https://chabadpedia.co.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=Mdafula 2026-04-04T11:47:08Z תרומות המשתמש MediaWiki 1.43.1 https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%A2%D7%A8_%D7%94%D7%99%D7%97%D7%95%D7%93_%D7%95%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94_-_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92%27&diff=807796 2025-10-25T23:03:26Z

<p>Mdafula: /* מבוא לפרק */</p> <hr /> <div>{{ניווט<br /> |כותרת=תרשים כולל של שער היחוד והאמונה<br /> |הסתרה=כן<br /> |מוסתר=כן<br /> |תמונה=<br /> |תוכן={{עץ תניא/שער היחוד והאמונה}}}}<br /> {{תניא}}<br /> '''פרק ג' - המשל לשיטת הבעל שם טוב'''<br /> <br /> ==מבוא לפרק==<br /> בכדי לקרב לשכלנו את המבואר בפרקים הקודמים{{הערה|פרקים א-ב, שם הובאו ראיות מהתורה וראיה שכלית לשיטת ה[[בעל שם טוב]], ש[[הקב&quot;ה]] מהווה ומחיה את מציאות העולם כל רגע מאין ליש מחדש.}} מביא הרבי [[אור השמש בשמש|משל מאור השמש]]. המשל לא רק מקרב את הדבר להבנתנו אלא מבהיר את '''משמעות''' הדברים: דמאחר והעולמות אינם דבר הקיים ועומד בפני עצמו (אלא הם 'בטלים במציאות'), נמצא אם כך שהאמת היא שאין עוד מציאות מבלעדי ה'.<br /> <br /> ==גוף הפרק==<br /> {{פרק תניא|פרק=ג|טקסט הפרק={{ספר התניא/שער היחוד והאמונה - פרק ג'}}}}<br /> <br /> ==סיכום הפרק==<br /> נמשלו העולמות לאור השמש: כשם שבלעדה אינו קיים{{הערה|כי הוא רק ההתפשטות '''שלה''', והארה '''ממנה'''}} כך העולם לגבי ה'. אך יש הבדל בין המשל לנמשל: העולם נמשל לאור '''לפני''' שנפרד מהשמש.<br /> <br /> ומסיים בשאלה עצומה: מאחר והנבראים אינם מציאות נפרדת - מהי מהות קיומם? לכאורה, גם אם מאיזו סיבה לא רואים את מקורם - הרי '''הם עצמם''' אינם מציאות?{{הערה|ויתבאר בפרקים הבאים.}}<br /> <br /> ==מושגים יסודיים בפרק==<br /> {{פסקה חסרה}}<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> * [[אור השמש בשמש]]<br /> <br /> {{סדרה|הקודם=[[שער היחוד והאמונה - פרק ב'|פרק ב']]|הבא=[[שער היחוד והאמונה - פרק ד'|פרק ד']]}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:שער היחוד והאמונה - תניא]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%A2%D7%A8_%D7%94%D7%99%D7%97%D7%95%D7%93_%D7%95%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94_-_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92%27&diff=807795 2025-10-25T23:02:14Z

<p>Mdafula: /* מבוא לפרק */</p> <hr /> <div>{{ניווט<br /> |כותרת=תרשים כולל של שער היחוד והאמונה<br /> |הסתרה=כן<br /> |מוסתר=כן<br /> |תמונה=<br /> |תוכן={{עץ תניא/שער היחוד והאמונה}}}}<br /> {{תניא}}<br /> '''פרק ג' - המשל לשיטת הבעל שם טוב'''<br /> <br /> ==מבוא לפרק==<br /> בכדי לקרב לשכלנו את המבואר בפרקים הקודמים{{הערה|פרקים א-ב, שם הובאו ראיות מהתורה וראיה שכלית לשיטת ה[[בעל שם טוב]], ש[[הקב&quot;ה]] מהווה ומחיה את מציאות העולם כל רגע מאין ליש מחדש.}} מביא הרבי [[אור השמש בשמש|משל מאור השמש]]. המשל לא רק מקרב את הדבר להבנתנו אלא מבהיר את '''משמעות''' הדברים: דמאחר והעולמות אינם דבר הקיים ועומד בפני עצמו (והרי הם '''בטלים במציאות'''), נמצא אם כך שהאמת היא שאין עוד מציאות מבלעדי ה'.<br /> <br /> ==גוף הפרק==<br /> {{פרק תניא|פרק=ג|טקסט הפרק={{ספר התניא/שער היחוד והאמונה - פרק ג'}}}}<br /> <br /> ==סיכום הפרק==<br /> נמשלו העולמות לאור השמש: כשם שבלעדה אינו קיים{{הערה|כי הוא רק ההתפשטות '''שלה''', והארה '''ממנה'''}} כך העולם לגבי ה'. אך יש הבדל בין המשל לנמשל: העולם נמשל לאור '''לפני''' שנפרד מהשמש.<br /> <br /> ומסיים בשאלה עצומה: מאחר והנבראים אינם מציאות נפרדת - מהי מהות קיומם? לכאורה, גם אם מאיזו סיבה לא רואים את מקורם - הרי '''הם עצמם''' אינם מציאות?{{הערה|ויתבאר בפרקים הבאים.}}<br /> <br /> ==מושגים יסודיים בפרק==<br /> {{פסקה חסרה}}<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> * [[אור השמש בשמש]]<br /> <br /> {{סדרה|הקודם=[[שער היחוד והאמונה - פרק ב'|פרק ב']]|הבא=[[שער היחוד והאמונה - פרק ד'|פרק ד']]}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:שער היחוד והאמונה - תניא]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%A2%D7%A8_%D7%94%D7%99%D7%97%D7%95%D7%93_%D7%95%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94_-_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%92%27&diff=807794 2025-10-25T22:59:34Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>{{ניווט<br /> |כותרת=תרשים כולל של שער היחוד והאמונה<br /> |הסתרה=כן<br /> |מוסתר=כן<br /> |תמונה=<br /> |תוכן={{עץ תניא/שער היחוד והאמונה}}}}<br /> {{תניא}}<br /> '''פרק ג' - המשל לשיטת הבעל שם טוב'''<br /> <br /> ==מבוא לפרק==<br /> בכדי לקרב לשכלנו את המבואר בפרקים הקודמים{{הערה|פרקים א-ב, שם הובאו ראיות מהתורה וראיה שכלית לשיטת ה[[בעל שם טוב]], ש[[הקב&quot;ה]] מהווה ומחיה את מציאות העולם כל רגע מאין ליש מחדש.}} מביא הרבי [[אור השמש בשמש|משל מאור השמש]]. המשל לא רק מקרב את הדבר להבנתנו אלא מבהיר את '''משמעות''' הדברים: דמאחר ומציאות העולם אינה דבר בפני עצמו, נמצא שהעולם '''בטל במציאות''', והאמת היא שאין עוד מציאות מבלעדי ה'.<br /> <br /> ==גוף הפרק==<br /> {{פרק תניא|פרק=ג|טקסט הפרק={{ספר התניא/שער היחוד והאמונה - פרק ג'}}}}<br /> <br /> ==סיכום הפרק==<br /> נמשלו העולמות לאור השמש: כשם שבלעדה אינו קיים{{הערה|כי הוא רק ההתפשטות '''שלה''', והארה '''ממנה'''}} כך העולם לגבי ה'. אך יש הבדל בין המשל לנמשל: העולם נמשל לאור '''לפני''' שנפרד מהשמש.<br /> <br /> ומסיים בשאלה עצומה: מאחר והנבראים אינם מציאות נפרדת - מהי מהות קיומם? לכאורה, גם אם מאיזו סיבה לא רואים את מקורם - הרי '''הם עצמם''' אינם מציאות?{{הערה|ויתבאר בפרקים הבאים.}}<br /> <br /> ==מושגים יסודיים בפרק==<br /> {{פסקה חסרה}}<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> * [[אור השמש בשמש]]<br /> <br /> {{סדרה|הקודם=[[שער היחוד והאמונה - פרק ב'|פרק ב']]|הבא=[[שער היחוד והאמונה - פרק ד'|פרק ד']]}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:שער היחוד והאמונה - תניא]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA&diff=807592 2025-10-24T10:06:00Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>[[קובץ:תרשים עשר ספירות עם צבעים.jpg|ממוזער|שמאל|תרשים של [[עשר הספירות]]. ספירת המלכות נמצאת בתחתית הקו האמצעי]]<br /> '''ספירת המלכות''' היינה הספירה האחרונה מבין [[עשר הספירות]]. ספירת המלכות נקראת '[[כוס]]' שנאמר &quot;כוס ישועות אשא{{הערה|תהלים קטז, יג.}}&quot; המכוון בזה הוא: כמו שהכוס עניינה הוא לאגור את מה שנותנים בה ולהכין אותו להשפעה לאדם השותה, כך המלכות עניינה הוא להכיל ולאגור בתוכה את כל הגילויים והאורות האלקיים של כל ששת ה[[מידות (ספירות)|מידות]] ([[זעיר אנפין]]), ולהשפיע אותם בצורה מזוגה ומדודה לעולמות שלמטה הימנה{{הערה|המשך רנ&quot;ט בתחילתו}}.<br /> <br /> העולמות כולם תלויים בספירת המלכות שממלאה ומהווה אותם מאין ליש שנאמר &quot;מלכותך מלכות כל עולמים{{הערה|תהלים קמה, יג.}}&quot;, ספירת המלכות ממלאת את כל העולמות, וכל קיום העולמות וחיותם תלוי בה.<br /> <br /> ==ספירת המלכות ביחס לספירות אחרות==<br /> ==== יחס מיוחד לספירת הכתר ====<br /> לספירת המלכות יש קשר מיוחד לספירת ה[[כתר]], המבוסס על כך ש[[נעוץ תחילתן בסופן]], כלומר ישנו קשר (ישיר) בין תחילת ההשתלשלות בספירת הכתר לבין הגמר הסופי שלו בספירת המלכות,<br /> בנוסף לקשר הרגיל ביניהם המתבטא בתהליך רגיל של השתלשלות ספירה אחר ספירה בהדרגה.<br /> <br /> ==== יחס מיוחד לספירת חכמה ====<br /> נוסף לכך, לספירת המלכות יש קשר מיוחד עם ספירת ה[[חכמה]]. על קשר זה נאמר כי &quot;[[אבא יסד ברתא]]&quot;, כלומר שספירת החכמה, הנקרית בשם &quot;אבא&quot;, היא היסוד לספירת המלכות, הנקראת בשם &quot;[[בת]]&quot;. ההסבר לכך הוא, כמבואר בכמה מקומות על הפסוק &quot;אישה כי תזריע וילדה זכר&quot; ואמרו [[חז&quot;ל]] על הפסוק שכ&quot;אישה מזרעת תחילה יולדת זכר&quot;, וכנקיטת [[אדה&quot;ז]]{{הערה|לקו&quot;ת ר&quot;פ תזריע, נתבאר בלקוטי שיחות חלק ז' פרשת תזריע מצורע, ובד&quot;ה אשה כי תזריע תשכ&quot;ה, מלוקט ג'. ושלא כהפילוסופים שטענו שמכיוון שהטעם לכך שכשאישה מזרעת תחילה יולדת נקיבה היא משום שכטיפת האם באה ראשונה טיפת האב באחרונה ועילאה גבר - טיפת האב שהבאה אחרונה היא עליון וגובר, ולכן יולדת נקיבה, אם כן לידת הזכר קשור לאב. ובמקרה הפוך (כשהאיש מזריע תחילה העליון היא טיפת האם הבאה אחרונה, היא הגוברת ולכן יולדת נקיבה, יוצא שקשר הבת היא לאם.}} שקשר הבת הוא דווקא לאב ומסביר זאת באופן הבא: על מנת שאו&quot;א (חו&quot;ב) שמייצגים עמדות מנוגדות - קו הימין וקו השמאל - יתאחדו, דרוש שכל אחד יאיר באורו של השני האב יאיר מבחינת גבורה (הכלי יהיה חסד - גבורה שבחסד) והאם מבחינת חסד (הכלי יהיה גבורה - חסד שבגבורה) ומאחר שהבת (מלכות) עניינה גבורה ואור הגבורה מגיע דווקא מהאב הקשר שלה הוא דווקא עם האב שממנו הוארה. [[ספירת החכמה]] וספירת המלכות נקראים גם בשם &quot;[[יראה עילאה]]&quot; ו&quot;[[יראה תתאה]]&quot;.<br /> <br /> ==== יחס מיוחד לספירת הבינה ====<br /> לספירת המלכות יש קשר מיוחד עם ספירת ה[[בינה]]. הן ספירת הבינה, והן ספירת המלכות הם ספירות שבבחינת מקבל. ספירת הבינה היא בבחינת מקבל מן ספירת ה[[חכמה]], והיא צד המקבל של [[יחודא עילאה]]. ספירת המלכות היא בבחינת מקבל בכללות של כל הספירות, אבל בפרטות היא בבחינת מקבל מן [[זעיר אנפין]], כלומר ה[[מידות (ספירות)|מידות]], והיא הצד המקבל של [[יחודא תתאה]]. משום כך [[ספירת הבינה]] נקראת בשם &quot;אמא עילאה&quot;, לעומת ספירת המלכות הקרויה בשם &quot;אמא תתאה&quot;. מבואר כי ספירת הבינה היא בבחינת [[עלמא דאתכסיא]] וקרויה גם בשם [[לאה]], וספירת המלכות היא בבחינת [[עלמא דאתגליא]] וקרויה גם בשם [[רחל]].<br /> <br /> ==בנפש האדם==<br /> בנפש האדם, ספירת המלכות, היא הספירה המקבלת בתוכה את כל האורות של ספירות הנפש, ומורידה את אורות אלו למעשה גשמי, ולחיות הגשמית של הגוף. ספירת המלכות מתלבשת בשלושה לבושי הנפש [[מחשבה דיבור ומעשה]], ולבושים אלו מתלבשים בבחינה פנימית בגוף.<br /> <br /> ==בעבודה==<br /> ענינה של ספירת ה[[מלכות]] בעבודה הוא קבלת עול מלכות שמים. משום כך נקראת ספירה המלכות בשם [[יראה תתאה]]. ענינו הוא, שאף על פי שאין מוחו וליבו מתוקנים, ומתעצל האדם מעניני תורה, ומתאווה לדברים האסורים, מכל מקום יכול לגדר את עצמו לכך שעל כל פנים, בכל הנוגע למעשה בפועל, יקבל על עצמו עול מלכות שמים להיות [[סור מרע ועשה טוב]]. לפרטי המשל מארץ על ספירת המלכות (ועניינם בעבודת ה') ראה: {{ערך מורחב|ערך=[[ארץ|ארץ]]}}<br /> <br /> ספירת המלכות גם משתייכת לדבור, כפי שמוסבר ב[[אגרת התשובה]]. היא משתייכת לביצוע בפועל, ושאר הספירות משתייכות למחשבה.<br /> <br /> ==בעולמות==<br /> בעולמות, ספירת המלכות של כל עולם היא הספירה המאחדת בתוכה את כל האורות של אותו עולם, ומשפיעה אותם לעולם הבא הנמוך יותר. בפרט, [[מלכות דאצילות]] היא הספירה האחרונה של [[עולם האצילות]], והיא מהווה ומחיה את [[עולמות בי&quot;ע]], שהם העולמות הנפרדים של הברואים.<br /> <br /> ב[[עולם האצילות]] שורר ביטול מוחלט לאלקות. בכדי לברוא עולמות נפרדים מאלקות, ספירת המלכות יורדת ממקומה לעולמות התחתונים. אך דוקא על ידי כך מתאפשר קיום העולם והעבודה בו, עד שלבסוף מתגלית הכוונה שנתאוה [[הקב&quot;ה]] להיות לו [[דירה בתחתונים]], אז מתגלית מעלתה של ספירת המלכות.<br /> <br /> שלב זה של ירידת המלכות נקרא גם '[[נסירה]]' (הפרדה בין המלכות והז&quot;א) ו'[[דורמיטא דז&quot;א]]'. והגילוי לעתיד הוא חיבור מחודש בין הז&quot;א והמלכות, אז תגלה המלכות את האורות העליונים בעולמנו התחתון.<br /> <br /> ==מלכות דמלכות==<br /> '''מלכות דמלכות''' היא הבחינה האחרונה והחיצונית ביותר של כל ענין, המפשטת ונקלטת בבחינה פנימית אל חוצה לה. ענינה של [[ספירת המלכות]] בכללה הוא היחס לחוץ, וענינו של ספירת המלכות של ספירת המלכות הוא עצם החיות היוצאת מן הדבר.<br /> <br /> מלכות דמלכות של [[עולם האצילות]] מתהווית להחיות של [[עולמות בי&quot;ע]]. ממלכות דמלכות של [[עולם העשייה]] נמשכת ההשפעה לעולם הזה, [[עולם העשייה הגשמי]].<br /> <br /> ==עליית המלכות==<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[עליית המלכות]]}}<br /> '''עליית המלכות''' - מ[[ספירת המלכות]] נמשך השפע לעולמות, כמו שכתוב &quot;[[מלכותך מלכות כל עולמים]]&quot;. בזמן ה[[גלות]] נסתלקו ממנה האורות האלקיים ולכן בעולם נהיה צער הגלות.<br /> <br /> ב[[ביאת המשיח]] תעלה המלכות חזרה ותקבל את האור של [[פנימיות עתיק]], המורה על גילוי של [[הקב&quot;ה]] בכבודו ובעצמו. מעין זה קורה בחמשה עשר באב ויום כיפור, וכן כש[[תשעה באב]] חל בשבת.<br /> <br /> ==מלכות דקליפה==<br /> ספירת המלכות דקליפה מכונה &quot;אבק&quot;, בניגוד ל[[עפר]] שהוא כינוי ל[[מלכות דאצילות]]. האבק - מלכות דקליפה, אף על פי שמשתלשלת ויורדת ממלכות דאצילות, לא נשאר בה אלא חיות מועטת, כמו אבק הנאסף מזוהמת רצפת הבתים על ידי מטאטא או כמו אבק הנשאר מן האש (אפר) שאינו מצמיח כמו העפר. את עניינה ב[[עבודה]] מסביר הרבי בשני אופנים: במקום אחד{{הערה|על פי באתי לגני תשי&quot;ט, אות ו}} מוסבר שהיא הקבלת עול דלעו&quot;ז - שנהיה כאסקופה הנדרסת. דהיינו, שאף על פי שיודע ומבין כיצד צריך הוא להיות ויודע מצבו שאינו בטוב - לא מוצא בנפשו כח ועוז לעמוד כנגד הזרם (מאחר ואין בו תוקף דקדושה, כי אם חיות מועטת), ומבטל את עצמו מפני לחץ חברתי ופחד &quot;מה יאמרו הגויים&quot;. ובמקום אחר{{הערה|לקוטי שיחות כ&quot;א 229-232.}} מבאר שהיא שלושת הלבושים דמחשבה דבור ומעשה בענינים דלעומת זה.<br /> <br /> {{ערך מורחב|ערך=[[אבק עפר ואפר]]}}<br /> <br /> ==אבן==<br /> בשונה מכל הספירות שמבטאות עניין כלשהו, ספירת המלכות, אינה מבטאת מהות מסויימת, דלית לה מגרמה כלום, וכל ענינה רק לגלות ולהשפיע את השפעת ה[[ספירות]] אל הנבראים - להורידה למטה בירידה שבאין ערוך כלל. וכמו מידת ההתנשאות וההנהגה של מלך בשר ודם, ענינה להנהיג את העם או המדינה על פי [[שכל]]ו [[מידות (ספירות)|ומדותיו]], שבזה באים לידי ביטוי - [[חכמה|חוכמתו]] [[בינה|בינתו]] ו[[דעת]]ו, וכן מדת [[חסד]]ו ו[[גבורה|גבורתו]] - בהנהגת המדינה והעם, שהם למטה מטה ממדריגת המלך - ב[[אין ערוך]]. כלומר, מלכותו של המלך במדינה, מבטאה את תכונותיו - שכלו ו[[מידות (ספירות)|מדותיו]] - של המלך. נמצא, שמדת המלכות אינה אלא האמצעי להעברת השפעת הספירות אל הנבראים, ולכן היא בבחינת אבן דומם.<br /> <br /> הדימוי לאבן הוא בכל מדריגות המלכות, החל ממלכות דאצילות - &quot;אבן טובה&quot;, ועד לעומת זה במלכות של [[קליפה]] - &quot;אבן נגף&quot;.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[בנין המלכות]]<br /> *[[אלישבע]]<br /> <br /> {{ספירות}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:ספירת המלכות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99_%D7%95%D7%92%D7%A9%D7%9E%D7%99&diff=806964 2025-10-21T05:18:54Z

<p>Mdafula: הפניה לדף גשמי וחמרי</p> <hr /> <div>#הפניה [[גשמי וחמרי]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9E%D7%A8%D7%99_%D7%95%D7%92%D7%A9%D7%9E%D7%99&diff=806963 2025-10-21T05:18:39Z

<p>Mdafula: הפניה לדף גשמי וחמרי</p> <hr /> <div>#הפניה [[גשמי וחמרי]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%92%D7%A9%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99&diff=806962 2025-10-21T05:18:21Z

<p>Mdafula: הפניה לדף גשמי וחמרי</p> <hr /> <div>#הפניה [[גשמי וחמרי]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%92%D7%A9%D7%9E%D7%99_%D7%95%D7%94%D7%97%D7%9E%D7%A8%D7%99&diff=806961 2025-10-21T05:17:53Z

<p>Mdafula: הפניה לדף גשמי וחמרי</p> <hr /> <div>#הפניה [[גשמי וחמרי]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%92%D7%A9%D7%9D_%D7%95%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%A8&diff=806960 2025-10-21T05:16:42Z

<p>Mdafula: יצירת דף עם התוכן &quot;&#039;&#039;&#039; גשמי וחמרי&#039;&#039;&#039; הינן שתי דרגות בגשמיות העולם הזה, עד כמה הוא מגושם. ==הרחבה== מקור הביטוי בתניא (פרק ל&quot;ו), אבל מרבים להשתמש בו הרבי הריי&quot;ץ{{הערה|לדוגמא ד&quot;ה אחרי ה&#039; אלוקיכם תלכו ב&#039; דר&quot;ח אלול תרצ&quot;ז.}} ובעיקר הרבי נשיא דורינו{{הערה|לדוגמא תורת מנחם תשמ&quot;ב א, בשיחת ו&#039; תשר...&quot;</p> <hr /> <div>''' גשמי וחמרי''' הינן שתי דרגות בגשמיות העולם הזה, עד כמה הוא מגושם.<br /> <br /> ==הרחבה==<br /> מקור הביטוי בתניא (פרק ל&quot;ו), אבל מרבים להשתמש בו הרבי הריי&quot;ץ{{הערה|לדוגמא ד&quot;ה אחרי ה' אלוקיכם תלכו ב' דר&quot;ח אלול תרצ&quot;ז.}} ובעיקר הרבי נשיא דורינו{{הערה|לדוגמא תורת מנחם תשמ&quot;ב א, בשיחת ו' תשרי (עמ' 54).}}.<br /> <br /> ההבדל בין שני המושגים הוא ש&quot;חומרי&quot; הוא גס, עבה ומגושם יותר מאשר &quot;גשמי&quot;.<br /> <br /> באחת ההתיחסויות של הרבי הריי&quot;ץ{{הערה|מכתב ללעזראוויטש, ד' כסלו תש&quot;ב. נדפס באג&quot;ק אדמו&quot;ר הריי&quot;ץ ח&quot;ו עמ' קיב, והובא ב&quot;היום יום&quot; (בשני מקומות: כ&quot;ט תשרי, וי&quot;ג חשון).}} נמצאת הגדרה מדוייקת: '''חומרי''' - שאפשר לקחת אותו ביד ולמשש אותו ביד, '''גשמי''' - שבמישוש אי אפשר לחוש אותו, אבל אפשר בחוש הטעם או הריח.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:מושגים בחסידות]]<br /> [[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%99_%D7%94%D7%96%D7%95%D7%94%D7%A8&diff=805940 2025-10-13T13:33:22Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>מאות שנים קודם שהודפס הזוהר הוא הועתק ביד מאיש לאיש, וכשיצא [[הוצאה לאור|לאור הדפוס]] היה זה ע&quot;י כמה מדפיסים שונים (שסמכו את ידם על כתבי יד אחרים), ונהיו בו מספר גרסאות. <br /> <br /> ==רקע==<br /> [[זוהר (ספר)|ספר הזוהר]] התגלה ע&quot;י ר' משה בן ליאון בערך בשנת ה' אלפים מ' (1280), ובמשך 280 שנה הועתק בכתבי יד – עד שיצא לאור בדפוס לראשונה בשנת ה'ש&quot;כ (1560){{הערה|175 שנה אחר המצאת הדפוס בשנת ה'רט&quot;ו (1455) ע&quot;י יוהאנס גוטנברג.}}.<br /> <br /> ==זוהר קטן וגדול==<br /> בשנים שי&quot;ח-ש&quot;כ (1560-1558)- עבדו במקביל שני בתי דפוס באיטליה על הדפסת הזוהר{{הערה|ליתר דיוק, במנטובה החלו בסוף שי&quot;ח ובקרימונה בתחילת שי&quot;ט, אבל סיום ההדפסה היה בשני בתי הדפוס כמעט יחד.}} - במנטובה ובקרימונה. שני דפוסים אלו נחשבים לראשונים, והדפוסים שאחריהם מבוססים עליהם. בין שני הדפוסים היו הבדלים גדולים הן במראה החיצוני והן בתוכן:<br /> <br /> '''גודל''' - במנטובה הדפיסו את הספר בדפים קטנים וחילקו אותו לשלשה כרכים, ואילו בקרימונה על דפים גדולים בכרך אחד. מחמת הבדל זה השתרש בדורות מאוחרים יותר השמות &quot;זוהר קטן&quot; המתייחס לדפוס מנטובה, ו&quot;זוהר גדול&quot; המתייחס לדפוס קרימונה.<br /> <br /> '''צורת האותיות''' - דפוס מנטובה הודפס ב[[כתב רש&quot;י]], וקרימונה ב[[כתב מרובע]].<br /> <br /> '''מיקום ההקדמה''' - במנטובה נדפסה ההקדמה לספר הזוהר לפני גוף הספר, ובקרימונה היא מובאת כמאמרים רגילים כחלק מפרשת בראשית.<br /> <br /> '''נוסח ושיטת עריכה''' - במנטובה הודפס הזוהר בגרסה אחת בלבד{{הערה|כי לטענתם הצליחו להניח את ידם על כמה כתבי-יד מוסמכים (ובפרט כתב-יד מצפת), ולכן בכל מקום שהיו כמה גרסאות הביאו רק אחת מהן, ועל פי רוב סמכו על הנוסח מצפת.}}, ואילו בקרימונה בכל מקום שהיו כמה גרסאות הביאו את כולן{{הערה|ולכן טענו שדוקא הנוסח שלהם '''הוא''' השלם והמדויק.}}. מטעם זה הושמטו בדפוס מנטובה שלשה עמודים{{הערה|שלשיטתם מקורם בגרסה שבטעות.}}, וכן ישנם עוד כמה וכמה שינויים (שנבעו מויכוחים על גרסת כתב היד המדוייקת).<br /> <br /> מאחר שבסופו של דבר מבוסס הזוהר שבידינו היום בעיקר על דפוס מנטובה, במקומות בחסידות בהם מובא נוסח קרימונה מצויין בפירוש ל'''זוהר גדול'''{{הערה|לדוגמא, לקוטי תורה אמור לז ב.}}<br /> <br /> ==זולצבך ולובלין==<br /> 63 שנים מאוחר יותר הודפס הזוהר שוב, הפעם בלובלין (שפ&quot;ג, 1623). בכללות סודר דפוס זה במתכונת קרימונה, אלא שהוסיף בו מעט גרסאות מתוך דפוס מנטובה. 60 שנה לאחר מכן יצא שוב הזוהר לאור הדפוס (זולצבך, תמ&quot;ד, 1684), עדיין באותו מבנה ונוסח - רק שבכל מקום ציין (בסוגריים) את ההוספות מדפוס מנטובה.<br /> ==[[אמסטרדם|אמשטרדם]]==<br /> דפוס אמשטרדם (תע&quot;ה, 1715) שינה מהדפוסים שלפניו ובחר ללכת בדרך מנטובה, ומאחר שכל כתבי האר&quot;י ציינו דוקא לדפוס זה הלכו בעקבותיו כל עשרות הדפוסים עד ימינו. במהדורה הראשונה הביאו מדפיס אמשטרדם את [[כתבי האריז&quot;ל|הגהות האר&quot;י]] שבספר &quot;[[משה זכות|דרך אמת]]&quot; כהערות בשולי טקסט הזוהר, אבל במהדורה הבאה (תפ&quot;ח, 1728) כבר שלבו אותן בתוך לשון הזוהר (בלי לציין את הגרסה המקורית), והתקבל נוסח ברור ונקי בלי חילופי גרסאות רבים.<br /> <br /> ==[[טורקיה|קושטנטינא (קושטא)]] - שנת מלכו&quot;ת==<br /> שמונה שנים לאחר מכן (שנת מלכו&quot;ת, תצ&quot;ו, 1736) יצא הזוהר בדפוס חדש. תבנית העמודים היתה כשל דפוס מנטובה. בדפוס זה שולבו הגהות של [[רבי חיים ויטאל]] עצמו, וכן הגהות של ר' יהודה משען וחכמים נוספים מארץ ישראל. מצד אחד הושקעה בו עבודה רבה בזיקוק וליבון הגרסאות{{הערה|וכן הובאו בו כמה השלמות למאמרי זוהר שנשמטו בדפוסים קודמים.}}, אבל מצד שני הובאו בו כל הגרסאות השונות{{הערה|וכן חלק מגהות הארי שעל &quot;דרך אמת הושמטו, וחלקן הובאו בסוגריים.}} - ושוב חזר הזוהר להיות מצד אחד מדויק, אבל מצד שני עמוס בגרסאות שונות שמכבידות על הלימוד.<br /> <br /> ==אמשטרדם תקל&quot;א, ליוורנו תקנ&quot;א==<br /> בתקל&quot;א (1771) בקשו מדפיסי אמשטרדם להוציא את הזוהר לאור שוב, והפעם בקשו מ[[מקדש מלך (ספר)|רבי שלום בוזגלו]]{{הערה|רבי שלום בוזגלו (בעל ה'[[מקדש מלך (ספר)|מקדש מלך]]' על הזוהר) היה מגדולי רבני [[יהדות מרוקו|מרוקו]], אבל עקב רדיפות מצד מלך מרוקו עבר להתגורר ב[[לונדון]].}} להגיה להם את נוסח הזוהר. רבי שלום בחר כבסיס את דפוס [[טורקיה|קושטא]], אבל מתוך נאמנות לפירוש האריז&quot;ל ניפה ממנו גרסאות רבות, החזיר גרסאות רבות מדפוס מנטובה והוציא נוסח חדש שהיה כמעט נקי מגרסאות שונות ומתחלפות.<br /> <br /> בשנת תקנ&quot;א (1791) הודפס הזוהר שוב - הפעם בליוורנו, בהגהת [[רבי חיים יוסף דוד אזולאי|החיד&quot;א]]. החיד&quot;א חלק על ר' שלום בוזגלו, ובאופן כללי החזיר את מרבית ההגהות לגרסת מדפיסי קושטא. בנוסף, הוא שינה את כל המילים שנכתבו בכתיב חסר לכתיב מלא. בשנת תרל&quot;ז (1877) חזרו והדפיסו בליוורנו את הזוהר - לראשונה בתוספת [[ניקוד]]. דפוס זה הודפס במהדורות רבות והתקבל מאד על ציבור הלומדים.<br /> <br /> ==דפוסי [[סלאוויטא]] והבאים אחריהם==<br /> בשנים הבאות הודפס הזוהר בסלאוויטא ארבע פעמים נוספות{{הערה| תקנ&quot;ח (1798), תקס&quot;ד (1806), תקס&quot;ט (1809), תקע&quot;ה (1815).}}, בכללות בדרכו ובנוסחתו של דפוס אמשטרדם תקל&quot;א, (בשינויים קלים).<br /> <br /> אך בפעם החמישית (תקפ&quot;ד, 1824) החליטו לשנות ממנהגם ולהדפיס כפי הנוסח של דפוס קושטא משנת מלכו&quot;ת, &quot;אשר אין ערך למעלתם כי המה הוגהו מזוהר [[רבי חיים ויטאל|המהרח&quot;ו]] עצמו&quot;. על נוסח זה הוסיפו המדפיסים הגהות משלהם כדי לתקן את כל הטעויות שנפלו בו והוציאו נוסח טוב ומשובח ביותר. משנה זו מאילך המשיכו רוב הדפוסים בדרך זו, והשתמשו בנוסח של דפוס קושטא וסלוויטא תקפ&quot;ד, עם כל הסוגריים והגרסאות השונות שהיו בהם. חלק מן הדפוסים העתיקו את הנוסח בצורה מדויקת מדפוס קושטא או מסלוויטא, וחלקם באו אחריהם והוסיפו עוד הגהות על הגהות, כגון דפוס זיטאמיר תרכ&quot;ב (1862).<br /> <br /> ==[[וילנה|וילנא]]==<br /> גם מדפיסי וילנא, שבאו להדפיס את ספר הזוהר (תרמ&quot;ב, 1882) השתמשו בנוסח של דפוס קושטא, אלא שהוסיפו לו הגהות מדפוסי סלוויטא זיטאמיר וליוורנו, ולאחר השוואות של המהדורות השונות הגיעו לנוסח מדויק ואיכותי. בנוסף הם הדפיסו בצד הזוהר את הגהות דרך אמת (ראה לעיל), הגהות מבעל [[השל&quot;ה]], ואת ה'ניצוצי אורות'{{הערה|אסופה מהגהות החיד&quot;א.}} וה'שביבי נגה'{{הערה|אסופת הגהות ופירושים מהרמ&quot;ק, מהרח&quot;ו וספרים נוספים.}}. נוסח זה חזר ונדפס כמה פעמים, והוא הדפוס המצוי היום.<br /> <br /> ==פירוש הסולם==<br /> אחד הנסיונות האחרונים להדפיס את הזוהר בשלימות נעשה ע&quot;י [[חסידות אשלג|ר' יהודה אשלג]], &quot;בעל [[חסידות אשלג|הסולם]]&quot;. בדפוס זה נוסח הזוהר עצמו נקי מהגהות, ואילו והגרסאות מודפסות במדור נפרד בפני עצמו.<br /> <br /> במדור זה הכניס הן את כל מה שמדפסי קושטא וממשיכי דרכם הכניסו בסוגריים, הן את כל הנוסחאות הנוספות שנעלמו מן הדפוסים כבר כמה מאות שנים, והן את הגרסאות הראשונות של דפוסי מנטובה וקרימונה שנמחקו במשך השנים עם גלגולי הדפוסים השונים. בנוסף לעצם הבאת הגרסאות הוא משווה בכל מקום בין הגרסאות המאוחרות לבין נוסח שתי מהדורות הזוהר המקוריות (מנטובה וקרימונה) תוך שהוא מציין כל שינוי בעל משמעות.<br /> <br /> אלא למרות מאמציו הרבים והעבודה העצומה שעשה, גם בדפוס זה ישנם חסרונות: ראשית לא ברור מהי המהדורה שעל פיה קבע את נוסח הזוהר שלו, שנית נראה שלעיתים הוא בוחר לפרש לפי גרסה שונה מהמובאת בנוסח הנדפס{{הערה|ונראה כי דחה את גרסת הזוהר שלמעלה והעדיף על פניה אחת הגרסאות המובאת במדור חילופי הגרסאות.}}. ועוד - בכמה מקומות נראה שהגיה '''מעצמו''' את לשון הזוהר{{הערה|אם כי באותם מקומות צוין הדבר בפירושו או במדור חילופי גרסאות, כך שבמידה והלומד נתקל בפירוש שאינו תואם את לשון הזוהר יש לחפש גרסה שונה במדור שינויי גרסאות.}}.<br /> <br /> כפי הנראה מטעמים אלו כתב הרבי{{הערה|הלשון הועתקה בלקו&quot;ש חי&quot;ד עמ' 237, והאגרת בשלימותה באג&quot;ק סימן ג'תרס&quot;ג.}} &quot;ומ&quot;ש אודות פירוש הסולם על הזהר הנה לא ראיתיו אלא בהעברה בעלמא לאיזה רגעים ומובן שאי אפשר לחוות דיעה על יסוד זה והספר אינו אצלי וכפי הנשמע '''הנה סלל דרך לעצמו בלימוד ע&quot;ח והזהר''' ואנו אין לנו אלא דרך המלך של נשיאנו בתורת החסידות&quot;.<br /> <br /> ==מתוק מדבש==<br /> ;רקע<br /> החל מתשל&quot;ו ועד תש&quot;נ (לערך) יצאה לאור סדרת ספרים נוספת{{הערה|21 כרכים המפרשים את הזוהר עצמו, ובנוסף &quot;אוצר הזוהר&quot; (ערכים בקבלה), ליקוטים שונים (כגון מחזור תפילות) ועוד.}} המפרשת את הזוהר בעברית. הפירוש נכתב ע&quot;י ה[[קבלה|מקובל]] הירושלמי רבי [[דניאל פריש]], מראשי ישיבת שער השמים ותלמידו המובהק של האדמו&quot;ר רבי [[אהרן ראטה]], ונקרא &quot;מתוק מדבש&quot;{{הערה|הרומז לשם המחבר הן בראשי התיבות &quot;'''ד'''ניאל '''ב'''ן '''ש'''רה&quot;, והן בגימטריה: '''פירוש מתוק מדבש''' הוא כחשבון '''הצעיר דניאל בן נפתלי הרצקא'''}}. הספר הודפס עם לשון הזוהר בראש הדף והפירוש ותרגום לעברית (משולב בלשון הזוהר עצמו) למטה. מחד גיסא כתובים הפירוש והתרגום בשפה עממית ובהסברים קבליים פשוטים (מתוך מטרה להביא את הספר לציבורים נוספים), אך מאידר נצמדים לפירושי הזוהר המוסמכים לשיטת האר&quot;י: פירוש הרמ&quot;ז, זוהר חמה וכיוצא באלו. פירוש זה התקבל בתפוצות ישראל כמוסמך יותר מפירוש הסולם, וכן פרסמו &quot;בריש גלי&quot; כמה מהמקובלים המפורסמים בדורינו כדוגמת הרב יצחק רצאבי{{הערה|באתר &quot;יד מהרי&quot;ץ&quot;, בדף על ל&quot;ג בעומר.}} שכתב עליו שהוא בר סמכא שנכתב על ידי [[צדיק]]{{הערה|בניגוד לפירוש [[הסולם]] שלדבריו אין ללמוד בו.}}, וקיבל הסכמות רבות. גם אצל החסידים בכלל וחסידי חב&quot;ד בפרט התקבל דוקא פירוש זה ונחשב למוסמך ביותר.<br /> <br /> את ה'''מתוק מדבש''' כתב הרב דניאל פריש לבקשת רבו ה[[אדמו&quot;ר]] רבי [[אברהם יצחק קאהן]] מ[[תולדות אהרן]] (בעל &quot;דברי אמונה&quot;). האדמו&quot;ר אמר לרב דניאל פריש כי החל בכתיבת פירוש על הזוהר והראה לו גיליון בכתב ידו. הוא הוסיף כי קיבל מ[[החוזה מלובלין]] שלפני ביאת ה[[משיח]] יחובר פירוש על ספר הזוהר בדרך הפשט. וכי החל בכתיבת החיבור, אך אין בו כח להמשיך ולסיימו, ולכן הוא מבקש ממנו לעשות זאת.{{הערה|מתוך תולדותיו בקצרה באתר מכון מתוק מדבש.}}<br /> <br /> הפירוש נכתב &quot;דף על דף&quot; לפי הזוהר הנפוץ ([[דפוסי הזוהר|מנטובה]]) כך שהלומד יכול בקלות למצוא את המקום על פי מראי המקום הנדפסים בכל הספרים.על סדר ספר הזוהר, בשפה פשוטה ועל פי [[קבלת האר&quot;י]].<br /> <br /> ;הסכמות<br /> לספר ניתנו על ידי רבי משה אריה פריינד (גאב&quot;ד העדה החרדית), האדמו&quot;ר רבי אברהם יצחק קאהן מ[[תולדות אהרן]], הרב יחיאל פישל אייזנבאך, רבי יעקב מאיר שכטר, כל חברי הבד&quot;ץ דמקהלות האשכנזים{{הערה|משה אריה פריינד, ישראל משה דושינסקי, ישראל יעקב פישר, בנימין ראבינאוויטץ ואברהם דוד הורוויץ.}}, הרב שמואל הלוי ואזנר, רבי יוסף ליברמן ועוד.<br /> <br /> ;יסודות החיבור<br /> בהקדמה לספר מרחיב המחבר להסביר את יסודות דרכו בכתיבת הביאור: פירושו מתבסס על [[קבלת האריז&quot;ל|פירוש האר&quot;י]] לזוהר (היינו, על [[דפוסי הזוהר|דפוס מנטובה]] שעליו כתב האר&quot;י את פירושיו), כפי שהתפרש כתבי רבי [[חיים ויטאל]], והתפרש בספר [[אור החמה]] לרבי [[משה קורדובירו]], , רבי [[אברהם גאלאנטי]], ספר מקדש מלך, עטרת צבי לרבי [[צבי הירש מזידיטשוב]], [[זהר חי]], דמשק אליעזר וספרים מקובלים נוספים. הדגש הוא על פשטות הביאור, ולכן במקומות שמצא מספר פירושים פירש לפי הביאור הקל יותר להבנה, אך במקומות שראה תועלת בציטוט המקור עצמו הפנה אליו בתוספת הערה &quot;עיין שם&quot;. גם לגבי המקומות שיש בהם מספר גרסאות בחר את הקלה להבנה והוסיף הערה עם מראה מקום לגרסה הנוספת. במקומות שלא מצא פירוש התייעץ עם חברים לגבי ההבנה הנכונה, וציין במפורש שדברים אלו הם משלו. בנוסף לכל זה עשה &quot;אזניים לתורה&quot;, ושילב בביאור אלפי מראי מקומות לפסוקים ומדרשי חז&quot;ל המצוטטים בזוהר, ובמקומות הנדרשים גם את הפירוש שלהם גופא. גם מבחינה טכנית עשה הרב דניאל מאמץ גדול להקל על הלומדים, בכך שהביאורים בקבלה נדפסים בפונט{{הערה|צורת אות.}} אחר מהביאורים בנגלה, בשילוב הביאור והתרגום בטקסט בתחתית הדף והנוסח המקורי מעליו (כך שהלומד יכול לעבור בקלות מהפירוש למקור וחזרה בלי לאבד את הרצף) ועוד כמה וכמה שינויים מסוג זה.<br /> <br /> ;הוצאה לאור<br /> בתחילה חיבר הרב דניאל פריש את '''אוצר הזוהר''' (ארבעה כרכים, [[ירושלים]], [[ה'תשל&quot;ו]]) - מפתח ערכים ועניינים ומראה מקום לכל הזוהר. סדרת '''זוהר הקדוש עם פירוש מתוק מדבש''' (21 כרכים) יצאה לאור בין השנים [[ה'תשנ&quot;ג]] ל[[ה'תשס&quot;א]] בהוצאת מכון יוסף דעת שעל ידי מוסדות אנשי מעמד בירושלים. פירוש '''[[ספר הזוהר|תקוני זהר]]''' יצא לאור בשנת [[ה'תשס&quot;א]] בשלושה כרכים. פירוש על '''[[זוהר חדש]]''' יצא לאור בשלושה כרכים בשנת [[ה'תשס&quot;א]]. חלק '''ה[[אדרא|אדרות]]''' יצא לאור לראשונה ב[[ירושלים]], [[ה'תשס&quot;ה]], וכן הוציא לאור במשך השנים ליקוטים שונים מפורשים, כמו &quot;נגלות הזוהר&quot; (11 כרכים המלקטים את אגדות חז&quot;ל והמדרשים שבזוהר), מחזור לחגים על פי הזוהר, קדושת בית הכנסת ועוד.<br /> <br /> ==במשך הדורות==<br /> בנוסף למדפיסים והמגיהים שכבר נזכרו, היו כמה מגדולי ישראל שעמלו על תיקון נוסח הזוהר ונזכיר רק מקצתם. [[משה קורדבירו|הרמ&quot;ק]] בספרו אור יקר מביא הגהות ובירורים רבים ללשון הזוהר: הגהות דרך אמת להאריז&quot;ל שנסדרו ע&quot;י [[משה זכות|הרמ&quot;ז]] וכבר דובר אודותיהם לעיל; ספר אור הלבנה ל[[רבי אברהם אזולאי]]; ספר עמודי שבע להרה&quot;ג זעליג מזולקווא, שנת שצ&quot;ה. בספרים לבית זידיטשוב וקאמרנא יש גם לא מעט הגהות, והם: עטרת צבי וצבי לצדיק מהגה&quot;ק רבי צבי הירש מזידיטשוב; זוהר חי להגה&quot;ק רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל סאפרין מקאמרנא, אחיינו של בעל עטרת צבי; דמשק אליעזר שנתחבר על ידי בנו של בעל זוהר חי. כאמור, אין זו אלא רשימה חלקית.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:ספרים]]<br /> [[קטגוריה:ספרים תורניים]]<br /> [[קטגוריה:ספרים שונות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%99_%D7%94%D7%96%D7%95%D7%94%D7%A8&diff=805932 2025-10-13T11:01:00Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>מאות שנים קודם שהודפס הזוהר הוא הועתק ביד מאיש לאיש, וכשיצא [[הוצאה לאור|לאור הדפוס]] היה זה ע&quot;י כמה מדפיסים שונים (שסמכו את ידם על כתבי יד אחרים), ונהיו בו מספר גרסאות. <br /> <br /> ==רקע==<br /> [[זוהר (ספר)|ספר הזוהר]] התגלה ע&quot;י ר' משה בן ליאון בערך בשנת ה' אלפים מ' (1280), ובמשך 280 שנה הועתק בכתבי יד – עד שיצא לאור בדפוס לראשונה בשנת ה'ש&quot;כ (1560){{הערה|175 שנה אחר המצאת הדפוס בשנת ה'רט&quot;ו (1455) ע&quot;י יוהאנס גוטנברג.}}.<br /> <br /> ==זוהר קטן וגדול==<br /> בשנים שי&quot;ח-ש&quot;כ (1560-1558)- עבדו במקביל שני בתי דפוס באיטליה על הדפסת הזוהר{{הערה|ליתר דיוק, במנטובה החלו בסוף שי&quot;ח ובקרימונה בתחילת שי&quot;ט, אבל סיום ההדפסה היה בשני בתי הדפוס כמעט יחד.}} - במנטובה ובקרימונה. שני דפוסים אלו נחשבים לראשונים, והדפוסים שאחריהם מבוססים עליהם. בין שני הדפוסים היו הבדלים גדולים הן במראה החיצוני והן בתוכן:<br /> <br /> '''גודל''' - במנטובה הדפיסו את הספר בדפים קטנים וחילקו אותו לשלשה כרכים, ואילו בקרימונה על דפים גדולים בכרך אחד. מחמת הבדל זה השתרש בדורות מאוחרים יותר השמות &quot;זוהר קטן&quot; המתייחס לדפוס מנטובה, ו&quot;זוהר גדול&quot; המתייחס לדפוס קרימונה.<br /> <br /> '''צורת האותיות''' - דפוס מנטובה הודפס ב[[כתב רש&quot;י]], וקרימונה ב[[כתב מרובע]].<br /> <br /> '''מיקום ההקדמה''' - במנטובה נדפסה ההקדמה לספר הזוהר לפני גוף הספר, ובקרימונה היא מובאת כמאמרים רגילים כחלק מפרשת בראשית.<br /> <br /> '''נוסח ושיטת עריכה''' - במנטובה הודפס הזוהר בגרסה אחת בלבד{{הערה|כי לטענתם הצליחו להניח את ידם על כמה כתבי-יד מוסמכים (ובפרט כתב-יד מצפת), ולכן בכל מקום שהיו כמה גרסאות הביאו רק אחת מהן, ועל פי רוב סמכו על הנוסח מצפת.}}, ואילו בקרימונה בכל מקום שהיו כמה גרסאות הביאו את כולן{{הערה|ולכן טענו שדוקא הנוסח שלהם '''הוא''' השלם והמדויק.}}. מטעם זה הושמטו בדפוס מנטובה שלשה עמודים{{הערה|שלשיטתם מקורם בגרסה שבטעות.}}, וכן ישנם עוד כמה וכמה שינויים (שנבעו מויכוחים על גרסת כתב היד המדוייקת).<br /> <br /> מאחר שבסופו של דבר מבוסס הזוהר שבידינו היום בעיקר על דפוס מנטובה, במקומות בחסידות בהם מובא נוסח קרימונה מצויין בפירוש ל'''זוהר גדול'''{{הערה|לדוגמא, לקוטי תורה אמור לז ב.}}<br /> <br /> ==זולצבך ולובלין==<br /> 63 שנים מאוחר יותר הודפס הזוהר שוב, הפעם בלובלין (שפ&quot;ג, 1623). בכללות סודר דפוס זה במתכונת קרימונה, אלא שהוסיף בו מעט גרסאות מתוך דפוס מנטובה. 60 שנה לאחר מכן יצא שוב הזוהר לאור הדפוס (זולצבך, תמ&quot;ד, 1684), עדיין באותו מבנה ונוסח - רק שבכל מקום ציין (בסוגריים) את ההוספות מדפוס מנטובה.<br /> ==[[אמסטרדם|אמשטרדם]]==<br /> דפוס אמשטרדם (תע&quot;ה, 1715) שינה מהדפוסים שלפניו ובחר ללכת בדרך מנטובה, ומאחר שכל כתבי האר&quot;י ציינו דוקא לדפוס זה הלכו בעקבותיו כל עשרות הדפוסים עד ימינו. במהדורה הראשונה הביאו מדפיס אמשטרדם את [[כתבי האריז&quot;ל|הגהות האר&quot;י]] שבספר &quot;[[משה זכות|דרך אמת]]&quot; כהערות בשולי טקסט הזוהר, אבל במהדורה הבאה (תפ&quot;ח, 1728) כבר שלבו אותן בתוך לשון הזוהר (בלי לציין את הגרסה המקורית), והתקבל נוסח ברור ונקי בלי חילופי גרסאות רבים.<br /> <br /> ==[[טורקיה|קושטנטינא (קושטא)]] - שנת מלכו&quot;ת==<br /> שמונה שנים לאחר מכן (שנת מלכו&quot;ת, תצ&quot;ו, 1736) יצא הזוהר בדפוס חדש. תבנית העמודים היתה כשל דפוס מנטובה. בדפוס זה שולבו הגהות של [[רבי חיים ויטאל]] עצמו, וכן הגהות של ר' יהודה משען וחכמים נוספים מארץ ישראל. מצד אחד הושקעה בו עבודה רבה בזיקוק וליבון הגרסאות{{הערה|וכן הובאו בו כמה השלמות למאמרי זוהר שנשמטו בדפוסים קודמים.}}, אבל מצד שני הובאו בו כל הגרסאות השונות{{הערה|וכן חלק מגהות הארי שעל &quot;דרך אמת הושמטו, וחלקן הובאו בסוגריים.}} - ושוב חזר הזוהר להיות מצד אחד מדויק, אבל מצד שני עמוס בגרסאות שונות שמכבידות על הלימוד.<br /> <br /> ==אמשטרדם תקל&quot;א, ליוורנו תקנ&quot;א==<br /> בתקל&quot;א (1771) בקשו מדפיסי אמשטרדם להוציא את הזוהר לאור שוב, והפעם בקשו מ[[מקדש מלך (ספר)|רבי שלום בוזגלו]]{{הערה|רבי שלום בוזגלו (בעל ה'[[מקדש מלך (ספר)|מקדש מלך]]' על הזוהר) היה מגדולי רבני [[יהדות מרוקו|מרוקו]], אבל עקב רדיפות מצד מלך מרוקו עבר להתגורר ב[[לונדון]].}} להגיה להם את נוסח הזוהר. רבי שלום בחר כבסיס את דפוס [[טורקיה|קושטא]], אבל מתוך נאמנות לפירוש האריז&quot;ל ניפה ממנו גרסאות רבות, החזיר גרסאות רבות מדפוס מנטובה והוציא נוסח חדש שהיה כמעט נקי מגרסאות שונות ומתחלפות.<br /> <br /> בשנת תקנ&quot;א (1791) הודפס הזוהר שוב - הפעם בליוורנו, בהגהת [[רבי חיים יוסף דוד אזולאי|החיד&quot;א]]. החיד&quot;א חלק על ר' שלום בוזגלו, ובאופן כללי החזיר את מרבית ההגהות לגרסת מדפיסי קושטא. בנוסף, הוא שינה את כל המילים שנכתבו בכתיב חסר לכתיב מלא. בשנת תרל&quot;ז (1877) חזרו והדפיסו בליוורנו את הזוהר - לראשונה בתוספת [[ניקוד]]. דפוס זה הודפס במהדורות רבות והתקבל מאד על ציבור הלומדים.<br /> <br /> ==דפוסי [[סלאוויטא]] והבאים אחריהם==<br /> בשנים הבאות הודפס הזוהר בסלאוויטא ארבע פעמים נוספות{{הערה| תקנ&quot;ח (1798), תקס&quot;ד (1806), תקס&quot;ט (1809), תקע&quot;ה (1815).}}, בכללות בדרכו ובנוסחתו של דפוס אמשטרדם תקל&quot;א, (בשינויים קלים).<br /> <br /> אך בפעם החמישית (תקפ&quot;ד, 1824) החליטו לשנות ממנהגם ולהדפיס כפי הנוסח של דפוס קושטא משנת מלכו&quot;ת, &quot;אשר אין ערך למעלתם כי המה הוגהו מזוהר [[רבי חיים ויטאל|המהרח&quot;ו]] עצמו&quot;. על נוסח זה הוסיפו המדפיסים הגהות משלהם כדי לתקן את כל הטעויות שנפלו בו והוציאו נוסח טוב ומשובח ביותר. משנה זו מאילך המשיכו רוב הדפוסים בדרך זו, והשתמשו בנוסח של דפוס קושטא וסלוויטא תקפ&quot;ד, עם כל הסוגריים והגרסאות השונות שהיו בהם. חלק מן הדפוסים העתיקו את הנוסח בצורה מדויקת מדפוס קושטא או מסלוויטא, וחלקם באו אחריהם והוסיפו עוד הגהות על הגהות, כגון דפוס זיטאמיר תרכ&quot;ב (1862).<br /> <br /> ==[[וילנה|וילנא]]==<br /> גם מדפיסי וילנא, שבאו להדפיס את ספר הזוהר (תרמ&quot;ב, 1882) השתמשו בנוסח של דפוס קושטא, אלא שהוסיפו לו הגהות מדפוסי סלוויטא זיטאמיר וליוורנו, ולאחר השוואות של המהדורות השונות הגיעו לנוסח מדויק ואיכותי. בנוסף הם הדפיסו בצד הזוהר את הגהות דרך אמת (ראה לעיל), הגהות מבעל [[השל&quot;ה]], ואת ה'ניצוצי אורות'{{הערה|אסופה מהגהות החיד&quot;א.}} וה'שביבי נגה'{{הערה|אסופת הגהות ופירושים מהרמ&quot;ק, מהרח&quot;ו וספרים נוספים.}}. נוסח זה חזר ונדפס כמה פעמים, והוא הדפוס המצוי היום.<br /> <br /> ==פירוש הסולם==<br /> אחד הנסיונות האחרונים להדפיס את הזוהר בשלימות נעשה ע&quot;י [[חסידות אשלג|ר' יהודה אשלג]], &quot;בעל [[חסידות אשלג|הסולם]]&quot;. בדפוס זה נוסח הזוהר עצמו נקי מהגהות, ואילו והגרסאות מודפסות במדור נפרד בפני עצמו.<br /> <br /> במדור זה הכניס הן את כל מה שמדפסי קושטא וממשיכי דרכם הכניסו בסוגריים, הן את כל הנוסחאות הנוספות שנעלמו מן הדפוסים כבר כמה מאות שנים, והן את הגרסאות הראשונות של דפוסי מנטובה וקרימונה שנמחקו במשך השנים עם גלגולי הדפוסים השונים. בנוסף לעצם הבאת הגרסאות הוא משווה בכל מקום בין הגרסאות המאוחרות לבין נוסח שתי מהדורות הזוהר המקוריות (מנטובה וקרימונה) תוך שהוא מציין כל שינוי בעל משמעות.<br /> <br /> אלא למרות מאמציו הרבים והעבודה העצומה שעשה, גם בדפוס זה ישנם חסרונות: ראשית לא ברור מהי המהדורה שעל פיה קבע את נוסח הזוהר שלו, שנית נראה שלעיתים הוא בוחר לפרש לפי גרסה שונה מהמובאת בנוסח הנדפס{{הערה|ונראה כי דחה את גרסת הזוהר שלמעלה והעדיף על פניה אחת הגרסאות המובאת במדור חילופי הגרסאות.}}. ועוד - בכמה מקומות נראה שהגיה '''מעצמו''' את לשון הזוהר{{הערה|אם כי באותם מקומות צוין הדבר בפירושו או במדור חילופי גרסאות, כך שבמידה והלומד נתקל בפירוש שאינו תואם את לשון הזוהר יש לחפש גרסה שונה במדור שינויי גרסאות.}}.<br /> <br /> כפי הנראה מטעמים אלו כתב הרבי{{הערה|הלשון הועתקה בלקו&quot;ש חי&quot;ד עמ' 237, והאגרת בשלימותה באג&quot;ק סימן ג'תרס&quot;ג.}} &quot;ומ&quot;ש אודות פירוש הסולם על הזהר הנה לא ראיתיו אלא בהעברה בעלמא לאיזה רגעים ומובן שאי אפשר לחוות דיעה על יסוד זה והספר אינו אצלי וכפי הנשמע '''הנה סלל דרך לעצמו בלימוד ע&quot;ח והזהר''' ואנו אין לנו אלא דרך המלך של נשיאנו בתורת החסידות&quot;.<br /> <br /> ==מתוק מדבש==<br /> ;רקע<br /> החל מתשל&quot;ו ועד תש&quot;נ (לערך) יצאה לאור סדרת ספרים נוספת{{הערה|21 כרכים המפרשים את הזוהר עצמו, ובנוסף &quot;אוצר הזוהר&quot; (ערכים בקבלה), ליקוטים שונים (כגון מחזור תפילות) ועוד.}} המפרשת את הזוהר בעברית. פירוש זה נקרא &quot;מתוק מדבש&quot;{{הערה|הרומז לשם המחבר הן בראשי התיבות &quot;'''ד'''ניאל '''ב'''ן '''ש'''רה&quot;, והן בגימטריה: '''פירוש מתוק מדבש''' הוא כחשבון '''הצעיר דניאל בן נפתלי הרצקא'''}} של ה[[קבלה|מקובל]] הירושלמי רבי [[דניאל פריש]], מראשי ישיבת שער השמים ותלמידו המובהק של האדמו&quot;ר רבי [[אהרן ראטה]]. הספר הודפס עם לשון הזוהר בראש הדף והפירוש ותרגום לעברית (משולב בלשון הזוהר עצמו) למטה. מחד גיסא כתובים הפירוש והתרגום בשפה עממית ובהסברים קבליים פשוטים (מתוך מטרה להביא את הספר לציבורים נוספים), אך מאידר נצמדים לפירושי הזוהר המוסמכים לשיטת האר&quot;י: פירוש הרמ&quot;ז, זוהר חמה וכיוצא באלו. פירוש זה התקבל בתפוצות ישראל כמוסמך יותר מפירוש הסולם, וכן פרסמו &quot;בריש גלי&quot; כמה מהמקובלים המפורסמים בדורינו כדוגמת הרב [[יצחק רצאבי]]{{הערה|באתר &quot;יד מהרי&quot;ץ&quot;, בדף על ל&quot;ג בעומר.}} שכתב עליו שהוא בר סמכא שנכתב על ידי [[צדיק]]{{הערה|בניגוד לפירוש [[הסולם]] שלדבריו אין ללמוד בו.}}, הרב [[שמואל אוירבך]], הרב [[עזריאל אוירבך]] ועוד. גם אצל החסידים בכלל וחסידי חב&quot;ד בפרט התקבל דוקא פירוש זה ונחשב למוסמך ביותר.<br /> <br /> את ה'''מתוק מדבש''' כתב הרב דניאל פריש לבקשת רבו ה[[אדמו&quot;ר]] רבי [[אברהם יצחק קאהן]] מ[[תולדות אהרן]] (בעל [[דברי אמונה]]). האדמו&quot;ר אמר לרב דניאל פריש כי החל בכתיבת פירוש על הזוהר והראה לו גיליון בכתב ידו. הוא הוסיף כי קיבל מ[[החוזה מלובלין]] שלפני ביאת ה[[משיח]] יחובר פירוש על ספר הזוהר בדרך הפשט. וכי החל בכתיבת החיבור, אך אין בו כח להמשיך ולסיימו, ולכן הוא מבקש ממנו לעשות זאת.{{הערה|מתוך תולדותיו בקצרה באתר מכון מתוק מדבש.}}<br /> <br /> הפירוש נכתב &quot;דף על דף&quot; לפי הזוהר הנפוץ ([[דפוסי הזוהר|מנטובה]]) כך שהלומד יכול בקלות למצוא את המקום על פי מראי המקום הנדפסים בכל הספרים.על סדר ספר הזוהר, בשפה פשוטה ועל פי [[קבלת האר&quot;י]].<br /> <br /> ;הסכמות<br /> לספר ניתנו על ידי רבי משה אריה פריינד (גאב&quot;ד העדה החרדית), האדמו&quot;ר רבי אברהם יצחק קאהן מ[[תולדות אהרן]], הרב יחיאל פישל אייזנבאך, רבי יעקב מאיר שכטר, כל חברי הבד&quot;ץ דמקהלות האשכנזים{{הערה|משה אריה פריינד, ישראל משה דושינסקי, ישראל יעקב פישר, בנימין ראבינאוויטץ ואברהם דוד הורוויץ.}}, הרב שמואל הלוי ואזנר, רבי יוסף ליברמן ועוד.<br /> <br /> ;יסודות החיבור<br /> ב[[הקדמה]] לספר מרחיב המחבר להסביר את יסודות דרכו בכתיבת הביאור: פירושו מתבסס על [[קבלת האר&quot;י|פירוש האר&quot;י]] לזוהר (היינו, על [[דפוסי הזוהר|דפוס מנטובה]] שעליו כתב האר&quot;י את פירושיו), כפי שהתפרש כתבי רבי [[חיים ויטאל]], והתפרש בספר [[אור החמה]] לרבי [[משה קורדוברו]], , רבי [[אברהם גאלאנטי]], ספר מקדש מלך, עטרת צבי לרבי [[צבי הירש מזידיטשוב]], [[זהר חי]], דמשק אליעזר וספרים מקובלים נוספים. הדגש הוא על פשטות הביאור, ולכן במקומות שמצא מספר פירושים פירש לפי הביאור הקל יותר להבנה, אך במקומות שראה תועלת בציטוט המקור עצמו הפנה אליו בתוספת הערה &quot;עיין שם&quot;. גם לגבי המקומות שיש בהם מספר גרסאות בחר את הקלה להבנה והוסיף הערה עם מראה מקום לגרסה הנוספת. במקומות שלא מצא פירוש התייעץ עם חברים לגבי ההבנה הנכונה, וציין במפורש שדברים אלו הם משלו. בנוסף לכל זה עשה &quot;אזניים לתורה&quot;, ושילב בביאור אלפי מראי מקומות לפסוקים ומדרשי חז&quot;ל המצוטטים בזוהר, ובמקומות הנדרשים גם את הפירוש שלהם גופא. גם מבחינה טכנית עשה הרב דניאל מאמץ גדול להקל על הלומדים, בכך שהביאורים בקבלה נדפסים בפונט{{הערה|צורת אות.}} אחר מהביאורים בנגלה, בשילוב הביאור והתרגום בטקסט בתחתית הדף והנוסח המקורי מעליו (כך שהלומד יכול לעבור בקלות מהפירוש למקור וחזרה בלי לאבד את הרצף) ועוד כמה וכמה שינויים מסוג זה.<br /> <br /> ;הוצאה לאור<br /> בתחילה חיבר הרב דניאל פריש את '''אוצר הזוהר''' (ארבעה כרכים, [[ירושלים]], [[ה'תשל&quot;ו]]) - מפתח ערכים ועניינים ומראה מקום לכל הזוהר. סדרת '''זוהר הקדוש עם פירוש מתוק מדבש''' (21 כרכים) יצאה לאור בין השנים [[ה'תשנ&quot;ג]] ל[[ה'תשס&quot;א]] בהוצאת מכון יוסף דעת שעל ידי מוסדות אנשי מעמד בירושלים. פירוש '''[[תיקוני הזוהר|תקוני זהר]]''' יצא לאור בשנת [[ה'תשס&quot;א]] בשלושה כרכים. פירוש על '''[[זוהר חדש]]''' יצא לאור בשלושה כרכים בשנת [[ה'תשס&quot;א]]. חלק '''ה[[אדרא|אדרות]]''' יצא לאור לראשונה ב[[ירושלים]], [[ה'תשס&quot;ה]], וכן הוציא לאור במשך השנים ליקוטים שונים מפורשים, כמו &quot;נגלות הזוהר&quot; (11 כרכים המלקטים את אגדות חז&quot;ל והמדרשים שבזוהר), מחזור לחגים על פי הזוהר, קדושת בית הכנסת ועוד.<br /> <br /> ==במשך הדורות==<br /> בנוסף למדפיסים והמגיהים שכבר נזכרו, היו כמה מגדולי ישראל שעמלו על תיקון נוסח הזוהר ונזכיר רק מקצתם. [[משה קורדבירו|הרמ&quot;ק]] בספרו אור יקר מביא הגהות ובירורים רבים ללשון הזוהר: הגהות דרך אמת להאריז&quot;ל שנסדרו ע&quot;י [[משה זכות|הרמ&quot;ז]] וכבר דובר אודותיהם לעיל; ספר אור הלבנה ל[[רבי אברהם אזולאי]]; ספר עמודי שבע להרה&quot;ג זעליג מזולקווא, שנת שצ&quot;ה. בספרים לבית זידיטשוב וקאמרנא יש גם לא מעט הגהות, והם: עטרת צבי וצבי לצדיק מהגה&quot;ק רבי צבי הירש מזידיטשוב; זוהר חי להגה&quot;ק רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל סאפרין מקאמרנא, אחיינו של בעל עטרת צבי; דמשק אליעזר שנתחבר על ידי בנו של בעל זוהר חי. כאמור, אין זו אלא רשימה חלקית.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:ספרים]]<br /> [[קטגוריה:ספרים תורניים]]<br /> [[קטגוריה:ספרים שונות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%99_%D7%94%D7%96%D7%95%D7%94%D7%A8&diff=805930 2025-10-13T10:57:25Z

