוטי שיחות, יד, עמ' 372}}. ב[[רשימות הרבי]] אודות הימים שבהם טובלין בדבש{{הערה|[[היום יום]] חלק שני.}} נרשמים רק: ראש השנה, ערב יוהכ"פ, מוצאי יוהכ"פ, שני יום טוב דחג הסוכות ובהושענא רבה. ו[[חול המועד]] [[סוכות]] - מהיכא תיתי{{הערה|המלך במסיבו, א, עמ' 1.}}.

בסעודת הלילה הראשון, נהוג לאכול מספר מאכלים שבשמם או תכונתם ישנו סימן לברכה לשנה טובה. מנהג זה מבוסס על הגמרא{{הערה|כריתות ו, א.}} ונפסק להלכה ב[[שולחן ערוך]]{{הערה|טור, שו"ע ושו"ע אדמו"ר הזקן סימן תקפג.}}.

המאכל העיקרי הנאכל בלילה זה למנהג חב"ד הוא [[תפוח]] טבול בדבש. אוכלים אותו בתחילת הסעודה{{הערה|שם=מנהגים|[[ספר המנהגים]].}}, אחרי ברכת המוציא. [[הרבי]] נהג לטבול את חתיכת התפוח בדבש קודם הברכה שלוש פעמים. את התפוח חתך וטבל לפני הברכה, מחשש הפסק מרובה{{הערה|1=בספר [[המלך במסיבו]] א, עמ' נד. מובא בזה הלשון: הרבי נטל תפוח, חתכו לחלקים, חלק אחד טבל בדבש, בירך בורא פרי העץ ואכלו.}}. אחר הברכה וקודם האכילה{{הערה|ספר המנהגים. [[היום יום]] עמ' צב.}}, אומרים את הנוסח: {{ציטוטון|יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה}}.

כמו כן אוכלים רימון{{הערה|ראו התוועדות ה'תנש"א חלק ד' עמוד 323. 'ניצוצי רבי' שבועון התקשרות פרשת ניצבים תשפ"ב עמוד 9.}} - לסימן שירבו זכויותינו כרימון, וראש איל או ראש אחר - לסימן שנהיה לראש ולא לזנב. אבל אין אומרים "יהי רצון" אלא על התפוח{{הערה|שם=מנהגים}}.

בלילה השני אוכלים פרי חדש, ומתכוונים בברכת "שהחיינו" ב[[קידוש]] על אכילתו. אכילת הפרי היא לאחר הקידוש, קודם [[נטילת ידים]] לסעודה. ההבדל בין אכילת התפוח בלילה הראשון (אחר נטילת ידים) ואכילת פרי חדש בלילה השני (קודם נטילת ידים) הוא: אכילת התפוח טוב יותר שתהיה אחר נטילת ידים (גם לולא הטיבול בדבש), כדי לסמוך את הקידוש לסעודה עד כמה שאפשר. אכילת הפרי החדש קודם נטילת ידים - כדי לסמכה לברכת שהחיינו, עליה חלה הברכה{{הערה|[[אגרות קודש]] אדמו"ר שליט"א חלק ג' עמ' רט.}}.

===תשליך===
{{ערך מורחב|תשליך}}
"תשליך" הוא שמה של [[תפילה]] מיוחדת הנאמרת בראש השנה (או באחד מ[[עשרת ימי תשובה]]), על ידי [[מעיין]], [[נהר]] או מקור [[מים]] חיים, כדי "להשליך" את העבירות המימה. למנהג חב"ד נאמרת התפילה אחר [[תפילת מנחה]] ביום הראשון של ראש השנה. אם חל בשבת, נאמרת התפילה ביום השני. הטעם לכך הוא מפני שראו שרבים נכשלו וטלטלו את הסידורים, ועברו על [[מלאכת הוצאה]], ולכן דחו את ה"תשליך" כשחל בשבת{{הערה|על פי שיחת ו' [[תשרי]] [[תש"ל]]. וראה גם המדובר בליל ב' דר"ה תש"ל: [[המלך במסיבו]], ב, עמ' יח יט.}}.