<p>Mdafula: /* מתוק מדבש */</p> <hr /> <div>מאות שנים קודם שהודפס הזוהר הוא הועתק ביד מאיש לאיש, וכשיצא [[הוצאה לאור|לאור הדפוס]] היה זה ע&quot;י כמה מדפיסים שונים (שסמכו את ידם על כתבי יד אחרים), ונהיו בו מספר גרסאות. <br /> <br /> ==רקע==<br /> [[זוהר (ספר)|ספר הזוהר]] התגלה ע&quot;י ר' משה בן ליאון בערך בשנת ה' אלפים מ' (1280), ובמשך 280 שנה הועתק בכתבי יד – עד שיצא לאור בדפוס לראשונה בשנת ה'ש&quot;כ (1560){{הערה|175 שנה אחר המצאת הדפוס בשנת ה'רט&quot;ו (1455) ע&quot;י יוהאנס גוטנברג.}}.<br /> <br /> ==זוהר קטן וגדול==<br /> בשנים שי&quot;ח-ש&quot;כ (1560-1558)- עבדו במקביל שני בתי דפוס באיטליה על הדפסת הזוהר{{הערה|ליתר דיוק, במנטובה החלו בסוף שי&quot;ח ובקרימונה בתחילת שי&quot;ט, אבל סיום ההדפסה היה בשני בתי הדפוס כמעט יחד.}} - במנטובה ובקרימונה. שני דפוסים אלו נחשבים לראשונים, והדפוסים שאחריהם מבוססים עליהם. בין שני הדפוסים היו הבדלים גדולים הן במראה החיצוני והן בתוכן:<br /> <br /> '''גודל''' - במנטובה הדפיסו את הספר בדפים קטנים וחילקו אותו לשלשה כרכים, ואילו בקרימונה על דפים גדולים בכרך אחד. מחמת הבדל זה השתרש בדורות מאוחרים יותר השמות &quot;זוהר קטן&quot; המתייחס לדפוס מנטובה, ו&quot;זוהר גדול&quot; המתייחס לדפוס קרימונה.<br /> <br /> '''צורת האותיות''' - דפוס מנטובה הודפס ב[[כתב רש&quot;י]], וקרימונה ב[[כתב מרובע]].<br /> <br /> '''מיקום ההקדמה''' - במנטובה נדפסה ההקדמה לספר הזוהר לפני גוף הספר, ובקרימונה היא מובאת כמאמרים רגילים כחלק מפרשת בראשית.<br /> <br /> '''נוסח ושיטת עריכה''' - במנטובה הודפס הזוהר בגרסה אחת בלבד{{הערה|כי לטענתם הצליחו להניח את ידם על כמה כתבי-יד מוסמכים (ובפרט כתב-יד מצפת), ולכן בכל מקום שהיו כמה גרסאות הביאו רק אחת מהן, ועל פי רוב סמכו על הנוסח מצפת.}}, ואילו בקרימונה בכל מקום שהיו כמה גרסאות הביאו את כולן{{הערה|ולכן טענו שדוקא הנוסח שלהם '''הוא''' השלם והמדויק.}}. מטעם זה הושמטו בדפוס מנטובה שלשה עמודים{{הערה|שלשיטתם מקורם בגרסה שבטעות.}}, וכן ישנם עוד כמה וכמה שינויים (שנבעו מויכוחים על גרסת כתב היד המדוייקת).<br /> <br /> מאחר שבסופו של דבר מבוסס הזוהר שבידינו היום בעיקר על דפוס מנטובה, במקומות בחסידות בהם מובא נוסח קרימונה מצויין בפירוש ל'''זוהר גדול'''{{הערה|לדוגמא, לקוטי תורה אמור לז ב.}}<br /> <br /> ==זולצבך ולובלין==<br /> 63 שנים מאוחר יותר הודפס הזוהר שוב, הפעם בלובלין (שפ&quot;ג, 1623). בכללות סודר דפוס זה במתכונת קרימונה, אלא שהוסיף בו מעט גרסאות מתוך דפוס מנטובה. 60 שנה לאחר מכן יצא שוב הזוהר לאור הדפוס (זולצבך, תמ&quot;ד, 1684), עדיין באותו מבנה ונוסח - רק שבכל מקום ציין (בסוגריים) את ההוספות מדפוס מנטובה.<br /> ==[[אמסטרדם|אמשטרדם]]==<br /> דפוס אמשטרדם (תע&quot;ה, 1715) שינה מהדפוסים שלפניו ובחר ללכת בדרך מנטובה, ומאחר שכל כתבי האר&quot;י ציינו דוקא לדפוס זה הלכו בעקבותיו כל עשרות הדפוסים עד ימינו. במהדורה הראשונה הביאו מדפיס אמשטרדם את [[כתבי האריז&quot;ל|הגהות האר&quot;י]] שבספר &quot;[[משה זכות|דרך אמת]]&quot; כהערות בשולי טקסט הזוהר, אבל במהדורה הבאה (תפ&quot;ח, 1728) כבר שלבו אותן בתוך לשון הזוהר (בלי לציין את הגרסה המקורית), והתקבל נוסח ברור ונקי בלי חילופי גרסאות רבים.<br /> <br /> ==[[טורקיה|קושטנטינא (קושטא)]] - שנת מלכו&quot;ת==<br /> שמונה שנים לאחר מכן (שנת מלכו&quot;ת, תצ&quot;ו, 1736) יצא הזוהר בדפוס חדש. תבנית העמודים היתה כשל דפוס מנטובה. בדפוס זה שולבו הגהות של [[רבי חיים ויטאל]] עצמו, וכן הגהות של ר' יהודה משען וחכמים נוספים מארץ ישראל. מצד אחד הושקעה בו עבודה רבה בזיקוק וליבון הגרסאות{{הערה|וכן הובאו בו כמה השלמות למאמרי זוהר שנשמטו בדפוסים קודמים.}}, אבל מצד שני הובאו בו כל הגרסאות השונות{{הערה|וכן חלק מגהות הארי שעל &quot;דרך אמת הושמטו, וחלקן הובאו בסוגריים.}} - ושוב חזר הזוהר להיות מצד אחד מדויק, אבל מצד שני עמוס בגרסאות שונות שמכבידות על הלימוד.<br /> <br /> ==אמשטרדם תקל&quot;א, ליוורנו תקנ&quot;א==<br /> בתקל&quot;א (1771) בקשו מדפיסי אמשטרדם להוציא את הזוהר לאור שוב, והפעם בקשו מ[[מקדש מלך (ספר)|רבי שלום בוזגלו]]{{הערה|רבי שלום בוזגלו (בעל ה'[[מקדש מלך (ספר)|מקדש מלך]]' על הזוהר) היה מגדולי רבני [[יהדות מרוקו|מרוקו]], אבל עקב רדיפות מצד מלך מרוקו עבר להתגורר ב[[לונדון]].}} להגיה להם את נוסח הזוהר. רבי שלום בחר כבסיס את דפוס [[טורקיה|קושטא]], אבל מתוך נאמנות לפירוש האריז&quot;ל ניפה ממנו גרסאות רבות, החזיר גרסאות רבות מדפוס מנטובה והוציא נוסח חדש שהיה כמעט נקי מגרסאות שונות ומתחלפות.<br /> <br /> בשנת תקנ&quot;א (1791) הודפס הזוהר שוב - הפעם בליוורנו, בהגהת [[רבי חיים יוסף דוד אזולאי|החיד&quot;א]]. החיד&quot;א חלק על ר' שלום בוזגלו, ובאופן כללי החזיר את מרבית ההגהות לגרסת מדפיסי קושטא. בנוסף, הוא שינה את כל המילים שנכתבו בכתיב חסר לכתיב מלא. בשנת תרל&quot;ז (1877) חזרו והדפיסו בליוורנו את הזוהר - לראשונה בתוספת [[ניקוד]]. דפוס זה הודפס במהדורות רבות והתקבל מאד על ציבור הלומדים.<br /> <br /> ==דפוסי [[סלאוויטא]] והבאים אחריהם==<br /> בשנים הבאות הודפס הזוהר בסלאוויטא ארבע פעמים נוספות{{הערה| תקנ&quot;ח (1798), תקס&quot;ד (1806), תקס&quot;ט (1809), תקע&quot;ה (1815).}}, בכללות בדרכו ובנוסחתו של דפוס אמשטרדם תקל&quot;א, (בשינויים קלים).<br /> <br /> אך בפעם החמישית (תקפ&quot;ד, 1824) החליטו לשנות ממנהגם ולהדפיס כפי הנוסח של דפוס קושטא משנת מלכו&quot;ת, &quot;אשר אין ערך למעלתם כי המה הוגהו מזוהר [[רבי חיים ויטאל|המהרח&quot;ו]] עצמו&quot;. על נוסח זה הוסיפו המדפיסים הגהות משלהם כדי לתקן את כל הטעויות שנפלו בו והוציאו נוסח טוב ומשובח ביותר. משנה זו מאילך המשיכו רוב הדפוסים בדרך זו, והשתמשו בנוסח של דפוס קושטא וסלוויטא תקפ&quot;ד, עם כל הסוגריים והגרסאות השונות שהיו בהם. חלק מן הדפוסים העתיקו את הנוסח בצורה מדויקת מדפוס קושטא או מסלוויטא, וחלקם באו אחריהם והוסיפו עוד הגהות על הגהות, כגון דפוס זיטאמיר תרכ&quot;ב (1862).<br /> <br /> ==[[וילנה|וילנא]]==<br /> גם מדפיסי וילנא, שבאו להדפיס את ספר הזוהר (תרמ&quot;ב, 1882) השתמשו בנוסח של דפוס קושטא, אלא שהוסיפו לו הגהות מדפוסי סלוויטא זיטאמיר וליוורנו, ולאחר השוואות של המהדורות השונות הגיעו לנוסח מדויק ואיכותי. בנוסף הם הדפיסו בצד הזוהר את הגהות דרך אמת (ראה לעיל), הגהות מבעל [[השל&quot;ה]], ואת ה'ניצוצי אורות'{{הערה|אסופה מהגהות החיד&quot;א.}} וה'שביבי נגה'{{הערה|אסופת הגהות ופירושים מהרמ&quot;ק, מהרח&quot;ו וספרים נוספים.}}. נוסח זה חזר ונדפס כמה פעמים, והוא הדפוס המצוי היום.<br /> <br /> ==פירוש הסולם==<br /> אחד הנסיונות האחרונים להדפיס את הזוהר בשלימות נעשה ע&quot;י [[חסידות אשלג|ר' יהודה אשלג]], &quot;בעל [[חסידות אשלג|הסולם]]&quot;. בדפוס זה נוסח הזוהר עצמו נקי מהגהות, ואילו והגרסאות מודפסות במדור נפרד בפני עצמו.<br /> <br /> במדור זה הכניס הן את כל מה שמדפסי קושטא וממשיכי דרכם הכניסו בסוגריים, הן את כל הנוסחאות הנוספות שנעלמו מן הדפוסים כבר כמה מאות שנים, והן את הגרסאות הראשונות של דפוסי מנטובה וקרימונה שנמחקו במשך השנים עם גלגולי הדפוסים השונים. בנוסף לעצם הבאת הגרסאות הוא משווה בכל מקום בין הגרסאות המאוחרות לבין נוסח שתי מהדורות הזוהר המקוריות (מנטובה וקרימונה) תוך שהוא מציין כל שינוי בעל משמעות.<br /> <br /> אלא למרות מאמציו הרבים והעבודה העצומה שעשה, גם בדפוס זה ישנם חסרונות: ראשית לא ברור מהי המהדורה שעל פיה קבע את נוסח הזוהר שלו, שנית נראה שלעיתים הוא בוחר לפרש לפי גרסה שונה מהמובאת בנוסח הנדפס{{הערה|ונראה כי דחה את גרסת הזוהר שלמעלה והעדיף על פניה אחת הגרסאות המובאת במדור חילופי הגרסאות.}}. ועוד - בכמה מקומות נראה שהגיה '''מעצמו''' את לשון הזוהר{{הערה|אם כי באותם מקומות צוין הדבר בפירושו או במדור חילופי גרסאות, כך שבמידה והלומד נתקל בפירוש שאינו תואם את לשון הזוהר יש לחפש גרסה שונה במדור שינויי גרסאות.}}.<br /> <br /> כפי הנראה מטעמים אלו כתב הרבי{{הערה|הלשון הועתקה בלקו&quot;ש חי&quot;ד עמ' 237, והאגרת בשלימותה באג&quot;ק סימן ג'תרס&quot;ג.}} &quot;ומ&quot;ש אודות פירוש הסולם על הזהר הנה לא ראיתיו אלא בהעברה בעלמא לאיזה רגעים ומובן שאי אפשר לחוות דיעה על יסוד זה והספר אינו אצלי וכפי הנשמע '''הנה סלל דרך לעצמו בלימוד ע&quot;ח והזהר''' ואנו אין לנו אלא דרך המלך של נשיאנו בתורת החסידות&quot;.<br /> <br /> ==מתוק מדבש==<br /> החל מתשל&quot;ו ועד תש&quot;נ (לערך) יצאה לאור סדרת ספרים נוספת{{הערה|21 כרכים המפרשים את הזוהר עצמו, ובנוסף &quot;אוצר הזוהר&quot; (ערכים בקבלה), ליקוטים שונים (כגון מחזור תפילות) ועוד.}} המפרשת את הזוהר בעברית. פירוש זה נקרא &quot;מתוק מדבש&quot;{{הערה|הרומז לשם המחבר הן בראשי התיבות &quot;'''ד'''ניאל '''ב'''ן '''ש'''רה&quot;, והן בגימטריה: '''פירוש מתוק מדבש''' הוא כחשבון '''הצעיר דניאל בן נפתלי הרצקא'''}} של ה[[קבלה|מקובל]] הירושלמי רבי [[דניאל פריש]], מראשי ישיבת שער השמים ותלמידו המובהק של האדמו&quot;ר רבי [[אהרן ראטה]]. הספר הודפס עם לשון הזוהר בראש הדף והפירוש ותרגום לעברית (משולב בלשון הזוהר עצמו) למטה. מחד גיסא כתובים הפירוש והתרגום בשפה עממית ובהסברים קבליים פשוטים (מתוך מטרה להביא את הספר לציבורים נוספים), אך מאידר נצמדים לפירושי הזוהר המוסמכים לשיטת האר&quot;י: פירוש הרמ&quot;ז, זוהר חמה וכיוצא באלו. פירוש זה התקבל בתפוצות ישראל כמוסמך יותר מפירוש הסולם, וכן פרסמו &quot;בריש גלי&quot; כמה מהמקובלים המפורסמים בדורינו כדוגמת הרב [[יצחק רצאבי]]{{הערה|באתר &quot;יד מהרי&quot;ץ&quot;, בדף על ל&quot;ג בעומר.}} שכתב עליו שהוא בר סמכא שנכתב על ידי [[צדיק]]{{הערה|בניגוד לפירוש [[הסולם]] שלדבריו אין ללמוד בו.}}, הרב [[שמואל אוירבך]], הרב [[עזריאל אוירבך]] ועוד. גם אצל החסידים בכלל וחסידי חב&quot;ד בפרט התקבל דוקא פירוש זה ונחשב למוסמך ביותר.<br /> <br /> את ה'''מתוק מדבש''' כתב הרב דניאל פריש לבקשת רבו ה[[אדמו&quot;ר]] רבי [[אברהם יצחק קאהן]] מ[[תולדות אהרן]] (בעל [[דברי אמונה]]). האדמו&quot;ר אמר לרב דניאל פריש כי החל בכתיבת פירוש על הזוהר והראה לו גיליון בכתב ידו. הוא הוסיף כי קיבל מ[[החוזה מלובלין]] שלפני ביאת ה[[משיח]] יחובר פירוש על ספר הזוהר בדרך הפשט. וכי החל בכתיבת החיבור, אך אין בו כח להמשיך ולסיימו, ולכן הוא מבקש ממנו לעשות זאת.{{הערה|מתוך תולדותיו בקצרה באתר מכון מתוק מדבש.}}<br /> <br /> הפירוש נכתב &quot;דף על דף&quot; לפי הזוהר הנפוץ ([[דפוסי הזוהר|מנטובה]]) כך שהלומד יכול בקלות למצוא את המקום על פי מראי המקום הנדפסים בכל הספרים.על סדר ספר הזוהר, בשפה פשוטה ועל פי [[קבלת האר&quot;י]].<br /> <br /> [[הסכמה|הסכמות]] לספר ניתנו על ידי רבי [[משה אריה פריינד]] ([[גאב&quot;ד]] [[העדה החרדית]]), האדמו&quot;ר רבי [[אברהם יצחק קאהן]] מ[[תולדות אהרן]], הרב [[יחיאל פישל אייזנבאך]], רבי [[יעקב מאיר שכטר]], כל חברי הבד&quot;ץ דמקהלות האשכנזים{{הערה|משה אריה פריינד, ישראל משה דושינסקי, ישראל יעקב פישר, בנימין ראבינאוויטץ ואברהם דוד הורוויץ.}}, הרב שמואל הלוי ואזנר, רבי [[יוסף ליברמן (רב)|יוסף ליברמן]] ועוד.<br /> <br /> ב[[הקדמה]] לספר מרחיב המחבר להסביר את יסודות דרכו בכתיבת הביאור: פירושו מתבסס על [[קבלת האר&quot;י|פירוש האר&quot;י]] לזוהר (היינו, על [[דפוסי הזוהר|דפוס מנטובה]] שעליו כתב האר&quot;י את פירושיו), כפי שהתפרש כתבי רבי [[חיים ויטאל]], והתפרש בספר [[אור החמה]] לרבי [[משה קורדוברו]], , רבי [[אברהם גאלאנטי]], ספר מקדש מלך, עטרת צבי לרבי [[צבי הירש מזידיטשוב]], [[זהר חי]], דמשק אליעזר וספרים מקובלים נוספים. הדגש הוא על פשטות הביאור, ולכן במקומות שמצא מספר פירושים פירש לפי הביאור הקל יותר להבנה, אך במקומות שראה תועלת בציטוט המקור עצמו הפנה אליו בתוספת הערה &quot;עיין שם&quot;. גם לגבי המקומות שיש בהם מספר גרסאות בחר את הקלה להבנה והוסיף הערה עם מראה מקום לגרסה הנוספת. במקומות שלא מצא פירוש התייעץ עם חברים לגבי ההבנה הנכונה, וציין במפורש שדברים אלו הם משלו. בנוסף לכל זה עשה &quot;אזניים לתורה&quot;, ושילב בביאור אלפי מראי מקומות לפסוקים ומדרשי חז&quot;ל המצוטטים בזוהר, ובמקומות הנדרשים גם את הפירוש שלהם גופא. גם מבחינה טכנית עשה הרב דניאל מאמץ גדול להקל על הלומדים, בכך שהביאורים בקבלה נדפסים בפונט{{הערה|צורת אות.}} אחר מהביאורים בנגלה, בשילוב הביאור והתרגום בטקסט בתחתית הדף והנוסח המקורי מעליו (כך שהלומד יכול לעבור בקלות מהפירוש למקור וחזרה בלי לאבד את הרצף) ועוד כמה וכמה שינויים מסוג זה.<br /> <br /> ==הוצאה לאור==<br /> בתחילה חיבר הרב דניאל פריש את '''אוצר הזוהר''' (ארבעה כרכים, [[ירושלים]], [[ה'תשל&quot;ו]]) - מפתח ערכים ועניינים ומראה מקום לכל הזוהר. סדרת '''זוהר הקדוש עם פירוש מתוק מדבש''' (21 כרכים) יצאה לאור בין השנים [[ה'תשנ&quot;ג]] ל[[ה'תשס&quot;א]] בהוצאת מכון יוסף דעת שעל ידי מוסדות אנשי מעמד בירושלים. פירוש '''[[תיקוני הזוהר|תקוני זהר]]''' יצא לאור בשנת [[ה'תשס&quot;א]] בשלושה כרכים. פירוש על '''[[זוהר חדש]]''' יצא לאור בשלושה כרכים בשנת [[ה'תשס&quot;א]]. חלק '''ה[[אדרא|אדרות]]''' יצא לאור לראשונה ב[[ירושלים]], [[ה'תשס&quot;ה]], וכן הוציא לאור במשך השנים ליקוטים שונים מפורשים, כמו &quot;נגלות הזוהר&quot; (11 כרכים המלקטים את אגדות חז&quot;ל והמדרשים שבזוהר), מחזור לחגים על פי הזוהר, קדושת בית הכנסת ועוד.<br /> <br /> ==במשך הדורות==<br /> בנוסף למדפיסים והמגיהים שכבר נזכרו, היו כמה מגדולי ישראל שעמלו על תיקון נוסח הזוהר ונזכיר רק מקצתם. [[משה קורדבירו|הרמ&quot;ק]] בספרו אור יקר מביא הגהות ובירורים רבים ללשון הזוהר: הגהות דרך אמת להאריז&quot;ל שנסדרו ע&quot;י [[משה זכות|הרמ&quot;ז]] וכבר דובר אודותיהם לעיל; ספר אור הלבנה ל[[רבי אברהם אזולאי]]; ספר עמודי שבע להרה&quot;ג זעליג מזולקווא, שנת שצ&quot;ה. בספרים לבית זידיטשוב וקאמרנא יש גם לא מעט הגהות, והם: עטרת צבי וצבי לצדיק מהגה&quot;ק רבי צבי הירש מזידיטשוב; זוהר חי להגה&quot;ק רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל סאפרין מקאמרנא, אחיינו של בעל עטרת צבי; דמשק אליעזר שנתחבר על ידי בנו של בעל זוהר חי. כאמור, אין זו אלא רשימה חלקית.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:ספרים]]<br /> [[קטגוריה:ספרים תורניים]]<br /> [[קטגוריה:ספרים שונות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%99_%D7%94%D7%96%D7%95%D7%94%D7%A8&diff=805921 2025-10-13T08:42:36Z

<p>Mdafula: /* הדפסות בדורינו */</p> <hr /> <div>מאות שנים קודם שהודפס הזוהר הוא הועתק ביד מאיש לאיש, וכשיצא [[הוצאה לאור|לאור הדפוס]] היה זה ע&quot;י כמה מדפיסים שונים (שסמכו את ידם על כתבי יד אחרים), ונהיו בו מספר גרסאות. <br /> <br /> ==רקע==<br /> [[זוהר (ספר)|ספר הזוהר]] התגלה ע&quot;י ר' משה בן ליאון בערך בשנת ה' אלפים מ' (1280), ובמשך 280 שנה הועתק בכתבי יד – עד שיצא לאור בדפוס לראשונה בשנת ה'ש&quot;כ (1560){{הערה|175 שנה אחר המצאת הדפוס בשנת ה'רט&quot;ו (1455) ע&quot;י יוהאנס גוטנברג.}}.<br /> <br /> ==זוהר קטן וגדול==<br /> בשנים שי&quot;ח-ש&quot;כ (1560-1558)- עבדו במקביל שני בתי דפוס באיטליה על הדפסת הזוהר{{הערה|ליתר דיוק, במנטובה החלו בסוף שי&quot;ח ובקרימונה בתחילת שי&quot;ט, אבל סיום ההדפסה היה בשני בתי הדפוס כמעט יחד.}} - במנטובה ובקרימונה. שני דפוסים אלו נחשבים לראשונים, והדפוסים שאחריהם מבוססים עליהם. בין שני הדפוסים היו הבדלים גדולים הן במראה החיצוני והן בתוכן:<br /> <br /> '''גודל''' - במנטובה הדפיסו את הספר בדפים קטנים וחילקו אותו לשלשה כרכים, ואילו בקרימונה על דפים גדולים בכרך אחד. מחמת הבדל זה השתרש בדורות מאוחרים יותר השמות &quot;זוהר קטן&quot; המתייחס לדפוס מנטובה, ו&quot;זוהר גדול&quot; המתייחס לדפוס קרימונה.<br /> <br /> '''צורת האותיות''' - דפוס מנטובה הודפס ב[[כתב רש&quot;י]], וקרימונה ב[[כתב מרובע]].<br /> <br /> '''מיקום ההקדמה''' - במנטובה נדפסה ההקדמה לספר הזוהר לפני גוף הספר, ובקרימונה היא מובאת כמאמרים רגילים כחלק מפרשת בראשית.<br /> <br /> '''נוסח ושיטת עריכה''' - במנטובה הודפס הזוהר בגרסה אחת בלבד{{הערה|כי לטענתם הצליחו להניח את ידם על כמה כתבי-יד מוסמכים (ובפרט כתב-יד מצפת), ולכן בכל מקום שהיו כמה גרסאות הביאו רק אחת מהן, ועל פי רוב סמכו על הנוסח מצפת.}}, ואילו בקרימונה בכל מקום שהיו כמה גרסאות הביאו את כולן{{הערה|ולכן טענו שדוקא הנוסח שלהם '''הוא''' השלם והמדויק.}}. מטעם זה הושמטו בדפוס מנטובה שלשה עמודים{{הערה|שלשיטתם מקורם בגרסה שבטעות.}}, וכן ישנם עוד כמה וכמה שינויים (שנבעו מויכוחים על גרסת כתב היד המדוייקת).<br /> <br /> מאחר שבסופו של דבר מבוסס הזוהר שבידינו היום בעיקר על דפוס מנטובה, במקומות בחסידות בהם מובא נוסח קרימונה מצויין בפירוש ל'''זוהר גדול'''{{הערה|לדוגמא, לקוטי תורה אמור לז ב.}}<br /> <br /> ==זולצבך ולובלין==<br /> 63 שנים מאוחר יותר הודפס הזוהר שוב, הפעם בלובלין (שפ&quot;ג, 1623). בכללות סודר דפוס זה במתכונת קרימונה, אלא שהוסיף בו מעט גרסאות מתוך דפוס מנטובה. 60 שנה לאחר מכן יצא שוב הזוהר לאור הדפוס (זולצבך, תמ&quot;ד, 1684), עדיין באותו מבנה ונוסח - רק שבכל מקום ציין (בסוגריים) את ההוספות מדפוס מנטובה.<br /> ==[[אמסטרדם|אמשטרדם]]==<br /> דפוס אמשטרדם (תע&quot;ה, 1715) שינה מהדפוסים שלפניו ובחר ללכת בדרך מנטובה, ומאחר שכל כתבי האר&quot;י ציינו דוקא לדפוס זה הלכו בעקבותיו כל עשרות הדפוסים עד ימינו. במהדורה הראשונה הביאו מדפיס אמשטרדם את [[כתבי האריז&quot;ל|הגהות האר&quot;י]] שבספר &quot;[[משה זכות|דרך אמת]]&quot; כהערות בשולי טקסט הזוהר, אבל במהדורה הבאה (תפ&quot;ח, 1728) כבר שלבו אותן בתוך לשון הזוהר (בלי לציין את הגרסה המקורית), והתקבל נוסח ברור ונקי בלי חילופי גרסאות רבים.<br /> <br /> ==[[טורקיה|קושטנטינא (קושטא)]] - שנת מלכו&quot;ת==<br /> שמונה שנים לאחר מכן (שנת מלכו&quot;ת, תצ&quot;ו, 1736) יצא הזוהר בדפוס חדש. תבנית העמודים היתה כשל דפוס מנטובה. בדפוס זה שולבו הגהות של [[רבי חיים ויטאל]] עצמו, וכן הגהות של ר' יהודה משען וחכמים נוספים מארץ ישראל. מצד אחד הושקעה בו עבודה רבה בזיקוק וליבון הגרסאות{{הערה|וכן הובאו בו כמה השלמות למאמרי זוהר שנשמטו בדפוסים קודמים.}}, אבל מצד שני הובאו בו כל הגרסאות השונות{{הערה|וכן חלק מגהות הארי שעל &quot;דרך אמת הושמטו, וחלקן הובאו בסוגריים.}} - ושוב חזר הזוהר להיות מצד אחד מדויק, אבל מצד שני עמוס בגרסאות שונות שמכבידות על הלימוד.<br /> <br /> ==אמשטרדם תקל&quot;א, ליוורנו תקנ&quot;א==<br /> בתקל&quot;א (1771) בקשו מדפיסי אמשטרדם להוציא את הזוהר לאור שוב, והפעם בקשו מ[[מקדש מלך (ספר)|רבי שלום בוזגלו]]{{הערה|רבי שלום בוזגלו (בעל ה'[[מקדש מלך (ספר)|מקדש מלך]]' על הזוהר) היה מגדולי רבני [[יהדות מרוקו|מרוקו]], אבל עקב רדיפות מצד מלך מרוקו עבר להתגורר ב[[לונדון]].}} להגיה להם את נוסח הזוהר. רבי שלום בחר כבסיס את דפוס [[טורקיה|קושטא]], אבל מתוך נאמנות לפירוש האריז&quot;ל ניפה ממנו גרסאות רבות, החזיר גרסאות רבות מדפוס מנטובה והוציא נוסח חדש שהיה כמעט נקי מגרסאות שונות ומתחלפות.<br /> <br /> בשנת תקנ&quot;א (1791) הודפס הזוהר שוב - הפעם בליוורנו, בהגהת [[רבי חיים יוסף דוד אזולאי|החיד&quot;א]]. החיד&quot;א חלק על ר' שלום בוזגלו, ובאופן כללי החזיר את מרבית ההגהות לגרסת מדפיסי קושטא. בנוסף, הוא שינה את כל המילים שנכתבו בכתיב חסר לכתיב מלא. בשנת תרל&quot;ז (1877) חזרו והדפיסו בליוורנו את הזוהר - לראשונה בתוספת [[ניקוד]]. דפוס זה הודפס במהדורות רבות והתקבל מאד על ציבור הלומדים.<br /> <br /> ==דפוסי [[סלאוויטא]] והבאים אחריהם==<br /> בשנים הבאות הודפס הזוהר בסלאוויטא ארבע פעמים נוספות{{הערה| תקנ&quot;ח (1798), תקס&quot;ד (1806), תקס&quot;ט (1809), תקע&quot;ה (1815).}}, בכללות בדרכו ובנוסחתו של דפוס אמשטרדם תקל&quot;א, (בשינויים קלים).<br /> <br /> אך בפעם החמישית (תקפ&quot;ד, 1824) החליטו לשנות ממנהגם ולהדפיס כפי הנוסח של דפוס קושטא משנת מלכו&quot;ת, &quot;אשר אין ערך למעלתם כי המה הוגהו מזוהר [[רבי חיים ויטאל|המהרח&quot;ו]] עצמו&quot;. על נוסח זה הוסיפו המדפיסים הגהות משלהם כדי לתקן את כל הטעויות שנפלו בו והוציאו נוסח טוב ומשובח ביותר. משנה זו מאילך המשיכו רוב הדפוסים בדרך זו, והשתמשו בנוסח של דפוס קושטא וסלוויטא תקפ&quot;ד, עם כל הסוגריים והגרסאות השונות שהיו בהם. חלק מן הדפוסים העתיקו את הנוסח בצורה מדויקת מדפוס קושטא או מסלוויטא, וחלקם באו אחריהם והוסיפו עוד הגהות על הגהות, כגון דפוס זיטאמיר תרכ&quot;ב (1862).<br /> <br /> ==[[וילנה|וילנא]]==<br /> גם מדפיסי וילנא, שבאו להדפיס את ספר הזוהר (תרמ&quot;ב, 1882) השתמשו בנוסח של דפוס קושטא, אלא שהוסיפו לו הגהות מדפוסי סלוויטא זיטאמיר וליוורנו, ולאחר השוואות של המהדורות השונות הגיעו לנוסח מדויק ואיכותי. בנוסף הם הדפיסו בצד הזוהר את הגהות דרך אמת (ראה לעיל), הגהות מבעל [[השל&quot;ה]], ואת ה'ניצוצי אורות'{{הערה|אסופה מהגהות החיד&quot;א.}} וה'שביבי נגה'{{הערה|אסופת הגהות ופירושים מהרמ&quot;ק, מהרח&quot;ו וספרים נוספים.}}. נוסח זה חזר ונדפס כמה פעמים, והוא הדפוס המצוי היום.<br /> <br /> ==פירוש הסולם==<br /> אחד הנסיונות האחרונים להדפיס את הזוהר בשלימות נעשה ע&quot;י [[חסידות אשלג|ר' יהודה אשלג]], &quot;בעל [[חסידות אשלג|הסולם]]&quot;. בדפוס זה נוסח הזוהר עצמו נקי מהגהות, ואילו והגרסאות מודפסות במדור נפרד בפני עצמו.<br /> <br /> במדור זה הכניס הן את כל מה שמדפסי קושטא וממשיכי דרכם הכניסו בסוגריים, הן את כל הנוסחאות הנוספות שנעלמו מן הדפוסים כבר כמה מאות שנים, והן את הגרסאות הראשונות של דפוסי מנטובה וקרימונה שנמחקו במשך השנים עם גלגולי הדפוסים השונים. בנוסף לעצם הבאת הגרסאות הוא משווה בכל מקום בין הגרסאות המאוחרות לבין נוסח שתי מהדורות הזוהר המקוריות (מנטובה וקרימונה) תוך שהוא מציין כל שינוי בעל משמעות.<br /> <br /> אלא למרות מאמציו הרבים והעבודה העצומה שעשה, גם בדפוס זה ישנם חסרונות: ראשית לא ברור מהי המהדורה שעל פיה קבע את נוסח הזוהר שלו, שנית נראה שלעיתים הוא בוחר לפרש לפי גרסה שונה מהמובאת בנוסח הנדפס{{הערה|ונראה כי דחה את גרסת הזוהר שלמעלה והעדיף על פניה אחת הגרסאות המובאת במדור חילופי הגרסאות.}}. ועוד - בכמה מקומות נראה שהגיה '''מעצמו''' את לשון הזוהר{{הערה|אם כי באותם מקומות צוין הדבר בפירושו או במדור חילופי גרסאות, כך שבמידה והלומד נתקל בפירוש שאינו תואם את לשון הזוהר יש לחפש גרסה שונה במדור שינויי גרסאות.}}.<br /> <br /> כפי הנראה מטעמים אלו כתב הרבי{{הערה|הלשון הועתקה בלקו&quot;ש חי&quot;ד עמ' 237, והאגרת בשלימותה באג&quot;ק סימן ג'תרס&quot;ג.}} &quot;ומ&quot;ש אודות פירוש הסולם על הזהר הנה לא ראיתיו אלא בהעברה בעלמא לאיזה רגעים ומובן שאי אפשר לחוות דיעה על יסוד זה והספר אינו אצלי וכפי הנשמע '''הנה סלל דרך לעצמו בלימוד ע&quot;ח והזהר''' ואנו אין לנו אלא דרך המלך של נשיאנו בתורת החסידות&quot;.<br /> <br /> ==מתוק מדבש==<br /> החל מתשל&quot;ו ועד תש&quot;נ (לערך) יצאה לאור סדרת ספרים נוספת{{הערה|21 כרכים המפרשים את הזוהר עצמו, ובנוסף &quot;אוצר הזוהר&quot; (ערכים בקבלה), ליקוטים שונים (כגון מחזור תפילות) ועוד.}} המפרשת את הזוהר בעברית. פירוש זה נקרא &quot;מתוק מדבש&quot;{{הערה|הרומז לשם המחבר הן בראשי התיבות &quot;'''ד'''ניאל '''ב'''ן '''ש'''רה&quot;, והן בגימטריה: '''פירוש מתוק מדבש''' הוא כחשבון '''הצעיר דניאל בן נפתלי הרצקא'''}} של ה[[קבלה|מקובל]] הירושלמי רבי [[דניאל פריש]], מראשי ישיבת שער השמים ותלמידו המובהק של האדמו&quot;ר רבי [[אהרן ראטה]]. הספר הודפס עם לשון הזוהר בראש הדף והפירוש ותרגום לעברית (משולב בלשון הזוהר עצמו) למטה. מחד גיסא כתובים הפירוש והתרגום בשפה עממית ובהסברים קבליים פשוטים (מתוך מטרה להביא את הספר לציבורים נוספים), אך מאידר נצמדים לפירושי הזוהר המוסמכים לשיטת האר&quot;י: פירוש הרמ&quot;ז, זוהר חמה וכיוצא באלו. פירוש זה התקבל בתפוצות ישראל כמוסמך יותר מפירוש הסולם, וכן פרסמו &quot;בריש גלי&quot; כמה מהמקובלים המפורסמים בדורינו כדוגמת הרב [[יצחק רצאבי]]{{הערה|באתר &quot;יד מהרי&quot;ץ&quot;, בדף על ל&quot;ג בעומר.}} שכתב עליו שהוא בר סמכא שנכתב על ידי [[צדיק]]{{הערה|בניגוד לפירוש [[הסולם]] שלדבריו אין ללמוד בו.}}, הרב [[שמואל אוירבך]], הרב [[עזריאל אוירבך]] ועוד. גם אצל החסידים בכלל וחסידי חב&quot;ד בפרט התקבל דוקא פירוש זה ונחשב למוסמך ביותר.<br /> <br /> ==במשך הדורות==<br /> בנוסף למדפיסים והמגיהים שכבר נזכרו, היו כמה מגדולי ישראל שעמלו על תיקון נוסח הזוהר ונזכיר רק מקצתם. [[משה קורדבירו|הרמ&quot;ק]] בספרו אור יקר מביא הגהות ובירורים רבים ללשון הזוהר: הגהות דרך אמת להאריז&quot;ל שנסדרו ע&quot;י [[משה זכות|הרמ&quot;ז]] וכבר דובר אודותיהם לעיל; ספר אור הלבנה ל[[רבי אברהם אזולאי]]; ספר עמודי שבע להרה&quot;ג זעליג מזולקווא, שנת שצ&quot;ה. בספרים לבית זידיטשוב וקאמרנא יש גם לא מעט הגהות, והם: עטרת צבי וצבי לצדיק מהגה&quot;ק רבי צבי הירש מזידיטשוב; זוהר חי להגה&quot;ק רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל סאפרין מקאמרנא, אחיינו של בעל עטרת צבי; דמשק אליעזר שנתחבר על ידי בנו של בעל זוהר חי. כאמור, אין זו אלא רשימה חלקית.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:ספרים]]<br /> [[קטגוריה:ספרים תורניים]]<br /> [[קטגוריה:ספרים שונות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%96%D7%95%D7%94%D7%A8&diff=805920 2025-10-13T08:34:50Z