===מנהגים נוספים===
*'''תוספת בזמן''': אצל רבותינו נשיאנו היה נהוג אשר בכל דור מוסיפים עוד דקה קודם הוצאת ראש השנה. [[אדמו"ר מהר"ש]] סיפר שאצל אביו, [[אדמו"ר הצמח צדק]], היה ראש השנה ארבע דקות יותר מאצל [[הבעש"ט]], אצל זקנו [[אדמו"ר האמצעי]] שלוש דקות יותר, אצל [[רבינו הזקן]] שתי דקות יותר, ואילו אצל הרב [[המגיד ממזריטש]] דקה אחת יותר; וכל דור מוסיף דקה אחת. תוספת זו היא לשם ההמשכה במועדים ושנים{{הערה|[[ספר השיחות]] [[תש"ה]], עמ' 9.}}.
*'''[[חיבור ראש השנה עם ימות החול]]''': [[אדמו"ר הרש"ב]] היה אומר [[חסידות]] ביום השני של ראש השנה אחר מנחה, והיה ממשיך עד הלילה. הוא הסביר את הטעם, כדי לשעבד את כח ה[[דיבור]] בענייני חסידות לקראת השנה החדשה{{הערה|[[ס' השיחות]] [[תש"ה]], עמ' 10.}}, וכדי להמשיך ב[[עולם]] את ההמשכות מארבעים-ושמונה השעות של ראש השנה, שבכל העניינים יורגש ויאיר אור התמידות{{הערה|[[ספר השיחות]] [[תש"ד]], עמ' 11.}}. הרבי הציע שכל אחד ואחד ינהג כך, לחבר השעות דראש השנה והתחלת מוצאי ראש השנה ב[[לימוד החסידות]]{{הערה|שם=מנהגים}}. ובימים אלה יש לנהוג כן גם בנוגע לגליא דתורה, היינו, לחבר את ההמשכות דראש השנה עם מציאות ה[[עולם]], הן על ידי [[נגלה|גליא דתורה]] והן על ידי [[תורת הקבלה|נסתר דתורה]]{{הערה|על פי שיחת יום ב' דר"ה [[תשמ"ה]].}}. הרבי הנהיג התוועדות בשעה זו, בין ראש השנה ומוצאי ראש השנה.
*'''[[עישון]]''': גם אלו שהם מעשנים כל השנה ומעשנים גם ביום טוב, נמנעים מכך בראש השנה. רבותינו נשיאינו הורו כי "ראוי הדבר אשר הבני תורה יזהרו בזה, וישפיעו גם על מכיריהם"{{הערה|[[אדמו"ר הריי"צ]] במכתב לתלמידי הישיבות, י"ג [[אלול]] תרצ"ז.}}.
*'''[[קיטל]]''': אין לובשין קיטל בראש השנה אלא רק ב[[יום הכיפורים]]{{הערה|שם=מנהגים}}.

==עבודת ראש השנה==
בראש השנה צריכים לייקר את הזמן, ולהיות עסוק באמירת [[אותיות]] התשובה והתורה{{הערה|ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ תרצ"ו, עמוד 144.}}. הטעם לכך הוא, שיום ראש השנה כולל בתוכו חיות כל ימי השנה - שכולם כלולים בו בהעלם, ואחר כך מתחלק בגילוי לימים פרטיים. לכן יש לייקר את הזמן בימי ראש השנה במיוחד, כי השעות והרגעים בימים האלו הם כלליים; בדומה לחומר ה[[מוח]] שבראש לגבי חומר שאר אברי הגוף - שדוקא כאשר החיות שבראש יהיה בשלימותו, האדם יהיה בריא בכל אבריו, וכך הוא בעבודת ימי ראש השנה{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר מה"מ, ג, עמ' תסח.}}.

עיקר עבודת ראש השנה ביום ובלילה הוא ב[[קבלת עול מלכות שמים]]{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, חלק י', עמוד תכה. ספר המאמרים תרצ"ז, עמוד 310.}}.