<p>Mdafula: /* תרגומי הזוהר */</p> <hr /> <div>{{מפנה|זוהר}}<br /> [[קובץ:זהר וילנא.jpg|200px|ממוזער|שמאל|ספר הזוהר מהדורת [[וילנא]], [[תרפ&quot;ד]]]]<br /> '''ספר הזּוֹהַר הקדוש''' הוא הספר המרכזי של תורת ה[[קבלה]]. הוא מורכב מ[[מדרש|מדרשים]] על ה[[תורה]] המחולקים לפי פרשות השבוע. הזוהר לא היה ידוע ומפורסם והועבר מדור לדור ליחידי סגולה בלבד, עד שרבי משה די-ליאון בספרד הפיץ את הזוהר והספר הפך לנחלת הכלל. לזוהר קמו מפרשים רבים שלימדו והרחיבו את תורת הקבלה, כמו ה[[רמ&quot;ק]] - רבי משה קורדובירו, ה[[אריז&quot;ל]] - רבי יצחק לוריא אשכנזי, ועוד פירושים מדורות מאוחרים יותר. לספר הזהר ישנם גם ביאורי הזוהר מכ&quot;ק [[אדמו&quot;ר הזקן]] (ראו ערך &quot;[[ביאורי הזהר (אדמו&quot;ר הזקן)]]&quot;), וכן ביאורים מכ&quot;ק [[אדמו&quot;ר הצמח צדק]] (ראו ערך &quot;[[ביאורי הזהר (אדמו&quot;ר הצמח צדק)]]&quot;). כמו כן ישנם ביאורים על ספר הזהר שכתב רבי לוי יצחק, אביו של הרבי (ראו ערך &quot;[[ליקוטי לוי יצחק]]&quot;).<br /> <br /> ==חלקיו==<br /> הזוהר מחולק לשלוש חטיבות עיקריות:<br /> <br /> *ספר הזוהר העיקרי.<br /> *סתרי תורה והמדרש הנעלם.<br /> *רעיא מהימנא והתיקונים.<br /> <br /> בנוסף לכך קיים חלק נוסף בשם &quot;תיקוני זוהר&quot;.<br /> <br /> == מבנה הספר ==<br /> גופו של ספר הזוהר בנוי מדרשות מ[[רבי שמעון בר יוחאי]] וחבריו על [[פרשת השבוע|פרשיות התורה]], ושפתו רובה ככולה [[ארמית]]. בספר כלולות &quot;האידרות&quot; - &quot;אידרא רבא&quot; (המושב הגדול), &quot;אידרא זוטא&quot; (המושב הקטן) ו&quot;אידרא דבי משכנא&quot; (מושב בית המשכן).<br /> <br /> ב'''אידרא רבא''' [[רשב&quot;י]] מגלה את ה[[פרצופים]] - גילויי [[אלוקות]] בדמות רוחנית ומופשטת הנמשלת ל[[פני אדם]] על פי הפסוק &quot;על הכיסא דמות במראה אדם עליו מלמעלה{{הערה|יחזקאל א' כ&quot;ו}}. עשרה חברים משמיעים את דרשותיהם כל אחד בתורו, ו[[רשב&quot;י]] חותם את הדיון ומגלה את הדברים שהחברים ידעו רק בראשי פרקים. בסוף ה&quot;מושב&quot; שלושה מהחברים נופחים את נשמתם מרוב ה[[קדושה]] כיוון שלא היו מזוככים מספיק.<br /> <br /> ב'''אידרא זוטא''' מסופר על [[הסתלקות]] [[רשב&quot;י]] וכיצד משמיע באזני תלמידיו סודות שחשש לגלות לפני כן, לבסוף יוצאת נשמתו של [[רשב&quot;י]] במילה &quot;חיים&quot;.<br /> <br /> ב'''אידרא דבי משכנא''' דנים [[רשב&quot;י]] ושלושה מתלמידיו בסודות ה[[תפילה]] על פי דרשות הבנויות על פסוקי הקמת ה[[משכן]].<br /> <br /> בזוהר נכלל גם תיאור ה[[היכלות]] העליונים בחלק שנקרא: '''היכלות דרשב&quot;י''' ובו מתוארים שבעת היכלות [[גן עדן]] השמורים ל[[צדיקים]] מחד, ומאידך שבעת מדורי ה[[גהינום]] המיועדים ל[[רשעים]]. בפרשת &quot;ואתה תחזה&quot; שב[[פרשת יתרו]] מובא מאמר המבאר את [[חכמת הפרצוף]] ו[[חכמת היד]], המיוחס בדרשה ל[[משה]] בבחירתו אנשים כפי עצת [[יתרו]]. חלקים אחרים בזוהר מתייחסים ל[[צדיקים נסתרים]] כגון [[רב ייבא סבא]] שהוא איש העוסק בחימר ונראה בתחילה כ[[עם הארץ]], אך מתגלה כ[[מקובל]] גדול הדורש בענייני תורת ה[[נפש]]. דמות אחרת היא &quot;הינוקא&quot; המופלא - אותו ילד-פלא, בנו של [[רב המנונא סבא]], שמגיל ינקות יודע לדרוש בסתרי תורה ועולה עליהם בחכמתו. סיפור אחר בזוהר מתאר את מפגשם של [[רשב&quot;י]] וחבריו ב[[גן עדן]] עם 'רב מתיבתא', הוא [[ראש הישיבה]] של מעלה, הדן אתם על ענייני ה[[עולם הבא]] וה[[נשמה]].<br /> <br /> בחטיבה השנייה של הזוהר כלולים החיבור '''סתרי תורה''', בו מקובצים מאמרים על [[ספר בראשית]]; ו[[מדרש]] הנעלם על ה[[תורה]], ששפתו מעורבת [[לשון הקודש]] ו[[ארמית]] והוא עוסק ב[[בריאת העולם|בריאה]], [[עולם הבא]] וה[[נשמה]].<br /> <br /> עשרת החברים הנקראים חבריא קדישא (החבורה הקדושה) שהם בעלי הזוהר הם: [[רשב&quot;י]] ראש החבורה; בנו - [[רבי אלעזר בן רבי שמעון|רבי אלעזר]]; [[רבי אבא הסופר]]; [[רבי יהודה]]; [[רבי יוסי]]; [[רבי יצחק (תלמיד רשב&quot;י)|רבי יצחק]]; [[רבי חזקיה]]; [[רבי חייא]]; [[רבי ייסא]]; [[רבי אחא]]. <br /> <br /> חלקים נוספים השייכים לספר הזוהר הם &quot;רעיא מהימנא&quot; (הרועה הנאמן - כלומר משה רבינו) ו&quot;תיקוני זוהר&quot;. החיבור &quot;רעיא מהימנא&quot; משולב בתוך [[גוף]] ספר הזוהר והחיבור &quot;תיקוני זוהר&quot; הוא חלק נפרד.<br /> <br /> ===תיקוני זהר===<br /> '''תיקוני זוהר''' הוא חלק נוסף לספר הזוהר, ובו מובאים שבעים תיקונים, שהם שבעים פנים לתורה אותם מפרש [[רבי שמעון בר יוחאי]] במלת &quot;[[בראשית]]&quot;. בהקדמה של תיקוני זוהר, מובא המאמר [[פתח אליהו]].<br /> <br /> אנשי מעשה נהגו ללמוד או לומר בכל יום מימי הרחמים והסליחות של [[חודש אלול]] ועשרת ימי תשובה מספר דפים מתיקוני זוהר, על מנת לגמור אותו עד יום הכיפורים{{הערה|סוף הקדמת הספר כסא מלך מבעל מקדש מלך, אלף המגן סי' תקפא ס&quot;ח סקי&quot;ז.}} ו[[רבי פנחס מקוריץ]] אמר: 'אשרי למי שישלים ספר תיקוני זוהר בימים הללו'{{הערה|כך מקובל גם מפי ר&quot;נ מברסלב שהתבטא ש&quot;מה שנוהגין לומר תיקונים באלול, הניגון של התיקונים וגם מהחלישות הלב שיש לכל אחד מחמת שמתאחר ב[[ביהמ&quot;ד]] יותר מרגילותו, מכל זה נעשה דברים עליונים ותיקונים גדולים למעלה&quot;, ובעל ה'בן איש חי' כותב: &quot;כמעט רוב בעלי בתים מחזיקים בלימוד התיקונים. וזה דרכן ומנהגם בכל שנה ושנה מר&quot;ח אלול עד יוה&quot;כ . . והטעם שנתפשט לימוד התיקונים בימי התשובה יותר מן הזוהר, כי לפי בחינתו מתקן יותר במקום שהחטא פוגם, לכן בימי התשובה שהם מן חודש אלול רגילים הכל בספר התיקונים&quot;. וכן בחיד&quot;א: 'אשר חנן לו א-להים עושר, חטאיו בצדקה יפרוק, וירבה בימים אלו בצדקה ובלימוד זוהר, תיקונין, משניות ותהלים' (אמרי פנחס שער ד, נט. שי' הר&quot;ן קכז. הקדמת בניהו על תיקו&quot;ז. עבוה&quot;ק. מורה באצבע סי' ח רמח).}}.<br /> <br /> בנוגע למנהג זה של לימוד &quot;תיקוני זוהר&quot; באלול, אמר הרבי בשנת [[תשכ&quot;ב]]: {{הערה|תורת מנחם, כרך לד, עמ' 303-302.}} &quot;חיפשתי במקומות שונים אם התקבל מנהג זה בקרב חסידי חב&quot;ד, ולא מצאתי ראיה מכרעת לכאן או לכאן (&quot;לאחד משני הצדדים&quot;) עד שמצאתי בשיחת [[חג הפסח]] [[תרצ&quot;ד]] שבה ישנו תיאור של חודש אלול ב[[ליובאוויטש]] ושם נאמר: &quot;..אחרים אומרים תיקוני הזוהר..&quot;. לכאורה, מדוע נקט תיקוני-זוהר דווקא? – חודש אלול הוא הזמן המתאים ללמוד שער התשובה, דרך חיים וכדומה, וגם אם לומדים זוהר – מדוע דוקא תיקוני זוהר, ולא את ספר הזוהר עצמו? ומדברים אלו מוכח, שהמנהג האמור שבספר כסא המלך (לימוד תיקוני זוהר בחודש אלול) התקבל גם בליובאוויטש&quot;.<br /> והרבי מסכם:<br /> &quot;אין פירוש הדבר שחייבים ללמוד (או על כל פנים לומר) תיקוני זוהר, אבל בכל אופן, הרי זה מנהג מקובל בקרב חסידי חב&quot;ד&quot;.{{הערה| ראו: התקשרות גליון 786, במדור &quot;ניצוצי רבי&quot;, &quot;אלול – כמו בליובאוויטש&quot;.}}<br /> <br /> == תרגומי הזוהר ==<br /> הזוהר נכתב ב[[ארמית]] בניב יווני (שהייתה מדוברת באותה תקופה בארץ ישראל, דומה מאד לניב בו נכתב ה[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]]) השונה מה[[ארמית]] של ה[[תלמוד הבבלי]] (ארמית בבלית), והוא אינו נגיש לרוב לומדי הזוהר. על כן הזוהר תורגם במרוצת הדורות לכמה שפות: [[עברית]], לטינית, [[יידיש]], לאדינו, ערבית יהודית (ערבית באותיות עבריות), גרמנית, [[אנגלית]] ו[[צרפתית]].<br /> <br /> אחד מתרגומי הזוהר לעברית הוא תרגומו של הרב יהודה יודל רוזנברג בו תורגמו רק חלקים מהזוהר (5 כרכים, ניו יורק, תשכ&quot;ז). הפירוש מכונה &quot;זוהר תורה&quot;. הרבי כותב אודות פירושו של הרב רוזנברג: &quot;במענה על שאלתו להספר זהר תורה, הנה ראיתיו פעם, וכפי שנרשם בזכרוני זהו העתקת הזהר ללה&quot;ק, ולא פירוש על הזהר, ולכן תמיהני עליו, למה לו ללמוד בהעתקה, אם יכול ללמוד בפנים הזהר, כי אי אפשר הדבר אשר בהעתקה יוכללו כל הפירושים, ובמילא זהו ג&quot;כ בהקדושה, כפי שישנה בהלשון שאמר רשב&quot;י והחבריא שלו&quot;.<br /> {{הערה| אגרות קודש, כרך ה, איגרת א'שלח. - בהערה שם שנכתבה ע&quot;י מערכת קה&quot;ת כתוב: &quot;זהר תורה: בין &quot;הסכמות ומכתבי תודה&quot; שבתחלתו נדפס אישור ממזכירו של כ&quot;ק אדמו&quot;ר מוהרש&quot;ב נ&quot;ע על קבלת הספר&quot;. אמנם אין ללמוד מכך שאדמור&quot;י חב&quot;ד הסכימו עם שיטתו של עורך ה&quot;זהר תורה&quot;; כי כשם שהרבי עודד את האדמור&quot;ים מאשלג להדפיס את ספריהם - למרות שיטתם ודרכם השונה מדרך חב&quot;ד (ראו לקמן) - וכדרכו לעודד כל דבר שבקדושה ושל הפצת פנימיות התורה, כך גם '''אין''' ללמוד מאישור זה על קבלתו של ספר &quot;זהר תורה&quot; כהסכמה '''לשיטת''' עורכו ולדרכו בתורת הקבלה.}}<br /> <br /> <br /> פירוש מפורסם לזוהר הוא פירוש &quot;הסולם&quot; של המקובל והאדמו&quot;ר הרב יהודה לייב אשלג שהייתה לו שיטה משלו בתורת הקבלה. הפירוש כולל תרגום מלא לכל ספר הזוהר, בתוספת ביאורים והרחבות לבאר את פנימיות הדברים במקומות הנצרכים לכך. ביאורים אלה נכתבו לפי שיטתו של הרב אשלג. בנוסף כתב הרב אשלג גם הקדמה לזוהר ופתיחה לחכמת הקבלה, שגם הן נכתבו פי שיטתו ונדפסו כהקדמה לפירושו.<br /> הרבי כותב אודות פירוש &quot;הסולם&quot;: &quot;ומה שכתב אודות פירוש הסולם על הזהר, הנה לא ראיתיו אלא בהעברה בעלמא לאיזה רגעים, ומובן שאי אפשר לחוות דיעה על יסוד זה. והספר אינו אצלי, וכפי הנשמע סלל דרך לעצמו בלימוד עץ חיים והזהר, ואנו אין לנו אלא דרך המלך של נשיאנו בתורת החסידות.&quot; {{הערה|אגרות קודש, כרך יא, איגרת ג'תרסג.}} <br /> (וראו לקמן על ביקורי אדמור&quot;י אשלג אצל הרבי (וראו גם הערה 4).<br /> <br /> החל מתשל&quot;ו ועד תש&quot;נ (לערך) יצאה לאור סדרת ספרים נוספת{{הערה|21 כרכים המפרשים את הזוהר עצמו, ובנוסף &quot;אוצר הזוהר&quot; (ערכים בקבלה), ליקוטים שונים (כגון מחזור תפילות) ועוד.}} המפרשת את הזוהר בעברית. פירוש זה נקרא &quot;מתוק מדבש&quot;{{הערה|הרומז לשם המחבר הן בראשי התיבות &quot;'''ד'''ניאל '''ב'''ן '''ש'''רה&quot;, והן בגימטריה: '''פירוש מתוק מדבש''' הוא כחשבון '''הצעיר דניאל בן נפתלי הרצקא'''}} של ה[[קבלה|מקובל]] הירושלמי רבי [[דניאל פריש]], מראשי ישיבת שער השמים ותלמידו המובהק של האדמו&quot;ר רבי [[אהרן ראטה]]. הספר הודפס עם לשון הזוהר בראש הדף והפירוש ותרגום לעברית (משולב בלשון הזוהר עצמו) למטה. מחד גיסא כתובים הפירוש והתרגום בשפה עממית ובהסברים קבליים פשוטים (מתוך מטרה להביא את הספר לציבורים נוספים), אך מאידר נצמדים לפירושי הזוהר המוסמכים לשיטת האר&quot;י: פירוש הרמ&quot;ז, זוהר חמה וכיוצא באלו. פירוש זה התקבל על ידי גדולי ישראל בדורינו כדוגמת הרב [[יצחק רצאבי]]{{הערה|באתר &quot;יד מהרי&quot;ץ&quot;, בדף על ל&quot;ג בעומר.}} שכתב עליו שהוא בר סמכא שנכתב על ידי [[צדיק]]{{הערה|בניגוד לפירוש [[הסולם]] שלדבריו אין ללמוד בו.}}, הרב [[שמואל אוירבך]], הרב [[עזריאל אוירבך]] ועוד - וכן אצל חסידים בכלל וחסידי חב&quot;ד בפרט נחשב למוסמך ביותר.<br /> <br /> == רבותינו נשיאינו וספר הזוהר ==<br /> [[קובץ:התחלה ביאורי הזהר.png|200px|ממוזער|שמאל|תחילת ספר [[ביאורי הזהר (אדמו&quot;ר הצמח צדק)|ביאורי הזוהר]] של [[אדמו&quot;ר הצמח צדק]]]]<br /> שיטת ה[[חסידות]] מיוסדת בעיקרה על ספר הזוהר ותורת [[האר&quot;י]] (שנכתבה על ידי רבי [[חיים ויטאל]]), ומשום כך ספר הזוהר מוזכר פעמים רבות ב[[חסידות]].<br /> <br /> ===כ&quot;ק אדמו&quot;ר הזקן ===<br /> *ספר הזוהר מוזכר פעמים רבות בספר ה'''[[תניא]]'''.<br /> * [[מהר&quot;ם הלוי יפה]] אמר בשם [[אדמו&quot;ר הזקן]]: סגולה ל[[מחשבות זרות]] בעת ה[[תפילה]] הוא ג' דרכים כו', וכן ספר הזוהר הלשון מסוגל ל[[נשמה]] אף על פי שאינו מבין מה או אומר{{הערה|1=ספר &quot;[[מגדל עז]]&quot;, מאמרי דא&quot;ח מאדמו&quot;רי חב&quot;ד עמוד תכ&quot;ו.}}.<br /> *&quot;מי שהוא בעל עסק גדול יהיה רב לימודו בזוהר אף שאינו מבין, כי מה אכפת ליה שאינו מבין, - אפילו הכי הוא סגולה&quot;{{הערה|1=מאמרי אדמו&quot;ר הזקן הקצרים, דף תקע&quot;א.}}.<br /> *לימוד בזוהר הקדוש מסיר טמטום הלב{{הערה|1=מאה שערים לאדמו&quot;ר הזקן.}}.<br /> *[[רשב&quot;י]] כותב על מי שלומד בספר הזוהר &quot;די יפקון מן גלותא&quot;. היינו שבזכות לימוד הזוהר יצאו ישראל מן הגלות{{הערה|1=זהר פרשת נשא.}}<br /> *הלומד בספר הזוהר הקדוש בעולם הזה, אז לעתיד לבא לא ישב בבושה&quot;{{הערה|1=כתב ע&quot;ז בזוהר פרשת וישב דף קפ&quot;ה עמוד א', חשוב להעיר ששם מדבר הזהר על כל לימוד תורה ולאו דוקא על לימוד ספר הזהר. האריך בזה ב[[לקוטי תורה]] [[פרשת צו]].}}<br /> *י&quot;ג דברים הם להסרת כל המונעים ב[[תפילה]] כו', והג' הוא עסק ולימוד דברי מוסר הנמצאים בזוהר מלשון הארה, שמאיר במקום החושך שהוא חמת אמת&quot;{{הערה|1=[[לקוטי תורה]] פ' [[כי תבוא]].}}<br /> *אדמו&quot;ר הצמח צדק כותב{{הערה|1=[[דרך מצוותיך]] שורש מצוות התפילה.}} ששמע מפיו של אדמו&quot;ר הזקן, אשר שמע מפיו של רבו המגיד ממזריטש שהבעל שם טוב אמר שלא ילמדו את חכמת הקבלה, מבלי [[לימוד החסידות|לימוד תורת החסידות]] יחד עימה{{הערה|1=הערת הרבי במכתב לגאב&quot;ד שפראן זצ&quot;ל.}}, מפני שמי שהוא מגושם ויבין הדברים כפשוטו ויגשם, יכול לבוא ח&quot;ו לאפיקורסות.<br /> *אדמו&quot;ר הזקן היה נוהג לאמר דרשות על הזוהר לפני בניו, וביקש מ[[אדמו&quot;ר האמצעי]] שיכתבם. בשנת [[תקע&quot;ו]] נדפסו דרשות אלו בספר &quot;[[ביאורי הזהר (אדמו&quot;ר הזקן)|ביאורי הזהר]]&quot;<br /> <br /> ===כ&quot;ק אדמו&quot;ר הצמח צדק===<br /> חיבר את הספר [[ביאורי הזוהר (אדמו&quot;ר הצמח צדק)|ביאורי הזוהר]].<br /> <br /> *&quot;ה&quot;[[צמח צדק]]&quot; אמר ל[[חנוך הנדל קוגל|ר' הענדל]] ביחידות: זוהר מרומם הנפש&quot;{{הערה|1=[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר הריי&quot;צ)]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31697&amp;st=&amp;pgnum=416 חלק י' עמוד ש&quot;צ]. מובא גם ב[[היום יום]] [[ט&quot;ז טבת]].}}.<br /> <br /> ===כ&quot;ק אדמו&quot;ר מלך המשיח שליט&quot;א===<br /> במהלך [[יחידות]] עם הרבנים הראשיים לישראל, הרב [[מרדכי אליהו]] והרב [[אברהם שפירא]] שהתקיימה ב[[א' בכסלו]] [[תשד&quot;מ]], הפליג [[הרבי]] במעלת וחשיבות לימוד [[פנימיות התורה]] בכלל - והזוהר בפרט, ברצונו שהרבנים יוציאו קריאה (&quot;קול קורא&quot;) ללמוד את הספר. בין הדברים נאמר:<br /> {{ציטוט|תוכן=<br /> '''''הרב שפירא''''': וכמו כן יש גם מה מכתבים של [[הרב קוק]] ז&quot;ל שבהם מזכיר בדברים קשים אודות ההכרח והצורך בלימוד קבלה, שלולי זאת אי אפשר ללמוד תורה לאמיתה [על-דרך מה שהזכיר הרבי מה שכתב [[הגר&quot;א]] בפרושו לספר משלי, שבלי ללמוד את חכמת הנסתר – אי אפשר שישיג את ה'נגלה'] וכותב שעל ידי זה מעכבים את הגאולה כו'.<br /> <br /> '''''כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א''''': אם דבריו היו מתקבלים – לא היה מקום לפגישה שלנו בחוץ לארץ, כי היינו כבר כולנו בארץ הקודש, ביחד עם משיח צדקנו!}}<br /> <br /> בשנת [[תש&quot;נ]] במעמד [[חלוקת הדולרים]] עבר לפני הרבי הרב [[אברהם שמחה אשלג]], וביקש ממנו לחתום על קול קורא שכל עם ישראל ילמדו את תורת הקבלה, ובכך נקרב את ה[[גאולה]] השלימה - מבוסס על הנאמר ב[[ספר הזהר]] שבספר הזהר יצאו מה[[גלות]] ב[[רחמים]]. הרבי השיב לו, כי מקובל ב[[חב&quot;ד]] ש[[חסידות]] חב&quot;ד בנויה על פי יסודות הקבלה אך בשיטה של [[חכמה]] [[בינה]] [[דעת]], וממילא מי שלומד תורת חב&quot;ד לומד גם קבלה.<br /> <br /> כשהאדמו&quot;ר הכפיל את בקשתו השיב הרבי שבתור נכד של [[אדמו&quot;ר הזקן]] אינו יכול לחתום על פסק שצריך ללמוד את תורת הקבלה, שעלול להיות משמע בזה שבתורת חב&quot;ד אין יוצאים ידי חובה. המשיך האדמו&quot;ר והביא ראיה מלשון אדמו&quot;ר הזקן{{הערה|[[אגרת הקודש]] [[אגרת הקודש - סימן כ&quot;ה|סוף פרק כ&quot;ה]]}} שכותב &quot;דברי [[הבעש&quot;ט]] לפי קבלת [[האריז&quot;ל]]&quot; ומשמע מזה שאינו קבלה ממש. אך הרבי השיב כי כיון שהאדמו&quot;ר הזקן כותב בפירוש ב[[אגרת הקודש]] אחרת, לא ייתכן שסתר את דבריו במקום אחר.<br /> <br /> במכתב לאדם שסבל מחולשה בראייה, כתב הרבי, בין היתר: ...&quot;וגם יראה ללמוד או לומר לכל הפחות שורות אחדות מספר התניא וספר הזהר, ואקווה שיוכל לבשר בשו&quot;ט שהולך וטוב מצב הראי', שלו&quot;.{{הערה|אגרות קודש, כרך ה, איגרת א'שס. עיי&quot;ש.}} <br /> <br /> בשנת [[תשל&quot;א]], לאחר צאת הספר [[לקוטי לוי יצחק]] - המכיל הערות וחידושים שכתב אביו רבי [[לוי יצחק שניאורסון]] על עותק ספר הזוהר האישי שלו, החל הרבי לבאר מידי שבוע קטע מהם ב[[התוועדות עם הרבי|התוועדויות]] ה[[שבת]], וכן לאזכר מתוכם ב[[מאמר]]י החסידות. בשנת [[תש&quot;נ]] החלו לצאת הביאורים מעובדים בעריכת הרב [[דוד פלדמן]] בסדרת הספרים [[תורת מנחם - תפארת לוי יצחק]].<br /> <br /> בשיחת [[א' אב|ראש חודש מנחם-אב]] [[תש&quot;מ]] הורה הרבי מספר הוראות שעניינם לפעול לשלילת וביטול ענין הגלות, ובין הדברים הורה הרבי ללמוד בספר הזהר, ובפרט בענייניו שהתבארו ב[[תורת החסידות]]{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק כ&quot;ד עמוד 265.}}.<br /> <br /> ב[[דבר מלכות תזריע מצורע|ו' אייר תנש&quot;א]] הורה הרבי על [[לימוד עניני גאולה ומשיח]] מתוך חלקי ה[[תורה]] ובתוך הרשימה מנה הרבי: {{ציטוטון|וגם - ובמיוחד - בפנימיות התורה, החל מספר הזוהר (ש&quot;בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזהר כו' יפקון ביה מן גלותא ברחמים&quot;)}}{{הערה|[[ספר השיחות]] [[תנש&quot;א]] כרך ב' עמוד 501.}}.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[http://chabadpedia.co.il/index.php/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%97%D7%9B%D7%9E%D7%99_%D7%94%D7%96%D7%95%D7%94%D7%A8 קטגוריה:חכמי הזוהר]<br /> *[[קבלה]]<br /> *[[רבי שמעון בר יוחאי]]<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> {{מיזמים<br /> | חב&quot;דציטוט = זוהר<br /> }}<br /> *[[מנחם ברונפמן]], [https://www.alysefer.com/zuar/ ספר הזוהר בחסידות חב&quot;ד]<br /> *[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3665726 3 שאלות ותשובות על ספר הזוהר] באתר חב&quot;ד.אורג<br /> *ניר מנוסי, '''[nirmenussi.com/2023/05/09/top-10-revolutionary-sayings-in-the-zohar/ עשרת המשפטים המהפכניים ביותר בספר הזוהר]'''<br /> <br /> {{ספרי קבלה}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:ספרי קבלה]]<br /> [[en:Sefer HaZohar]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%91%D7%A2%D7%9C_%D7%A9%D7%9D_%D7%98%D7%95%D7%91&diff=805915 2025-10-13T01:02:27Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>{{דמות<br /> | שם= רבי ישראל בעל שם טוב<br /> | תמונה= בעל_שם_טוב.jpg<br /> | תיאור= ציון הבעל שם טוב ב[[מז'יבוז']]<br /> | תאריך לידה= [[י&quot;ח באלול]] [[ה'תנ&quot;ח]]<br /> | מקום לידה= טלוסט<br /> | תאריך פטירה =[[ו' בסיוון]] [[ה'תק&quot;כ]]<br /> | מקום פטירה =מז'יבוז'<br /> }}<br /> [[קובץ:חתימת הבעשט.png|שמאל|ממוזער|250px|העתק חתימתו של הבעל שם טוב במכתבי [[הגניזה החרסונית]]]]<br /> רבי '''ישראל בעל שם טוב''' (נכתב ב[[ראשי תיבות]] '''בעש&quot;ט'''), ראש [[מחנה הנסתרים|מחנה הצדיקים הנסתרים]] בתחילה ולאחר מכן מייסדה ומחוללה של תנועת ו[[תורת החסידות]], ממנה הסתעפו והתפתחו כל החצרות החסידיות.<br /> <br /> נולד ב[[י&quot;ח באלול]] [[ה'תנ&quot;ח]] (24 באוגוסט 1698) הסתלק ב[[ו' בסיוון]] (יום א' של [[חג השבועות]]) [[ה'תק&quot;כ]] (21 במאי 1760) ומקום קבורתו בעיירה [[מזי'בוז']].<br /> <br /> ==תולדות חיים==<br /> [[קובץ:ביכנ בעשט מזיבוז.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת של הבעש&quot;ט בעיירה מז'יבוז']]<br /> <br /> ===תקופת לידתו===<br /> בשנת ת&quot;ח, חמישים שנה לפני לידת הבעל שם טוב, פרץ ה[[מרד]] הקוזקי באצילים ה[[פולין|פולנים]], כשבמהלכם בוצעו ב[[יהודי]]ם פוגרומים רבים המכונים [[פרעות ת&quot;ח ות&quot;ט]]. כתוצאה מהפוגרומים וחורבן הקהילות, המצב הגשמי והרוחני ב[[עם ישראל]] היה בשפל המדרגה. תקופה זו מכונה ב[[חסידות]] &quot;[[עילפון]]&quot;, כדוגמת [[אדם (מין)|אדם]] שהתעלף ושקוע בתרדמה.<br /> <br /> רבי [[פנחס מקוריץ]] אמר{{הערה|[[ספר המאמרים אדמו&quot;ר הרש&quot;ב|ספר המאמרים]] תרס&quot;ג עמ' קמ&quot;ב}} שנשמת הבעל שם טוב ירדה ל[[עולם (בחסידות)|עולם]], כדי להעיר את [[נשמות ישראל]] מעילפונם.<br /> <br /> [[הרבי]] מסביר שכמו אדם שהתעלף קוראים בשמו הפרטי כדי לעוררו, כיוון ש[[שם]] האדם מגיע מ[[עצם הנפש]], כשמעוררים את העצם גם האדם מתעורר. כך קודם התגלות הבעל שם טוב עם ישראל היה שקוע ב'עילפון' ו[[הקב&quot;ה]] הוריד את נשמת הבעש&quot;ט (ששמה '''ישראל''') לעולם, כדי לעורר את עצם הנפש בעם, וכך גם הם יקומו מעילפונם{{הערה|[[לקוטי שיחות]] ח&quot;ב עמ' 471.}}.<br /> <br /> ===הרקע ללידתו===<br /> הוריו רבי [[אליעזר (אב הבעל שם טוב)|אליעזר]] והרבנית שרה היו עקרים והתגוררו ביישוב והייתה להם פרנסה בשפע{{הערה|שם=חהס רצז}}, והיו [[הכנסת אורחים|מכניסי אורחים]] גדולים{{הערה|שם=חהס רצז|סיפור [[המגיד ממעזריטש]] ל[[אדמו&quot;ר הזקן]] (שיחת [[הרבי הריי&quot;צ]], ליל א' ד[[חג הסוכות]] [[תרצ&quot;ז]], סעיף ה' ('''[[ספר השיחות - תרצ&quot;ו-חורף ת&quot;ש]]''' ע' 161-162 (במהדורה הישנה); {{אוצר החכמה|הרב [[אברהם חנוך גליצנשטיין]]|'''ספר התולדות - רבי ישראל בעש&quot;ט'''|29302|עמ' 27|עמוד=34}}).}}{{הערה|שם=חשון תשא|[[הרבי הריי&quot;צ]], שיחת [[כ' בחשוון]] [[תש&quot;א]], סעיף י' ('''[[ספר השיחות - תש&quot;א]]''', עמ' 43-44).}}.<br /> <br /> פעם אחת הגיע אורח ב[[ערב שבת]] מאוחר מאוד ובבגדי חול, ולמרות זאת רבי אליעזר אירחו וקירבו{{הערה|שם=חשון תשא}}; לגירסה אחרת, האורח הגיע ביום ה[[שבת]] אחר ה[[סעודת שבת|סעודה]], דבר שהיה נראה כהגעה מחוץ ל[[תחום שבת]], אך למרות זאת רבי אליעזר כבדו ואירחו ושאר האורחים גערו ברבי אליעזר על כך, אך הוא המשיך לכבדו{{הערה|שם=חהס רצז}}.<br /> <br /> האורח נשאר, כמנהגו של רבי אליעזר, עד ל[[יום ראשון]] אחר הצהריים, ואחר שרבי אליעזר ליווה אותו, גילה האורח שהוא [[אליהו הנביא]] ושבא [[נסיון|לנסותו]] במצוות הכנסת אורחים, ובזכות עמידתו בנסיון - יוולד לו ילד, ומסר לו דברים שעליו לומר לילד בהגיעו לגיל שנתיים וחצי.<br /> <br /> לאחר זמן נולד לרבי אליעזר בנו יחידו, הבעל שם טוב{{הערה|שם=חהס רצז}}{{הערה|שם=חשון תשא}}{{הערה|הסיפור הודפס לראשונה אצל: {{היברובוקס|רבי יעקב קטינא|רחמי האב|32941|ורשה תרל&quot;ד, אות נ|ללא|עמוד=29}}.}}.<br /> <br /> [[המגיד ממעזריטש]] פירש על פי סיפור זה את הפסוק{{הערה|תהלים קיט, ט.}} {{ציטוטון|בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ}}: במה זוכים לנער - על ידי הכנסת אורחים{{הערה|שם=חהס רצז}}.<br /> <br /> זקני ה[[חסידים]] פירשו על פי סיפור זה, את המסורת מ[[אדמו&quot;רי חב&quot;ד]] שצריך בכל יום ללמוד את [[שיעורים יומיים#חומש|פרשת השבוע עם פירוש רש&quot;י]] ופעם או פעמיים ב[[שבוע]] מספר שורות מספרו של הבעל שם טוב [[כתר שם טוב]], שהקשר בין שני השיעורים הוא, שגם [[רש&quot;י]] וגם הבעל שם טוב נולדו אחר שאביהם עמד ב[[נסיון]]{{הערה|שם=חשון תשא}}.<br /> <br /> רבי ישראל נולד בעיר טלוסט{{הערה|[[אדמו&quot;ר הרש&quot;ב]] סיפר בשם [[אדמו&quot;ר הזקן]] שלמרות שישנם מכתבים מהבעש&quot;ט שחותם &quot;ישראל מאקופ&quot; ([[התמים]] חוברת א'), אין כוונה שהיה מעיר ששמה אקופ, אלא שבעיר טלוטס הייתה חומה שבמשך השנים קרסה ונשארו רק חפירות היסודות (&quot;אוקפ&quot; פירושו חפירות). כיוון שהוריו גרו באזור של הריסות החומה ולא במרכז העיר חתם הבעש&quot;ט &quot;ישראל מאקופ&quot;. (שיחות קודש תש&quot;כ עמ' 251).}} לאביו ר' [[אליעזר (אב הבעל שם טוב)|אליעזר]] ולאמו שרה ביום שני [[י&quot;ח באלול]] שנת [[תנ&quot;ח]]{{הערה|על פי [[ספר התולדות אדמו&quot;ר הריי&quot;צ ]] עמוד 106 ו[[הגניזה החרסונית ]], במסורות אחרות מקובלים תאריכים אחרים לשנת הולדתו.}} (וסימנך &quot;נחת&quot;, כי במעשיו גרם נחת בעולמות התחתונים והעליונים {{הערה|[[לקוטי דיבורים]] כרך א עמ' לא ואילך}}).<br /> <br /> רבי [[הלל מפאריטש]] העיד בשם מורו רבי [[מרדכי מטשערנאביל]] ששמע מאביו ה[[מאור עינים]] כי בי&quot;ח אלול נולד הבעש&quot;ט בגופו רוחו ונשמתו. בגופו - בלידתו. בנפשו - התגלות מורו הקדוש אליו. ברוחו - בהתגלותו הכללית לעם ישראל{{הערה|[[ספר התולדות אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]] ע' 106}}.<br /> <br /> ===חינוכו===<br /> הבעל שם טוב היה בן יחיד להוריו ובהיותו בן חמש נתייתם מהם. לפני שנפטר אביו, אמר לו: &quot;בני אל תירא משום דבר, רק מ[[הקב&quot;ה]] בעצמו ואהוב בפנימיות לבבך כל יהודי בלי הבדל מי הוא ומה הוא עושה&quot;{{הערה|[[לקוטי שיחות]] ח&quot;ב עמ' 594}}. היה זה עבורו כצוואה והוא הפנים את המסר הזה וחי על פיו, לאחר פטירת הוריו דאגו אנשי העיירה למחיה עבורו, אך הדבר לא נמשך זמן רב.<br /> <br /> בשנות ילדותו נהג ללכת כמעט מידי יום לאחר לימודיו אצל מלמדו{{הערה|ישנם מקומות שמובא שהבעש&quot;ט למד באופן עצמאי לגמרי - התוועדויות תשמ&quot;ג ח&quot;ג עמ' 1567}}, ליער ולהסתובב בינות לעצים והטבע הפורה, אשר שם מצא את מנוחתו והיה חוזר על לימודו ופעמים אף נרדם שם. פעם אחת בהיותו ביער פגש באחד מה[[מחנה הנסתרים|צדיקים הנסתרים]] אשר עמד ליד עץ שקוע בתפילה נלהבת, הבעש&quot;ט התבונן באיש, ולאחר מכן ביקשו ללמד אותו תורה, לאחר תקופה שהסתובב ולמד עם אותו צדיק, השאירו אותו צדיק אצל אחד מראשי חבורת הנסתרים, רבי מאיר, על מנת שילמד עמו בצורה מסודרת, ואכן הבעש&quot;ט ישב בביתו 4 שנים ובמהלכן צבר את כל הידע שלו בתורת הנסתר והקבלה, לימים סיפר הבעש&quot;ט שבימי שבתו אצל מורו רבי מאיר פגש ב[[אליהו הנביא]].<br /> <br /> ===נישואיו===<br /> בשלב מסוים עזב הבעל שם טוב את טלוסט ועבר לגליל ברודי הסמוך לפודוליה. שם, נעשה 'מלמד' באחד ה[[חיידר|חדרים]] ופגש עם רבי אפרים מברודי שהיה מנכבדי העיר ואביו של רבי [[אברהם גרשון מקיטוב]]. רבי אפרים הציע לבעל שם טוב את בתו מ' חנה והם באו בקשרי השידוכין והבעל שם טוב רצה שזה יישאר בסוד. רק לאחר פטירתו של רבי אפרים, בא הבעל שם טוב לשאת את אשתו, אולם בבואו הסתיר את עצמו בלבושו [[בגד]]י איכר גסים. רבי אברהם גרשון ניסה לדחותו ולבסוף הבין שזה חתנה של אחותו והם נישאו, אך הוא הרחיקו מסביבתו. הזוג הצעיר עבר לאחד הכפרים שבין קוטוב לקוסוב. ר' ישראל היה מבלה רוב זמנו ב[[התבודדות]] ביערות ובשדות. בהמשך עברו לכפר אחר. בשנת [[ת&quot;צ]] עברו לטלוסט שבגליציה{{הערה|אזור שכיום מחולק בין [[פולין]] ל[[אוקראינה]]}} והחלו שוב לעסוק במלמדות וכל חייהם חיו בדוחק כלכלי.<br /> <br /> ==פעליו==<br /> ===התעסקותו בחינוך ילדי ישראל===<br /> לפני התגלותו עסק הבעש&quot;ט כעוזר 'מלמד', ותפקידו היה להוליך ולהביא את הילדים מביתם ל'חדר הלימוד', במהלך הדרך היה הבעש&quot;ט מחדיר ומכניס לילדים חוויות רוחניות, בין היתר על ההקפדה בעניית [[אמן]], וכמו כן שומר עליהם בדרכים מפני הסכנות והכלבים{{הערה|שיחות קודש תשכ&quot;ד עמ' 58. [[אגרות קודש]] חי&quot;ט עמ' ע וש&quot;נ.}}.<br /> <br /> עבודתו זו היה עושה בשמחה ו[[אהבה]] אין קץ, עד שלימים התבטא באוזני תלמידיו הגדולים, ש&quot;הימים האלה היו הימים השמחים ביותר בחייו&quot;. תלמידו, [[המגיד ממזריטש]] התבטא פעם: &quot;הלואי שהיו מנשקים את [[ספר התורה]] באותה אהבה שהיה הבעל שם טוב מנשק את הילדים כשהיה מוליכם אל ה&quot;חדר&quot; כשהיה עוזר למלמד&quot;{{הערה|[[אגרות קודש]] חלק כ&quot;ד עמ' מז}}.<br /> <br /> בעת היותו בן 18 (שנת תע&quot;ו), הציע לפני חבריו מה[[מחנה הנסתרים]], דרך פעולה חדשה, לעבור מעיירה לעיירה ולדאוג שבכל מקום יש 'מלמד' עבור ילדי המקום, ובמקום שאין, הצדיקים הנסתרים ישמשו בתפקיד, באותה תקופה גם שימש הבעש&quot;ט כעוזר מלמד.<br /> <br /> ===ראש מחנה הנסתרים===<br /> בהיותו בן 14 (ה'[[תע&quot;ב]]) נכנס לחבורת [[מחנה הנסתרים]], אשר הייתה אז תחת הנהגת ה&quot;בעל שם&quot; רבי [[אדם בעל שם|אדם מרופשיץ]].<br /> <br /> לפני פטירתו של מנהיג [[מחנה הנסתרים]] רבי [[אדם בעל שם]], הודיעו לו ב[[חלום]] למסור את ה'כתבים' שברשותו לישראל בן אליעזר מאקופ, הוא שלח את בנו לחפש את רבי ישראל, וביקש ממנו למסור לו את הכתבים כי הם שייכים לשורש נשמתו ואם יסכים ללמוד עמו מה טוב. אחרי חיפוש ארוך מצא את 'שומר בית המדרש' בשם ישראל שהיה אז בן ארבע עשרה שנה. ביקש ממנו בן ה'בעל שם' שילמד איתו, רבי ישראל הסכים ואמר בתנאי שיראה כאילו רבי ישראל הוא התלמיד. כתוצאה מהלימוד, שידכו לו אשה מהעיר אקופ, אשתו זו נפטרה זמן קצר לאחר ה[[נישואין]]{{הערה|על אשתו זאת התבטא הבעש&quot;ט בעת הסתלקותו &quot;אם הייתה עמי זוגתי הראשונה הייתי עולה למרום באמצע היום בשוק מעזיבוז לעיני כל (שיחת [[פורים]] תשי&quot;ח).}}.<br /> <br /> בגיל שמונה עשרה מונה רשמית למנהיגם של הצדיקים הנסתרים.<br /> <br /> ביום הולדתו העשרים ושש נתגלה אליו [[אחיה השילוני]], ולמדו תורה במשך עשר שנים, בזמן זה גילה לו את המאור שב[[תורת הנגלה]] והקבלה כפי שנלמד בגן עדן{{הערה|במכתב לתלמידו רבי [[יעקב יוסף הכהן]] שנמצא ב[[גניזה החרסונית]] ומופיע בקובץ [[התמים]], מתאר הבעל שם טוב: {{ציטוטון|אני ביום מלאות לי כ&quot;ו שנה, ביום ח&quot;י [[אלול]] בשנת תפ&quot;ד בעיר אקופ, כחצות הלילה נתגלה אליי. הלימוד הראשון היה ב[[פרשת בראשית]], וכאשר גמרנו ה[[תורה]] ה[[קדוש]]ה, עד לעיני כל ישרא&quot;ל, הייתי בן ל&quot;ו ונגליתי}}}}. עד שביום הולדתו השלשים ושש הפציר בו רבו להתגלות.<br /> <br /> ===התגלותו ושמו===<br /> ביום [[י&quot;ז באלול]] שנת [[תצ&quot;ד]], הבעל שם טוב היה אז בן שלושים ושש, ציווה אותו [[אחיה השילוני]] להתגלות בעולם והוא התגלה לראשונה בעיר טלוסט. לאחר מכן החל הבעל שם טוב לפרסם את שיטתו על ידי מסעות ונדודים. תחילה עסק בעיקר בפדיון שבויים, חיזוק התורה ו[[יראת שמים]] והפצת [[פנימיות התורה]]. במסגרת נסיעותיו ביקר בהורדנקא, קיטוב, נמירוב, שריגרד שבגליציה ופודוליה, בפולנאה, שדה לבן, זסלב שבווהלין.<br /> <br /> במהלך נסיעותיו נהג לרפא חולים על ידי רפואות וגם על ידי קמיעות. את קמיעותיו כתב הסופר רבי אלכסנדר זיסקינד ובהמשך, כשרבו הפניות, נעזר גם ברבי צבי סופר, שפרשיותיו היו יקרות ערך. לבסוף נשאר רק רבי צבי לסופרו היחיד.<br /> <br /> בשונה משאר בעלי השם שקדמו לו, הבעל שם טוב לא השתמש כלל בהשבעת שמות הקודש ובקמיעות שחילק לא הופיעו שמות, וזו אחת הסיבות לכך שהכינוי שלו שונה מכל שאר בעלי השם שלפניו והוצמד לו הכינוי 'בעל שם '''טוב'''{{הערה|1=הרב יהודה שורפין, ''''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/5228935#utm_medium=email&amp;utm_source=93_subscription_he&amp;utm_campaign=he&amp;utm_content=content למה קוראים לו 'הבעל שם טוב'?]''' {{בית חבד}}}}'.<br /> <br /> בשנת [[ת&quot;ק]], עבר הבעל שם טוב לעיר מז'יבוז', שם החלו להתרכז סביבו אלפי [[חסיד]]ים ומעריצים, ביניהם גדולי תורה רבים וצדיקים מפורסמים. הבעל שם טוב היה לומד עם תלמידיו שיעור ב[[גמרא]]. השיעור היה חריף וגאוני ולמדו בו גם את ה[[רמב&quot;ם]], הרי&quot;ף הרא&quot;ש ושאר מפרשים מה&quot;ראשונים&quot; שהשתייכו לגמרא הנלמדת. הבעל שם טוב היה מתרגם את המילים ל[[אידיש]].<br /> <br /> באותה תקופה גם תכנן הבעל שם טוב לעלות ל[[ארץ ישראל]], שתפסה מקום חשוב ומרכזי בתורתו, אולם תכניתו לא יצאה אל הפועל.<br /> <br /> ===עלייתו להיכל המשיח===<br /> ב[[ראש השנה]] שנת [[תק&quot;ז]] עשה הבעש&quot;ט עליית [[נשמה]] לעולמות העליונים עליה סיפר בארוכה באגרת המכונה [[אגרת הגאולה]]. בעליה זו אמר לו [[מלך המשיח]] כי [[ביאת המשיח|ביאתו]] תלויה [[הפצת המעיינות חוצה|בהפצת מעיינות החסידות]], תיאור העלייה ודבריו של המלך המשיח כתב הבעש&quot;ט עצמו במכתב ששלח לגיסו ר' [[גרשון מקיטוב]], וזה לשונו:<br /> {{ציטוט|תוכן=בר&quot;ה שנת תק&quot;ז עשיתי השבעת עליית ה[[נשמה]] כידוע לך, וראיתי דברים נפלאים במראה מה שלא ראיתי עד הנה מיום עמדי על דעתי... ועליתי מדריגה אחר מדריגה, עד שנכנסתי להיכל משיח ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים, ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאד... ושאלתי את פי משיח: אימת אתי מר?, והשיב לי: בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם, ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה. ותמהתי על זה, והי' לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות.|מרכאות=כן|מקור=ספר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24560&amp;st=&amp;pgnum=207 'בן פורת יוסף' בסופו], נדפס גם בתחילת ספר '[http://www.chabadlibrary.org/books/bsht/kst/1/1.htm כתר שם טוב]'.}}<br /> <br /> בעת צערו של הבעש&quot;ט זלגו עיניו דמעות{{הערה|[[תורת שלום]] עמ' 113.}}.<br /> <br /> ===הניצחון על ה'פרנקיסטים'===<br /> {{ערך מורחב|כת הפרנקיסטים}}<br /> ב[[כ&quot;ו בתמוז]] שנת [[תקי&quot;ט]] ניצח הבעש&quot;ט את הפראנקיסטים בעיר לבוב. במכתבים שנמצאו ב[[גניזה החרסונית]] נמצא כי הבעש&quot;ט ותלמידיו הכריזו על יום זה כעל יום חג. באגרת מיום ח' [[כסלו]] [[תש&quot;כ]] עונה [[הרבי]] לאחד ששאל מדוע יום זה לא נחוג בכל שנה, שביאור על כך לא שמע, אך מה שנראה הוא, שמכיוון שלשנה הבאה הבעש&quot;ט כבר הסתלק (בשנת [[תק&quot;כ]]).<br /> <br /> ==שיטתו==<br /> ישנם נקודות רבות שאותם חידש והדגיש הבעש&quot;ט בשיטתו. נקודת כל החידושים היא לקחת כל דבר לגלות את מקורו, ה[[עצם]] שלו. היינו: מהי תכליתו, מטרתו, מקורו ולאן הוא מוביל. כך מגלה מהו העצם של קיום העולם, [[בריאה מתמדת]] על ידי [[הקב&quot;ה]]. כך מגלה גם מהו בדיוק היהודי, עצם שמאוחד בתכלית עם [[עצמות אין סוף]] (וכיון וענין זה גלוי יותר אצל היהודים הפשוטים דווקא, קירבם יותר) וכן עודד במיוחד את האהבת ישראל הפשוטה לכל יהודי מצד [[עצם הנשמה]]. וכן גם מגלה את מהות ה'[[קליפת נוגה]]' (ראה [[תניא - פרק ו']]. ועוד ועוד{{הערה|על פי [[קונטרס עניינה של תורת החסידות]]}}.<br /> ===השגחה פרטית===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[השגחה פרטית]]}}<br /> דרכו של הבעל שם טוב בענין השגחה פרטית מסתכמת במשפט הידוע &quot;בכל תנועה ותנועה שם [[אלופו של עולם]]&quot;, הבעל שם טוב מבאר כי גם במקום הנראה כהסתר הכי גדול - חמשת האלפין של דברי הרהב של [[פרעה]] - אמר אויב: ארדוף אשיג אחלק שלל, גם שם ישנם חמשה אלפין להורות כי גם מאחורי דברים אלו של הקליפה עומד האחד יחיד ומיוחד - אלופו של עולם{{הערה|בעל שם טוב על התורה פרשת נח}}.<br /> <br /> משל ידוע של הבעל שם טוב הוא המובא בספר נכדו ה[[דגל מחנה אפרים]]{{הערה|פרשת וילך}} אודות המלך שהקיף את עצמו בשבעה חומות איומות. כל אחד בצורה ומסוגרת יותר מהקודמת לה. רבים הם שטיפסו וניסו לשבור את החומות ולא הצליחו. רק בן המלך שידע כי אביו לבטח לא הפקיר אותו, מסר את נפשו לעבור את כל החומות ולבסוף לאחר שמסר את נפשו לטפס על החומות התברר לו כי הכל אחיזת עינים; אין חומות ואין שום דבר מפריע מלהתקרב למלך. הנמשל הוא היהודי שאם יאמין באמת שהקב&quot;ה קרוב אליו - יתבטלו ממנו כל ההסתרים.<br /> <br /> משפט ידוע של הבעל שם טוב הוא כי גם ההסתרה עצמה הוא מהקב&quot;ה כמו שנאמר &quot;ואנכי אסתר אסתיר פני&quot;, וממילא העונש הוא כי מציאות זו עצמה תוסתר - שההסתרה הינה הסתרה{{הערה|בעל שם טוב על התורה פרשת וילך}}.<br /> <br /> לפי שיטתו של הבעל שם טוב אפילו עלה שנופל מעץ - בהכרח יש בדבר השגחה פרטית. שכן מכיון שאין כל מציאות שאין בה מציאות אלוקית, אם כן לא ייתכן שתתבצע אפילו פעולה אחת מראשית הבריאה עד סוף שבעת אלפי שנות קיומה - שאין בה מציאות השגחה פרטית.<br /> <br /> ===קירוב היהודים הפשוטים===<br /> ב[[י&quot;ז אלול]] [[תע&quot;ד]] בעת היות הבעש&quot;ט ביער התגלה אליו [[אליהו הנביא]] לראשונה בהיותו לבדו, וגילה לו שבשמים יש יותר נחת רוח כאשר יהודי פשוט מברך את [[הקב&quot;ה]] ומודה על פרנסתו, מכל היחודים והכוונות שהצדיקים עושים. מני אז עיקר שיטת והנהגת הבעש&quot;ט היה לקרב ולחבב דווקא את היהודים הפשוטים, אשר פעמים ואפילו לא ידעו קרוא וכתוב, והיה מעודדם ומשדלם לברך ולהודות לקב&quot;ה, הוא היה מסתובב מכפר לכפר ומתענין בשלום האנשים על מנת שיוציאו משפתם את התודה לקב&quot;ה.<br /> <br /> ===כח המחשבה===<br /> חשיבות יתירה נתן הבעל שם טוב לכח המחשבה, וקבע כי &quot;במקום שמחשבתו של אדם נמצא שם הוא כולו&quot;{{הערה|[[דגל מחנה אפרים]] פרשת שמות ד&quot;ה ותעל}}. גם בעבודת התורה והתפילה מדגיש הבעל שם טוב מאוד את חשיבות דביקות המחשבה בשורש האותיות שהיא האור אין סוף, וכן הבעל שם טוב מדריך את האדם לדבק מחשבתו תמיד אל השכינה הקדושה.<br /> <br /> מקובל בחסידות מספר סיפורים שבהם הראה הבעל שם טוב לתלמידיו כיצד במקום מחשבתו של האדם שם הוא נמצא. כך למשל פעם הראה הבעל שם טוב לתלמידיו איך שור אוכל שור אחר, בעוד שבגשמיות היה זה אדם שאכל בשר שור לשם תאוה, ב[[סעודת שבת]]. במקרה אחר, לאחד מה'בעלי-בתים' של העיר [[מעזיבוז]] היה ריב עם 'בעל-בית' אחר, ופעם אחת בשהותם אצל ה[[בעל שם טוב]] בבית הכנסת, הוא צעק שהיה &quot;קורע את יריבו כדג&quot;. הבעל שם טוב צוה לתלמידיו שיתנו אחד לשני את ידיהם ושיתייצבו לידו בעינים עצומות. הבעל שם טוב הניח ידיו הקדושות על כתפי שני התלמידים שעמדו לידו. לפתע החלו התלמידים לצעוק בפחד: הם ראו כיצד בעל הבית קורע הוא כדג את יריבו! זה מראה בבירור, שמכל כח - יש תוצאה ופועל דבר: אם ב[[לבוש]] [[חומרי]], או [[רוחני]], שאפשר לתופסו רק ב[[חוש]]ים נעלים ועדינים יותר{{הערה|[[תבנית:היום יום/כ&quot;ט בתשרי]]}}.<br /> <br /> ===העלאת הרע לטוב===<br /> לפי תורת הבעל שם טוב אין מציאות אמיתית של רע בעולם כלל. למרות שאכן יש מציאות של רע המסתיר על הטוב, בדרך דמיון והסתר, גם מציאותו של הרע היא בעצם ברצון ה', על כך מביא הבעל שם טוב את משל המלך השולח רשע לפתות את בנו אך גם רצון הרשע הוא שהבן לא ישמע בקולו.<br /> <br /> בנוסף החיות של הרע היא בעצם ניצוץ קדוש שהיא החיות של ההתגברות על העבירה, שהיא בעצם סיבת קיומה של העבירה או הקליפה - כדי שיתגברו עליה ויכניעו אותה.<br /> <br /> בנוסף אומר הבעל שם טוב כי גם החושך משמש לטוב, כי [[יתרון האור מן החושך]], מעלת יתרון האור ניכר מצד החשך, וכן החכם מצד הטיפש, וניכר מעלת הצדיק מצד הרשע, והתענוג מכח הנגע והיסורין, ומעלת הדעת נודע מכח השכחה.<br /> <br /> מכיון שכן, נמצא כי גם לחושך ולרע יש עליה ותועלת, מכיון שהחושך נעשה כעין &quot;כסא&quot; לטוב, ומכיון שהוא נעשה כסא לטוב יש לו קשר וחיות מהטוב, כמו יד האדם המושיט דבר למעלה אז הוא בעצמו שם{{הערה|וזה מעלת גזירה שוה, כי ברוחני אחר שיש לו שווי בצד מה נעשה אחד, ולכן דנין בגזירה שוה גם למיתה החמורה}}.<br /> <br /> למרות זאת, אין לטעות לחשוב שגם החושך הוא טוב, כי ישנו מסך המבדיל ומחלק בין האור ובין החושך. מעלתו של החושך הוא דוקא בהכרה שהוא חושך, ובהיותו משמש ככסא לאור, אך אין לטעות ולחשוב שהוא טוב{{הערה|כתר שם טוב ח&quot;א קצח, ב}}.<br /> <br /> ==תורתו==<br /> ===כתיבת והדפסת דבריו===<br /> הבעש&quot;ט היה גאון עצום ב[[נגלה]] ו[[בנסתר]]{{הערה|1=ראה בספר [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34286&amp;st=&amp;pgnum=9 סיפורים נוראים] לר' יעקב קידנר בסיפור הראשון.}}. כמה עניינים וסיפורים מגאונותו בפשטות עברו במסורת אצל [[רבותינו נשיאנו]]{{הערה|[[אגרות קודש]] חי&quot;ט עמ' שצט, להוציא מדעת הטוענים שהיה איש פשוט בידיעותיו בתורה}}. מנהגו היה לומר דברי תורה קצרים ועמוקים ובשפת ה[[אידיש]], אך תלמידיו הם אלו שליקטו וכתבו את אמרותיו ותורותיו, והדפיסו את הספרים:<br /> *[[תולדות יעקב יוסף]] - נכתב על ידי תלמידו רבי [[יעקב יוסף מפולנאה]], הודפס בשנת [[תק&quot;מ]].<br /> *[[צוואת הריב&quot;ש]] - מכיל גם מתורתו של הבעש&quot;ט כפי שנאסף על ידי רבי [[ישעיה מיאנוב]] ויצא ב[[תשל&quot;ה]], מחדש על ידי [[קה&quot;ת]], בהוראת [[הרבי]].<br /> *[[כתר שם טוב]] - בו רוכזו ליקוטי התורות בספר כתר שם טוב וכיום נעשה ליקוט מקיף לפי נושאים בספר &quot;בעל שם טוב&quot; ב-2 כרכים גדולים.<br /> כמה מתורותיו מופיעות גם בספר &quot;דגל מחנה אפרים&quot; שכתב נכדו, ר' משה חיים אפרים.<br /> בתקופה מאוחרת יותר התגלו צרור גדול של מכתבי הבעש&quot;ט ב[[גניזה החרסונית]], שנרכשו על ידי [[אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]], ופורסמו בגליונות [[התמים]].<br /> <br /> [[ביאת המשיח]] תלויה בהכרח בהפצת תורת הבעל שם טוב, וכמו שכתב בעצמו במכתב, כי ב[[ראש השנה]] שנת [[תק&quot;ז]] עשה עליית [[נשמה]] והגיע עד להיכלו של מלך ה[[משיח]]. שאל הבעל שם טוב את [[מלך המשיח]]: &quot;אימתי קאתי מר&quot; (מארמית: מתי בא אדון) ענה לו המשיח: [[הפצת המעיינות חוצה|&quot;לכשיפוצו מעיינותיך חוצה&quot;]]{{הערה|[[כתר שם טוב]] בתחילתו.}}, כשכוונתו על מעיינות תורת ה[[חסידות]], אותה גילה ולימד ה[[בעל שם טוב]] וכאשר תורתו תתפרסם ותופץ, תבוא ה[[גאולה]].<br /> <br /> ===שבע התורות===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[שבע התורות]]}}<br /> שבע התורות של הבעל שם טוב שהתגלו לאדמו&quot;ר הרש&quot;ב, הם תורות שאמר הבעש&quot;ט ב[[גן עדן]] בשנת [[תרנ&quot;ב]]. ב[[שמיני עצרת]] [[תרנ&quot;ג]] סיפר [[אדמו&quot;ר הרש&quot;ב]] את פרטי המאורע (ברבים או בסעודתו בלבד). ומאז כלל לא נזכר המאורע במשך יותר מארבעים שנה, בשנת [[תרצ&quot;ז]] אדמו&quot;ר הריי&quot;צ פרסם וגילה את פרטי המאורע.<br /> <br /> ==הנהגה ניסית ומופתית==<br /> ===סיפורי הבעש&quot;ט===<br /> סיפורי הבעל שם טוב נדפסו בחלקם בספר [[שבחי הבעש&quot;ט]] ובעשרות ספרים אחרים, ורבים עוד יותר מקובלים ממקורות מוסמכים בקרב תלמידי הבעל שם טוב ותלמידי דרכם. המופתים שמקובלים מהבעל שם טוב, ואשר לחלקם קיימים עדויות מדוייקות, הם למעלה מכל דמיון, עד אשר רבי [[מנחם מנדל מוויטבסק]] כותב במכתב &quot;אחד היה הבעל שם טוב לפניו לא היה ולאחריו מעפר מי יקום&quot;?<br /> <br /> הבעל שם טוב העיד על עצמו כי המופתים העצומים שערך לא היה על ידי שימוש בשמות הקדושים, אלא על ידי [[אמונה פשוטה]] באחדות הבורא ואפסות הבריאה מבלעדי כח הבורא. כך למשל הבעל שם טוב עבר נהר שליד העיר מזיבוז' באופן שפרש את מטפחתו על הנהר ועברה כשהוא מעיד שעבר רק באמונה פשוטה בלבד.<br /> ===קפיצת הדרך===<br /> בסיפורים רבים של הבעל שם טוב מסופר על כך שהבעל שם טוב הורה להתיר את מושכות הסוסים ולהתיר להם לנסוע כרצונם, ואז הסוסים דהרו בצורה בלתי טבעית בעליל. באופן זה פעל הבעל שם טוב ישועות בלתי טבעיות כשיכל להיות במקומות רחוקים מאוד זה מזה בזמנים קצרים מאוד, כשחלקם התרחשו קרוב לכניסת השבת והיה צורך להשתמש ב[[קפיצת הדרך]].<br /> <br /> ==הסתלקותו==<br /> [[קובץ:אוהל הבעל שם טוב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]] הבעל שם טוב ב[[מז'יבוז']]]]<br /> ב[[חג הפסח]] שנת [[תק&quot;כ]] חלה הבעש&quot;ט בקיבתו וכתוצאה מכך נחלש ביותר וגם דיבורו היה בקושי. בליל [[חג השבועות]] התאספו לידו כל תלמידיו אמר לפניהם תורה. בבקר שלח לקרוא לאנשי ה&quot;[[חברה קדישא]]&quot; והורה להם כיצד להתעסק בקבורתו. לאחר מכן התחזק מעט והתפלל בעצמו לפני התיבה, בביתו. לאחר התפילה, יצא תלמידו רבי [[נחמן מהורודנקא]] כדי לשפוך תפילה על שלום רבו, הבעש&quot;ט הגיב על כך: &quot;לחינם הוא מרעיש בתפילה אם היה יכול להיכנס באותו פתח שבו הייתי נכנס אנכי, היה פועל&quot;. לאחר מכן שמעוהו לוחש: &quot;אני מוחל לך אותן שתי שעות, אל תענה אותי!&quot;. כשבאו בני העיר לברכו בברכת החג, אמר לפניהם דברי תורה. אחר כך שוב אמר דברי תורה לתלמידיו המקורבים &quot;על עמוד שעולה מגן עדן תחתון לגן עדן עליון&quot;. אחר נפרד מבני העיר באומרו: &quot;עד כאן גמלתי עמכם חסד ועכשיו תגמלו אתי חסד&quot;.<br /> <br /> כוחותיו עזבוהו. וציוה לתלמידיו לומר &quot;ויהי נועם&quot;. משראה את תלמידיו מצטערים, אמר: &quot;אין אני דואג לעצמי. כי יודע אני בבירור שאצא מפתח זה ואכנס בפתח אחר&quot;. לאחר מכן נשכב והתיישב לסירוגין. אחר כך ציווה לכסותו בסדין ושכב פעם נוספת, הוא התחיל להזדעזע ולחרוד כמו שנהג בתפילת &quot;שמונה עשרה&quot; ואחר כך נח מעט. קולו לא נשמע עוד, רק שפתיו נשמעו מרחשות את הפסוק: &quot;אל תבואני רגל גאוה&quot;, אותה שעה בדיוק, הסתלק ובאותו רגע בדיוק עמדו שני השעונים שהיו בבית ופסקו מללכת. תלמידו רבי [[לייב קסלר]] סיפר שראה את יציאת ה[[נשמה]] &quot;כמו שלהבת מראה תכלת&quot; והעיד &quot;שבשעת יציאת נשמתו זרחו פניו כבקבלת שבת עם קבלת ה&quot;נשמה היתירה&quot;.<br /> <br /> ב[[ו' סיוון]] [[תק&quot;כ]] - יום רביעי ראשון ל[[חג השבועות]], כשהוא בן ששים ואחת שנה, שמונה חדשים ושמונה עשרה יום נסתלק הבעש&quot;ט לבית עולמו. ומנוחתו כבוד במז'יבוז'.<br /> <br /> ביום רביעי כ' בכסלו תקנ&quot;ט, אמר על כך [[אדמו&quot;ר הזקן]], שהיה נכדו הרוחני: &quot;ביום הרביעי נ'''ט'''לו המאורות&quot;, כלומר - שביום הרביעי נלקחו ונסתלקו המאורות.<br /> <br /> ===פולמוס סביב התאריך המדויק===<br /> בדורות האחרונים התעורר פולמוס סביב התאריך המדויק בו הסתלק הבעש&quot;ט - שהספק הוא בין יומו הראשון של [[חג השבועות]] (ו' סיון) לבין יומו השני (ז' סיון){{הערה|מפי השמועה מסופר שהפולמוס התעורר מכיון שבעת יציאת נשמתו הק' של הבעש&quot;ט שקעה השמש טרם זמנה, ולכן כל הרואים היו בטוחים שהבעש&quot;ט הסתלק לאחר השקיעה.}}. בספר &quot;[[שמועות וסיפורים]]&quot; מובא שבשנה אחת התארח בחג השבועות [[רבי לוי יצחק שניאורסון]] בביתו של [[אדמו&quot;ר הרש&quot;ב]], הם שוחחו על הסתלקות הבעל שם טוב, ור' לוי יצחק הזכיר את הדעה לפיה הסתלק הבעל שם טוב בז' סיון. אדמו&quot;ר הרש&quot;ב הגיב לכך בפסקנות ואמר שההסתלקות התרחשה בו' סיון, ואילו בז' סיון הסתלק דוד המלך. ר' לוי יצחק הקשה על קביעה זו מההלכה האוסרת לקבור בחג ומההשערה היוצאת מקביעת אדמו&quot;ר הרש&quot;ב לפיה קבורתו של הבעש&quot;ט נערכה על ידי [[גוים]], אדמו&quot;ר הרש&quot;ב הגיב לטענה זו בכך שגופו הקדוש של הבעש&quot;ט לא הוצרך להתעסקות של אנשי [[חברא קדישא]]{{הערה|אלא הוא קבר את עצמו}}. בספר &quot;[[היום יום]]&quot; בתאריך ו' סיון, א' דחג השבועות, נכתב: &quot;הסתלקות הבעל שם טוב - ביום הרביעי א' דחה&quot;ש תק&quot;ך ומנוחתו כבוד במעזיבוש&quot;{{הערה|דיון בנוגע ליום הקבורה מובא ב[https://drive.google.com/file/d/1bDx8V6I4ckdlRIIjTyGruV0WXLrWUd3c/view?usp=drivesdk לקוטי שיחות חלק ד' עמ' 1031 ובהערות].}}.<br /> <br /> ==תמונתו==<br /> [[קובץ:לא הבעש''ט.jpg|שמאל|ממוזער|200px|התמונה אשר בטעות מייחסים אליו, ויש המייחסים אותה לשבתאי. עיין בקישור בקטגורית &quot;קישורים חיצוניים&quot; אודות התמונה.]]<br /> בעולם מפורסמת תמונה המיוחסת לבעל שם טוב, אולם קיימות ספקות רבות אודות אמיתות יוחסה. ישנם המייחסים אותה לרב מסוים, שהי' [[שבתאות|שבתאי]], ממאמיני ש&quot;צ ימ&quot;ש. [[הרבי]] אמר שתמונה זו שייכת ל,,בעל-שם&quot; אחר שחי ופעל בדייטשלאנד (גרמניה){{הערה|מפי ר' יעקב כ&quot;ץ, שכך אמר הרבי בליל ב' ד[[חג הסוכות]] [[תשכ&quot;ו]] במהלך סעודת החג בבית אדמו&quot;ר הריי&quot;צ ('[[המלך במסיבו]]', כרך א, עמ' קד).}}, אך לא לבעל שם טוב{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&amp;id=54830 סקירה באתר חב&quot;ד אינפו].}}.<br /> <br /> ישנם מספר סיבות לכך שהרבי סבר כי התמונה אינה של הבעל שם טוב. מלבד המחקר המקצועי המוכיח את הפקפוקים באמיתות התמונה{{הערה|כך כתב הרבי ב[[אגרות קודש]], כרך ז, עמ' צז, לשואל: קיבלתי מכתבו מה' [[תשרי]]... עם התמונה המוסגרת בה, ובמה שהאריך בעניין התמונה והשקלא-וטריא אם נכונה היא, הנה התמונה נתפרסמה כבר כמה-פעמים ויש כמה דיעות ופלוגתות בהנוגע לה, ויעויין בספר [[דמויות גדולי החסידות]] (להרב שצרנסקי, נדפס ב[[תל אביב]] שנת [[תש&quot;ה]] עמוד ל&quot;ה) שגם שם נמצאת תמונה זו. ומוחזרה פה התמונה...}}, ישנם סיבות נוספות. אולם העיקרית שבהן היא משום ש[[אדמו&quot;ר מוהריי&quot;צ]] אמר שיש קבלה שאין תמונה מהבעל-שם-טוב{{הערה|[[שיחות קודש]] [[תשכ&quot;ו]] עמ' 621.}}.<br /> <br /> נימוק נוסף נתן לכך הרבי, משום שעל-פי המסורה נתן הי' לראות על זקנו של הבעש&quot;ט את [[י&quot;ג תיקוני דיקנא]] - י&quot;ג שורות גשמיות{{הערה|[[ליקוטי שיחות]], כרך י&quot;ט, עמ' 531.}}.<br /> <br /> ==תלמידיו==<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[החבריא קדישא]]}}<br /> *ממשיך דרכו [[המגיד ממזריטש]]<br /> *רבי [[יעקב יוסף כ&quot;ץ|יעקב יוסף מפולנאה]]<br /> *רבי [[יחיאל מיכל מזלוטשוב]]<br /> *רבי [[חיים הכהן רפפורט]]<br /> *רבי [[זאב וולף קיצס]]<br /> *רבי [[חיים מקראסנא]]<br /> *רבי [[נחמן מהורדנקא]]<br /> *רבי [[אריה לייב משפולי]]<br /> *רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]]<br /> *רבי [[מנחם נחום מצ'רנוביל]]<br /> *רבי [[פנחס מקוריץ]]<br /> *רבי [[שמואל מקמינקא]]<br /> *רבי [[אברהם אבא מקריבוש]]<br /> *רבי [[דוד לייקס]]<br /> *רבי [[לייב שרה'ס]]<br /> *רבי [[יהודה לייב מפיסטין]]<br /> *רבי [[זלמן מלוצק]]<br /> *רבי [[אברהם מפודולסק]]<br /> *רבי [[מנחם מענדל מפרימשלן]]<br /> *רבי [[רבי ליבער מברדיטשוב|ליבער מברדיטשוב]]<br /> * רבי [[דוד מקולמיא]]<br /> * רבי [[מנחם מנדל מבאר]]<br /> <br /> ==משפחתו==<br /> לבעל שם טוב שני ילדים ידועים:<br /> *בנו, [[רבי צבי]],<br /> *בתו, [[אדל]].<br /> <br /> בין נכדיו הידועים נמנים בניה של אדל:<br /> *רבי [[משה חיים אפרים מסדילקוב]]<br /> *רבי [[ברוך ממז'יבוז']].<br /> *נכדו של ר' ברוך ממז'יבוז' הוא ר' משה צבי מסאווראן (עיירה באוקראינה)<br /> *נינו, נכדה של אדל מבתה פייגא - רבי [[נחמן מברסלב]].<br /> <br /> צאצאי הבעש&quot;ט ואדמו&quot;ר הזקן גם יחד:<br /> *הרב [[אהרן זסלבסקי]], רבה של [[קרמנצ'וג]], נכד [[אדמו&quot;ר הזקן]] (בן בתו, [[הרבנית פריידא]]) וחתן [[אדמו&quot;ר האמצעי]], נשא בזיווג שני את [[מרת חיה]], בת ר' נחמן מברסלב, ונולד להם בן בשם ר' יחיאל. בקרמנצ'וג היו דרים נכדיו, שהיו נכדי רבנו הזקן ונכדי הרה&quot;ק רבי נחמן מברסלב.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[אגרת הגאולה]]<br /> *[[שבחי הבעש&quot;ט]]<br /> *[[המלחמה בכת הפרנקיסטים]]<br /> *[[כתבי ר' יאשע שו&quot;ב]]<br /> *[[המכתב הארוך]]<br /> *[[בעלי השם שקדמו להופעת החסידות]]<br /> *[[מקבלה לחסידות (היסטוריה)]]<br /> <br /> ==לקריאה נוספת==<br /> * '''[[ספר הזכרונות]]''' - [[אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]].<br /> * '''[[ספר התולדות|ספר התולדות הבעש&quot;ט]]''' - [[חנוך גליצנשטיין]].<br /> * '''[[המאירים לארץ]]''' - [[יצחק אלפסי]].<br /> * '''[[שבחי הבעש&quot;ט]]''' - [[תקע&quot;ה]].<br /> * '''[[נזר הבעש&quot;ט]]''' - [[אברהם שמואל בוקיעט]].<br /> * '''[[כתבי ר' יאשע שו&quot;ב (ספר)|כתבי ר' יאשע שו&quot;ב]]'''<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> *'''[https://77012.blogspot.com/search/label/%D7%94%D7%91%D7%A2%D7%9C%20%D7%A9%D7%9D%20%D7%98%D7%95%D7%91 תגית: הבעל שם טוב]''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]' {{לחלוחית}}<br /> * [http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=56&amp;article=354 תיאור הסתלקות הבעל שם טוב] - [[אתר חב&quot;ד בישראל]] {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> * [http://www.hebrewbooks.org/3861 שבחי הבעל שם טוב] באתר היברובוקס {{הב}}<br /> *[http://www.chabadlibrary.org/books/bsht/kst/index.htm כתר שם טוב], הטקסט השלם באתר [[ספריית חב&quot;ד]]<br /> *[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&amp;id=54867 גלריית תמונות מהציון במז'יבוז'] {{אינפו}}<br /> * [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&amp;id=54858 סקירה אודות שנת המאתיים להסתלקותו] {{אינפו}} <br /> * [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/elfasi-4.htm רבי ישראל בעל שם טוב, חייו ותורתו.] הרב ד&quot;ר [[יצחק אלפסי]]. אתר דעת.<br /> * [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&amp;id=54841 לקט שיחות אודות הבעש&quot;ט] הרב אברהם שמואל בוקיעט, שבועון 'בית משיח'. {{אינפו}}<br /> *נתנאל לדרברג, [http://www.daat.ac.il/daat/vl/mihubesht/mihubesht01.pdf מיהו הבעש&quot;ט?], פרק מהספר &quot;סוד הדעת&quot; {{PDF}}<br /> * [http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/632094 ניגוני הבעל שם טוב] באתר &quot;BeitChabad&quot; {{בית חב&quot;ד}}<br /> * [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&amp;id=55006 בעקבות ירושות הבעש&quot;ט] שניאור זלמן לוין, [[שבועון בית משיח]] {{אינפו}}<br /> *'''[http://chabadpedia.co.il/images/d/dc/%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%A6%D7%94_%D7%9C%D7%94%D7%97%D7%9B%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9D.pdf וכל המרבה לספר]''', אודות סיפורי הבעל שם טוב והיחס אליהם, בגליון 'כי קרוב', ערב שבת הגדול, ו' ניסן תשפ&quot;ב {{PDF}}<br /> ;מפות ותמונות<br /> * ציון הבעל שם טוב באתר גוגל מפות: [https://www.google.com/maps/@49.4401539,27.4044867,3a,75y,15.41h,103.31t/data=!3m6!1e1!3m4!1s2h9byRgFNDz0NpYMB-YKaA!2e0!7i13312!8i6656 תמונות], [https://www.google.com/maps/place/קבר+רבי+ישראל+בעל+שם+טוב+זי%22ע‭/@49.4407415,27.40411,17z/data=!4m2!3m1!1s0x0000000000000000:0xf2db829af6c232c1?hl=iw מיקום].<br /> * [[בית הכנסת]] העתיק של הבעש&quot;ט באתר גוגל מפות: [https://www.google.com/maps/@49.4369424,27.4092106,3a,75y,44.51h,87.3t/data=!3m6!1e1!3m4!1sNJ77zHvG9B1LInQaXprAlA!2e0!7i13312!8i6656 תמונות], [https://www.google.com/maps/place/49°26'13.5%22N+27°24'33.7%22E/@49.4370814,27.4268707,14z/data=!3m1!4b1!4m2!3m1!1s0x0:0x0 מיקום]<br /> * מעין הבעל שם טוב באתר גוגל מפות: [https://www.google.com/maps/@49.4263163,27.4358602,3a,75y,73.85h,85.5t/data=!3m6!1e1!3m4!1sDn69BwNKvh-qZEvkf3TKdg!2e0!7i13312!8i6656 תמונות], [https://www.google.com/maps/place/מעין+הבעל+שם+טוב‭/@49.4265398,27.4380823,17z/data=!3m1!4b1!4m2!3m1!1s0x0:0xa89aac6e353732f4?hl=iw מיקום]<br /> *'''[https://toratchabad.com/שיטתו-באהבת-ישראל שיטתו של הבעל שם טוב באהבת ישראל]''', באתר [[תורת חב&quot;ד לבני הישיבות]] <br /> *[https://col.org.il/news/66477 ציונו של הבעל שם טוב אלול תשמ&quot;ז • היו ימים] {{col}}{{תמונה}}<br /> *[https://toratchabad.com/גדולי-החסידות-בהלכה גדולי החסידות בהלכה] באתר [[תורת חב&quot;ד לבני הישיבות]]<br /> ;תמונות מיוחסות לבעל שם טוב<br /> * [https://col.org.il/news/140890 האם זוהי באמת תמונת הבעל שם טוב? • דעת הרבי] {{COL}}<br /> *[https://col.org.il/news/49609 על זה גדלנו: בואו לסייר בבית מדרשו של הבעש&quot;ט] {{col}}<br /> *[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=54830 דעת הרבי על &quot;תמונת הבעל שם טוב&quot;] {{אינפו}}<br /> <br /> {{סדרה|הקודם=-|רשימה=נשיאי ה[[חסידות הכללית]]|שנה=[[י&quot;ח באלול]] [[תנ&quot;ח]] - [[ו' בסיוון]] [[תק&quot;כ]]|הבא=[[המגיד ממזריטש]]}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:משפחת הבעל שם טוב|*]]<br /> [[קטגוריה:נשיאי חב&quot;ד|1]]<br /> [[קטגוריה:חסידות הכללית]]<br /> [[קטגוריה:אחרונים]]<br /> [[קטגוריה:צדיקים נסתרים]]<br /> [[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]<br /> [[קטגוריה:דיונים ופולמוסים]]<br /> [[קטגוריה:שוחטים]]<br /> [[קטגוריה:אישים במז'יבוז']]<br /> [[en:The Baal Shem Tov]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%93%D7%9D_%D7%91%D7%A2%D7%9C_%D7%A9%D7%9D&diff=805914 2025-10-13T01:00:59Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>רבי '''אדם בעל שם''' מרופשיץ (שמו המלא היה '''אדם נחום מרופשיץ'''), [[תורת הקבלה|מקובל]] גדול, מנהיגם של ה[[צדיק]]ים ה[[נסתר|נסתרים]] בתקופה שקדמה לגילוי החסידות, תלמידו של ר' [[יואל בעל שם]]. רבו של ה[[בעל שם טוב]]. אחד מצאצאיו הוא רבי [[נחום מצ'רנוביל]] שאף נקרא על שמו{{הערה|1=המשב&quot;ק ר' [[בערל יוניק]] סיפר, ששמע מ[[הרבי]] ב[[יחידות]]. וראו ב'הבעל שם טוב השלם' מהדורת פאר מקדושים עמוד 48 ואילך שבמסורת שלהם הוא רבי נחום משאסטאק, המכונה 'רבי נחום גאון'. ובמסורת אחרת שהובאה שם מדובר בצדיק שכלל לא נקרא בשם אדם, והיה זה רק ראשי תיבות וכינוי של שמו, רבי דוד משה אברהם מרוהטין.}}.<br /> <br /> ==שמו==<br /> בגלל המסתורין שאפפו את ר' אדם בעל שם נתהוו מחלוקות מה שמו, יש האומרים ששמו היה ר' נחמן ויש האומרים ש&quot;אדם&quot; הוא [[ראשי תיבות]] של אברהם דוד משה, לפי דעה זו ר' אדם בעל שם הוא בעצם ר' [[דוד משה אברהם מרוהטין]] בעל ה&quot;מרכבת משנה&quot;, הרבי שלל דעה זו לחלוטין.{{הערה|ראה אגרות קודש, כרך יד, ד'תתקנב, ושם מתבטא הרבי אודות דעה זו &quot;ומוכרחני לומר שהשערתו לדעתי הוא הר התלוי בשערה, ואולי גם השערה אינה ותלוי באויר&quot;.}}.<br /> <br /> ==הביקור בסלוצק==<br /> רבי אדם היה רבו של רבי ברוך מוויאזין, ומשנת [[תס&quot;ד]] ועד [[תס&quot;ט]] פעל ר' ברוך על ידי ישיבתו שעמדה ליד העיר סלוצק להחלשת ההתנגדות על ידי הוספת אברכים בוגרי הישיבה שעברו לגוד בעיר.<br /> <br /> אז הגיע רבי אדם כאלמוני תלמיד חכם לעיר, לאחר שעמדו על קנקנו וגילו שהוא אכן ת&quot;ח, כיבדוהו לדרוש ועל ידי זה התפרסמה יותר הידיעה שהוא ת&quot;ח עצום השוחה בים התלמוד כשכל רז לא אניס ליה.<br /> <br /> למחרת בבוקר עברה בסלוצק השמועה שאין זה אלא &quot;נסתר&quot;, אזי החלה תסיסה בעיר עד שקומץ קנאים החליטו לפרוץ לחדרו (שקיבל בבית הקהל), כאשר נכנסו ראוהו עומד עם [[טלית]] ותפילין ומתפלל, נסוגו בפחד לאחור וחיכו עד שיגמור להתפלל, כשסיים להתפלל וללמוד את שיעורו היומי נגשו אליו מספר מתונים מן הלמדנים ושאלוהו האם הוא נסתר, וענה לחיוב (אך לא גילה להם את זהותו האישית).<br /> <br /> לאחר מכן יצא לרחוב ודיבר בקול רם (תוכן): &quot;אתם צודקים בכעסכם והתנגדותכם מנקודת המבט שלכם, וגם אני כשלמדתי אצל ישיבתו של הגאון ר' שלמה שמואל הייתי שונא ומתנגד, אך מעולם לא הוצאתי דבר מגונה מפי. כעבור שנים לאחר [[התבוננות]] גיליתי שחברי ורבותי טועים, ואז נסעתי לרבי יואל בעל שם בזאמושטש. אלו הם תולדותי, והקשיבו לי רובכם עדיין צעירים ולא התבוננתם די בענין, יבוא יום ויפקחו עיניכם לראות את האמת&quot;.<br /> <br /> וסיים: &quot;דברי העלבון שהשמעתם באזני היום, יקרים לי יותר מהכבוד שהענקתם לי אתמול&quot;.<br /> <br /> כשסיים נכנס לחדרו, ולאחר זמן קצר יצא והלך מסלוצק, עמו עזבו עוד עשרות אנשים שהתברר שהיו נסתרים שפעלו על מנת שיבוא לשם, והם גילו שהוא המנהיג שלהם, ובזה הוא הבקיע את חומת ההתנגדות של סלוצק אך היא עדיין לא נכבשה.<br /> <br /> == רבו של [[הבעל שם טוב]] ==<br /> הקשר בין הבעל שם טוב לרבי אדם בעל שם התחיל בהיות הבעל שם טוב בן י&quot;ד שנה, בהיותו בגיל זה הגיעו לידיו כתבים של רבי אדם בעל שם (שדאג להעבירם לו), כתוצאה מלימוד בכתבים אלה הפך הנער לבעל ידע רב בקבלה ומעריץ נלהב של רבי אדם בעל שם.<br /> <br /> במהלך שנות [[התקשרות|התקשרותו]] של [[הבעל שם טוב]] לרבו, גילה לו רבו שסוד ירידת [[נשמה|נשמתו]] לעולם היא כדי לתקן את גילגולה הקודם בעולם וכך סיפר לו:<br /> <br /> 400 שנה קודם לכן היה יהודי פשוט ועושה חסד בצנעה, שהחליטו בשמים ש[[אליהו הנביא]] ילמד איתו כל לילה וכשבא אליהו הנביא ללמוד איתו התנה את הלימוד בכך שאותו יהודי יגלה לו את המעשה שהוא עשה בשעת [[בר מצוה|בר המצוה]] שלו, אך היהודי לא הסכים לגלות בשום פנים ואופן ועל כן החליטו בשמים שאליהו הנביא ירד שוב ויגלה לו סודות תורה וגם את זמן הקץ וכשמת אותו יהודי אף אחד לא ידע את גודל צדיקותו וכאן סיים ר' אדם בעל שם את סיפורו ואמר ל[[ישראל בעל שם טוב]] שעל כן ירדה נשמתו לעולם שוב בגופו שלו כדי שיתפרסם ויפיץ את תורתו.<br /> <br /> בשנת [[תצ&quot;ד]] התפטר רבי אדם בעל שם מהנהגת הנסתרים והעבירה לרבי ישראל בעל שם טוב.<br /> <br /> ==ראה גם==<br /> * [[בעלי השם שקדמו להופעת החסידות]]<br /> * [[מקבלה לחסידות (היסטוריה)]]<br /> * [[הגניזה החרסונית]]<br /> <br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:צדיקים נסתרים]]<br /> [[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]<br /> [[קטגוריה:משפחת טברסקי]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A2%D7%9C_%D7%A9%D7%9D&diff=805913 2025-10-13T00:59:24Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>'''רבי יואל הלפרין מזאמושטש''' (מכונה '''רבי יואל בעל שם''') היה מנהיג הדור השני של [[מחנה הנסתרים]], לאחר פטירת רבו רבי [[אליהו בעל שם]], ורבו של רבי [[אדם בעל שם]] שלימד את [[הבעל שם טוב]]. <br /> <br /> בתקופתו התחדשה אצל הצדיקים הנסתרים השיטה לקרב את פשוטי העם ל[[תורה ומצוות]], על ידי סיפורי ואגדות ה[[תורה]]{{הערה|[[ליקוטי דיבורים]] ח&quot;ג עמ' 550.}}, ובכך לעורר את ליבם ולהדליק את ניצוץ נשמתם.<br /> <br /> ==תולדות חיים==<br /> <br /> ר' יואל נולד לרבי משה{{הערה|על פי חתימתו על הספר קנה בינה (פראג שע&quot;א): 'יואל בר' משה בעש&quot;ט'.}}, הוא היה צדיק ופרוש, ותלמיד חכם מופלג, &quot;היה גאון הגאונים, איש אלוקים קדש קדשים, בעל מקובל גדול ונורא, שמעו הולך מסוף העולם ועד סופה{{הערה|ספר מליצי א&quot;ש.}}&quot;.<br /> <br /> ר' יואל בעל שם, הממשיך השני בשולשלת חבורת הנסתרים, הגיע לישיבתו של ר' אליהו בעל שם ב[[פראג]], כרווק ובשנת שצ&quot;ד צורף לחבורה. לפי הוראת ר' אליהו הוא חזר לזאמושטש שב[[פולין]] בשנת שצ&quot;ט, שם הוכתר כבעל שם. הנהיג את הישיבה כ-50 שנה{{הערה|ס' הזכרונות לרי&quot;צ, פרק ס'}}.<br /> <br /> ר' אדם מרופשיץ, הממשיך השלישי בשושלת חבורת הנסתרים, הגיע לישיבה כבן 33, לאחר שלמד אצל ר' שלמה שמואל בפולוצק{{הערה|[[ספר הזכרונות]] לרי&quot;צ פרק עה'}}.<br /> <br /> הוא כיהן כרב ואב בית דין במספר קהילות ישראל, בתחילה בעיר לויצק, שם מילא גם בתפקיד ראש וועד הגאונים של '[[ארבע הארצות]]', לאחר כמה שנים עבר לכהן כאב בית דין בפינסק, ובשנת תנ&quot;ב התמנה לכהן באוסטראה לאחר שרבה הקודם ר' נפתלי הכהן עבר לעיר פוזן.<br /> <br /> סמוך לפטירתו נבחר לאב בית דין ב[[לבוב]] למלאות את מקום הגאון רבי נפתלי הירץ אך בשנת ה'תע&quot;ד [[ד' בתשרי]] נפטר בטרם ישב על כסא הרבנות בלבוב, מנוחתו כבוד באוסטראה שבאוקראינה.<br /> <br /> ר' יואל, ככל המקובלים מ[[הצדיקים הנסתרים]] היה בקי גדול בצרופי שמות הקדושים, קמיעות והשבעות, היה מרפא חולים, חולי ה[[גוף]] או הנפש, וגם גירש מזיקים ורוחות רעות, והתפרסם בדורו כבעל מופת גדול, והותיר אחריו סגולות וקמיעות כתובות.<br /> <br /> התואר 'בעל שם' ניתן לו מטעם כפול, הן בשל כך שהיה לו 'שם' מיוחד כיון שהיה משובח משאר בני דורו בתורה ובצדקות, והן מכיון שעשה מופתים עם ידיעותיו הרחבות בעניני קבלה{{הערה|ספר הזכרונות פרק צג.}}.<br /> <br /> רבי יואל, בעל השם מזאמושטש, התפרסם בעולם היהודי לא רק במעשי הנפלאות שביצע. כי אם בעיקר בפעליו הרבים. במיוחד בשטח הרבצת התורה. בין השאר פתח ישיבה בזאמושטש, שהצטיינה בכך שלמדו בה היטב גם נגלה וגם נסתר. בנגלה הנהיג רבי יואל הבעל שם מזאמושטש את דרך הלימוד של רבו רבי [[יואל סירקיש]] שהתבססה על התעמקות בסוגיא להבנתה על אתר באופן הגיוני.<br /> <br /> מרבית התלמידים הוחזקו על ידו. כן נהג ללמוד בעצמו עם קבוצה נבחרת של תלמידים את תורת הקבלה.{{הערה|ס' הזכרונות לאדמו&quot;ר הריי&quot;צ, פרק ס'}}.<br /> <br /> דברי תורתו ואיגרותיו של רבי יואל נדפסו בספר &quot;תולדות אדם&quot; &quot;מפעלות אלוקים&quot; ועוד ספרים.<br /> <br /> רבי יואל הינו דודו של רבי ישראל חריף הלפרין מזסלב.<br /> <br /> בנו של רבי יואל היה רבי אורי{{הערה|ס' הזכרונות לאדמו&quot;ר הריי&quot;צ, פרק ס'}}.<br /> <br /> ==רבותיו==<br /> <br /> רבי [[יואל סירקיש]]{{הערה|נכתב גם &quot;סירקיס&quot;}}''' המכונה &quot;'''הב&quot;ח'''&quot; על שם חיבורו הגדול - &quot;בית חדש&quot; על ה[[ארבעה טורים]]{{הערה|על פי [[אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]] בספר הזכרונות פרק ס'}}.<br /> <br /> רבי [[אליהו בעל שם]] מוורמייזא{{הערה|על פי [[אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]] בספר הזכרונות פרק ס'}}.<br /> <br /> ==ראה גם==<br /> * [[בעלי השם שקדמו להופעת החסידות]]<br /> * [[מקבלה לחסידות (היסטוריה)]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> *{{HebrewBooks|הרב יואל בעל שם|מפעלות אלקים|37557}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:רבנים]]<br /> [[קטגוריה:צדיקים נסתרים]]<br /> [[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%91%D7%A2%D7%9C_%D7%A9%D7%9D&diff=805912 2025-10-13T00:58:54Z

<p>Mdafula: /* ראה גם */</p> <hr /> <div>{{דמות<br /> |שם=רבי אליהו בעל שם<br /> |תאריך לידה=רצ&quot;ז<br /> |עיסוק=[[קבלה]]<br /> |מקום פעילות= וורמייזא<br /> |אב=יוסף יוזפא<br /> |מקום לידה=קרקא<br /> }}<br /> '''רבי אליהו בעל השם מוורמייזא''' (רצ&quot;ז {{הערה|לפי המסופר שם בחלק א' פרק נ&quot;ה בשנת ש&quot;י היה בגיל בר מצוה וא&quot;כ עולה בבירור שלידתו היתה בשנת רצ&quot;ז. אך להעיר מספר הזכרונות חלק ב' פרק צ&quot;א ששם מסופר שבעת פטירתו של ר' שמואל נכד המהר&quot;ל מפראג, בשנת תט&quot;ו, היה בן 108 שנים. וכנראה שהוא טעות הדפוס וצריך להיות 118 שנים}} - ?) היה [[ראש ישיבה]], [[קבלה|מקובל]] ומייסד חבורת ה[[צדיקים נסתרים]].<br /> <br /> ==תולדות חיים==<br /> רבי אליהו נולד ב[[קראקא]] שב[[פולין]] לר' יוסף יוזפא. אביו היה מאנוסי [[ספרד]] וכונה &quot;הספרדי הקדוש&quot;. ב[[ספר הזכרונות]] מסופר, שאביו במשך שנים רבות סירב להינשא וחי בפרישות בקראקא, לאחר תקופה ארוכה הוא התייצב ב[[בית הדין]] של העיר וביקש להינשא עם אלמנתו של אחד מתושבי העיר בשם יוסף. הדיינים חששו למלא את ציווי ר' יוסף יוזפא ולדרוש מהאישה להתחתן איתו, אולם לאחר מכן התייצבה האלמנה בעצמה בבית הדין וסיפרה שבעלה התגלה אליה ב[[חלום]] וביקש ממנה להינשא עם ר' יוסף יוזפא, וזאת מכיוון שהולך לצאת מהם בן שיאיר את העולם. כך נישאו השניים, ומהם יצא ר' אליהו שנקרא על שם [[אליהו הנביא]].<br /> <br /> הילד התחנך על ברכי אביו, שכבר מגיל צעיר לקחו מידי [[לילה]] ל[[תיקון חצות]]. בגיל 13 הוא התייתם מאביו, והחל לנדוד. בתקופת נידודיו הוא נישא עם אישה שממנה נולדו לו שני בנות. בשנת ה'ש&quot;נ הוא התיישב בוורמייזא והקים שם [[ישיבה]] ללימוד [[קבלה]]. בנוסף באותה תקופה הוא נודע כבעל מופת גדול, והתפרסם אז בכינויו &quot;רבי אליהו בעל השם&quot;.<br /> <br /> באותה תקופה יצאו נגדו חכמי שפייער שבראשם הגאון רבי פנחס זעליג שלא ראו בעין יפה את פעילותו בנושאי הקבלה, ופעלו להרחקתו מ[[גרמניה]]. בשנת שפ&quot;ד עבר יחד עם ישיבתו לפראג. בין תומכיו היה ר' שמואל נכד ה[[מהר&quot;ל]] ויחד עם יהודי בשם ר' יהודה אריה, בנו לישיבה חצר עם בתים{{הערה|ליקוטי דיבורים עמ' 1180, ספר הזכרונות פרק צ&quot;ו. סיפור הנצחון של ר' אליהו בעל שם על מתנגדיו בפינסק, מובא בספר הזכרונות פרקים קל&quot;ה-קל&quot;ז.}}.<br /> <br /> בספר הזכרונות נכתב כי הוא חי למעלה מ-118 שנים, אך לא נכתב שם באיזו שנה נולד או נפטר{{הערה|ידיעה זו מופיעה בספר הזכרונות, ח&quot;ב עמ' 133, פרק צ&quot;א, במשפט הבא &quot;כאשר נפטר ר' שמואל היה ר' אליהו בן מאה ושמונה שנים (לכאורה טעות הדפוס וצריך להיות ושמונה עשר. הכותב). וכאשר היו צריכים - כאמור לעיל - ללכת לקברו של המהר&quot;ל ולהזכירו אודות הקבר אשר הניח עבור נכדו, שלח ר' אליהו עשרה מתלמידיו, להזכיר למהר&quot;ל אודות הבטחתו לנכדו ר' שמואל, והוא עצמו אף הלך ללווייתו והספידו.}},<br /> <br /> רבי [[ברוך בטלן]], הסבא רבא של [[אדמו&quot;ר הזקן]], היה תלמידו של רבי אליהו בעל שם ומאוחר יותר תלמיד תלמידו רבי [[יואל בעל שם]]{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15929&amp;hilite=55241a80-8105-45aa-b5e6-6862393d08dd&amp;st=אליהו+בעל+שם עטרת מלכות]. ספר הזכרונות חלק ב' פרק פ'.}}.<br /> <br /> == חבורת הנסתרים ==<br /> {{ערך מורחב|מחנה הנסתרים}}<br /> עבודתו העיקרית הייתה הקמת קבוצה של [[צדיקים נסתרים]] שהתעסקו ב[[תורת הקבלה]], ובעסקנות הכלל. חבורת תלמידיו היו צדיקים נסתרים עובדי ה' שעסקו בתורת הקבלה ב[[קדושה]] וב[[טהרה]], והם אשר הכינו את הדרך לשיטת [[הבעל שם טוב]]{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16055&amp;hilite=86411683-e4e7-4fdb-9d75-c7afd3ed71c8&amp;st=%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95+%D7%91%D7%A2%D7%9C+%D7%A9%D7%9D שמועסן מיט קינדער און יוגנד]}}.<br /> <br /> בשנת ה'שפ&quot;א ייסד רבי אליהו את קבוצת התלמידים הנסתרים, שהפיצו את תורת רבם. לפני מותו העביר את כל תורתו וסודותיו לבחיר תלמידיו רבי יואל (שנקרא לאחר מכן רבי [[יואל בעל שם]]) שהנהיג אחריו את קבוצת הנסתרים. רבי יואל היה רבו של רבי [[אדם בעל שם]], מי שהכניס את רבי ישראל [[בעל שם טוב]] לקבוצת הצדיקים הנסתרים.<br /> <br /> [[אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]] מביא בזכרונותיו, סיפורים רבים על פעולותיהם של קבוצת הנסתרים, ועסקנותם הכללית לטובת היהודים ב[[אירופה]] באותה התקופה.<br /> <br /> == תלמידיו ==<br /> * ה[[תוספות יום טוב]]<br /> *תלמידו המובהק היה רבי [[יואל בעל שם]] מזאמושטש, שהיה רבו המובהק של הגאון הצדיק [[רבי אדם בעל שם]] מראפשיץ, מי שהיה רבו של [[הבעל שם טוב]].{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16081&amp;hilite=c80c753d-cd83-406f-929f-1947c02101d8&amp;st=%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95+%D7%91%D7%A2%D7%9C+%D7%A9%D7%9D כתר שם טוב], וכך כתב בספר הזכרונות}}.<br /> * רבי יוזפא שמש, מחבר &quot;ספר מנהגי ורמיזא&quot;<br /> <br /> ==ראה גם==<br /> * [[בעלי השם שקדמו להופעת החסידות]]<br /> * [[מקבלה לחסידות (היסטוריה)]]<br /> <br /> == לקריאה נוספת ==<br /> *שיחת [[י&quot;ח באלול|ח&quot;י אלול]] [[תש&quot;א]].<br /> *[[ספר הזכרונות]] פרק נ&quot;ה ופרק נ&quot;ו.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:מקובלים]]<br /> [[קטגוריה:צדיקים נסתרים]]<br /> [[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]<br /> [[קטגוריה:אחרונים]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99_%D7%94%D7%A9%D7%9D_%D7%A9%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%95_%D7%9C%D7%94%D7%95%D7%A4%D7%A2%D7%AA_%D7%94%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA&diff=805911 2025-10-13T00:58:26Z

<p>Mdafula: /* ראה גם */</p> <hr /> <div>'''ארבעת בעלי השם'''<br /> <br /> ==רקע==<br /> במסורת חב״ד מתוארת שרשרת של צדיקים נסתרים שנקראו &quot;בעלי שם&quot;, שהעבירו מסורת פנימית של סודות הקבלה מדור לדור, עד שהתגלתה החסידות על־ידי רבי ישראל בעל שם טוב.<br /> <br /> שרשרת זו{{הערה|המתוארת בעיקר &quot;ספר הזכרונות&quot; של הרבי הריי״צ}} הייתה ההקדמה להופעת החסידות בגלוי. כל אחד מארבעת בעלי השם ([[אליהו בעל שם]], [[יואל בעל שם]], [[אדם בעל שם]], ו[[הבעל שם טוב]]) נודע בפני עצמו בצדקותו ובפועליו, אולם משמעותם ההיסטורית האמיתית חורגת מכך בהרבה בהיותם יחד שרשרת זהב רצופה שסללה את הדרך לגילוי פנימיות התורה. תחילה גילוי דרך החסידות הכללית ע&quot;י הבעש״ט הקדוש וממשיך דרכו [[המגיד ממזריטש]], ומאוחר יותר חסידות חב&quot;ד אשר &quot;היא היא תורת הבעש&quot;ט&quot;.<br /> <br /> ==ארבעת בעלי השם==<br /> ===ר׳ אליהו בעל שם{{הערה|ספר הזכרונות, פרקים נ&quot;ה, צ&quot;ו, קל&quot;ה-קל&quot;ז.}}===<br /> נולד בקראקא שבפולין{{הערה|שנת לידתו אינה ידועה, וכן לא ידוע היכן היה מאז ש&quot;י אז עזב את קראקא ועד ש&quot;נ כאשר נתגלה לפתא בוורמייזא שבגרמניה.}}. בשנת ש&quot;נ התיישב בוורמייזא שבגרמניה שם הקים ישיבה ללימוד קבלה והתפרסם כבעל שם. בשנת שפ&quot;א (1621) הקים את חבורת הנסתרים וכשלוש שנים לאחר מכן (שפ&quot;ד) עבר לפראג, שם פעל עד הסתלקותו בגיל למעלה מ־118 שנים{{הערה| ידיעה זו מופיעה בספר הזכרונות, ח&quot;ב עמ' 133, פרק צ&quot;א, במשפט הבא &quot;כאשר נפטר ר' שמואל היה ר' אליהו בן מאה ושמונה שנים (לכאורה טעות הדפוס וצריך להיות ושמונה עשר. הכותב). וכאשר היו צריכים - כאמור לעיל - ללכת לקברו של המהר&quot;ל ולהזכירו אודות הקבר אשר הניח עבור נכדו, שלח ר' אליהו עשרה מתלמידיו, להזכיר למהר&quot;ל אודות הבטחתו לנכדו ר' שמואל, והוא עצמו אף הלך ללווייתו והספידו.}}.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[אליהו בעל שם]]}}<br /> <br /> ===ר׳ יואל בעל שם{{הערה|ספר הזכרונות פרקים ס', ע&quot;ה, צ&quot;ג.}}===<br /> רבי יואל הלפרין מזאמושטש (המכונה רבי יואל בעל שם) היה תלמידו המובהק של ר' אליהו, מנהיג הדור השני של מחנה הנסתרים, ורבו של רבי אדם בעל שם שלימד את הבעל שם טוב. בתקופתו התחדשה אצל הצדיקים הנסתרים השיטה לקרב את פשוטי העם לתורה ומצוות, על ידי סיפורי ואגדות התורה{{הערה|לקו&quot;ד ח&quot;ג עמ' 550}}, ובכך לעורר את ליבם ולהדליק את ניצוץ נשמתם.<br /> <br /> ר' יואל הגיע לישיבתו של ר׳ אליהו בפראג כרווק, ובשנת שצ״ד צורף לחבורת הנסתרים. בשנת שצ״ט שב לזאמושטש שבפולין{{הערה|בהוראת רבו.}} ושם הוכתר כבעל שם והנהיג את הישיבה כ־50 שנה. רבי יואל התפרסם בעולם היהודי לא רק במעשי הנפלאות שביצע, כי אם בעיקר בפעליו הרבים - במיוחד בשטח הרבצת התורה. בין השאר פתח ישיבה בזאמושטש, שהצטיינה בכך שלמדו בה היטב גם נגלה וגם נסתר. בנגלה הנהיג רבי יואל הבעל שם מזאמושטש את דרך הלימוד של רבו רבי [[יואל סירקיש]]{{הערה|ידוע יותר בכינוי הב&quot;ח (בית חדש) על שם חיבורו הגדול על [[ארבעה טורים|הטור]].}} שהתבססה על התעמקות בסוגיא להבנתה על אתר באופן הגיוני.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[יואל בעל שם]]}}<br /> <br /> ===ר׳ אדם בעל שם===<br /> רבי אדם בעל שם מרופשיץ (שמו המלא היה אדם נחום) היה מקובל גדול, מנהיגם של הצדיקים הנסתרים בתקופה שקדמה לגילוי החסידות, תלמידו של ר' יואל בעל שם ורבו של הבעל שם טוב{{הערה|רבי אדם בעל שם מוזכר בספר הזכרונות פעמים רבות (בפרקים נא-נב, ס', בכל הפרקים עד-עט, וכן צט, קז), אבל כמעט אך ורק בהקשרים סיפוריים/תוכניים בלא ציוני שנים - ותולדות חייו לוטות בערפל.}}.<br /> <br /> לישיבה של רבי יואל הגיע בהיותו כבן 33{{הערה|ספר הזכרונות פרק ע&quot;ה.}}, ולערך בשנת תמ&quot;ט קיבל לידיו את הנהגת הנסתרים{{הערה|החשבון מבוסס על המובא בפסקה הקודמת, שרבו הנהיג את הישיבה מאז שצ&quot;ט במשך כ50 שנה. הכותב.}}. רבי אדם כיהן כרב ואב בית דין במספר קהילות ישראל? בתחילה בעיר לויצק, שם מילא גם בתפקיד ראש וועד הגאונים של 'ארבע הארצות', לאחר כמה שנים בפינסק, ובשנת תנ&quot;ב התמנה לכהן באוסטראה לאחר שרבה הקודם ר' נפתלי הכהן עבר לעיר פויזן. בשנת תצ&quot;ד (1734) התפטר רבי אדם בעל שם מהנהגת הנסתרים והעבירה לרבי ישראל בעל שם טוב. סמוך לפטירתו נבחר לאב בית דין בלבוב למלאות את מקום הגאון רבי נפתלי הירץ אך בד' תשרי תע&quot;ד נפטר בטרם ישב על כסא הרבנות, ומנוחתו כבוד באוסטראה שבאוקראינה.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[אדם בעל שם]]}}<br /> <br /> === ר׳ ישראל בעל שם טוב ===<br /> הבעש&quot;ט היה תלמידו וממשיך דרכו של רבי יואל, בתחילה ראש מחנה הצדיקים הנסתרים ולאחר מכן מייסדה ומחוללה של תנועת ותורת החסידות, ממנה הסתעפו והתפתחו כל החצרות החסידיות. הבעש&quot;ט נולד בח&quot;י אלול תנ&quot;ח (24 באוגוסט 1698), הסתלק בו' סיוון תק&quot;כ (יום א' של חג השבועות), ומקום קבורתו בעיירה מז'יבוז'.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[הבעל שם טוב]]}}<br /> <br /> ==ראה גם==<br /> [[מקבלה לחסידות (היסטוריה)]]<br /> <br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%91%D7%A2%D7%9C_%D7%A9%D7%9D&diff=805910 2025-10-13T00:57:07Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>{{דמות<br /> |שם=רבי אליהו בעל שם<br /> |תאריך לידה=רצ&quot;ז<br /> |עיסוק=[[קבלה]]<br /> |מקום פעילות= וורמייזא<br /> |אב=יוסף יוזפא<br /> |מקום לידה=קרקא<br /> }}<br /> '''רבי אליהו בעל השם מוורמייזא''' (רצ&quot;ז {{הערה|לפי המסופר שם בחלק א' פרק נ&quot;ה בשנת ש&quot;י היה בגיל בר מצוה וא&quot;כ עולה בבירור שלידתו היתה בשנת רצ&quot;ז. אך להעיר מספר הזכרונות חלק ב' פרק צ&quot;א ששם מסופר שבעת פטירתו של ר' שמואל נכד המהר&quot;ל מפראג, בשנת תט&quot;ו, היה בן 108 שנים. וכנראה שהוא טעות הדפוס וצריך להיות 118 שנים}} - ?) היה [[ראש ישיבה]], [[קבלה|מקובל]] ומייסד חבורת ה[[צדיקים נסתרים]].<br /> <br /> ==תולדות חיים==<br /> רבי אליהו נולד ב[[קראקא]] שב[[פולין]] לר' יוסף יוזפא. אביו היה מאנוסי [[ספרד]] וכונה &quot;הספרדי הקדוש&quot;. ב[[ספר הזכרונות]] מסופר, שאביו במשך שנים רבות סירב להינשא וחי בפרישות בקראקא, לאחר תקופה ארוכה הוא התייצב ב[[בית הדין]] של העיר וביקש להינשא עם אלמנתו של אחד מתושבי העיר בשם יוסף. הדיינים חששו למלא את ציווי ר' יוסף יוזפא ולדרוש מהאישה להתחתן איתו, אולם לאחר מכן התייצבה האלמנה בעצמה בבית הדין וסיפרה שבעלה התגלה אליה ב[[חלום]] וביקש ממנה להינשא עם ר' יוסף יוזפא, וזאת מכיוון שהולך לצאת מהם בן שיאיר את העולם. כך נישאו השניים, ומהם יצא ר' אליהו שנקרא על שם [[אליהו הנביא]].<br /> <br /> הילד התחנך על ברכי אביו, שכבר מגיל צעיר לקחו מידי [[לילה]] ל[[תיקון חצות]]. בגיל 13 הוא התייתם מאביו, והחל לנדוד. בתקופת נידודיו הוא נישא עם אישה שממנה נולדו לו שני בנות. בשנת ה'ש&quot;נ הוא התיישב בוורמייזא והקים שם [[ישיבה]] ללימוד [[קבלה]]. בנוסף באותה תקופה הוא נודע כבעל מופת גדול, והתפרסם אז בכינויו &quot;רבי אליהו בעל השם&quot;.<br /> <br /> באותה תקופה יצאו נגדו חכמי שפייער שבראשם הגאון רבי פנחס זעליג שלא ראו בעין יפה את פעילותו בנושאי הקבלה, ופעלו להרחקתו מ[[גרמניה]]. בשנת שפ&quot;ד עבר יחד עם ישיבתו לפראג. בין תומכיו היה ר' שמואל נכד ה[[מהר&quot;ל]] ויחד עם יהודי בשם ר' יהודה אריה, בנו לישיבה חצר עם בתים{{הערה|ליקוטי דיבורים עמ' 1180, ספר הזכרונות פרק צ&quot;ו. סיפור הנצחון של ר' אליהו בעל שם על מתנגדיו בפינסק, מובא בספר הזכרונות פרקים קל&quot;ה-קל&quot;ז.}}.<br /> <br /> בספר הזכרונות נכתב כי הוא חי למעלה מ-118 שנים, אך לא נכתב שם באיזו שנה נולד או נפטר{{הערה|ידיעה זו מופיעה בספר הזכרונות, ח&quot;ב עמ' 133, פרק צ&quot;א, במשפט הבא &quot;כאשר נפטר ר' שמואל היה ר' אליהו בן מאה ושמונה שנים (לכאורה טעות הדפוס וצריך להיות ושמונה עשר. הכותב). וכאשר היו צריכים - כאמור לעיל - ללכת לקברו של המהר&quot;ל ולהזכירו אודות הקבר אשר הניח עבור נכדו, שלח ר' אליהו עשרה מתלמידיו, להזכיר למהר&quot;ל אודות הבטחתו לנכדו ר' שמואל, והוא עצמו אף הלך ללווייתו והספידו.}},<br /> <br /> רבי [[ברוך בטלן]], הסבא רבא של [[אדמו&quot;ר הזקן]], היה תלמידו של רבי אליהו בעל שם ומאוחר יותר תלמיד תלמידו רבי [[יואל בעל שם]]{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15929&amp;hilite=55241a80-8105-45aa-b5e6-6862393d08dd&amp;st=אליהו+בעל+שם עטרת מלכות]. ספר הזכרונות חלק ב' פרק פ'.}}.<br /> <br /> == חבורת הנסתרים ==<br /> {{ערך מורחב|מחנה הנסתרים}}<br /> עבודתו העיקרית הייתה הקמת קבוצה של [[צדיקים נסתרים]] שהתעסקו ב[[תורת הקבלה]], ובעסקנות הכלל. חבורת תלמידיו היו צדיקים נסתרים עובדי ה' שעסקו בתורת הקבלה ב[[קדושה]] וב[[טהרה]], והם אשר הכינו את הדרך לשיטת [[הבעל שם טוב]]{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16055&amp;hilite=86411683-e4e7-4fdb-9d75-c7afd3ed71c8&amp;st=%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95+%D7%91%D7%A2%D7%9C+%D7%A9%D7%9D שמועסן מיט קינדער און יוגנד]}}.<br /> <br /> בשנת ה'שפ&quot;א ייסד רבי אליהו את קבוצת התלמידים הנסתרים, שהפיצו את תורת רבם. לפני מותו העביר את כל תורתו וסודותיו לבחיר תלמידיו רבי יואל (שנקרא לאחר מכן רבי [[יואל בעל שם]]) שהנהיג אחריו את קבוצת הנסתרים. רבי יואל היה רבו של רבי [[אדם בעל שם]], מי שהכניס את רבי ישראל [[בעל שם טוב]] לקבוצת הצדיקים הנסתרים.<br /> <br /> [[אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]] מביא בזכרונותיו, סיפורים רבים על פעולותיהם של קבוצת הנסתרים, ועסקנותם הכללית לטובת היהודים ב[[אירופה]] באותה התקופה.<br /> <br /> == תלמידיו ==<br /> * ה[[תוספות יום טוב]]<br /> *תלמידו המובהק היה רבי [[יואל בעל שם]] מזאמושטש, שהיה רבו המובהק של הגאון הצדיק [[רבי אדם בעל שם]] מראפשיץ, מי שהיה רבו של [[הבעל שם טוב]].{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16081&amp;hilite=c80c753d-cd83-406f-929f-1947c02101d8&amp;st=%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95+%D7%91%D7%A2%D7%9C+%D7%A9%D7%9D כתר שם טוב], וכך כתב בספר הזכרונות}}.<br /> * רבי יוזפא שמש, מחבר &quot;ספר מנהגי ורמיזא&quot;<br /> <br /> ==ראה גם==<br /> * [[בעלי השם שקדמו להופעת החסידות]]<br /> * [[מקבלה לחסידות (הסטוריה)]]<br /> <br /> == לקריאה נוספת ==<br /> *שיחת [[י&quot;ח באלול|ח&quot;י אלול]] [[תש&quot;א]].<br /> *[[ספר הזכרונות]] פרק נ&quot;ה ופרק נ&quot;ו.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:מקובלים]]<br /> [[קטגוריה:צדיקים נסתרים]]<br /> [[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]<br /> [[קטגוריה:אחרונים]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99_%D7%94%D7%A9%D7%9D_%D7%A9%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%95_%D7%9C%D7%94%D7%95%D7%A4%D7%A2%D7%AA_%D7%94%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA&diff=805909 2025-10-13T00:50:57Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>'''ארבעת בעלי השם'''<br /> <br /> ==רקע==<br /> במסורת חב״ד מתוארת שרשרת של צדיקים נסתרים שנקראו &quot;בעלי שם&quot;, שהעבירו מסורת פנימית של סודות הקבלה מדור לדור, עד שהתגלתה החסידות על־ידי רבי ישראל בעל שם טוב.<br /> <br /> שרשרת זו{{הערה|המתוארת בעיקר &quot;ספר הזכרונות&quot; של הרבי הריי״צ}} הייתה ההקדמה להופעת החסידות בגלוי. כל אחד מארבעת בעלי השם ([[אליהו בעל שם]], [[יואל בעל שם]], [[אדם בעל שם]], ו[[הבעל שם טוב]]) נודע בפני עצמו בצדקותו ובפועליו, אולם משמעותם ההיסטורית האמיתית חורגת מכך בהרבה בהיותם יחד שרשרת זהב רצופה שסללה את הדרך לגילוי פנימיות התורה. תחילה גילוי דרך החסידות הכללית ע&quot;י הבעש״ט הקדוש וממשיך דרכו [[המגיד ממזריטש]], ומאוחר יותר חסידות חב&quot;ד אשר &quot;היא היא תורת הבעש&quot;ט&quot;.<br /> <br /> ==ארבעת בעלי השם==<br /> ===ר׳ אליהו בעל שם{{הערה|ספר הזכרונות, פרקים נ&quot;ה, צ&quot;ו, קל&quot;ה-קל&quot;ז.}}===<br /> נולד בקראקא שבפולין{{הערה|שנת לידתו אינה ידועה, וכן לא ידוע היכן היה מאז ש&quot;י אז עזב את קראקא ועד ש&quot;נ כאשר נתגלה לפתא בוורמייזא שבגרמניה.}}. בשנת ש&quot;נ התיישב בוורמייזא שבגרמניה שם הקים ישיבה ללימוד קבלה והתפרסם כבעל שם. בשנת שפ&quot;א (1621) הקים את חבורת הנסתרים וכשלוש שנים לאחר מכן (שפ&quot;ד) עבר לפראג, שם פעל עד הסתלקותו בגיל למעלה מ־118 שנים{{הערה| ידיעה זו מופיעה בספר הזכרונות, ח&quot;ב עמ' 133, פרק צ&quot;א, במשפט הבא &quot;כאשר נפטר ר' שמואל היה ר' אליהו בן מאה ושמונה שנים (לכאורה טעות הדפוס וצריך להיות ושמונה עשר. הכותב). וכאשר היו צריכים - כאמור לעיל - ללכת לקברו של המהר&quot;ל ולהזכירו אודות הקבר אשר הניח עבור נכדו, שלח ר' אליהו עשרה מתלמידיו, להזכיר למהר&quot;ל אודות הבטחתו לנכדו ר' שמואל, והוא עצמו אף הלך ללווייתו והספידו.}}.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[אליהו בעל שם]]}}<br /> <br /> ===ר׳ יואל בעל שם{{הערה|ספר הזכרונות פרקים ס', ע&quot;ה, צ&quot;ג.}}===<br /> רבי יואל הלפרין מזאמושטש (המכונה רבי יואל בעל שם) היה תלמידו המובהק של ר' אליהו, מנהיג הדור השני של מחנה הנסתרים, ורבו של רבי אדם בעל שם שלימד את הבעל שם טוב. בתקופתו התחדשה אצל הצדיקים הנסתרים השיטה לקרב את פשוטי העם לתורה ומצוות, על ידי סיפורי ואגדות התורה{{הערה|לקו&quot;ד ח&quot;ג עמ' 550}}, ובכך לעורר את ליבם ולהדליק את ניצוץ נשמתם.<br /> <br /> ר' יואל הגיע לישיבתו של ר׳ אליהו בפראג כרווק, ובשנת שצ״ד צורף לחבורת הנסתרים. בשנת שצ״ט שב לזאמושטש שבפולין{{הערה|בהוראת רבו.}} ושם הוכתר כבעל שם והנהיג את הישיבה כ־50 שנה. רבי יואל התפרסם בעולם היהודי לא רק במעשי הנפלאות שביצע, כי אם בעיקר בפעליו הרבים - במיוחד בשטח הרבצת התורה. בין השאר פתח ישיבה בזאמושטש, שהצטיינה בכך שלמדו בה היטב גם נגלה וגם נסתר. בנגלה הנהיג רבי יואל הבעל שם מזאמושטש את דרך הלימוד של רבו רבי [[יואל סירקיש]]{{הערה|ידוע יותר בכינוי הב&quot;ח (בית חדש) על שם חיבורו הגדול על [[ארבעה טורים|הטור]].}} שהתבססה על התעמקות בסוגיא להבנתה על אתר באופן הגיוני.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[יואל בעל שם]]}}<br /> <br /> ===ר׳ אדם בעל שם===<br /> רבי אדם בעל שם מרופשיץ (שמו המלא היה אדם נחום) היה מקובל גדול, מנהיגם של הצדיקים הנסתרים בתקופה שקדמה לגילוי החסידות, תלמידו של ר' יואל בעל שם ורבו של הבעל שם טוב{{הערה|רבי אדם בעל שם מוזכר בספר הזכרונות פעמים רבות (בפרקים נא-נב, ס', בכל הפרקים עד-עט, וכן צט, קז), אבל כמעט אך ורק בהקשרים סיפוריים/תוכניים בלא ציוני שנים - ותולדות חייו לוטות בערפל.}}.<br /> <br /> לישיבה של רבי יואל הגיע בהיותו כבן 33{{הערה|ספר הזכרונות פרק ע&quot;ה.}}, ולערך בשנת תמ&quot;ט קיבל לידיו את הנהגת הנסתרים{{הערה|החשבון מבוסס על המובא בפסקה הקודמת, שרבו הנהיג את הישיבה מאז שצ&quot;ט במשך כ50 שנה. הכותב.}}. רבי אדם כיהן כרב ואב בית דין במספר קהילות ישראל? בתחילה בעיר לויצק, שם מילא גם בתפקיד ראש וועד הגאונים של 'ארבע הארצות', לאחר כמה שנים בפינסק, ובשנת תנ&quot;ב התמנה לכהן באוסטראה לאחר שרבה הקודם ר' נפתלי הכהן עבר לעיר פויזן. בשנת תצ&quot;ד (1734) התפטר רבי אדם בעל שם מהנהגת הנסתרים והעבירה לרבי ישראל בעל שם טוב. סמוך לפטירתו נבחר לאב בית דין בלבוב למלאות את מקום הגאון רבי נפתלי הירץ אך בד' תשרי תע&quot;ד נפטר בטרם ישב על כסא הרבנות, ומנוחתו כבוד באוסטראה שבאוקראינה.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[אדם בעל שם]]}}<br /> <br /> === ר׳ ישראל בעל שם טוב ===<br /> הבעש&quot;ט היה תלמידו וממשיך דרכו של רבי יואל, בתחילה ראש מחנה הצדיקים הנסתרים ולאחר מכן מייסדה ומחוללה של תנועת ותורת החסידות, ממנה הסתעפו והתפתחו כל החצרות החסידיות. הבעש&quot;ט נולד בח&quot;י אלול תנ&quot;ח (24 באוגוסט 1698), הסתלק בו' סיוון תק&quot;כ (יום א' של חג השבועות), ומקום קבורתו בעיירה מז'יבוז'.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[הבעל שם טוב]]}}<br /> <br /> ==ראה גם==<br /> [[מקבלה לחסידות (הסטוריה)]]<br /> <br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%94_%D7%9C%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA_(%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94)&diff=805908 2025-10-13T00:50:06Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>{{בעבודה מתמשכת}}<br /> המעבר ההיסטורי '''מ[[תורת הקבלה|קבלה]] ל[[תורת החסידות|חסידות]]''' (שהתבטא גם במעבר הדרגתי מלימוד סודות התורה בסתר ע&quot;י יחידי סגולה, ללימוד נרחב לאחר התגלות החסידות), התרחש בכמה שלבים. בתחילה עברה תורת הקבלה מאיש לאיש, והחל מתקופת [[האריז&quot;ל]] החלו הסודות להתגלות ברבים, נוסדו שיטות שונות בהבנת והסברת סודות הקבלה, התייסדה [[חבריא קדישא|חבורת הצדיקים והנסתרים]] (בתקופת בעלי השם), נוסדה תורת החסידות על ידי [[הבעל שם טוב]] ועד לעיקר הפצת סודות התורה שהחלה ב[[אדמו&quot;ר הזקן]] (עם יסוד תורת [[חסידות חב&quot;ד]]) ועד לדורינו אנו - דור השביעי, הדור האחרון לגלות והראשון לגאולה.<br /> <br /> תיאור ההשתלשלות ההיסטורית מופיע במקומות שונים בכתבי הרבי הריי&quot;ץ ב[[ספר הזכרונות]], ב[[לקוטי דיבורים]] ועוד.<br /> <br /> ==רקע==<br /> {{הערה|ספר הזכרונות פרק נ&quot;ה.}}ספר הזוהר נדפס לראשונה בשנת שי&quot;ח באיטליה (ע&quot;י המקובל [[משה די ליאון]]), כמה עשרות שנים לאחר שהחלה תורת הקבלה להתפרסם ברבים (בעיקר ע&quot;י [[רבינו בחיי]] וה[[רמב&quot;ן]] ותלמידיהם, שפעלו בסוף האלף החמישי).<br /> <br /> כעשרים שנה מאוחר יותר התגלו בצפת עיר הקודש שתי שיטות יסוד בקבלה: שיטת האר&quot;י ושיטת הרמ&quot;ק, ששתיהן הוציאו תלמידים גדולים בנגלה ובנסתר שהפיצו את הקבלה לפי שיטת הישיבות מהם יצאו. למרות שהאר&quot;י והרמ&quot;ק היו בעלי שיטות שונות בקבלה, הייתה להם שפה משותפת, ובתקופה שהיו יחד בצפת מצאו בדברים רבים דרך אחידה, ואף הפרו זה את תורתו של זה.<br /> <br /> ==השתלשלות הדורות==<br /> ===[[אליהו בעל שם|ר' אליהו הבעל שם מוורמייזא]]===<br /> {{הערה|לפסקה זו ראה מ&quot;מ בהערה קודמת.}}מי שהפיץ את תורת הקבלה בהצלחה מרובה חרף ההתנגדות העזה היה הגאון ר' [[אליהו בעל שם]] מוורמייזא{{הערה|יש להדגיש, '''שאין זה''' ר' אליהו בר משה לואנץ אשכנזי, שגם הוא כונה ר' אליהו בעל שם, וגם הוא פעל בוורמייזא בערך באותה תקופה.}}, הוא היה אחד מבעלי המוחות הגדולים שקלט וספג את תורת הקבלה, ועוד טרם היותו בר מצווה היה לומד תורה מפי אליהו הנביא (שעל שמו נקרא). הודות לו החלו בישיבות רבות של אותה תקופה ללמוד קבלה, ובפרט לאחר שביקר אצלו המהר&quot;ל מפרג לתהות על קנקנו ופרסם ברבים דעתו לחיוב על יראת השמיים וצדקת דרכו של ר' אליהו{{הערה|לקוטי דיבורים חלק ד' (בלה&quot;ק), ליקוט ל&quot;ב).}}.<br /> <br /> ===[[יואל בעל שם|ר' יואל הבעל שם מזאמושטש]]===<br /> {{הערה|ספר הזכרונות פרק ס'.}}ר' [[מרדכי יפה]] (בעל הלבושים) הבטיח לפני הסתלקותו לישראל יוסף (בחיר תלמידיו), שבאם ילמוד קבלה יוולד לו בן, וציווהו שבהגיע בנו לגיל עשרים עליו לשלוח אותו ללמוד קבלה מפי רב מובהק בתורה זו. בהיוולד בנו זה ובהגיעו לגיל עשרים התגלה ר' מרדכי לישראל יוסף בחלום, וציווהו לשלוח את בנו הגאון ר' יואל ללמוד מפי ר' אליהו הבעל שם מזאמוטש.<br /> <br /> ===[[אדם בעל שם|ר' אדם הבעל שם מרופשיץ]]===<br /> {{הערה|ספר הזכרונות בלה&quot;ק חלק ב עמ' 298}} לפני פטירתו מסר ר' יואל את הנהגת חבורת הנסתרים לידי אחד מתלמידיו, ר' [[אדם בעל שם]], שמוצאו מרופשיץ שבגליציה.<br /> <br /> ===[[הבעל שם טוב]]===<br /> {{הערה|ספר הזכרונות חלק ב פרק ק&quot;ז.}}כבר בגיל שמונה עשרה היה הבעש&quot;ט חבר נכבד בחבורת הנסתרים תחת הנהגתו של רבי אדם בעל שם, ועם פטירתו של רבי אדם עברה ההנהגה לידיו.<br /> <br /> ==ראה גם==<br /> [[בעלי השם שקדמו להופעת החסידות]]<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> *יהודה לייב וייסגלס, '''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%AA-118-NET.pdf השתלשלות הקבלה]''', גליון 'פנימיות' חודש אלול תשפ&quot;ב גליון 118 עמוד 4<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:תורת הקבלה]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%A9%D7%AA%D7%9C%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA&diff=805907 2025-10-13T00:44:12Z