מסיבה זו, גם הגדולים עליהם לעבוד בעבודה הנראית כמו פשוטה: [[אמירת תהלים]] כל הזמן, מיעוט ב[[שינה]] בשני לילות אלו ככל האפשרי, וזהירות מ[[דברים בטלים]] עד קצה האחרון - כעבד אשר אין לו זמן אף רגע לשבות ממלאכת אדונו, או כבן הטרוד בשמחת קבלת פני אביו.מכיון שעיקר העבודה הוא בקבלת עול דוקא שזהו דוקא הוא יסוד ושורש העבודה, ועל ידי זה דוקא הנה מגיעים למעלות ומדריגות רמות ונשאות{{הערה|אגרות קודש חלק י' שם.}}.

אדמו"ר הרש"ב היה מזהיר, שבראש השנה יבקשו ביחוד ויעוררו רחמי שמים בבכייה והתעוררות פנימית, על תיקון המידות ועל הנהגה במידות חסידיות{{הערה|ספר השיחות תש"ד, עמוד 11.}}.

===אמירת תהילים===
מנהג [[אמירת תהילים]] במשך כל ימי ראש השנה - מאחרי תפילת מנחה של [[ערב ראש השנה]], ועד מוצאי החג - החל אצל [[אדמו"ר הזקן]], עוד כשהיה בימי נערותו, ואותה למד מאביו [[ברוך (אב אדמו"ר הזקן)| רבי ברוך]]. מנהג זה ראה גם אצל מורו ורבו, הרב [[המגיד ממזריטש]]. בסדר זה הדריך רבינו הזקן את בניו ונכדיו, וכך נהגו רבותינו נשיאנו בכל דור ודור{{הערה|ספר השיחות תש"ב, עמוד 1}}.

הרבי הריי"צ הורה לתלמידי הישיבות לומר תהילים במשך כל ימי ראש השנה. במידת האפשר, ביקש לערוך משמרות אמירת תהילים, כך שבכל שעה משעות היממה יהיו אומרי תהילים{{הערה|אגרות קודש מוהריי"צ, ד, עמ' תטז. 'תקנות' אדמו"ר הריי"צ לתלמידי 'תומכי תמימים'. הקריאה והקדושה, [[ערב ר"ח]] [[טבת]] [[תש"א]].}}

רבותינו נשיאנו הורו שאמירת תהילים ביום זה עדיפה גם על ענינים חשובים אחרים: כאשר ביקשו פעם מ[[אדמו"ר הצמח צדק]] בניו והחסידים שיאמר [[מאמר חסידות]], והקהל אמרו אז תהלים, פתח את הפתח ואמר: "הקהל אומרים [[תהלים]] ואתם מבקשים דא"ח?! טוב יותר לומר [[תהלים]]!" וכן עשו{{הערה|[[אגרות קודש]] [[הרבי]], ג, עמ' תסח. [[לקוטי רשימות ומעשיות]], אות קפט.}}. בשנת [[תש"ב]], כאשר שאל [[הרש"ג]] אם לנגן ניגון בסעודת היום השני של ראש השנה, ענה אדמו"ר הריי"צ: "הזמן אינו מסוגל לזה. בדרך כלל ראש השנה הוא הזמן לאמירת תהלים. זאת ידע פעם ה[[מלמד תינוקות]] וכך לימד לתלמידיו. עתה מחדשים חידושים, עריכת [[התוועדויות]], שולחנות (טישען)"{{הערה|[[ספר השיחות]] [[תש"ב]], עמ' 5.}}.

===מיעוט בדיבור===
בשני הימים של ראש השנה, הורו נשיאי חב"ד למעט ב[[דיבור]] שלא בהכרח{{הערה|אגרות קודש מוהריי"צ, ד, עמ' תטז.}}, וכן היה מנהגם{{הערה|[[#אריכות בתפילה ומיעוט בדיבור|ראה להלן]].}}.

===קבלת הידור חדש===
מנהג חב"ד לקבל על עצמו הידור חדש מידי שנה בראש השנה - זהירות יתירה ב[[מצוות עשה]], זהירות בסייג של [[לא תעשה]], וזהירות יתירה בהנהגה טובה - כדי לשנות את ההרגלים הקודמים, אפילו אם קודם לכן היו כל הנהגותיו כראוי{{הערה|ראה [[ספר המאמרים]] - קונטרסים - א, עמ' קלב. וראו גם [[ספר המאמרים תרח"ץ]], עמ' כד. שם, עמ' ל. [[לקוטי שיחות]], ב, עמ' 386. [[אגרות קודש]] אדמו"ר מה"מ, ז' עמ' רד.}}.