<p>Mdafula: הפניה לדף בעלי השם שקדמו להופעת החסידות</p> <hr /> <div>#הפניה [[בעלי השם שקדמו להופעת החסידות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%A8%D7%91%D7%A2%D7%AA_%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99_%D7%94%D7%A9%D7%9D&diff=805906 2025-10-13T00:43:19Z

<p>Mdafula: הפניה לדף בעלי השם שקדמו להופעת החסידות</p> <hr /> <div>#הפניה [[בעלי השם שקדמו להופעת החסידות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99_%D7%94%D7%A9%D7%9D_%D7%A9%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%95_%D7%9C%D7%94%D7%95%D7%A4%D7%A2%D7%AA_%D7%94%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA&diff=805905 2025-10-13T00:41:58Z

<p>Mdafula: Mdafula העביר את הדף משתמש:Mdafula/בעלי השם שקדמו להופעת החסידות לשם בעלי השם שקדמו להופעת החסידות בלי להשאיר הפניה</p> <hr /> <div>'''ארבעת בעלי השם'''<br /> <br /> ==רקע==<br /> במסורת חב״ד מתוארת שרשרת של צדיקים נסתרים שנקראו &quot;בעלי שם&quot;, שהעבירו מסורת פנימית של סודות הקבלה מדור לדור, עד שהתגלתה החסידות על־ידי רבי ישראל בעל שם טוב.<br /> <br /> שרשרת זו{{הערה|המתוארת בעיקר &quot;ספר הזכרונות&quot; של הרבי הריי״צ}} הייתה ההקדמה להופעת החסידות בגלוי. כל אחד מארבעת בעלי השם ([[אליהו בעל שם]], [[יואל בעל שם]], [[אדם בעל שם]], ו[[הבעל שם טוב]]) נודע בפני עצמו בצדקותו ובפועליו, אולם משמעותם ההיסטורית האמיתית חורגת מכך בהרבה בהיותם יחד שרשרת זהב רצופה שסללה את הדרך לגילוי פנימיות התורה. תחילה גילוי דרך החסידות הכללית ע&quot;י הבעש״ט הקדוש וממשיך דרכו [[המגיד ממזריטש]], ומאוחר יותר חסידות חב&quot;ד אשר &quot;היא היא תורת הבעש&quot;ט&quot;.<br /> <br /> ==ארבעת בעלי השם==<br /> ===ר׳ אליהו בעל שם{{הערה|ספר הזכרונות, פרקים נ&quot;ה, צ&quot;ו, קל&quot;ה-קל&quot;ז.}}===<br /> נולד בקראקא שבפולין{{הערה|שנת לידתו אינה ידועה, וכן לא ידוע היכן היה מאז ש&quot;י אז עזב את קראקא ועד ש&quot;נ כאשר נתגלה לפתא בוורמייזא שבגרמניה.}}. בשנת ש&quot;נ התיישב בוורמייזא שבגרמניה שם הקים ישיבה ללימוד קבלה והתפרסם כבעל שם. בשנת שפ&quot;א (1621) הקים את חבורת הנסתרים וכשלוש שנים לאחר מכן (שפ&quot;ד) עבר לפראג, שם פעל עד הסתלקותו בגיל למעלה מ־118 שנים{{הערה| ידיעה זו מופיעה בספר הזכרונות, ח&quot;ב עמ' 133, פרק צ&quot;א, במשפט הבא &quot;כאשר נפטר ר' שמואל היה ר' אליהו בן מאה ושמונה שנים (לכאורה טעות הדפוס וצריך להיות ושמונה עשר. הכותב). וכאשר היו צריכים - כאמור לעיל - ללכת לקברו של המהר&quot;ל ולהזכירו אודות הקבר אשר הניח עבור נכדו, שלח ר' אליהו עשרה מתלמידיו, להזכיר למהר&quot;ל אודות הבטחתו לנכדו ר' שמואל, והוא עצמו אף הלך ללווייתו והספידו.}}.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[אליהו בעל שם]]}}<br /> <br /> ===ר׳ יואל בעל שם{{הערה|ספר הזכרונות פרקים ס', ע&quot;ה, צ&quot;ג.}}===<br /> רבי יואל הלפרין מזאמושטש (המכונה רבי יואל בעל שם) היה תלמידו המובהק של ר' אליהו, מנהיג הדור השני של מחנה הנסתרים, ורבו של רבי אדם בעל שם שלימד את הבעל שם טוב. בתקופתו התחדשה אצל הצדיקים הנסתרים השיטה לקרב את פשוטי העם לתורה ומצוות, על ידי סיפורי ואגדות התורה{{הערה|לקו&quot;ד ח&quot;ג עמ' 550}}, ובכך לעורר את ליבם ולהדליק את ניצוץ נשמתם.<br /> <br /> ר' יואל הגיע לישיבתו של ר׳ אליהו בפראג כרווק, ובשנת שצ״ד צורף לחבורת הנסתרים. בשנת שצ״ט שב לזאמושטש שבפולין{{הערה|בהוראת רבו.}} ושם הוכתר כבעל שם והנהיג את הישיבה כ־50 שנה. רבי יואל התפרסם בעולם היהודי לא רק במעשי הנפלאות שביצע, כי אם בעיקר בפעליו הרבים - במיוחד בשטח הרבצת התורה. בין השאר פתח ישיבה בזאמושטש, שהצטיינה בכך שלמדו בה היטב גם נגלה וגם נסתר. בנגלה הנהיג רבי יואל הבעל שם מזאמושטש את דרך הלימוד של רבו רבי [[יואל סירקיש]]{{הערה|ידוע יותר בכינוי הב&quot;ח (בית חדש) על שם חיבורו הגדול על [[ארבעה טורים|הטור]].}} שהתבססה על התעמקות בסוגיא להבנתה על אתר באופן הגיוני.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[יואל בעל שם]]}}<br /> <br /> ===ר׳ אדם בעל שם===<br /> רבי אדם בעל שם מרופשיץ (שמו המלא היה אדם נחום) היה מקובל גדול, מנהיגם של הצדיקים הנסתרים בתקופה שקדמה לגילוי החסידות, תלמידו של ר' יואל בעל שם ורבו של הבעל שם טוב{{הערה|רבי אדם בעל שם מוזכר בספר הזכרונות פעמים רבות (בפרקים נא-נב, ס', בכל הפרקים עד-עט, וכן צט, קז), אבל כמעט אך ורק בהקשרים סיפוריים/תוכניים בלא ציוני שנים - ותולדות חייו לוטות בערפל.}}.<br /> <br /> לישיבה של רבי יואל הגיע בהיותו כבן 33{{הערה|ספר הזכרונות פרק ע&quot;ה.}}, ולערך בשנת תמ&quot;ט קיבל לידיו את הנהגת הנסתרים{{הערה|החשבון מבוסס על המובא בפסקה הקודמת, שרבו הנהיג את הישיבה מאז שצ&quot;ט במשך כ50 שנה. הכותב.}}. רבי אדם כיהן כרב ואב בית דין במספר קהילות ישראל? בתחילה בעיר לויצק, שם מילא גם בתפקיד ראש וועד הגאונים של 'ארבע הארצות', לאחר כמה שנים בפינסק, ובשנת תנ&quot;ב התמנה לכהן באוסטראה לאחר שרבה הקודם ר' נפתלי הכהן עבר לעיר פויזן. בשנת תצ&quot;ד (1734) התפטר רבי אדם בעל שם מהנהגת הנסתרים והעבירה לרבי ישראל בעל שם טוב. סמוך לפטירתו נבחר לאב בית דין בלבוב למלאות את מקום הגאון רבי נפתלי הירץ אך בד' תשרי תע&quot;ד נפטר בטרם ישב על כסא הרבנות, ומנוחתו כבוד באוסטראה שבאוקראינה.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[אדם בעל שם]]}}<br /> <br /> === ר׳ ישראל בעל שם טוב ===<br /> הבעש&quot;ט היה תלמידו וממשיך דרכו של רבי יואל, בתחילה ראש מחנה הצדיקים הנסתרים ולאחר מכן מייסדה ומחוללה של תנועת ותורת החסידות, ממנה הסתעפו והתפתחו כל החצרות החסידיות. הבעש&quot;ט נולד בח&quot;י אלול תנ&quot;ח (24 באוגוסט 1698), הסתלק בו' סיוון תק&quot;כ (יום א' של חג השבועות), ומקום קבורתו בעיירה מז'יבוז'.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[הבעל שם טוב]]}}<br /> <br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99_%D7%94%D7%A9%D7%9D_%D7%A9%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%95_%D7%9C%D7%94%D7%95%D7%A4%D7%A2%D7%AA_%D7%94%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA&diff=805904 2025-10-13T00:40:19Z

<p>Mdafula: /* ר׳ אדם בעל שם */</p> <hr /> <div>'''ארבעת בעלי השם'''<br /> <br /> ==רקע==<br /> במסורת חב״ד מתוארת שרשרת של צדיקים נסתרים שנקראו &quot;בעלי שם&quot;, שהעבירו מסורת פנימית של סודות הקבלה מדור לדור, עד שהתגלתה החסידות על־ידי רבי ישראל בעל שם טוב.<br /> <br /> שרשרת זו{{הערה|המתוארת בעיקר &quot;ספר הזכרונות&quot; של הרבי הריי״צ}} הייתה ההקדמה להופעת החסידות בגלוי. כל אחד מארבעת בעלי השם ([[אליהו בעל שם]], [[יואל בעל שם]], [[אדם בעל שם]], ו[[הבעל שם טוב]]) נודע בפני עצמו בצדקותו ובפועליו, אולם משמעותם ההיסטורית האמיתית חורגת מכך בהרבה בהיותם יחד שרשרת זהב רצופה שסללה את הדרך לגילוי פנימיות התורה. תחילה גילוי דרך החסידות הכללית ע&quot;י הבעש״ט הקדוש וממשיך דרכו [[המגיד ממזריטש]], ומאוחר יותר חסידות חב&quot;ד אשר &quot;היא היא תורת הבעש&quot;ט&quot;.<br /> <br /> ==ארבעת בעלי השם==<br /> ===ר׳ אליהו בעל שם{{הערה|ספר הזכרונות, פרקים נ&quot;ה, צ&quot;ו, קל&quot;ה-קל&quot;ז.}}===<br /> נולד בקראקא שבפולין{{הערה|שנת לידתו אינה ידועה, וכן לא ידוע היכן היה מאז ש&quot;י אז עזב את קראקא ועד ש&quot;נ כאשר נתגלה לפתא בוורמייזא שבגרמניה.}}. בשנת ש&quot;נ התיישב בוורמייזא שבגרמניה שם הקים ישיבה ללימוד קבלה והתפרסם כבעל שם. בשנת שפ&quot;א (1621) הקים את חבורת הנסתרים וכשלוש שנים לאחר מכן (שפ&quot;ד) עבר לפראג, שם פעל עד הסתלקותו בגיל למעלה מ־118 שנים{{הערה| ידיעה זו מופיעה בספר הזכרונות, ח&quot;ב עמ' 133, פרק צ&quot;א, במשפט הבא &quot;כאשר נפטר ר' שמואל היה ר' אליהו בן מאה ושמונה שנים (לכאורה טעות הדפוס וצריך להיות ושמונה עשר. הכותב). וכאשר היו צריכים - כאמור לעיל - ללכת לקברו של המהר&quot;ל ולהזכירו אודות הקבר אשר הניח עבור נכדו, שלח ר' אליהו עשרה מתלמידיו, להזכיר למהר&quot;ל אודות הבטחתו לנכדו ר' שמואל, והוא עצמו אף הלך ללווייתו והספידו.}}.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[אליהו בעל שם]]}}<br /> <br /> ===ר׳ יואל בעל שם{{הערה|ספר הזכרונות פרקים ס', ע&quot;ה, צ&quot;ג.}}===<br /> רבי יואל הלפרין מזאמושטש (המכונה רבי יואל בעל שם) היה תלמידו המובהק של ר' אליהו, מנהיג הדור השני של מחנה הנסתרים, ורבו של רבי אדם בעל שם שלימד את הבעל שם טוב. בתקופתו התחדשה אצל הצדיקים הנסתרים השיטה לקרב את פשוטי העם לתורה ומצוות, על ידי סיפורי ואגדות התורה{{הערה|לקו&quot;ד ח&quot;ג עמ' 550}}, ובכך לעורר את ליבם ולהדליק את ניצוץ נשמתם.<br /> <br /> ר' יואל הגיע לישיבתו של ר׳ אליהו בפראג כרווק, ובשנת שצ״ד צורף לחבורת הנסתרים. בשנת שצ״ט שב לזאמושטש שבפולין{{הערה|בהוראת רבו.}} ושם הוכתר כבעל שם והנהיג את הישיבה כ־50 שנה. רבי יואל התפרסם בעולם היהודי לא רק במעשי הנפלאות שביצע, כי אם בעיקר בפעליו הרבים - במיוחד בשטח הרבצת התורה. בין השאר פתח ישיבה בזאמושטש, שהצטיינה בכך שלמדו בה היטב גם נגלה וגם נסתר. בנגלה הנהיג רבי יואל הבעל שם מזאמושטש את דרך הלימוד של רבו רבי [[יואל סירקיש]]{{הערה|ידוע יותר בכינוי הב&quot;ח (בית חדש) על שם חיבורו הגדול על [[ארבעה טורים|הטור]].}} שהתבססה על התעמקות בסוגיא להבנתה על אתר באופן הגיוני.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[יואל בעל שם]]}}<br /> <br /> ===ר׳ אדם בעל שם===<br /> רבי אדם בעל שם מרופשיץ (שמו המלא היה אדם נחום) היה מקובל גדול, מנהיגם של הצדיקים הנסתרים בתקופה שקדמה לגילוי החסידות, תלמידו של ר' יואל בעל שם ורבו של הבעל שם טוב{{הערה|רבי אדם בעל שם מוזכר בספר הזכרונות פעמים רבות (בפרקים נא-נב, ס', בכל הפרקים עד-עט, וכן צט, קז), אבל כמעט אך ורק בהקשרים סיפוריים/תוכניים בלא ציוני שנים - ותולדות חייו לוטות בערפל.}}.<br /> <br /> לישיבה של רבי יואל הגיע בהיותו כבן 33{{הערה|ספר הזכרונות פרק ע&quot;ה.}}, ולערך בשנת תמ&quot;ט קיבל לידיו את הנהגת הנסתרים{{הערה|החשבון מבוסס על המובא בפסקה הקודמת, שרבו הנהיג את הישיבה מאז שצ&quot;ט במשך כ50 שנה. הכותב.}}. רבי אדם כיהן כרב ואב בית דין במספר קהילות ישראל? בתחילה בעיר לויצק, שם מילא גם בתפקיד ראש וועד הגאונים של 'ארבע הארצות', לאחר כמה שנים בפינסק, ובשנת תנ&quot;ב התמנה לכהן באוסטראה לאחר שרבה הקודם ר' נפתלי הכהן עבר לעיר פויזן. בשנת תצ&quot;ד (1734) התפטר רבי אדם בעל שם מהנהגת הנסתרים והעבירה לרבי ישראל בעל שם טוב. סמוך לפטירתו נבחר לאב בית דין בלבוב למלאות את מקום הגאון רבי נפתלי הירץ אך בד' תשרי תע&quot;ד נפטר בטרם ישב על כסא הרבנות, ומנוחתו כבוד באוסטראה שבאוקראינה.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[אדם בעל שם]]}}<br /> <br /> === ר׳ ישראל בעל שם טוב ===<br /> הבעש&quot;ט היה תלמידו וממשיך דרכו של רבי יואל, בתחילה ראש מחנה הצדיקים הנסתרים ולאחר מכן מייסדה ומחוללה של תנועת ותורת החסידות, ממנה הסתעפו והתפתחו כל החצרות החסידיות. הבעש&quot;ט נולד בח&quot;י אלול תנ&quot;ח (24 באוגוסט 1698), הסתלק בו' סיוון תק&quot;כ (יום א' של חג השבועות), ומקום קבורתו בעיירה מז'יבוז'.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[הבעל שם טוב]]}}<br /> <br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99_%D7%94%D7%A9%D7%9D_%D7%A9%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%95_%D7%9C%D7%94%D7%95%D7%A4%D7%A2%D7%AA_%D7%94%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA&diff=805903 2025-10-13T00:31:44Z

<p>Mdafula: /* ר׳ אליהו בעל שם{{הערה|ספר הזכרונות, פרקים נ&quot;ה, צ&quot;ו, קל&quot;ה-קל&quot;ז.}} */</p> <hr /> <div>'''ארבעת בעלי השם'''<br /> <br /> ==רקע==<br /> במסורת חב״ד מתוארת שרשרת של צדיקים נסתרים שנקראו &quot;בעלי שם&quot;, שהעבירו מסורת פנימית של סודות הקבלה מדור לדור, עד שהתגלתה החסידות על־ידי רבי ישראל בעל שם טוב.<br /> <br /> שרשרת זו{{הערה|המתוארת בעיקר &quot;ספר הזכרונות&quot; של הרבי הריי״צ}} הייתה ההקדמה להופעת החסידות בגלוי. כל אחד מארבעת בעלי השם ([[אליהו בעל שם]], [[יואל בעל שם]], [[אדם בעל שם]], ו[[הבעל שם טוב]]) נודע בפני עצמו בצדקותו ובפועליו, אולם משמעותם ההיסטורית האמיתית חורגת מכך בהרבה בהיותם יחד שרשרת זהב רצופה שסללה את הדרך לגילוי פנימיות התורה. תחילה גילוי דרך החסידות הכללית ע&quot;י הבעש״ט הקדוש וממשיך דרכו [[המגיד ממזריטש]], ומאוחר יותר חסידות חב&quot;ד אשר &quot;היא היא תורת הבעש&quot;ט&quot;.<br /> <br /> ==ארבעת בעלי השם==<br /> ===ר׳ אליהו בעל שם{{הערה|ספר הזכרונות, פרקים נ&quot;ה, צ&quot;ו, קל&quot;ה-קל&quot;ז.}}===<br /> נולד בקראקא שבפולין{{הערה|שנת לידתו אינה ידועה, וכן לא ידוע היכן היה מאז ש&quot;י אז עזב את קראקא ועד ש&quot;נ כאשר נתגלה לפתא בוורמייזא שבגרמניה.}}. בשנת ש&quot;נ התיישב בוורמייזא שבגרמניה שם הקים ישיבה ללימוד קבלה והתפרסם כבעל שם. בשנת שפ&quot;א (1621) הקים את חבורת הנסתרים וכשלוש שנים לאחר מכן (שפ&quot;ד) עבר לפראג, שם פעל עד הסתלקותו בגיל למעלה מ־118 שנים{{הערה| ידיעה זו מופיעה בספר הזכרונות, ח&quot;ב עמ' 133, פרק צ&quot;א, במשפט הבא &quot;כאשר נפטר ר' שמואל היה ר' אליהו בן מאה ושמונה שנים (לכאורה טעות הדפוס וצריך להיות ושמונה עשר. הכותב). וכאשר היו צריכים - כאמור לעיל - ללכת לקברו של המהר&quot;ל ולהזכירו אודות הקבר אשר הניח עבור נכדו, שלח ר' אליהו עשרה מתלמידיו, להזכיר למהר&quot;ל אודות הבטחתו לנכדו ר' שמואל, והוא עצמו אף הלך ללווייתו והספידו.}}.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[אליהו בעל שם]]}}<br /> <br /> ===ר׳ יואל בעל שם{{הערה|ספר הזכרונות פרקים ס', ע&quot;ה, צ&quot;ג.}}===<br /> רבי יואל הלפרין מזאמושטש (המכונה רבי יואל בעל שם) היה תלמידו המובהק של ר' אליהו, מנהיג הדור השני של מחנה הנסתרים, ורבו של רבי אדם בעל שם שלימד את הבעל שם טוב. בתקופתו התחדשה אצל הצדיקים הנסתרים השיטה לקרב את פשוטי העם לתורה ומצוות, על ידי סיפורי ואגדות התורה{{הערה|לקו&quot;ד ח&quot;ג עמ' 550}}, ובכך לעורר את ליבם ולהדליק את ניצוץ נשמתם.<br /> <br /> ר' יואל הגיע לישיבתו של ר׳ אליהו בפראג כרווק, ובשנת שצ״ד צורף לחבורת הנסתרים. בשנת שצ״ט שב לזאמושטש שבפולין{{הערה|בהוראת רבו.}} ושם הוכתר כבעל שם והנהיג את הישיבה כ־50 שנה. רבי יואל התפרסם בעולם היהודי לא רק במעשי הנפלאות שביצע, כי אם בעיקר בפעליו הרבים - במיוחד בשטח הרבצת התורה. בין השאר פתח ישיבה בזאמושטש, שהצטיינה בכך שלמדו בה היטב גם נגלה וגם נסתר. בנגלה הנהיג רבי יואל הבעל שם מזאמושטש את דרך הלימוד של רבו רבי [[יואל סירקיש]]{{הערה|ידוע יותר בכינוי הב&quot;ח (בית חדש) על שם חיבורו הגדול על [[ארבעה טורים|הטור]].}} שהתבססה על התעמקות בסוגיא להבנתה על אתר באופן הגיוני.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[יואל בעל שם]]}}<br /> <br /> ===ר׳ אדם בעל שם===<br /> רבי אדם בעל שם מרופשיץ (שמו המלא היה אדם נחום) היה מקובל גדול, מנהיגם של הצדיקים הנסתרים בתקופה שקדמה לגילוי החסידות, תלמידו של ר' יואל בעל שם ורבו של הבעל שם טוב. <br /> <br /> לישיבה של רבי יואל הגיע בהיותו כבן 33{{הערה|ספר הזכרונות פרק ע&quot;ה.}}, ולערך בשנת תמ&quot;ט קיבל לידיו את הנהגת הנסתרים{{הערה|החשבון מבוסס על המובא בפסקה הקודמת, שרבו הנהיג את הישיבה מאז שצ&quot;ט במשך כ50 שנה. הכותב.}}. רבי אדם כיהן כרב ואב בית דין במספר קהילות ישראל? בתחילה בעיר לויצק, שם מילא גם בתפקיד ראש וועד הגאונים של 'ארבע הארצות', לאחר כמה שנים בפינסק, ובשנת תנ&quot;ב התמנה לכהן באוסטראה לאחר שרבה הקודם ר' נפתלי הכהן עבר לעיר פויזן. בשנת תצ&quot;ד (1734) התפטר רבי אדם בעל שם מהנהגת הנסתרים והעבירה לרבי ישראל בעל שם טוב. סמוך לפטירתו נבחר לאב בית דין בלבוב למלאות את מקום הגאון רבי נפתלי הירץ אך בד' תשרי תע&quot;ד נפטר בטרם ישב על כסא הרבנות, ומנוחתו כבוד באוסטראה שבאוקראינה.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[אדם בעל שם]]}}<br /> <br /> === ר׳ ישראל בעל שם טוב ===<br /> הבעש&quot;ט היה תלמידו וממשיך דרכו של רבי יואל, בתחילה ראש מחנה הצדיקים הנסתרים ולאחר מכן מייסדה ומחוללה של תנועת ותורת החסידות, ממנה הסתעפו והתפתחו כל החצרות החסידיות. הבעש&quot;ט נולד בח&quot;י אלול תנ&quot;ח (24 באוגוסט 1698), הסתלק בו' סיוון תק&quot;כ (יום א' של חג השבועות), ומקום קבורתו בעיירה מז'יבוז'.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[הבעל שם טוב]]}}<br /> <br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99_%D7%94%D7%A9%D7%9D_%D7%A9%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%95_%D7%9C%D7%94%D7%95%D7%A4%D7%A2%D7%AA_%D7%94%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA&diff=805902 2025-10-13T00:15:28Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>'''ארבעת בעלי השם'''<br /> <br /> ==רקע==<br /> במסורת חב״ד מתוארת שרשרת של צדיקים נסתרים שנקראו &quot;בעלי שם&quot;, שהעבירו מסורת פנימית של סודות הקבלה מדור לדור, עד שהתגלתה החסידות על־ידי רבי ישראל בעל שם טוב.<br /> <br /> שרשרת זו{{הערה|המתוארת בעיקר &quot;ספר הזכרונות&quot; של הרבי הריי״צ}} הייתה ההקדמה להופעת החסידות בגלוי. כל אחד מארבעת בעלי השם ([[אליהו בעל שם]], [[יואל בעל שם]], [[אדם בעל שם]], ו[[הבעל שם טוב]]) נודע בפני עצמו בצדקותו ובפועליו, אולם משמעותם ההיסטורית האמיתית חורגת מכך בהרבה בהיותם יחד שרשרת זהב רצופה שסללה את הדרך לגילוי פנימיות התורה. תחילה גילוי דרך החסידות הכללית ע&quot;י הבעש״ט הקדוש וממשיך דרכו [[המגיד ממזריטש]], ומאוחר יותר חסידות חב&quot;ד אשר &quot;היא היא תורת הבעש&quot;ט&quot;.<br /> <br /> ==ארבעת בעלי השם==<br /> ===ר׳ אליהו בעל שם{{הערה|ספר הזכרונות, פרקים נ&quot;ה, צ&quot;ו, קל&quot;ה-קל&quot;ז.}}===<br /> נולד בקראקא שבפולין{{שנת לידתו אינה ידועה.}}. בשנת ש&quot;נ התיישב בוורמייזא שבגרמניה שם הקים ישיבה ללימוד קבלה והתפרסם כבעל שם. בשנת שפ&quot;א (1621) הקים את חבורת הנסתרים וכשלוש שנים לאחר מכן (שפ&quot;ד) עבר לפראג, שם פעל עד הסתלקותו בגיל למעלה מ־118 שנים{{הערה| ידיעה זו מופיעה בספר הזכרונות, ח&quot;ב עמ' 133, פרק צ&quot;א, במשפט הבא &quot;כאשר נפטר ר' שמואל היה ר' אליהו בן מאה ושמונה שנים (לכאורה טעות הדפוס וצריך להיות ושמונה עשר. הכותב). וכאשר היו צריכים - כאמור לעיל - ללכת לקברו של המהר&quot;ל ולהזכירו אודות הקבר אשר הניח עבור נכדו, שלח ר' אליהו עשרה מתלמידיו, להזכיר למהר&quot;ל אודות הבטחתו לנכדו ר' שמואל, והוא עצמו אף הלך ללווייתו והספידו.}}.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[אליהו בעל שם]]}}<br /> <br /> ===ר׳ יואל בעל שם{{הערה|ספר הזכרונות פרקים ס', ע&quot;ה, צ&quot;ג.}}===<br /> רבי יואל הלפרין מזאמושטש (המכונה רבי יואל בעל שם) היה תלמידו המובהק של ר' אליהו, מנהיג הדור השני של מחנה הנסתרים, ורבו של רבי אדם בעל שם שלימד את הבעל שם טוב. בתקופתו התחדשה אצל הצדיקים הנסתרים השיטה לקרב את פשוטי העם לתורה ומצוות, על ידי סיפורי ואגדות התורה{{הערה|לקו&quot;ד ח&quot;ג עמ' 550}}, ובכך לעורר את ליבם ולהדליק את ניצוץ נשמתם.<br /> <br /> ר' יואל הגיע לישיבתו של ר׳ אליהו בפראג כרווק, ובשנת שצ״ד צורף לחבורת הנסתרים. בשנת שצ״ט שב לזאמושטש שבפולין{{הערה|בהוראת רבו.}} ושם הוכתר כבעל שם והנהיג את הישיבה כ־50 שנה. רבי יואל התפרסם בעולם היהודי לא רק במעשי הנפלאות שביצע, כי אם בעיקר בפעליו הרבים - במיוחד בשטח הרבצת התורה. בין השאר פתח ישיבה בזאמושטש, שהצטיינה בכך שלמדו בה היטב גם נגלה וגם נסתר. בנגלה הנהיג רבי יואל הבעל שם מזאמושטש את דרך הלימוד של רבו רבי [[יואל סירקיש]]{{הערה|ידוע יותר בכינוי הב&quot;ח (בית חדש) על שם חיבורו הגדול על [[ארבעה טורים|הטור]].}} שהתבססה על התעמקות בסוגיא להבנתה על אתר באופן הגיוני.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[יואל בעל שם]]}}<br /> <br /> ===ר׳ אדם בעל שם===<br /> רבי אדם בעל שם מרופשיץ (שמו המלא היה אדם נחום) היה מקובל גדול, מנהיגם של הצדיקים הנסתרים בתקופה שקדמה לגילוי החסידות, תלמידו של ר' יואל בעל שם ורבו של הבעל שם טוב. <br /> <br /> לישיבה של רבי יואל הגיע בהיותו כבן 33{{הערה|ספר הזכרונות פרק ע&quot;ה.}}, ולערך בשנת תמ&quot;ט קיבל לידיו את הנהגת הנסתרים{{הערה|החשבון מבוסס על המובא בפסקה הקודמת, שרבו הנהיג את הישיבה מאז שצ&quot;ט במשך כ50 שנה. הכותב.}}. רבי אדם כיהן כרב ואב בית דין במספר קהילות ישראל? בתחילה בעיר לויצק, שם מילא גם בתפקיד ראש וועד הגאונים של 'ארבע הארצות', לאחר כמה שנים בפינסק, ובשנת תנ&quot;ב התמנה לכהן באוסטראה לאחר שרבה הקודם ר' נפתלי הכהן עבר לעיר פויזן. בשנת תצ&quot;ד (1734) התפטר רבי אדם בעל שם מהנהגת הנסתרים והעבירה לרבי ישראל בעל שם טוב. סמוך לפטירתו נבחר לאב בית דין בלבוב למלאות את מקום הגאון רבי נפתלי הירץ אך בד' תשרי תע&quot;ד נפטר בטרם ישב על כסא הרבנות, ומנוחתו כבוד באוסטראה שבאוקראינה.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[אדם בעל שם]]}}<br /> <br /> === ר׳ ישראל בעל שם טוב ===<br /> הבעש&quot;ט היה תלמידו וממשיך דרכו של רבי יואל, בתחילה ראש מחנה הצדיקים הנסתרים ולאחר מכן מייסדה ומחוללה של תנועת ותורת החסידות, ממנה הסתעפו והתפתחו כל החצרות החסידיות. הבעש&quot;ט נולד בח&quot;י אלול תנ&quot;ח (24 באוגוסט 1698), הסתלק בו' סיוון תק&quot;כ (יום א' של חג השבועות), ומקום קבורתו בעיירה מז'יבוז'.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[הבעל שם טוב]]}}<br /> <br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99_%D7%94%D7%A9%D7%9D_%D7%A9%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%95_%D7%9C%D7%94%D7%95%D7%A4%D7%A2%D7%AA_%D7%94%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA&diff=805895 2025-10-12T21:38:06Z

<p>Mdafula: יצירת דף עם התוכן &quot;&#039;&#039;&#039;ארבעת בעלי השם&#039;&#039;&#039; ==רקע== במסורת חב״ד מתוארת שרשרת של צדיקים נסתרים שנקראו &quot;בעלי שם&quot;, שהעבירו מסורת פנימית של סודות הקבלה מדור לדור, עד שהתגלתה החסידות על־ידי רבי ישראל בעל שם טוב. שרשרת זו{{הערה|המתוארת בעיקר &quot;ספר הזכרונות&quot; של הרבי הריי״צ}} הייתה ההקדמה להו...&quot;</p> <hr /> <div>'''ארבעת בעלי השם'''<br /> <br /> ==רקע==<br /> במסורת חב״ד מתוארת שרשרת של צדיקים נסתרים שנקראו &quot;בעלי שם&quot;, שהעבירו מסורת פנימית של סודות הקבלה מדור לדור, עד שהתגלתה החסידות על־ידי רבי ישראל בעל שם טוב.<br /> <br /> שרשרת זו{{הערה|המתוארת בעיקר &quot;ספר הזכרונות&quot; של הרבי הריי״צ}} הייתה ההקדמה להופעת החסידות בגלוי. כל אחד מארבעת בעלי השם ([[אליהו בעל שם]], [[יואל בעל שם]], [[אדם בעל שם]], ו[[הבעל שם טוב]]) נודע בפני עצמו בצדקותו ובפועליו, אולם משמעותם ההיסטורית האמיתית חורגת מכך בהרבה בהיותם יחד שרשרת זהב רצופה שסללה את הדרך לגילוי פנימיות התורה בדרכו של הבעש״ט הקדוש - מייסד שיטת החסידות הכללית, ומאוחר יותר לייסוד חסידות חב&quot;ד ש'''היא היא תורת הבעש&quot;ט'''.<br /> <br /> == ארבעת בעלי השם ==<br /> === ר׳ אליהו בעל שם ===<br /> * חי בוורמייזא (גרמניה). נודע בצדקותו ובידיעתו בקבלה המעשית. <br /> * בשנת ה’שפ״א (1621) ייסד את &quot;חבורת הצדיקים הנסתרים&quot; [ספר הזכרונות, פרקים נ״ה–נ״ו]. <br /> * בספר הזכרונות נכתב כי חי למעלה מ־118 שנים [ספר הזכרונות]. <br /> * תלמידו המובהק היה ר׳ יואל בעל שם, אליו העביר את מסורתו לפני פטירתו [שם]. <br /> * נזכר בפרקים נוספים: פ׳, צ״ו, קל״ה–קל״ז [שם].<br /> <br /> === ר׳ יואל בעל שם ===<br /> * תלמידו וממשיך דרכו של ר׳ אליהו. <br /> * הגיע לישיבתו של ר׳ אליהו בפראג כרווק, ובשנת שצ״ד צורף לחבורה [ספר הזכרונות]. <br /> * בשנת שצ״ט, לפי הוראת רבו, שב לזאמושטש שבפולין ושם הוכתר כבעל שם [שם]. <br /> * הנהיג את הישיבה כ־50 שנה [שם]. <br /> * נזכר בפרקי ספר הזכרונות הנ״ל (פ׳, צ״ו, קל״ה–קל״ז). <br /> <br /> === ר׳ אדם בעל שם ===<br /> * שמו המלא: רבי אדם נחום מרופשיץ. <br /> * היה תלמידו של ר׳ יואל בעל שם, ולאחר פטירתו עמד בראש חבורת הנסתרים [ספר הזכרונות]. <br /> * הגיע לישיבה כבן 33, לאחר שלמד אצל ר׳ שלמה שמואל מפולוצק [שם]. <br /> * היה רבו של ר׳ ברוך מוויאזין; בין השנים תס״ד–תס״ט פעל ר׳ ברוך להרחבת השפעת החבורה [שם]. <br /> * בשנת תצ״ד (1734) העביר את הנהגת החבורה לר׳ ישראל בעל שם טוב [שם]. <br /> * נזכר בפרקי ספר הזכרונות: צ״ו, קל״ה–קל״ז.<br /> <br /> === ר׳ ישראל בעל שם טוב ===<br /> * נולד בי״ח באלול ה’תנ״ח (24 באוגוסט 1698) [ספר הזכרונות]. <br /> * נפטר בו׳ בסיוון ה’תק״כ (21 במאי 1760), יום ראשון של חג השבועות, ונקבר בעיירה מז׳יבוז׳ [שם]. <br /> * בתחילה שימש כראש חבורת הנסתרים, ובהמשך ייסד את תנועת החסידות בגלוי [שם]. <br /> * נזכר בפרקי ספר הזכרונות: קל״ו ואילך. <br /> <br /> <br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%99_%D7%94%D7%96%D7%95%D7%94%D7%A8&diff=805308 2025-10-08T04:49:47Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>מאות שנים קודם שהודפס הזוהר הוא הועתק ביד מאיש לאיש, וכשיצא [[הוצאה לאור|לאור הדפוס]] היה זה ע&quot;י כמה מדפיסים שונים (שסמכו את ידם על כתבי יד אחרים), ונהיו בו מספר גרסאות. <br /> <br /> ==רקע==<br /> [[זוהר (ספר)|ספר הזוהר]] התגלה ע&quot;י ר' משה בן ליאון בערך בשנת ה' אלפים מ' (1280), ובמשך 280 שנה הועתק בכתבי יד – עד שיצא לאור בדפוס לראשונה בשנת ה'ש&quot;כ (1560){{הערה|175 שנה אחר המצאת הדפוס בשנת ה'רט&quot;ו (1455) ע&quot;י יוהאנס גוטנברג.}}.<br /> <br /> ==זוהר קטן וגדול==<br /> בשנים שי&quot;ח-ש&quot;כ (1560-1558)- עבדו במקביל שני בתי דפוס באיטליה על הדפסת הזוהר{{הערה|ליתר דיוק, במנטובה החלו בסוף שי&quot;ח ובקרימונה בתחילת שי&quot;ט, אבל סיום ההדפסה היה בשני בתי הדפוס כמעט יחד.}} - במנטובה ובקרימונה. שני דפוסים אלו נחשבים לראשונים, והדפוסים שאחריהם מבוססים עליהם. בין שני הדפוסים היו הבדלים גדולים הן במראה החיצוני והן בתוכן:<br /> <br /> '''גודל''' - במנטובה הדפיסו את הספר בדפים קטנים וחילקו אותו לשלשה כרכים, ואילו בקרימונה על דפים גדולים בכרך אחד. מחמת הבדל זה השתרש בדורות מאוחרים יותר השמות &quot;זוהר קטן&quot; המתייחס לדפוס מנטובה, ו&quot;זוהר גדול&quot; המתייחס לדפוס קרימונה.<br /> <br /> '''צורת האותיות''' - דפוס מנטובה הודפס ב[[כתב רש&quot;י]], וקרימונה ב[[כתב מרובע]].<br /> <br /> '''מיקום ההקדמה''' - במנטובה נדפסה ההקדמה לספר הזוהר לפני גוף הספר, ובקרימונה היא מובאת כמאמרים רגילים כחלק מפרשת בראשית.<br /> <br /> '''נוסח ושיטת עריכה''' - במנטובה הודפס הזוהר בגרסה אחת בלבד{{הערה|כי לטענתם הצליחו להניח את ידם על כמה כתבי-יד מוסמכים (ובפרט כתב-יד מצפת), ולכן בכל מקום שהיו כמה גרסאות הביאו רק אחת מהן, ועל פי רוב סמכו על הנוסח מצפת.}}, ואילו בקרימונה בכל מקום שהיו כמה גרסאות הביאו את כולן{{הערה|ולכן טענו שדוקא הנוסח שלהם '''הוא''' השלם והמדויק.}}. מטעם זה הושמטו בדפוס מנטובה שלשה עמודים{{הערה|שלשיטתם מקורם בגרסה שבטעות.}}, וכן ישנם עוד כמה וכמה שינויים (שנבעו מויכוחים על גרסת כתב היד המדוייקת).<br /> <br /> מאחר שבסופו של דבר מבוסס הזוהר שבידינו היום בעיקר על דפוס מנטובה, במקומות בחסידות בהם מובא נוסח קרימונה מצויין בפירוש ל'''זוהר גדול'''{{הערה|לדוגמא, לקוטי תורה אמור לז ב.}}<br /> <br /> ==זולצבך ולובלין==<br /> 63 שנים מאוחר יותר הודפס הזוהר שוב, הפעם בלובלין (שפ&quot;ג, 1623). בכללות סודר דפוס זה במתכונת קרימונה, אלא שהוסיף בו מעט גרסאות מתוך דפוס מנטובה. 60 שנה לאחר מכן יצא שוב הזוהר לאור הדפוס (זולצבך, תמ&quot;ד, 1684), עדיין באותו מבנה ונוסח - רק שבכל מקום ציין (בסוגריים) את ההוספות מדפוס מנטובה.<br /> ==[[אמסטרדם|אמשטרדם]]==<br /> דפוס אמשטרדם (תע&quot;ה, 1715) שינה מהדפוסים שלפניו ובחר ללכת בדרך מנטובה, ומאחר שכל כתבי האר&quot;י ציינו דוקא לדפוס זה הלכו בעקבותיו כל עשרות הדפוסים עד ימינו. במהדורה הראשונה הביאו מדפיס אמשטרדם את [[כתבי האריז&quot;ל|הגהות האר&quot;י]] שבספר &quot;[[משה זכות|דרך אמת]]&quot; כהערות בשולי טקסט הזוהר, אבל במהדורה הבאה (תפ&quot;ח, 1728) כבר שלבו אותן בתוך לשון הזוהר (בלי לציין את הגרסה המקורית), והתקבל נוסח ברור ונקי בלי חילופי גרסאות רבים.<br /> <br /> ==[[טורקיה|קושטנטינא (קושטא)]] - שנת מלכו&quot;ת==<br /> שמונה שנים לאחר מכן (שנת מלכו&quot;ת, תצ&quot;ו, 1736) יצא הזוהר בדפוס חדש. תבנית העמודים היתה כשל דפוס מנטובה. בדפוס זה שולבו הגהות של [[רבי חיים ויטאל]] עצמו, וכן הגהות של ר' יהודה משען וחכמים נוספים מארץ ישראל. מצד אחד הושקעה בו עבודה רבה בזיקוק וליבון הגרסאות{{הערה|וכן הובאו בו כמה השלמות למאמרי זוהר שנשמטו בדפוסים קודמים.}}, אבל מצד שני הובאו בו כל הגרסאות השונות{{הערה|וכן חלק מגהות הארי שעל &quot;דרך אמת הושמטו, וחלקן הובאו בסוגריים.}} - ושוב חזר הזוהר להיות מצד אחד מדויק, אבל מצד שני עמוס בגרסאות שונות שמכבידות על הלימוד.<br /> <br /> ==אמשטרדם תקל&quot;א, ליוורנו תקנ&quot;א==<br /> בתקל&quot;א (1771) בקשו מדפיסי אמשטרדם להוציא את הזוהר לאור שוב, והפעם בקשו מ[[מקדש מלך (ספר)|רבי שלום בוזגלו]]{{הערה|רבי שלום בוזגלו (בעל ה'[[מקדש מלך (ספר)|מקדש מלך]]' על הזוהר) היה מגדולי רבני [[יהדות מרוקו|מרוקו]], אבל עקב רדיפות מצד מלך מרוקו עבר להתגורר ב[[לונדון]].}} להגיה להם את נוסח הזוהר. רבי שלום בחר כבסיס את דפוס [[טורקיה|קושטא]], אבל מתוך נאמנות לפירוש האריז&quot;ל ניפה ממנו גרסאות רבות, החזיר גרסאות רבות מדפוס מנטובה והוציא נוסח חדש שהיה כמעט נקי מגרסאות שונות ומתחלפות.<br /> <br /> בשנת תקנ&quot;א (1791) הודפס הזוהר שוב - הפעם בליוורנו, בהגהת [[רבי חיים יוסף דוד אזולאי|החיד&quot;א]]. החיד&quot;א חלק על ר' שלום בוזגלו, ובאופן כללי החזיר את מרבית ההגהות לגרסת מדפיסי קושטא. בנוסף, הוא שינה את כל המילים שנכתבו בכתיב חסר לכתיב מלא. בשנת תרל&quot;ז (1877) חזרו והדפיסו בליוורנו את הזוהר - לראשונה בתוספת [[ניקוד]]. דפוס זה הודפס במהדורות רבות והתקבל מאד על ציבור הלומדים.<br /> <br /> ==דפוסי [[סלאוויטא]] והבאים אחריהם==<br /> בשנים הבאות הודפס הזוהר בסלאוויטא ארבע פעמים נוספות{{הערה| תקנ&quot;ח (1798), תקס&quot;ד (1806), תקס&quot;ט (1809), תקע&quot;ה (1815).}}, בכללות בדרכו ובנוסחתו של דפוס אמשטרדם תקל&quot;א, (בשינויים קלים).<br /> <br /> אך בפעם החמישית (תקפ&quot;ד, 1824) החליטו לשנות ממנהגם ולהדפיס כפי הנוסח של דפוס קושטא משנת מלכו&quot;ת, &quot;אשר אין ערך למעלתם כי המה הוגהו מזוהר [[רבי חיים ויטאל|המהרח&quot;ו]] עצמו&quot;. על נוסח זה הוסיפו המדפיסים הגהות משלהם כדי לתקן את כל הטעויות שנפלו בו והוציאו נוסח טוב ומשובח ביותר. משנה זו מאילך המשיכו רוב הדפוסים בדרך זו, והשתמשו בנוסח של דפוס קושטא וסלוויטא תקפ&quot;ד, עם כל הסוגריים והגרסאות השונות שהיו בהם. חלק מן הדפוסים העתיקו את הנוסח בצורה מדויקת מדפוס קושטא או מסלוויטא, וחלקם באו אחריהם והוסיפו עוד הגהות על הגהות, כגון דפוס זיטאמיר תרכ&quot;ב (1862).<br /> <br /> ==[[וילנה|וילנא]]==<br /> גם מדפיסי וילנא, שבאו להדפיס את ספר הזוהר (תרמ&quot;ב, 1882) השתמשו בנוסח של דפוס קושטא, אלא שהוסיפו לו הגהות מדפוסי סלוויטא זיטאמיר וליוורנו, ולאחר השוואות של המהדורות השונות הגיעו לנוסח מדויק ואיכותי. בנוסף הם הדפיסו בצד הזוהר את הגהות דרך אמת (ראה לעיל), הגהות מבעל [[השל&quot;ה]], ואת ה'ניצוצי אורות'{{הערה|אסופה מהגהות החיד&quot;א.}} וה'שביבי נגה'{{הערה|אסופת הגהות ופירושים מהרמ&quot;ק, מהרח&quot;ו וספרים נוספים.}}. נוסח זה חזר ונדפס כמה פעמים, והוא הדפוס המצוי היום.<br /> <br /> ==הדפסות בדורינו==<br /> אחד הנסיונות האחרונים להדפיס את הזוהר בשלימות שייך ללא ספק [[חסידות אשלג|לר' יהודה אשלג]], &quot;בעל [[חסידות אשלג|הסולם]]&quot;. בדפוס זה נוסח הזוהר עצמו נקי מהגהות, ואילו והגרסאות מודפסות במדור נפרד בפני עצמו.<br /> <br /> במדור זה הכניס הן את כל מה שמדפסי קושטא וממשיכי דרכם הכניסו בסוגריים, הן את כל הנוסחאות הנוספות שנעלמו מן הדפוסים כבר כמה מאות שנים, והן את הגרסאות הראשונות של דפוסי מנטובה וקרימונה שנמחקו במשך השנים עם גלגולי הדפוסים השונים. בנוסף לעצם הבאת הגרסאות הוא משווה בכל מקום בין הגרסאות המאוחרות לבין נוסח שתי מהדורות הזוהר המקוריות (מנטובה וקרימונה) תוך שהוא מציין כל שינוי בעל משמעות.<br /> <br /> אלא למרות מאמציו הרבים והעבודה העצומה שעשה, גם בדפוס זה ישנם חסרונות: ראשית לא ברור מהי המהדורה שעל פיה קבע את נוסח הזוהר שלו, שנית נראה שלעיתים הוא בוחר לפרש לפי גרסה שונה מהמובאת בנוסח הנדפס{{הערה|ונראה כי דחה את גרסת הזוהר שלמעלה והעדיף על פניה אחת הגרסאות המובאת במדור חילופי הגרסאות.}}. ועוד - בכמה מקומות נראה שהגיה '''מעצמו''' את לשון הזוהר{{הערה|אם כי באותם מקומות צוין הדבר בפירושו או במדור חילופי גרסאות, כך שבמידה והלומד נתקל בפירוש שאינו תואם את לשון הזוהר יש לחפש גרסה שונה במדור שינויי גרסאות.}}.<br /> <br /> כפי הנראה מטעמים אלו כתב הרבי{{הערה|הלשון הועתקה בלקו&quot;ש חי&quot;ד עמ' 237, והאגרת בשלימותה באג&quot;ק סימן ג'תרס&quot;ג.}} &quot;ומ&quot;ש אודות פירוש הסולם על הזהר הנה לא ראיתיו אלא בהעברה בעלמא לאיזה רגעים ומובן שאי אפשר לחוות דיעה על יסוד זה והספר אינו אצלי וכפי הנשמע '''הנה סלל דרך לעצמו בלימוד ע&quot;ח והזהר''' ואנו אין לנו אלא דרך המלך של נשיאנו בתורת החסידות&quot;.<br /> <br /> הוצאה לאור נוספת לספר הזוהר (גם היא כקודמתה כוללת תרגום/פירוש) הוא ה&quot;מתוק מדבש&quot; של המקובל הירושלמי רבי דניאל פריש, מראשי ישיבת שער השמים ותלמידו המובהק של האדמו&quot;ר רבי אהרן ראטה. הספר המופיע בסדרה מרובת כרכים כתרגום מתחת ללשון הזוהר, כתוב בשפה עממית יותר ובהסברים קבליים פשטניים, מתוך מטרה להביא את הספר לציבורים נוספים. פירוש זה למרות שהוא עממי וקל להבנה גם בלי ידע מוקדם בקבלה, התקבל בתפוצות ישראל כמוסמך יותר מפירוש הסולם.<br /> <br /> ==במשך הדורות==<br /> בנוסף למדפיסים והמגיהים שכבר נזכרו, היו כמה מגדולי ישראל שעמלו על תיקון נוסח הזוהר ונזכיר רק מקצתם. [[משה קורדבירו|הרמ&quot;ק]] בספרו אור יקר מביא הגהות ובירורים רבים ללשון הזוהר: הגהות דרך אמת להאריז&quot;ל שנסדרו ע&quot;י [[משה זכות|הרמ&quot;ז]] וכבר דובר אודותיהם לעיל; ספר אור הלבנה ל[[רבי אברהם אזולאי]]; ספר עמודי שבע להרה&quot;ג זעליג מזולקווא, שנת שצ&quot;ה. בספרים לבית זידיטשוב וקאמרנא יש גם לא מעט הגהות, והם: עטרת צבי וצבי לצדיק מהגה&quot;ק רבי צבי הירש מזידיטשוב; זוהר חי להגה&quot;ק רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל סאפרין מקאמרנא, אחיינו של בעל עטרת צבי; דמשק אליעזר שנתחבר על ידי בנו של בעל זוהר חי. כאמור, אין זו אלא רשימה חלקית.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:ספרים]]<br /> [[קטגוריה:ספרים תורניים]]<br /> [[קטגוריה:ספרים שונות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%A1%D7%95%D7%A3_-_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%92&diff=793289 2025-08-10T18:51:19Z

<p>Mdafula: הפניה לדף אור אין סוף</p> <hr /> <div>#הפניה [[אור אין סוף]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9D_%D7%95%D7%9B%D7%97_%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9D&diff=793286 2025-08-10T18:48:37Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>'''אור העצם וכח העצם''' הם מושגים המבטאים שני ענינים שונים בגילוי העצם, ובעוד האור נמשך מהמאור עצמו הנה הכח מתגלה רק בהארה ממנו.<br /> <br /> ==אור והארה==<br /> להבנת העניין יש להקדים את ההבדל שבין &quot;אור&quot; לבין &quot;הארה&quot;. אור הוא הנמשך מהמאור עצמו (כדוגמת אור השמש מהשמש או כוחות הנפש מעצם הנפש), ואילו הארה היא ע&quot;י הפסק [כמו אור הירח, או כדוגמת מלך שלעבדיו אינו מראה את גנזי האוצרות (שחושש שיגנבו מהם) אלא רק לעומדים בחוץ (כדי שיתפעלו מגדולתו ועושרו. ואינו חושש, שאין להם רשות להכנס){{הערה|מגדל עוז (מונדשיין) עמ' שס&quot;ב, ממאמרי ר' הילל מפאריטש והסטראשעלע.}}].<br /> <br /> ==עצם האור ועצם הכח{{הערה|עניינים המבוארים בסעיף זה אפשר לראות בהרחבה לדוגמא בהמשך תער&quot;ב אות ק&quot;ד ובכ&quot;מ.}}==<br /> '''כח''' עניינו לפעול פעולה, וכל פעולה היא '''מחוץ''' לעצם. לדוגמא, בעצם כח השכל ההיולי אין (ולא שייך שיהיו) השכלות, השכלות גשמיות מתגלות רק כשכח השכל מתלבש בלבוש המוח הגשמי. ועל דרך זה כח הראיה הרוחני יכול לפעול את פעולתו לראות דברים גשמיים דוקא כשמתלבש בעין גשמית – וכן על דרך זו הוא למעלה ברוחניות ולמעלה יותר - באלוקות. '''אור''' לעומת זאת אינו דבר נפרד מהמאור, ולכן אינו &quot;בסתירה&quot; למציאות המאור.<br /> <br /> ונמצא, שבכל מקום שעדיין מאיר &quot;אור העצם&quot; לא יכול לפעול &quot;כח העצם&quot;, אלא ה&quot;מקום&quot; בו פועל פועל הכח הוא דוקא אחרי ההפסק, במקום של ההארה.<br /> <br /> ==בעבודת ה'{{הערה|לגבי כל סעיף זה ראה באריכות ד&quot;ה ויהי אומן את הדסה תשי&quot;ג, ובכמ&quot;ד.}}==<br /> בכללות גדר האור הוא שמגלה את המאור, היינו תנועה של התפשטות – שהיא עניין החסד. ועניין החסד בעבודה היא ההתבוננות המביאה לאהבת ה'. ובפרטות יש בזה שלוש דרגות כלליות: א. בכל לבבך (אהבה כרשפי אש) - אהבה מהתבוננות &quot;כי הוא חייך&quot;{{הערה|התבוננות באור האלוקי הממלא את העולמות (ומוגבל לפי ערכם), המחיה ומהווה כל העולמות ובכללם את המתבונן עצמו.}}. ב. ובכל נפשך (אפילו נוטל את נפשך) – אהבה בלתי מוגבלת הנובעת מהתבוננות בכך שהאור האלוקי המהווה ומחיה הינו רק &quot;הארה&quot;{{הערה|היינו, התבוננות באור האין סופי הלא מוגבל.}}. ג. ובכל מאדך (כך ואי אפשר אחרת, אהבה על דרך השלילה) – נובעת מהתבוננות בהפלאת האין סוף שלמעלה מגדר עולמות{{הערה|אני ה' לא שניתי.}}.<br /> <br /> אבל כל שלושת הדרגות הנ&quot;ל הן עניין של '''אור העצם''' (שהרי הן כולן עניין של &quot;גילויים&quot;), ואילו '&quot;כח העצם&quot;' מתגלה בעניין המסירות נפש גם '''ובעיקר''' בזמן הגלות (וכו') כשאין מאירה האלוקות ולא מתגלית.<br /> <br /> ==ראה גם==<br /> [[אור חיות וכח]]<br /> <br /> {{אור}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%95%D7%A8_-_%D7%91%D7%99%D7%97%D7%A1_%D7%9C%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%94&diff=793282 2025-08-10T18:46:38Z

<p>Mdafula: הפניה לדף אור העצם וכח העצם</p> <hr /> <div>#הפניה [[אור העצם וכח העצם]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94_%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%AA%D7%A8%D7%AA&diff=793017 2025-08-10T06:38:53Z