מנהג זה היה נהוג אצל בני [[אדמו"ר הצמח צדק]], שבכל שנה בראש השנה היו מקבלים על עצמם תוספת בלימוד מכפי שהיה בשנה שעברה. עד [[הושענא רבא]] היה הדבר נתון עדיין בדיון, ובהושענא רבא היו נכנסים אל אביהם, והוא היה נותן את הסכמתו, או לפעמים משנה לענין אחר{{הערה|ספר השיחות [[תרצ"ז]], עמ' 197.}}. גם אדמו"ר הרש"ב נהג לקבל על עצמו הידור נוסף לפני כל ראש השנה{{הערה|שיחת אדמו"ר הריי"צ, הובאה ב"[[ספר המנהגים]]" עמ' 56.}}. באחת השנים, חדל לשתות [[תה]] מ[[מים]] שהורתחו במיחם, אלא רק מהקומקום החשמלי שלו{{הערה|שם=שמוס}}.

אדמו"ר הרש"ב הורה שב[[שמיני עצרת]] יש להיעצר, להתעכב ולקבל על עצמו זהירות הידור נוסף ב"סור מרע" וב"ועשה טוב", וזה הכלי להחזיק ולקיים את ההחלטות שמחליטים בראש השנה ויום הכיפורים{{הערה|שם=שמוס|[[שמועות וסיפורים]] א, עמ' 141}}.

[[הרבי]] הורה שצריכה להיות זהירות מיוחדת שקבלת [[החלטה טובה]], ובפרט קבלת החלטה טובה בראש השנה, תהיה באופן של "בלי נדר" דוקא{{הערה|[[התוועדויות]] [[תשמ"ג]], א, עמ' 34.}}.

===לאחר ראש השנה===
הדיבור הראשון לאחר ראש השנה צריך להיות בתורה ובעבודת השם{{הערה|ספר השיחות תש"א בלשון הקודש עמוד כ', בשם אדמו"ר הרש"ב.}}.

== ראש השנה בחסידות==
[[קובץ:הרבי במוצאי ראש השנה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרבי ב[[מוצאי שבת]] ראש השנה תנש"א]]
כפי שנתבאר ב[[תורת החסידות]], ראש השנה הוא כמשמעו בבחינת [[ראש]] לכל השנה כולה. שכידוע העולם כולו בנוי בבחינת [[עולם שנה נפש]], וכמו שב[[נפש]] יש את ה[[ראש]] שבו עיקר החיות, וממנו מתפרט הוא לכל איבר פרטי, כך הוא גם בבחינת שנה, שהחיות הכללית של השנה היא בראש השנה, ומשם היא מתחלקת לכל חודש וחודש ולכל יום ויום.

ראש השנה הוא יום ברוא אדם הראשון, שבכ"ה ב[[אלול]] נברא העולם, ובא' [[תשרי]] נברא [[אדם הראשון]]. וביום זה נתגלה [[מלכות|מלכותו]] של הקב"ה, שענין מלכות הוא רק אצל אדם הראשון שהוא בעל בחירה, ולא קודם בריאת אדם הראשון שהיה רק חיות ובהמות בלי בחירה חופשית. וענין זה של מלכותו של [[הקב"ה]] שהייתה בברוא אדם הראשון הייתה בבחינת [[אתערותא דלעילא]], ועכשיו בכל שנה ושנה צריך לעורר את בחינה זו שוב ב[[אתערותא דלתתא]], על מנת שיימשך שוב הרצון למלוכה. וזהו ענין ראש השנה שהוא בנין ה[[נוקבא]].

ועל ידי [[אתערותא דלתתא]], ביטול הרצון למדת מלכותו לקבל מלכותו ברצון, מעורר למעלה בחינת ה[[רצון העליון]] במדת המלוכה, להיות הרצון המאציל העליון ברוך הוא להתלבש במדת מלכותו והוא הנקרא התהוות כתר מלכות.

ו[[אתערותא דלתתא]] זו נעשית על ידי [[תקיעת שופר]] שהוא קול פשוט מהבל פנימיות הלב. שעל ידי קול זה מעורר למעלה מבחינת [[עונג העליון]].
[[קובץ:ראש השנה2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|]]
===הסתלקות החיות===
בנין ה[[נוקבא]] שנעשה בראש השנה נעשה בדרך פרט על ידי הסתלקות של החיות בליל ראש השנה. שלכן נקרא בשם "בכסה ליום חגינו", שבליל ראש השנה נכסה ונסתר החיות בבחינת הסתלקות, שמסתלקת המלכות בשרשה ומקורה, ועל ידי העבודה של ראש השנה שהוא ענין ההכתרה, נמשכת המלכות.

===עבודת ראש השנה===
עבודת קבלת העול של ראש השנה נחלקת מהעבודה של קבלת העול של כל השנה. שבכל השנה קבלת העול היא בענינים פרטיים וכחות פרטיים, ובראש השנה הוא קבלת עול כללית, שזהו ענין "קבלו מלכותי ואחר כך קבלו גזרותי", שקבלת המלכות בראש השנה היא אינה על הגזרות והמצוות, אלא קבלת עול כללית.

==אצל רבותינו נשיאנו==
===אמירת חסידות===
[[אדמו"ר הזקן]] היה אומר [[מאמר חסידות]] בשני הימים של ראש השנה{{הערה|[[לקוטי דיבורים]], עמ' 86}}. [[אדמו"ר הצמח צדק]] היה אומר חסידות בערב ראש השנה בבוקר, וביום השני של ראש השנה אחר [[תפילת המנחה]], ולעיתים גם ביום הראשון{{הערה|[[ספר השיחות תש"ה]], עמ' 10}}. [[אדמו"ר הרש"ב]] היה אומר מאמר פעמיים: בליל היום השני קודם [[תפילת ערבית]], ובמוצאי ראש השנה{{הערה|[[אשכבתא דרבי (ספר)|אשכבתא דרבי]], עמ' 3}}.

===אריכות בתפילה ומיעוט בדיבור===
את [[תפילת ערבית]] בלילה הראשון של ראש השנה, התפלל הרב [[המגיד ממזריטש]] באריכות גדולה, כמה שעות, בבכיות עצומות. ב[[סעודת יום טוב]] שאחריה לא דיבר מאומה, אף לא בענייני [[תורה]]. גם ב[[קריאת שמע שעל המיטה]] בלילה הראשון של ראש השנה האריך כמה שעות בהתעוררות גדולה, ועסק כל הלילה באמירת תהלים. בסדר זה הדריך [[אדמו"ר הזקן]] את בניו ונכדיו, וכך נהגו אבותינו רבותינו הקדושים בכל דור ודור. לא היה מדבר בלילה הראשון של ראש השנה, רק היה אומר "תורות" ממורינו [[הבעש"ט]] ששמען מהרב המגיד{{הערה|שם=שיחות|ספר השיחות תש"א ע' 26}}. רק אחר [[תפילת ערבית]] של הלילה השני דר"ה, היו רבותינו הקדושים אומרים מאמרי חסידות ברבים. בסעודת הלילה השני נהגו רבותינו הק' לספר סיפורים והנהגות מ[[הבעש"ט]] ותלמידיו, מהרביים וזקני החסידים, וכן מהנהגות חסידים אנשים פשוטים{{הערה|[[ספר השיחות]] [[תש"ב]], עמ' 2.}}.

[[אדמו"ר האמצעי]] היה מדבר בלילה הראשון, אך רק בענין [[מלכות דאצילות]]. [[אדמו"ר הצמח צדק]] היה מדבר בענין מלכותא דארעא. [[אדמו"ר מהר"ש]] לא היה מדבר בלילה הראשון, רק פעם אחת.

[[אדמו"ר הרש"ב]] קיבל על עצמו משנת [[תרל"ה]] שלא לדבר ביום הראשון דראש השנה עד אחר המאמר שאמר אביו אדמו"ר מהר"ש - שהיה בלילה השני דראש השנה. וכך המשיך לנהוג גם אחר שקיבל את הנשיאות. ביום השני של ראש השנה דיבר, אבל רק מעט מאוד. גם ב[[עשרת ימי תשובה]] מיעט בדיבורו. בסעודת הלילה השני דראש השנה וכן בסעודת היום, נהג לספר סיפורים קצרים או דברי תורה קצרים ממורינו [[הבעש"ט]], מורינו הרב המגיד ממזריטש, הוד רבינו הזקן, הוד אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר צמח צדק ומאדמו"ר מוהר"ש{{הערה|ספר השיחות [[תש"ד]], עמ' 3.}}.לפי גרסא אחרת, היה אומר [[מאמר]] [[דא"ח]], ורק אחר המאמר היה מתחיל לדבר{{הערה|שם=שיחות}}. משנת [[תרנ"ד]] ואילך היה הסדר אצל הרבי הרש"ב להזכיר במשך המעת לעת את הבעש"ט, הרב המגיד, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הצמח צדק, אדמו"ר מהר"ש, ולפעמים גם את דודיו בני הצמח צדק - היה מספר מהם איזה סיפור או דבר תורה בקיצור{{הערה|שיחת ליל ב' דראש השנה [[תש"ד]]. [[לקוטי שיחות]], יד, עמ' 376.}}.

ידוע לכולם שהיה [[הרש"ב]] מאריך מאוד ב[[תפילת ערבית]] בלילה הראשון דראש השנה (לא פחות משלוש או ארבע שעות), ואחר כך בסעודה היו מקצרים מאוד. וסיפר באיזה פעם הרב [[אלחנן דוב מאראזאוו]], שאחר כך קרא [[קריאת שמע שעל המיטה]] במשך ארבע שעות{{הערה|[[לקוטי ספורים]], עמ' רא.}}.

[[הרבי]] מיעט בלילה הראשון בדיבורו עד קצה האחרון, וסעודות ליל ויום א' עברו כמעט לגמרי בדממה, לבד מהערה אחת או שתיים בדברים הצריכים לסעודה{{הערה|ראה [[המלך במסיבו]], א, עמ' קיא. שם, ב, עמ' קעד. שם, א, עמי ש, ב, עמ' יג.}}. בסעודת היום השני דר"ה [[תשל"א]] ביקשו מהרבי שיאמר [[לחיים]], ואמר: ב[[התוועדות]] אני אומר, אבל כאן - בשולחנו של [[אדמו"ר הריי"צ|מו"ח]] - איני רוצה לשנות ממנהגו של הרבי, שלא היה אומר לחיים בראש השנה{{הערה|[[המלך במסיבו]], ב, עמ' קעט. וראו גם שם, חלק א' עמ' קכא, שאדמו"ר הריי"צ לא היה אומר לחיים בלילה הראשון דראש השנה.}}.

==קישורים חיצוניים==
*[https://www.mafteiach.app/likkutei_sichos/by_moad/rosh_hashanah לקוטי שיחות מועדים - ראש השנה] {{מפתח}}
*[http://www.chabad.co.il/?template=topic&topic=153 ראש השנה הלכות ומנהגים, מאמרים וסיפורים] {{חב"ד בישראל}}
*הרב [[יוסף ישעיה ברוין]], '''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2020/09/11-09-2020-05-08-54-%D7%9C%D7%95%D7%97-%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%99-%D7%AA%D7%A9%D7%A8%D7%99-%D7%AA%D7%A9%D7%A4%D7%90-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%90.pdf לוח יומי הלכה למעשה]''' - ראש השנה תשפ"א {{PDF}}
*[https://chabad.info/service/524016/ נוסח התפילות לראש השנה] מהרב [[מרדכי צבי ברקוביץ]], ש"ץ ב-770 {{אינפו}}
*{{קישור חבד און ליין|99934|כפר חב"ד: השיעור המדובר של הרב אשכנזי ● להאזנה, וידאו||כ"ז אלול תשע"ו}}
*'''[https://chabad.info/beis-medrash/713472/ מנהגי הרבי לראש השנה]''', שיעור עם הרב טוביה זילברשטרום {{וידפו}}

{{ראש השנה}}
{{חגים ומועדים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ראש השנה|*]]
[[קטגוריה:חגים וזמנים]]