<p>Mdafula: /* התגלותה – בכח אור הבא מלמעלה */</p> <hr /> <div>'''אהבה מסותרת''' היא האהבה הטבעית של הנפש האלוקית, הנמצאת באופן תמידי וקבוע אצל כל אחד מישראל{{הערה|תניא פרק יח ואילך.}} ולא שייך בה שום שינויים וחלישות.<br /> <br /> אהבה זו אינה גלויה (אלא מסותרת בלב), ויש בה שתי מדריגות כלליות: '''א.''' אהבה שלמעלה משכל גלוי (שנובעת מדרגת 'חיה' שבנשמה{{הערה|קנטרס ומעיןמכ&quot;ז פ&quot;ב.}}), '''ב.''' אהבה שבלי שום טעם כלל (שנובעת מדרגת 'יחידה'{{הערה|לקו&quot;ת תצא לח ג ואילך, לט ב ואילך, אוה&quot;ת תצא עמ' תתקב ואילך ועוד.}}).<br /> <br /> האהבה הנעלית יותר (זו שבלי שום טעם) נחלקת לשתי התנועות דחיוב ושלילה{{הערה|שערי אורה בהקדמה, ויהי אומן עטר&quot;ת תשי&quot;ג ותשכ&quot;ד.}}, המהוות שתי דרגות פרטיות: '''א.''' התשוקה לידבק באלוקות (עד שמואס בחייו) נקראת &quot;'''אור''' העצם&quot; (ואינה מוטבעת בעצם הנפש ממש), '''ב.''' העובדה שמצד אהבה זו אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד (שלכן מוסר את נפשו על קידוש ה') נקראת &quot;'''כח''' העצם&quot; (ומוטבעת בעצם הנפש ממש).<br /> <br /> ==מעלתה על כל דרגות האהבה האחרות==<br /> מכמה בחינות נעלית אהבה זו מכל דרגות האהבה האחרות:<br /> <br /> '''א. היא אהבה &quot;עצמית&quot;'''{{הערה|היינו, שאין לה סיבה חיצונית, אלא היא עצמה הסיבה והטעם לעצמה.}}, ולכן אינה נעשית ע&quot;י עבודה{{הערה|לקו&quot;ש ד' עמ' 1151.}}, אינה נפסקת ונחלשת ע&quot;י שום דבר{{הערה|לקו&quot;ש שם, לקו&quot;ת שמ&quot;ע פו ד, בחוקותי מח ג, ר&quot;ה סב ד, שה&quot;ש ו רע&quot;א}}, התוקף שלה מוחלט והחלטי{{הערה|תניא ספי&quot;ח, בראשית תש&quot;ג פכ&quot;ו, באתי לגני תשי&quot;ג פה.}} והיא קרובה מאד לכל אחד מישראל{{הערה|תניא פי&quot;ח. ובד&quot;ה אתם נצבים תער&quot;ב מבואר שבנקל יותר להגיע לאהבה זו מאשר אהבה הנולדת מהשכל.}}.<br /> <br /> '''ב. מולידה כל שאר האהבות'''. אהבה זו היא שורש ומקור (ומולידה את) כל שאר מדריגות האהבה{{הערה|לכה דודי תש&quot;י בתחילתו.}}, הן הדרגות דאהבה טבעית והן הדרגות דאהבה שכלית.<br /> <br /> '''ג. היא רק ליחיד''' (לקב&quot;ה), ואינה יכולה להיות מופנית לשום דבר אחר (ללכת שבי{{הערה|היינו, להיות &quot;שבויה&quot; בקליפות.}} אחר ענייני עולם הזה או אפילו אחר גילוי אלוקות כזה או אחר). אהבה זו נקראת &quot;תשוקה&quot; ו&quot;חשק&quot;{{אני לדודי תש&quot;ח.}}, כי לשונות אלו מורים על האהבה שבהעלם העצמי של הנפש{{הערה|והחילוק בין שני הלשונות: 'תשוקה' היא האהבה בהעלם שאינו ידוע גם לעצמו, ואילו 'חשק' אמנם ידוע לעצמו - אבל אינו נוגע לפועל, וצריך להביאו לגילוי.}}. ומאחר ודבר עצמי אינו מתחלק{{הערה|דאם אפשר לחלקו נמצא שאינו עצמי אלא מורכב.}}, לכן יכול לאהוב רק דבר אחד.<br /> <br /> '''ד. אין בה שום הגבלות'''. היינו, היא נמצאת אצל 'קל שבקלים' ופושעי ישראל{{הערה|תניא ספי&quot;ח דרך חיים יא סע&quot;ד.}} בשווה לצדיקים גמורים, אין בה הפרש בין דור לדור מאדם הראשון{{הערה|דרך חיים לז ב-ג.}} עד משיח ולא בין נשמות גבוהות לנמוכות{{הערה|פדה בשלום (בשעה&quot;ת ח&quot;א) פי&quot;ב, דרך חיים יב א-ב. לז ב-ג.}}, ואין בה חילוק בין זמן מועט לזמן רב (שלכן אינו מוכן לכפור אפילו בחיצוניות ורק לפי שעה ולעשות אחר כך תשובה){{תניא פרק כה.}}, לא בין שבת ויו&quot;ט לימות החול ולא בין תורה ומצוות לבין &quot;בכל דרכיך דעהו&quot;{{הערה|משלי ג' ו'.}}{{הערה|דמאחר ומצד גילוי אהבה זו כל עצם מהותו הוא קדוש לכן אין הבדל בין זמן אחד לשני ובין מעט לרב. לקו&quot;ש ג' עמ' 918 ואילך, ד' עמ' 1022.}}, ואפילו אין בה את מדידות והגבלות התורה{{הערה|לקו&quot;ש ד' עמ' 1322.}} (שלכן כמה צדיקים מסרו את נפשם גם על עניינים שהדין עלי שו&quot;ע הוא יעבור ואל יהרג).<br /> <br /> '''ה. אהבה זו היא בתכלית הביטול'''. בשאר כל האהבות מעורבת הרגשת עצמו{{הערה|ד&quot;ה ויט משה תש&quot;ה ותש&quot;ו פ&quot;א.}} (שהאוהב רוצה להשיג את הדבר הנאהב '''לעצמו'''), ואילו אהבה זו היא מה '''שבטבעו''' נמשך לאור אין סוף בלי שום חשבון כלל{{הערה|לקו&quot;ת תזריע כ ב, תניא פי&quot;ט, תו&quot;א נג א, צט ב.}}.<br /> <br /> ולהעיר, שיחד עם האמור לעיל{{הערה|ובספר הערכים דן בכמה מקומות כיצד אין זה סותר: עמ' שנג, שנה, ובמילואים בהערות 42**, 61.}} '''א.''' ישנה אהבה שהביטול שלה גדול '''יותר''' – האהבה &quot;כברא דאשתדל&quot;{{הערה|ד&quot;ה ואתם תהיו לי תר&quot;ס.}}. כי באהבה הטבעית סוף סוף הרצון להיות כלול בעצמותו (או דבק בו{{הערה|שהם שתי מדריגות באהבה טבעית, ד&quot;ה ואתם תהיו לי שם.}}) הם רצון '''עצמו''', ואילו אהבת הבן את האב אינה מצד הבן אלא מצד '''האב''' (שכל מהותה היא שרוצה לעשות נחת רוח לאביו, ואינו חושב על עצמו '''כלל'''). '''ב.''' לפעמים מבואר שמסירות הנפש שמצד האהבה הטבעית '''אינה''' בתכלית הביטול לגמרי, כי סוף סוף '''כל''' אהבה היא ישות, ואילו תכלית הביטול הוא רק ביראה דוקא (אמרי בינה שער הק&quot;ש ס&quot;פ צדי&quot;ק).}}<br /> <br /> ==מקומה '''בנפש'''==<br /> ישנם בחסידות שלושה ביאורים על מקומה של אהבה זו בנפש{{הערה|מאיזו דרגה בנפש היא נובעת.}}, ובכללות נחלקים לשנים: אהבה מבחינת חיה '''שהאבות''' מורישים לנו, ואהבה שמבחינת יחידה (וניצוץ בורא המלובש בה) שעניינה '''שהקב&quot;ה''' נותן בו נשמה{{הערה|לקו&quot;ת שה&quot;ש ו' ב'.}}.<br /> <br /> א. אהבה טבעית שמבחינת &quot;חיה&quot;, שהיא '''פנימיות'''{{הערה|ולא מחיצוניות החכמה (היינו, &quot;ברק המבריק&quot;). כי אף שחיצוניות החכמה אינה נתפסת בהשגה ממש הרי בכל זאת היא חלק משכל '''הגלוי''', ואילו אהבה המסותרת לכל הדיעות '''אינה''' חלק מכוחות הפנימיים.}} החכמה. (קדמות השכל), ובאותיות השם היא אות יו&quot;ד של שם הוי'{{הערה|תניא פי&quot;ח, לקו&quot;ת ראה יח א'.}}.<br /> <br /> אהבה זו עם היותה למעלה מהשכל, מכל מקום '''יש''' לה טעם – אלא שהוא למעלה מטעם '''המושג'''. ההתבוננות המגלה אהבה זו היא התבוננות של '''השכל הגלוי''' בההפלאה דאור אין סוף {{הערה|שם=קונטרס העבודה|קונטרס העבודה פ&quot;ה עמ' 30 ואילך, וזאת התרומה עת&quot;ר)}}. אהבה זו היא ירושה מאבותינו, דמאחר והאבות הן הן המרכבה זכו להוריש אותה לבניהם{{הערה|תניא פי&quot;ח.}}.<br /> <br /> ב. אהבה טבעית שמבחינת יחידה שבנפש (שלמעלה גם מפנימיות החכמה{{הערה|לקו&quot;ת תצא לח ג' ואילך, לט ב' ואילך. אוה&quot;ת תצא עמ' תתקפב ואילך. וכן הוא בע&quot;ח שער מ&quot;ב פ&quot;ב וספ&quot;ג.}}). ובארבע אותיות השם היא בקוצו של יו&quot;ד (שלמעלה מהיו&quot;ד עצמו){{הערה|לקו&quot;ת ויקרא ד ג', תצא לח ג, אוה&quot;ת תצא תתקפב.}}.<br /> <br /> באהבה המסותרת שמצד בחינה זו אין שום טעם כלל (אפילו לא כמוס{{הערה|אוה&quot;ת תצא עמ' תתקפד.}}), אלא היא טבעית ועצמית, ולכן גם אינה צריכה להתבוננות שתעורר אותה{{הערה|שם=קונטרס העבודה}}. בבחינת הביטול מעלת אהבה זו על הקודמת, שהאהבה דפנימיות החכמה עניינה ביטול הרצון (שלו לאלוקות), ואילו אהבה זו היא שאין לו רצון משל עצמו כלל -אין '''מה''' לבטל. היינו, שאין שייך כלל ביטול הרצון כי אין כלל רצון שצריך לבטל אותו{{הערה|ד&quot;ה וזאת התרומה עט&quot;ר, שבבחינת חיה עדיין יש מה שבטל אבל יחידה מתכללת ממש באוא&quot;ס ב&quot;ה ואין מה לבטל.}}.<br /> <br /> ג. אהבה טבעית שמבחינת ניצוץ קטן בורא המלובש{{הערה|ע&quot;ח שער דרושי אבי&quot;ע רפ&quot;א.}} בניצוץ נברא (הנקרא יחידה{{הערה|תו&quot;א צט ב', לקו&quot;ת שה&quot;ש ו' ב', בסוכות עת&quot;ר, אני ישנה תש&quot; פי&quot;א, באתי לגני תשי&quot;ג פ&quot;ה ועוד.}}). שורש דרגה זו הוא בבחינת אדם קדמון{{הערה|שם=אדם קדמון|ובזה גופא כמה דרגות: שרק '''שורשה''' בא&quot;ק, אבל היא עצמה באצילות (אוה&quot;ת שמע&quot;צ א'תתכ), ש'''היא עצמה''' מבחינת א&quot;ק (לקו&quot;ת תצא לט ב, אוה&quot;ת שמע&quot;צ א'תתו), ושהיא מבחינת עתיק דא&quot;ק (ד&quot;ה במדב&quot;ס תרס&quot;ו, ויהי אומן עטר&quot;ת פ&quot;א)}}.<br /> <br /> ;שני אופני התגלותה<br /> למרות שאהבה זו היא בעצם הנפש (בחינת חיה ויחידה), היא מתגלה בכוחות '''הפנימיים''' – ובשני אופנים:<br /> <br /> '''א.''' כמו שהיא בעצמה, שהאדם מרגיש אהבה גלויה שלמעלה מטעם ודעת. '''ב.''' שמתלבשת ב&quot;תעלומות לב&quot;{{הערה|תניא ספט&quot;ז, פל&quot;ט, קונטרס העבודה פ&quot;א עמ' 5.}} או &quot;התגלות הלב&quot;{{הערה|ד&quot;ה והיה כאשר ירים תרצ&quot;ד ספ&quot;א, בעצם היום הזה תש&quot;א פ&quot;ד.}}.<br /> <br /> ==שרשה ''באלוקות'''==<br /> בשורש אהבה זו התבארו כמה מדריגות; משם הוי', משם י-ה, ומהאור שלמעלה מהשתלשלות.<br /> <br /> בכל נשמה יש בחינת שם הוי'{{הערה|תניא ספט&quot;ז, פל&quot;ט.}} כמו שכתוב כי חלק הוי' עמו{{הערה|דברים לב ט'.}}, אלא שבפרטיות יש בזה שתי דרגות{{הערה|לקו&quot;ת לג&quot;פ לא ב'.}}: אצל בעלי עסקים נמשכת הנשמה מבחינת ו&quot;ה, ואצל תלמידי חכמים מי&quot;ה (ושתי בחינות אלו הן הנקראות אחותי וכלה, או אהבת עולם{{הערה|שם=אהבת עולם|עולם כאן הוא מלשון נצחיות, והיא '''למעלה''' מאהבה רבה (תנא דבי אליהו חלק א' ריש פ&quot;ו, הובא והוסבר בלקו&quot;ת במדבר ט ד'. משכני תרכ&quot;ו פ&quot;א. מים רבים תרל&quot;ו רפנ&quot;ח).}}. הטעם שאין בכח ה&quot;מים הרבים&quot; לכבות אהבה זו, כי אין בכח רשות הרבים (טרדות הפרנסה) לכבות רשות היחיד (שם הוי', יחידו של עולם){{הערה|מים רבים תרל&quot;ו פרק ס&quot;א, לקו&quot;ת לג&quot;פ נט ב'.}}<br /> <br /> שרש גבוה יותר הוא בשם י-ה{{הערה|לקו&quot;ת חקת סו ב'. מים רבים תרל&quot;ו ריש פס&quot;ב.}}. אהבה זו טבעה כרשפי אש (ככתוב רשפיה רשפי אש שלהבת י-ה). ואחד הטעמים שאין המים רבים יכולים לכבותה (הגם שטרדות הפרנסה הם גבורות עצומות), כי תכלית גבורות אלו היא אדרבה - לעורר את האהבה (שעל ידם בא האדם לאהבה נעלית יותר){{הערה|מים רבים תרל&quot;ו פע&quot;ה.}}.<br /> <br /> ושורשה הנעלה ביותר הוא באור שלמעלה מהשתלשלות{{הערה|מים רבים תרל&quot;ו פע&quot;ג. לקו&quot;ת לג&quot;פ נט ג'.}}. וטעם שאין המים רבים דנפש הבהמית יכולים לכבותה, כי מעלת שורש נפש הבהמית על האלוקית הוא רק מצד ההשתלשלות{{הערה|ששורשה בתוהו ואילו שורש נפש האלוקית בתיקון.}}, אבל מצד האור שלמעלה מהשתלשלות קודם שורש האדם '''לכל'''{{הערה|דזהו מה שאמרו רז&quot;ל (סנהדרין לח א') '''דכשחטא''' אדם אומרים לו יתוש קדמך. והחרים תרל&quot;א עמ' יט, לקו&quot;ת שמיני עצרת פו ג'}}. אור זה נקרא גם &quot;צור&quot;{{הערה|לקו&quot;ת אחרי כו ג.}}, &quot;קדם&quot;{{הערה|לקו&quot;ת שמע&quot;צ פג ב-ג, עפ&quot;י אוה&quot;ת שמע&quot;צ א'תתכ.}}, &quot;חושך&quot; ו&quot;צל&quot;{{הערה|לקו&quot;ת שמע&quot;צ פו ד, אלא ששם מדבר בבחינת חשך '''שלמעלה''' מאור שנברא ביום הראשון. ואילו בלקו&quot;ת שה&quot;ש ה ד מדבר שחושך הוא בחינת יחידה '''שלמטה''' ומקבלת מאור הראשון.}}, &quot;אור שנברא ביום הראשון&quot;{{הערה|שם=אור שנברא ביום הראשון|תו&quot;א מד ג, לקו&quot;ת ראה לב ב.}}.<br /> <br /> ==טעם שנקראת מסותרת==<br /> מצד שני עניינים הופכיים לא מתגלית אהבה זו, שלכן נקראת &quot;מסותרת&quot;:<br /> <br /> '''למעליותא;''' מאחר ונובעת מעומק עצם נקודת הלב היא כה נעלית עד שאינה יכולה להתלבש ברגש גלוי{{הערה|לקו&quot;ת שה&quot;ש ה ג-ד. אוה&quot;ת תצא עמ' תתקפב. לקו&quot;ת שמע&quot;צ פו ד.}}, והוא על דרך משל כשם שאין האדם מרגיש שאוהב את עצמו{{הערה|לקו&quot;ת שמע&quot;צ צב ד, פו ד'. אוה&quot;ת תצא תתקפב.}}.<br /> <br /> '''לגריעותא;''' מצד התלבשות הנשמה בנפש הבהמית שמעלימה ומסתירה עליה{{הערה|תניא פרק יט. לקו&quot;ת שה&quot;ש ע&quot;ג.}}. בהסתר זה שני עניינים (שתי דרגות): א. עצם האהבה כפי שהיא בחכמה שבנפש אין שייך בה גלות, ויכולה להיות רק ב&quot;שינה&quot;{{הערה|תניא פרק יט.}}. היינו, שמתעוררת רק כשבא לידי נסיון בדבר אמונה, אבל בדרך כלל היא רק בבחינת מקיף (שזוכר את ה' אבל אין זה משפיע על התנהגותו{{הערה|שלכן גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא.}}). ב. אבל בהתפשטות האהבה המתלבשת בכוחות הפנימיים שייכך גם גלות{{הערה|תניא פרק יט. אגה&quot; סימן יח.}}.<br /> <br /> ==התגלותה – בכח אור הבא מלמעלה==<br /> מכיון שהאהבה המסותרת היא של עצם הנשמה (שמצד עצמה היא למעלה מהתלבשות בגוף), לא יכול האדם לגלותה בעצמו אלא רק בעזרת המשכת נתינת כח מלמעלה, וארבע דרגות בזה:<br /> <br /> '''א'''{{הערה|בשעה שהקדימו תרס&quot;ג.}}. שמתעוררת מעצמה ע&quot;י זמנים שהם &quot;עת רצון&quot; (כגון שבת{{הערה|ואפילו בתפילה, שהיא בחינת השבת שבימות החול (תו&quot;א פ&quot;ח א, לקו&quot;ת בלק עב ב)}}) מאירה בחינת רעוא דרעוין{{הערה|שהיא מעין הגילוי שהיה בזמן הבית בקודש הקודשים.}}, וגילוי זה מעורר באדם את אהבתו המסותרת – אלא מכיון שהמשכת אור זה אינה מצד עבודת האדם אין זה שייך כל כך למציאותו (ל&quot;ציור&quot; שלו). '''ב'''{{הערה|תו&quot;א נג א, לקו&quot;ת מטות פא ג-ד, מצה זו תש&quot;ז פ&quot;א.}}. שמתעוררת ע&quot;י קיום המצוות, דמאחר והמצוות הן '''רצון''' העליון{{הערה|היינו, דרגת ה&quot;כתר&quot; שלמעלה מעולמות.}}, מעורר קיום המצוות את האהבה המסותרת (שלמעלה מהשכל) שבאדם. '''ג'''{{הערה|ד&quot;ה יודא אתה תרס&quot;ו.}}. שמתעוררת בעת רצון, אבל ע&quot;י הקדמת העבודה שעל פי טעם ודעת. מאחר וגילוי אהבה המסותרת הוא '''מתנה''' (שנותנים לאדם מלמעלה), הוא המשל מתנה כפשוטה, שניתנת רק למי שעשה לנותן נחת רוח{{הערה|כמאמר רז&quot;ל (מגילה כז ב, גיטין נ ב, ב&quot;ב קנו א) אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה לא הוה יהיב ליה מתנתא.}}. ובנמשל, רק אחרי שעבד האדם לייגע את שכלו להוליד אהבה ויראה, הנה רק אז נותנים לו גילוי אהבה מסותרת שלמעלה מערך השגתו. '''ד'''. ועיקר{{הערה|תו&quot;א מז ב, לקו&quot;ת ויקרא ג ד (וראה בלקו&quot;ת זה בעמ' א' שם שמחלק בין תורה למצוות).}} ה&quot;יין&quot; שמוציא את הסוד (אהבה המסותרת) לגילוי הוא לימוד תורה בביטול, ובפרט לימוד החסידות{{הערה|נחמו תרכ&quot;ו פ&quot;ה.}}. והטעם לזה, כי שורש אהבה המסותרת הוא האור שנברא ביום הראשון{{הערה|שם=אור שנברא ביום הראשון}} וגנזו בתורה, ולכן ע&quot;י לימוד התורה הוא מתגלה בנפש האדם.<br /> <br /> ==הצורך בעבודת להתגלותה==<br /> יחד עם האמור למעלה שהאהבה המסותרת מתגלה ע&quot;י אור הבא מלמעלה, הנה בלי עבודת האדם היא לא תתגלה, ושלושה עניינים בזה.<br /> <br /> '''א.''' מכיון שהיא &quot;מתנה&quot;, יש צורך בעבודת האדם שתעשה &quot;נחת רוח&quot; (שתעורר את הרצון לתת לו המתנה). נחת רוח זו נעשית ע&quot;י קיום המצוות ובפרט לימוד התורה בביטול{{הערה|טעמים ג-ד שבסעיף הקודם.}}. '''ב.''' יש צורך הן במילה גשמית והן במילה רוחנית. היינו, מכיון ששורש אהבה המסותרת הוא בחינת אדם קדמון{{הערה|שם=אדם קדמון}} אי אפשר שתתגלה במקום שיש ערלה וקליפות{{הערה|לקו&quot;ת תזריע כא א.}} (ונדרשת מילה בגשמיות), וכן נדרשת מילה ברוחניות (פרישות מתאוות). כי התאוות מפרידות את האדם מהקב&quot;ה ומכסות את ליבו בערלת הלב (אוטמות את ליבו){{הערה|אוה&quot;ת חנוכה שיב א, אנכי תש&quot;ה פ&quot;ד.}}. '''ג.''' מכיון שהאדם הוא מבחינת התיקון שעיקרו '''מוחין''' ואילו האהבה המסותרת היא '''טבעית''' – אם לא יתבונן תשאר האהבה (הבאה מלמעלה) בהעלם ובנקודה ולא תתגלה בו{הערה|לקו&quot;ת בחקותי מז ע&quot;ב. תו&quot;א מד סע&quot;ב, דרמ&quot;צ קצ ע&quot;ב.}}<br /> <br /> ==החסרון שבה לגבי שאר האהבות==<br /> '''א.''' מאחר ואהבה המסותרת טבועה באדם מצד בריאתו, כל עוד קיום המצוות בא רק מצד אהבה זו אינו נקרא עובד ה' כלל{{הערה|תניא פרק טו, לקו&quot;ת שיה&quot;ש לה ד, הנחות הר&quot;פ צה.}}. '''ב.''' מכיון שאהבה זו היא טבע הנפש '''האלוקית''', מתעוררת ע&quot;י התבוננות מצומצמת, וטבעה אהבה &quot;כמים&quot; – אין היא פועלת כל כך על נפש הבהמית (שעיקר הבירור שלה ע&quot;י התבוננות עמוקה ורחבה ותקיעת הדעת, ואהבה כרשפי אש){{הערה|ד&quot;ה וכי ימכור אוה&quot;ת משפטים פ&quot;ה, קונטרס העבודה פ&quot;ה, תורת שלום עמ' 92.}}. '''ג.''' מאחר והיא עצמה אינה התהוות חדשה{{הערה|כי היא טבועה באדם מלידתו ומטבע בריאתו.}}, לכן גם אינה ממשיכה אור חדש (שלמעלה מהעולמות) אלא רק את האור המחיה ומהווה{{הערה|ולאחותו הבתולה תרכ&quot;ז, ותרכ&quot;ט פ&quot;א ואילך. בלילה ההוא תש&quot;כ (וכן בדודי שלח תרכ&quot;ח פ&quot;ד).}}.<br /> <br /> ==שמותיה, הכיניים והמשלים==<br /> מצד ענייניה הרבים נקראת האהבה המסותרת בשמות רבים ושונים:<br /> '''אב'''{{הערה|לקו&quot;ת שמע&quot;צ פג ב.}}, כי היא המולידה כל שאר האהבות, '''אהבה רבה'''{{הערה|תו&quot;א מד רע&quot;ג, מז א ואילך.}} (ולפי ביאור זה אהבה שכלית היא אהבת עולם), הן כי מצד שורשה היא למעלה מהדעת, וכן כי כשמתגלה אינה מוגבלת. '''אהבת עולם''', ובזה שני ביאורים הפוכים: &quot;עולם&quot; מלשון העלם – שהיא אהבה הטבעית שמאברהם, שלמטה מאהבה רבה שנמשכת מאהרון{{הערה|אוה&quot;ת סוכות א'תשמג, תו&quot;א פב ע&quot;ב.}}, ו&quot;עולם&quot; מלשון נצחיות (כמו &quot;לעולם ועד&quot;){{הערה|שם=אהבת עולם}} - שלפי ביאור זה היא למעלה מאהבה רבה. '''אות ברית''' (ולפעמים &quot;ברית&quot;){{הערה|לקו&quot;ת שלח מב ג.}}, כי לא שייך בה שינויים והיא אות הברית ביני וביניכם. ונקראת '''אחותי'''{{הערה|שה&quot;ש ד ט-י, ה' ב' ועוד. לקו&quot;ת בהר לט ד'.}}מצד כמה טעמים: כי היא כדוגמת אהבת אח ואחות שהיא טבעית ואי אפשר שתפסק{{הערה|לקו&quot;ת שה&quot;ש לד ע&quot;א, אוה&quot;ת אמור עמ' קמט, ולאחותו הבתולה תרכ&quot;ז ותרכ&quot;ט פ&quot;א.}}, כי &quot;אחותי&quot; הוא מלשון &quot;איחוי אלכסנדרית&quot; שמחבר שני דברים להיות כגוף אחד ממש{{הערה|לקו&quot;ת בהר לט סע&quot;ג, שה&quot;ש כט רע&quot;ג.}}, כי היא מבחינת החכמה שנקראת אחותי{{הערה|משלי ז' ד'.}}, וכי היא ירושה מאברהם שאיחה את כל באי העולם לפני הקב&quot;ה{{הערה|ולאחותו הבתולה תרכ&quot;ז ותרכ&quot;ט פ&quot;ב.}}. '''איתן'''{{הערה|ספר הערכים [אהבת ה'] אהבה מסותרת סעיף ב' (גדריה) ס&quot;ק ג' (בתוקף מוחלטי, בסופו).}} מצד התוקף שבה, כי פירוש איתן הוא תוקף וחוזק{{הערה|נושאי כלי הרמבם הל' יסודי התורה פרק ה' הלכה ד'.}}. '''שש''' הוא אחד מארבעת המינים מהן עשויות יריעות המשכן, ורומז לאהבה המסותרת כי שש הוא פשתן{{הערה|תוספתא מנחות פ&quot;ט ה&quot;ז, יבמות ד' ב'.}}, ובפשתן כמה עניינים הרומזים לאהבה מסותרת: דכשם שבפשתן מכל גרעין עולה קנה יחידי כך האהבה מסותרת פשוטה ואינה מורכבת (ולכן נקראת גם '''בד''', מלשון בדד{{הערה|לקו&quot;ת במדבר כח ג'.}}), וכן עניינה הוא ליכלל ביחידו של עולם{{הערה|שם=תו&quot;ח|תו&quot;ח שמות תמו ב ואילך, דרמ&quot;צ פז א'. אוה&quot;ת אחרי עמ' צ'.}}. בנוסף לכך צבע הפשתן לבן - צבע עצמי (ואינו כשאר גוונים שהם דבר הנוסף על העצם){{הערה|שם=תו&quot;ח.}}. ועוד, שפירוש המילה &quot;שש&quot; היא &quot;ששש בגוונים&quot;. היינו, שהוא שורש לכל שאר הצבעים – וכך אהבה המסותרת שורש לכל שאר האהבות{{הערה|שם=תו&quot;ח}}. והנה, ארבעת המינים שביריעות{{הערה|שש (פשתן), תכלת {צמר צבוע כחול), ארגמן (צמר צבוע אדמדם) ותולעת שני (צמר צבוע אדום) (שמות כו, א').}} הם כנגד ארבעת כלי המשכן{{הערה| ושני ביאורים בזה. בתו&quot;ח (שמות תמז א'): ארון כנגד שש, שלחן כנגד תולעת שני, ומזבח הפנימי גנגד ארגמן (והחיצון אינו נמנה כי הוא מחוץ למשכן). ואילו בדרך מצותיך (פו ב): ארון ומנורה (נחשבים לאחד) כנגד שש, שלחן כנגד תולעת שני, מזבח הפנימי ארגמן והחיצון כנגד תכלת.}}, ובפרט &quot;שש&quot; הוא כנגד '''ארון ומנורה''' כי הארון שבו מונחים הלוחות רומז לשורש האהבה המסותרת, והמנורה שמונחת בדרום (חסד) רומזת לאהבה המסותרת כפי שבאה לגילוי בלב. '''אש שחורה''' (ולפעמים &quot;שחרות&quot; או &quot;חושך&quot;){{הערה|לקו&quot;ת בחקתי מח ג'. שה&quot;ש ה' ג-ד}}, הן מצד שהיא למעלה מבחינת גילוי, והן משום שהיא מכוסה ומוסתרת בנפש הבהמית. '''אש שלמעלה'''{{הערה|לקו&quot;ת סוכות עח ד'.}} היא נקראת מצד כמה טעמים: א. שהיא כדוגמת אש שלמעלה שאין המים מכבים אותו, ב. שבאה מלמעלה והתגלותה היא רק אחרי עבודת האדם{{הערה|כדוגמת אש המזבח שיורדת רק אחרי שמביאים מן ההדיוט.}}, ג. כי אש שלמעלה דא אוריאל{{הערה|רמ&quot;ז לזח&quot;ג כז א'.}} – בגימטריה &quot;אברהם&quot; (והתעוררות אהבה זו היא מבחינת אברהם). '''חמאה'''{{הערה|לקו&quot;ת שלח מב ד'.}}, כי 'חלב' הוא '''התבוננות''' המגדילה את האהבה, ו'חמאה' (שהיא השומן הצף על גבי החלב) רומזת לאהבה רבה שלמעלה מהכלי. '''יין'''{{הערה|תו&quot;א לא א'. מו ב'. תו&quot;ח מקץ עב ב'. ויחי צה ב'.}}, כי כשם שאת היין מפיקים ע&quot;י ביטוש הענבים ואת היין המשובח דוקא מהענבים הגדלים על הארץ – כך גילוי האהבה המסותרת הוא ע&quot;י ביטוש וביטול עצמו (ונפשי כעפר לכל תהיה{{הערה|סיום שמונה עשרה, מברכות יז א'.}}). '''לבן''' (צבע){{הערה|דרך חיים צט. תו&quot;א מו ב'. תו&quot;ח ויחי צה ב'.}}, כי כמו הצבע הלבן כך גם האהבה המסותרת היא עצמית ואינה מורכבת בשכל. '''סגולה'''{{הערה|ועתה אם שמע תשמעו תר&quot;ס עמ' קלט.}}, כי סגולה הוא דבר שלמעלה מהשגת השכל, וכן &quot;סגול&quot; הם שלוש נקודות הרומזות להתכללות חסד-גבורה-תפארת (מצד הגילוי שלמעלה מהשתלשלות). '''סוד'''{{הערה|מאמרים תרכ&quot;ט עמ' שסג-שסד.}}, כמו שאמרו{{הערה|עירובין ס&quot;ה סע&quot;א, סנהדרין לח א.}} &quot;נכנס יין יצא סוד&quot;. היינו, דמצד עצמה מוסתרת אהבה זו בהעלם בנפש, ויציאתה לגילוי הוא ע&quot;י יינה של תורה (פנימיות התורה, חסידות וקבלה, וכן עי קידוש של יין{{הערה|ולהעיר שבקידוש יש 70 תיבות, כהגימטריה של יין ושל סוד.}} וניסוך הין על המזבח). '''רז'''{{הערה|לקו&quot;ת במדבר יג ד. נשא כד ד.}}, כי היא גנוזה בהעלם הנפש, וזהו &quot;מי גילה לבני רז זה&quot;{{הערה|שבת פח ע&quot;א.}} – כי גילוי בחינת &quot;רז&quot; הוא ע&quot;י בחינת &quot;מי&quot;, ובזה עצמו שני פירושים: כי התגלות האהבה הטבעית הוא ע&quot;י בינה (ובינה היא &quot;מי&quot;{{הערה|מאורי אור מ סח.}}), וכי מי הוא סובב מגילוי אהבה זו הוא ע&quot;י המשכה מלמעלה{{הערה|ראה בפסקה &quot;התגלותה – בכח אור הבא מלמעלה&quot;}}. '''עולה'''{{הערה|שם=לקו&quot;ת שמע&quot;צ צג|לקו&quot;ת שמע&quot;צ צג א.}}, כי אינה בבחינת רשפי אש הנקראים אִשֶה (בסגול){{הערה|שזו האהבה הבאה מבירור נפש הבהמית.}}, אלא בבחינת יחוד בתכלית{{הערה|כי סיבתה הוא עצם הנשמה שהיא חלק ה' ממש.}}. '''ציון''', כי זה שישראל הם עם ה' מתבטא בכך שמוסרים נפשם עבורו, ומסירות נפשם היא מצד אהבה זו{{הערה|שם= אוה&quot;ת דברים עמ' לג|אוה&quot;ת דברים עמ' לג}}, כי אהבה זו שבאדם היא ציון ורמז לרצון העליון{{הערה|שם=לקו&quot;ת שמע&quot;צ צג}}, כי ציון בגימטריה &quot;יוסף&quot;{{הערה|לקו&quot;ת להאריז&quot;ל ויצא ד&quot;ה ותקרא. מאו&quot;א צ טו.}} – ואור שנברא ביום הראשון (שממנו באה האהבה המסותרת) נזרע ביוסף הצדיק{{הערה| אוה&quot;ת דברים עמ' לג}}, וכי בציון (ירושלים) נאמר &quot;שם ציווה ה' את הברכה&quot;{{הערה|תהילים קלג ג'.}} וכן אהבה זו היא בחינת ברכה{{הערה|שם=לקו&quot;ת דברים א ג| לקו&quot;ת דברים א ג.}}. '''ברכה'''{{הערה|שם=לקו&quot;ת דברים א ג}}, כי בדרך כלל אהבה היא הממוצע להגיע מהודאה לברכה{{הערה|לקו&quot;ת דברים א סע&quot;א}}, אבל אהבה זו היא עצמה בחינת ברכה. '''צל'''{{הערה|לקו&quot;ת שמע&quot;צ פו ד.}}, כי (למרות שהיא מסותרת) בכוחה להגן כל היום{{הערה|כמו שצל הוא מחסה להגן מחום השמש, מזרם ומטר.}} על חיצוניות הלב שלא יפול בתאוות. '''קדושה'''{{הערה|לקו&quot;ת שלח מב ע&quot;ג. לקו&quot;ת מטות פא ד.}}, כי &quot;קדוש&quot; הוא מובדל. ומובדל באמת אפשר לומר רק על אור אין סוף המובדל מעולמות – שמשם נלקחה אהבה זו. וזהו שנאמר בישראל{{הערה|דברים ז ו.}} &quot;כי עם קדוש אתה&quot;, דעיקר ההבדל שבין ישראל לעמים הוא מצד אהבה זו שלמעלה מהשכל.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> ליקוטי אמרים פרקים [[ליקוטי אמרים - פרק י&quot;ח|יח]]-[[ליקוטי אמרים - פרק כ&quot;ה|כה]]<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> *'''[http://www.chabad.org.il/Concepts/Item.asp?ArticleID=39&amp;CategoryID=200&amp;SubjectID=5 אהבת ה' הטבעית]''', באתר צעירי חב&quot;ד<br /> *[[ספר הערכים חב&quot;ד]], ערך '''[http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30546&amp;st=&amp;pgnum=181&amp;hilite= אהבת ה' - אהבה מסותרת]'''<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה: מושגים בחסידות]]<br /> [[קטגוריה: תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:אהבת השם]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94_%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%AA%D7%A8%D7%AA&diff=793016 2025-08-10T06:37:50Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>'''אהבה מסותרת''' היא האהבה הטבעית של הנפש האלוקית, הנמצאת באופן תמידי וקבוע אצל כל אחד מישראל{{הערה|תניא פרק יח ואילך.}} ולא שייך בה שום שינויים וחלישות.<br /> <br /> אהבה זו אינה גלויה (אלא מסותרת בלב), ויש בה שתי מדריגות כלליות: '''א.''' אהבה שלמעלה משכל גלוי (שנובעת מדרגת 'חיה' שבנשמה{{הערה|קנטרס ומעיןמכ&quot;ז פ&quot;ב.}}), '''ב.''' אהבה שבלי שום טעם כלל (שנובעת מדרגת 'יחידה'{{הערה|לקו&quot;ת תצא לח ג ואילך, לט ב ואילך, אוה&quot;ת תצא עמ' תתקב ואילך ועוד.}}).<br /> <br /> האהבה הנעלית יותר (זו שבלי שום טעם) נחלקת לשתי התנועות דחיוב ושלילה{{הערה|שערי אורה בהקדמה, ויהי אומן עטר&quot;ת תשי&quot;ג ותשכ&quot;ד.}}, המהוות שתי דרגות פרטיות: '''א.''' התשוקה לידבק באלוקות (עד שמואס בחייו) נקראת &quot;'''אור''' העצם&quot; (ואינה מוטבעת בעצם הנפש ממש), '''ב.''' העובדה שמצד אהבה זו אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד (שלכן מוסר את נפשו על קידוש ה') נקראת &quot;'''כח''' העצם&quot; (ומוטבעת בעצם הנפש ממש).<br /> <br /> ==מעלתה על כל דרגות האהבה האחרות==<br /> מכמה בחינות נעלית אהבה זו מכל דרגות האהבה האחרות:<br /> <br /> '''א. היא אהבה &quot;עצמית&quot;'''{{הערה|היינו, שאין לה סיבה חיצונית, אלא היא עצמה הסיבה והטעם לעצמה.}}, ולכן אינה נעשית ע&quot;י עבודה{{הערה|לקו&quot;ש ד' עמ' 1151.}}, אינה נפסקת ונחלשת ע&quot;י שום דבר{{הערה|לקו&quot;ש שם, לקו&quot;ת שמ&quot;ע פו ד, בחוקותי מח ג, ר&quot;ה סב ד, שה&quot;ש ו רע&quot;א}}, התוקף שלה מוחלט והחלטי{{הערה|תניא ספי&quot;ח, בראשית תש&quot;ג פכ&quot;ו, באתי לגני תשי&quot;ג פה.}} והיא קרובה מאד לכל אחד מישראל{{הערה|תניא פי&quot;ח. ובד&quot;ה אתם נצבים תער&quot;ב מבואר שבנקל יותר להגיע לאהבה זו מאשר אהבה הנולדת מהשכל.}}.<br /> <br /> '''ב. מולידה כל שאר האהבות'''. אהבה זו היא שורש ומקור (ומולידה את) כל שאר מדריגות האהבה{{הערה|לכה דודי תש&quot;י בתחילתו.}}, הן הדרגות דאהבה טבעית והן הדרגות דאהבה שכלית.<br /> <br /> '''ג. היא רק ליחיד''' (לקב&quot;ה), ואינה יכולה להיות מופנית לשום דבר אחר (ללכת שבי{{הערה|היינו, להיות &quot;שבויה&quot; בקליפות.}} אחר ענייני עולם הזה או אפילו אחר גילוי אלוקות כזה או אחר). אהבה זו נקראת &quot;תשוקה&quot; ו&quot;חשק&quot;{{אני לדודי תש&quot;ח.}}, כי לשונות אלו מורים על האהבה שבהעלם העצמי של הנפש{{הערה|והחילוק בין שני הלשונות: 'תשוקה' היא האהבה בהעלם שאינו ידוע גם לעצמו, ואילו 'חשק' אמנם ידוע לעצמו - אבל אינו נוגע לפועל, וצריך להביאו לגילוי.}}. ומאחר ודבר עצמי אינו מתחלק{{הערה|דאם אפשר לחלקו נמצא שאינו עצמי אלא מורכב.}}, לכן יכול לאהוב רק דבר אחד.<br /> <br /> '''ד. אין בה שום הגבלות'''. היינו, היא נמצאת אצל 'קל שבקלים' ופושעי ישראל{{הערה|תניא ספי&quot;ח דרך חיים יא סע&quot;ד.}} בשווה לצדיקים גמורים, אין בה הפרש בין דור לדור מאדם הראשון{{הערה|דרך חיים לז ב-ג.}} עד משיח ולא בין נשמות גבוהות לנמוכות{{הערה|פדה בשלום (בשעה&quot;ת ח&quot;א) פי&quot;ב, דרך חיים יב א-ב. לז ב-ג.}}, ואין בה חילוק בין זמן מועט לזמן רב (שלכן אינו מוכן לכפור אפילו בחיצוניות ורק לפי שעה ולעשות אחר כך תשובה){{תניא פרק כה.}}, לא בין שבת ויו&quot;ט לימות החול ולא בין תורה ומצוות לבין &quot;בכל דרכיך דעהו&quot;{{הערה|משלי ג' ו'.}}{{הערה|דמאחר ומצד גילוי אהבה זו כל עצם מהותו הוא קדוש לכן אין הבדל בין זמן אחד לשני ובין מעט לרב. לקו&quot;ש ג' עמ' 918 ואילך, ד' עמ' 1022.}}, ואפילו אין בה את מדידות והגבלות התורה{{הערה|לקו&quot;ש ד' עמ' 1322.}} (שלכן כמה צדיקים מסרו את נפשם גם על עניינים שהדין עלי שו&quot;ע הוא יעבור ואל יהרג).<br /> <br /> '''ה. אהבה זו היא בתכלית הביטול'''. בשאר כל האהבות מעורבת הרגשת עצמו{{הערה|ד&quot;ה ויט משה תש&quot;ה ותש&quot;ו פ&quot;א.}} (שהאוהב רוצה להשיג את הדבר הנאהב '''לעצמו'''), ואילו אהבה זו היא מה '''שבטבעו''' נמשך לאור אין סוף בלי שום חשבון כלל{{הערה|לקו&quot;ת תזריע כ ב, תניא פי&quot;ט, תו&quot;א נג א, צט ב.}}.<br /> <br /> ולהעיר, שיחד עם האמור לעיל{{הערה|ובספר הערכים דן בכמה מקומות כיצד אין זה סותר: עמ' שנג, שנה, ובמילואים בהערות 42**, 61.}} '''א.''' ישנה אהבה שהביטול שלה גדול '''יותר''' – האהבה &quot;כברא דאשתדל&quot;{{הערה|ד&quot;ה ואתם תהיו לי תר&quot;ס.}}. כי באהבה הטבעית סוף סוף הרצון להיות כלול בעצמותו (או דבק בו{{הערה|שהם שתי מדריגות באהבה טבעית, ד&quot;ה ואתם תהיו לי שם.}}) הם רצון '''עצמו''', ואילו אהבת הבן את האב אינה מצד הבן אלא מצד '''האב''' (שכל מהותה היא שרוצה לעשות נחת רוח לאביו, ואינו חושב על עצמו '''כלל'''). '''ב.''' לפעמים מבואר שמסירות הנפש שמצד האהבה הטבעית '''אינה''' בתכלית הביטול לגמרי, כי סוף סוף '''כל''' אהבה היא ישות, ואילו תכלית הביטול הוא רק ביראה דוקא (אמרי בינה שער הק&quot;ש ס&quot;פ צדי&quot;ק).}}<br /> <br /> ==מקומה '''בנפש'''==<br /> ישנם בחסידות שלושה ביאורים על מקומה של אהבה זו בנפש{{הערה|מאיזו דרגה בנפש היא נובעת.}}, ובכללות נחלקים לשנים: אהבה מבחינת חיה '''שהאבות''' מורישים לנו, ואהבה שמבחינת יחידה (וניצוץ בורא המלובש בה) שעניינה '''שהקב&quot;ה''' נותן בו נשמה{{הערה|לקו&quot;ת שה&quot;ש ו' ב'.}}.<br /> <br /> א. אהבה טבעית שמבחינת &quot;חיה&quot;, שהיא '''פנימיות'''{{הערה|ולא מחיצוניות החכמה (היינו, &quot;ברק המבריק&quot;). כי אף שחיצוניות החכמה אינה נתפסת בהשגה ממש הרי בכל זאת היא חלק משכל '''הגלוי''', ואילו אהבה המסותרת לכל הדיעות '''אינה''' חלק מכוחות הפנימיים.}} החכמה. (קדמות השכל), ובאותיות השם היא אות יו&quot;ד של שם הוי'{{הערה|תניא פי&quot;ח, לקו&quot;ת ראה יח א'.}}.<br /> <br /> אהבה זו עם היותה למעלה מהשכל, מכל מקום '''יש''' לה טעם – אלא שהוא למעלה מטעם '''המושג'''. ההתבוננות המגלה אהבה זו היא התבוננות של '''השכל הגלוי''' בההפלאה דאור אין סוף {{הערה|שם=קונטרס העבודה|קונטרס העבודה פ&quot;ה עמ' 30 ואילך, וזאת התרומה עת&quot;ר)}}. אהבה זו היא ירושה מאבותינו, דמאחר והאבות הן הן המרכבה זכו להוריש אותה לבניהם{{הערה|תניא פי&quot;ח.}}.<br /> <br /> ב. אהבה טבעית שמבחינת יחידה שבנפש (שלמעלה גם מפנימיות החכמה{{הערה|לקו&quot;ת תצא לח ג' ואילך, לט ב' ואילך. אוה&quot;ת תצא עמ' תתקפב ואילך. וכן הוא בע&quot;ח שער מ&quot;ב פ&quot;ב וספ&quot;ג.}}). ובארבע אותיות השם היא בקוצו של יו&quot;ד (שלמעלה מהיו&quot;ד עצמו){{הערה|לקו&quot;ת ויקרא ד ג', תצא לח ג, אוה&quot;ת תצא תתקפב.}}.<br /> <br /> באהבה המסותרת שמצד בחינה זו אין שום טעם כלל (אפילו לא כמוס{{הערה|אוה&quot;ת תצא עמ' תתקפד.}}), אלא היא טבעית ועצמית, ולכן גם אינה צריכה להתבוננות שתעורר אותה{{הערה|שם=קונטרס העבודה}}. בבחינת הביטול מעלת אהבה זו על הקודמת, שהאהבה דפנימיות החכמה עניינה ביטול הרצון (שלו לאלוקות), ואילו אהבה זו היא שאין לו רצון משל עצמו כלל -אין '''מה''' לבטל. היינו, שאין שייך כלל ביטול הרצון כי אין כלל רצון שצריך לבטל אותו{{הערה|ד&quot;ה וזאת התרומה עט&quot;ר, שבבחינת חיה עדיין יש מה שבטל אבל יחידה מתכללת ממש באוא&quot;ס ב&quot;ה ואין מה לבטל.}}.<br /> <br /> ג. אהבה טבעית שמבחינת ניצוץ קטן בורא המלובש{{הערה|ע&quot;ח שער דרושי אבי&quot;ע רפ&quot;א.}} בניצוץ נברא (הנקרא יחידה{{הערה|תו&quot;א צט ב', לקו&quot;ת שה&quot;ש ו' ב', בסוכות עת&quot;ר, אני ישנה תש&quot; פי&quot;א, באתי לגני תשי&quot;ג פ&quot;ה ועוד.}}). שורש דרגה זו הוא בבחינת אדם קדמון{{הערה|שם=אדם קדמון|ובזה גופא כמה דרגות: שרק '''שורשה''' בא&quot;ק, אבל היא עצמה באצילות (אוה&quot;ת שמע&quot;צ א'תתכ), ש'''היא עצמה''' מבחינת א&quot;ק (לקו&quot;ת תצא לט ב, אוה&quot;ת שמע&quot;צ א'תתו), ושהיא מבחינת עתיק דא&quot;ק (ד&quot;ה במדב&quot;ס תרס&quot;ו, ויהי אומן עטר&quot;ת פ&quot;א)}}.<br /> <br /> ;שני אופני התגלותה<br /> למרות שאהבה זו היא בעצם הנפש (בחינת חיה ויחידה), היא מתגלה בכוחות '''הפנימיים''' – ובשני אופנים:<br /> <br /> '''א.''' כמו שהיא בעצמה, שהאדם מרגיש אהבה גלויה שלמעלה מטעם ודעת. '''ב.''' שמתלבשת ב&quot;תעלומות לב&quot;{{הערה|תניא ספט&quot;ז, פל&quot;ט, קונטרס העבודה פ&quot;א עמ' 5.}} או &quot;התגלות הלב&quot;{{הערה|ד&quot;ה והיה כאשר ירים תרצ&quot;ד ספ&quot;א, בעצם היום הזה תש&quot;א פ&quot;ד.}}.<br /> <br /> ==שרשה ''באלוקות'''==<br /> בשורש אהבה זו התבארו כמה מדריגות; משם הוי', משם י-ה, ומהאור שלמעלה מהשתלשלות.<br /> <br /> בכל נשמה יש בחינת שם הוי'{{הערה|תניא ספט&quot;ז, פל&quot;ט.}} כמו שכתוב כי חלק הוי' עמו{{הערה|דברים לב ט'.}}, אלא שבפרטיות יש בזה שתי דרגות{{הערה|לקו&quot;ת לג&quot;פ לא ב'.}}: אצל בעלי עסקים נמשכת הנשמה מבחינת ו&quot;ה, ואצל תלמידי חכמים מי&quot;ה (ושתי בחינות אלו הן הנקראות אחותי וכלה, או אהבת עולם{{הערה|שם=אהבת עולם|עולם כאן הוא מלשון נצחיות, והיא '''למעלה''' מאהבה רבה (תנא דבי אליהו חלק א' ריש פ&quot;ו, הובא והוסבר בלקו&quot;ת במדבר ט ד'. משכני תרכ&quot;ו פ&quot;א. מים רבים תרל&quot;ו רפנ&quot;ח).}}. הטעם שאין בכח ה&quot;מים הרבים&quot; לכבות אהבה זו, כי אין בכח רשות הרבים (טרדות הפרנסה) לכבות רשות היחיד (שם הוי', יחידו של עולם){{הערה|מים רבים תרל&quot;ו פרק ס&quot;א, לקו&quot;ת לג&quot;פ נט ב'.}}<br /> <br /> שרש גבוה יותר הוא בשם י-ה{{הערה|לקו&quot;ת חקת סו ב'. מים רבים תרל&quot;ו ריש פס&quot;ב.}}. אהבה זו טבעה כרשפי אש (ככתוב רשפיה רשפי אש שלהבת י-ה). ואחד הטעמים שאין המים רבים יכולים לכבותה (הגם שטרדות הפרנסה הם גבורות עצומות), כי תכלית גבורות אלו היא אדרבה - לעורר את האהבה (שעל ידם בא האדם לאהבה נעלית יותר){{הערה|מים רבים תרל&quot;ו פע&quot;ה.}}.<br /> <br /> ושורשה הנעלה ביותר הוא באור שלמעלה מהשתלשלות{{הערה|מים רבים תרל&quot;ו פע&quot;ג. לקו&quot;ת לג&quot;פ נט ג'.}}. וטעם שאין המים רבים דנפש הבהמית יכולים לכבותה, כי מעלת שורש נפש הבהמית על האלוקית הוא רק מצד ההשתלשלות{{הערה|ששורשה בתוהו ואילו שורש נפש האלוקית בתיקון.}}, אבל מצד האור שלמעלה מהשתלשלות קודם שורש האדם '''לכל'''{{הערה|דזהו מה שאמרו רז&quot;ל (סנהדרין לח א') '''דכשחטא''' אדם אומרים לו יתוש קדמך. והחרים תרל&quot;א עמ' יט, לקו&quot;ת שמיני עצרת פו ג'}}. אור זה נקרא גם &quot;צור&quot;{{הערה|לקו&quot;ת אחרי כו ג.}}, &quot;קדם&quot;{{הערה|לקו&quot;ת שמע&quot;צ פג ב-ג, עפ&quot;י אוה&quot;ת שמע&quot;צ א'תתכ.}}, &quot;חושך&quot; ו&quot;צל&quot;{{הערה|לקו&quot;ת שמע&quot;צ פו ד, אלא ששם מדבר בבחינת חשך '''שלמעלה''' מאור שנברא ביום הראשון. ואילו בלקו&quot;ת שה&quot;ש ה ד מדבר שחושך הוא בחינת יחידה '''שלמטה''' ומקבלת מאור הראשון.}}, &quot;אור שנברא ביום הראשון&quot;{{הערה|שם=אור שנברא ביום הראשון|תו&quot;א מד ג, לקו&quot;ת ראה לב ב.}}.<br /> <br /> ==טעם שנקראת מסותרת==<br /> מצד שני עניינים הופכיים לא מתגלית אהבה זו, שלכן נקראת &quot;מסותרת&quot;:<br /> <br /> '''למעליותא;''' מאחר ונובעת מעומק עצם נקודת הלב היא כה נעלית עד שאינה יכולה להתלבש ברגש גלוי{{הערה|לקו&quot;ת שה&quot;ש ה ג-ד. אוה&quot;ת תצא עמ' תתקפב. לקו&quot;ת שמע&quot;צ פו ד.}}, והוא על דרך משל כשם שאין האדם מרגיש שאוהב את עצמו{{הערה|לקו&quot;ת שמע&quot;צ צב ד, פו ד'. אוה&quot;ת תצא תתקפב.}}.<br /> <br /> '''לגריעותא;''' מצד התלבשות הנשמה בנפש הבהמית שמעלימה ומסתירה עליה{{הערה|תניא פרק יט. לקו&quot;ת שה&quot;ש ע&quot;ג.}}. בהסתר זה שני עניינים (שתי דרגות): א. עצם האהבה כפי שהיא בחכמה שבנפש אין שייך בה גלות, ויכולה להיות רק ב&quot;שינה&quot;{{הערה|תניא פרק יט.}}. היינו, שמתעוררת רק כשבא לידי נסיון בדבר אמונה, אבל בדרך כלל היא רק בבחינת מקיף (שזוכר את ה' אבל אין זה משפיע על התנהגותו{{הערה|שלכן גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא.}}). ב. אבל בהתפשטות האהבה המתלבשת בכוחות הפנימיים שייכך גם גלות{{הערה|תניא פרק יט. אגה&quot; סימן יח.}}.<br /> <br /> ==התגלותה – בכח אור הבא מלמעלה==<br /> מכיון שהאהבה המסותרת היא של עצם הנשמה (שמצד עצמה היא למעלה מהתלבשות בגוף), לא יכול האדם לגלותה בעצמו אלא רק בעזרת המשכת נתינת כח מלמעלה, וארבע דרגות בזה:<br /> <br /> '''א'''{{הערה|בשעה שהקדימו תרס&quot;ג.}}. שמתעוררת מעצמה ע&quot;י זמנים שהם &quot;עת רצון&quot; (כגון שבת{{הערה|ואפילו בתפילה, שהיא בחינת השבת שבימות החול (תו&quot;א פ&quot;ח א, לקו&quot;ת בלק עב ב)}}) מאירה בחינת רעוא דרעוין{{הערה|שהיא מעין הגילוי שהיה בזמן הבית בקודש הקודשים.}}, וגילוי זה מעורר באדם את אהבתו המסותרת – אלא מכיון שהמשכת אור זה אינה מצד עבודת האדם אין זה שייך כל כך למציאותו (ל&quot;ציור&quot; שלו). '''ב'''{{הערה|תו&quot;א נג א, לקו&quot;ת מטות פא ג-ד, מצה זו תש&quot;ז פ&quot;א.}}. שמתעוררת ע&quot;י קיום המצוות, דמאחר והמצוות הן '''רצון''' העליון{{הערה|היינו, דרגת ה&quot;כתר&quot; שלמעלה מעולמות.}}, מעורר קיום המצוות את האהבה המסותרת (שלמעלה מהשכל) שבאדם. '''ג'''{{הערה|ד&quot;ה יודא אתה תרס&quot;ו.}}. שמתעוררת בעת רצון, אבל ע&quot;י הקדמת העבודה שעל פי טעם ודעת. מאחר וגילוי אהבה המסותרת הוא '''מתנה''' (שנותנים לאדם מלמעלה), הוא המשל מתנה כפשוטה, שניתנת רק למי שעשה לנותן נחת רוח{{הערה|כמאמר רז&quot;ל (מגילה כז ב, גיטין נ ב, ב&quot;ב קנו א) אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה לא הוה יהיב ליה מתנתא.}}. ובנמשל, רק אחרי שעבד האדם לייגע את שכלו להוליד אהבה ויראה, הנה רק אז נותנים לו גילוי אהבה מסותרת שלמעלה מערך השגתו. '''ד'''. ועיקר{{הערה|תו&quot;א מז ב, לקו&quot;ת ויקרא ג ד (וראה בלקו&quot;ת זה בעמ' א' שם שמחלק בין תורה למצוות).}} ה&quot;יין&quot; שמוציא את הסוד (אהבה המסותרת) לגילוי הוא לימוד תורה בביטול, ובפרט לימוד החסידות{{הערה|נחמו תרכ&quot;ו פ&quot;ה.}}. והטעם לזה, כי שורש אהבה המסותרת הוא האור שנברא ביום הראשון{{הערה|שם=אור שנברא ביום הראשון}} וגנזו בתורה, ולכן ע&quot;י לימוד התורה הוא מתגלה בנפש האדם.<br /> <br /> ==הצורך בעבודת להתגלותה==<br /> יחד עם האמור למעלה שהאהבה המסותרת מתגלה ע&quot;י אור הבא מלמעלה, הנה בלי עבודת האדם היא לא תתגלה, ושלושה עניינים בזה.<br /> <br /> '''א.''' מכיון שהיא &quot;מתנה&quot;, יש צורך בעבודת האדם שתעשה &quot;נחת רוח&quot; (שתעורר את הרצון לתת לו המתנה). נחת רוח זו נעשית ע&quot;י קיום המצוות ובפרט לימוד התורה בביטול{{הערה|טעמים ג-ד שבסעיף הקודם.}}. '''ב.''' יש צורך הן במילה גשמית והן במילה רוחנית. היינו, מכיון ששורש אהבה המסותרת הוא בחינת אדם קדמון{{הערה|שם=אדם קדמון}} אי אפשר שתתגלה במקום שיש ערלה וקליפות{{הערה|לקו&quot;ת תזריע כא א.}} (ונדרשת מילה בגשמיות), וכן נדרשת מילה ברוחניות (פרישות מתאוות). כי התאוות מפרידות את האדם מהקב&quot;ה ומכסות את ליבו בערלת הלב (אוטמות את ליבו){{הערה|אוה&quot;ת חנוכה שיב א, אנכי תש&quot;ה פ&quot;ד.}}. '''ג.''' מכיון שהאדם הוא מבחינת התיקון שעיקרו '''מוחין''' ואילו האהבה המסותרת היא '''טבעית''' – אם לא יתבונן תשאר האהבה (הבאה מלמעלה) בהעלם ובנקודה ולא תתגלה בו{הערה|לקו&quot;ת בחקותי מז ע&quot;ב. תו&quot;א מד סע&quot;ב, דרמ&quot;צ קצ ע&quot;ב.}}<br /> <br /> ==החסרון שבה לגבי שאר האהבות==<br /> '''א.''' מאחר ואהבה המסותרת טבועה באדם מצד בריאתו, כל עוד קיום המצוות בא רק מצד אהבה זו אינו נקרא עובד ה' כלל{{הערה|תניא פרק טו, לקו&quot;ת שיה&quot;ש לה ד, הנחות הר&quot;פ צה.}}. '''ב.''' מכיון שאהבה זו היא טבע הנפש '''האלוקית''', מתעוררת ע&quot;י התבוננות מצומצמת, וטבעה אהבה &quot;כמים&quot; – אין היא פועלת כל כך על נפש הבהמית (שעיקר הבירור שלה ע&quot;י התבוננות עמוקה ורחבה ותקיעת הדעת, ואהבה כרשפי אש){{הערה|ד&quot;ה וכי ימכור אוה&quot;ת משפטים פ&quot;ה, קונטרס העבודה פ&quot;ה, תורת שלום עמ' 92.}}. '''ג.''' מאחר והיא עצמה אינה התהוות חדשה{{הערה|כי היא טבועה באדם מלידתו ומטבע בריאתו.}}, לכן גם אינה ממשיכה אור חדש (שלמעלה מהעולמות) אלא רק את האור המחיה ומהווה{{הערה|ולאחותו הבתולה תרכ&quot;ז, ותרכ&quot;ט פ&quot;א ואילך. בלילה ההוא תש&quot;כ (וכן בדודי שלח תרכ&quot;ח פ&quot;ד).}}.<br /> <br /> ==שמותיה, הכיניים והמשלים==<br /> מצד ענייניה הרבים נקראת האהבה המסותרת בשמות רבים ושונים:<br /> '''אב'''{{הערה|לקו&quot;ת שמע&quot;צ פג ב.}}, כי היא המולידה כל שאר האהבות, '''אהבה רבה'''{{הערה|תו&quot;א מד רע&quot;ג, מז א ואילך.}} (ולפי ביאור זה אהבה שכלית היא אהבת עולם), הן כי מצד שורשה היא למעלה מהדעת, וכן כי כשמתגלה אינה מוגבלת. '''אהבת עולם''', ובזה שני ביאורים הפוכים: &quot;עולם&quot; מלשון העלם – שהיא אהבה הטבעית שמאברהם, שלמטה מאהבה רבה שנמשכת מאהרון{{הערה|אוה&quot;ת סוכות א'תשמג, תו&quot;א פב ע&quot;ב.}}, ו&quot;עולם&quot; מלשון נצחיות (כמו &quot;לעולם ועד&quot;){{הערה|שם=אהבת עולם}} - שלפי ביאור זה היא למעלה מאהבה רבה. '''אות ברית''' (ולפעמים &quot;ברית&quot;){{הערה|לקו&quot;ת שלח מב ג.}}, כי לא שייך בה שינויים והיא אות הברית ביני וביניכם. ונקראת '''אחותי'''{{הערה|שה&quot;ש ד ט-י, ה' ב' ועוד. לקו&quot;ת בהר לט ד'.}}מצד כמה טעמים: כי היא כדוגמת אהבת אח ואחות שהיא טבעית ואי אפשר שתפסק{{הערה|לקו&quot;ת שה&quot;ש לד ע&quot;א, אוה&quot;ת אמור עמ' קמט, ולאחותו הבתולה תרכ&quot;ז ותרכ&quot;ט פ&quot;א.}}, כי &quot;אחותי&quot; הוא מלשון &quot;איחוי אלכסנדרית&quot; שמחבר שני דברים להיות כגוף אחד ממש{{הערה|לקו&quot;ת בהר לט סע&quot;ג, שה&quot;ש כט רע&quot;ג.}}, כי היא מבחינת החכמה שנקראת אחותי{{הערה|משלי ז' ד'.}}, וכי היא ירושה מאברהם שאיחה את כל באי העולם לפני הקב&quot;ה{{הערה|ולאחותו הבתולה תרכ&quot;ז ותרכ&quot;ט פ&quot;ב.}}. '''איתן'''{{הערה|ספר הערכים [אהבת ה'] אהבה מסותרת סעיף ב' (גדריה) ס&quot;ק ג' (בתוקף מוחלטי, בסופו).}} מצד התוקף שבה, כי פירוש איתן הוא תוקף וחוזק{{הערה|נושאי כלי הרמבם הל' יסודי התורה פרק ה' הלכה ד'.}}. '''שש''' הוא אחד מארבעת המינים מהן עשויות יריעות המשכן, ורומז לאהבה המסותרת כי שש הוא פשתן{{הערה|תוספתא מנחות פ&quot;ט ה&quot;ז, יבמות ד' ב'.}}, ובפשתן כמה עניינים הרומזים לאהבה מסותרת: דכשם שבפשתן מכל גרעין עולה קנה יחידי כך האהבה מסותרת פשוטה ואינה מורכבת (ולכן נקראת גם '''בד''', מלשון בדד{{הערה|לקו&quot;ת במדבר כח ג'.}}), וכן עניינה הוא ליכלל ביחידו של עולם{{הערה|שם=תו&quot;ח|תו&quot;ח שמות תמו ב ואילך, דרמ&quot;צ פז א'. אוה&quot;ת אחרי עמ' צ'.}}. בנוסף לכך צבע הפשתן לבן - צבע עצמי (ואינו כשאר גוונים שהם דבר הנוסף על העצם){{הערה|שם=תו&quot;ח.}}. ועוד, שפירוש המילה &quot;שש&quot; היא &quot;ששש בגוונים&quot;. היינו, שהוא שורש לכל שאר הצבעים – וכך אהבה המסותרת שורש לכל שאר האהבות{{הערה|שם=תו&quot;ח}}. והנה, ארבעת המינים שביריעות{{הערה|שש (פשתן), תכלת {צמר צבוע כחול), ארגמן (צמר צבוע אדמדם) ותולעת שני (צמר צבוע אדום) (שמות כו, א').}} הם כנגד ארבעת כלי המשכן{{הערה| ושני ביאורים בזה. בתו&quot;ח (שמות תמז א'): ארון כנגד שש, שלחן כנגד תולעת שני, ומזבח הפנימי גנגד ארגמן (והחיצון אינו נמנה כי הוא מחוץ למשכן). ואילו בדרך מצותיך (פו ב): ארון ומנורה (נחשבים לאחד) כנגד שש, שלחן כנגד תולעת שני, מזבח הפנימי ארגמן והחיצון כנגד תכלת.}}, ובפרט &quot;שש&quot; הוא כנגד '''ארון ומנורה''' כי הארון שבו מונחים הלוחות רומז לשורש האהבה המסותרת, והמנורה שמונחת בדרום (חסד) רומזת לאהבה המסותרת כפי שבאה לגילוי בלב. '''אש שחורה''' (ולפעמים &quot;שחרות&quot; או &quot;חושך&quot;){{הערה|לקו&quot;ת בחקתי מח ג'. שה&quot;ש ה' ג-ד}}, הן מצד שהיא למעלה מבחינת גילוי, והן משום שהיא מכוסה ומוסתרת בנפש הבהמית. '''אש שלמעלה'''{{הערה|לקו&quot;ת סוכות עח ד'.}} היא נקראת מצד כמה טעמים: א. שהיא כדוגמת אש שלמעלה שאין המים מכבים אותו, ב. שבאה מלמעלה והתגלותה היא רק אחרי עבודת האדם{{הערה|כדוגמת אש המזבח שיורדת רק אחרי שמביאים מן ההדיוט.}}, ג. כי אש שלמעלה דא אוריאל{{הערה|רמ&quot;ז לזח&quot;ג כז א'.}} – בגימטריה &quot;אברהם&quot; (והתעוררות אהבה זו היא מבחינת אברהם). '''חמאה'''{{הערה|לקו&quot;ת שלח מב ד'.}}, כי 'חלב' הוא '''התבוננות''' המגדילה את האהבה, ו'חמאה' (שהיא השומן הצף על גבי החלב) רומזת לאהבה רבה שלמעלה מהכלי. '''יין'''{{הערה|תו&quot;א לא א'. מו ב'. תו&quot;ח מקץ עב ב'. ויחי צה ב'.}}, כי כשם שאת היין מפיקים ע&quot;י ביטוש הענבים ואת היין המשובח דוקא מהענבים הגדלים על הארץ – כך גילוי האהבה המסותרת הוא ע&quot;י ביטוש וביטול עצמו (ונפשי כעפר לכל תהיה{{הערה|סיום שמונה עשרה, מברכות יז א'.}}). '''לבן''' (צבע){{הערה|דרך חיים צט. תו&quot;א מו ב'. תו&quot;ח ויחי צה ב'.}}, כי כמו הצבע הלבן כך גם האהבה המסותרת היא עצמית ואינה מורכבת בשכל. '''סגולה'''{{הערה|ועתה אם שמע תשמעו תר&quot;ס עמ' קלט.}}, כי סגולה הוא דבר שלמעלה מהשגת השכל, וכן &quot;סגול&quot; הם שלוש נקודות הרומזות להתכללות חסד-גבורה-תפארת (מצד הגילוי שלמעלה מהשתלשלות). '''סוד'''{{הערה|מאמרים תרכ&quot;ט עמ' שסג-שסד.}}, כמו שאמרו{{הערה|עירובין ס&quot;ה סע&quot;א, סנהדרין לח א.}} &quot;נכנס יין יצא סוד&quot;. היינו, דמצד עצמה מוסתרת אהבה זו בהעלם בנפש, ויציאתה לגילוי הוא ע&quot;י יינה של תורה (פנימיות התורה, חסידות וקבלה, וכן עי קידוש של יין{{הערה|ולהעיר שבקידוש יש 70 תיבות, כהגימטריה של יין ושל סוד.}} וניסוך הין על המזבח). '''רז'''{{הערה|לקו&quot;ת במדבר יג ד. נשא כד ד.}}, כי היא גנוזה בהעלם הנפש, וזהו &quot;מי גילה לבני רז זה&quot;{{הערה|שבת פח ע&quot;א.}} – כי גילוי בחינת &quot;רז&quot; הוא ע&quot;י בחינת &quot;מי&quot;, ובזה עצמו שני פירושים: כי התגלות האהבה הטבעית הוא ע&quot;י בינה (ובינה היא &quot;מי&quot;{{הערה|מאורי אור מ סח.}}), וכי מי הוא סובב מגילוי אהבה זו הוא ע&quot;י המשכה מלמעלה{{הערה|ראה בפסקה &quot;התגלותה – בכח אור הבא מלמעלה&quot;}}. '''עולה'''{{הערה|שם=לקו&quot;ת שמע&quot;צ צג|לקו&quot;ת שמע&quot;צ צג א.}}, כי אינה בבחינת רשפי אש הנקראים אִשֶה (בסגול){{הערה|שזו האהבה הבאה מבירור נפש הבהמית.}}, אלא בבחינת יחוד בתכלית{{הערה|כי סיבתה הוא עצם הנשמה שהיא חלק ה' ממש.}}. '''ציון''', כי זה שישראל הם עם ה' מתבטא בכך שמוסרים נפשם עבורו, ומסירות נפשם היא מצד אהבה זו{{הערה|שם= אוה&quot;ת דברים עמ' לג|אוה&quot;ת דברים עמ' לג}}, כי אהבה זו שבאדם היא ציון ורמז לרצון העליון{{הערה|שם=לקו&quot;ת שמע&quot;צ צג}}, כי ציון בגימטריה &quot;יוסף&quot;{{הערה|לקו&quot;ת להאריז&quot;ל ויצא ד&quot;ה ותקרא. מאו&quot;א צ טו.}} – ואור שנברא ביום הראשון (שממנו באה האהבה המסותרת) נזרע ביוסף הצדיק{{הערה| אוה&quot;ת דברים עמ' לג}}, וכי בציון (ירושלים) נאמר &quot;שם ציווה ה' את הברכה&quot;{{הערה|תהילים קלג ג'.}} וכן אהבה זו היא בחינת ברכה{{הערה|שם=לקו&quot;ת דברים א ג| לקו&quot;ת דברים א ג.}}. '''ברכה'''{{הערה|שם=לקו&quot;ת דברים א ג}}, כי בדרך כלל אהבה היא הממוצע להגיע מהודאה לברכה{{הערה|לקו&quot;ת דברים א סע&quot;א}}, אבל אהבה זו היא עצמה בחינת ברכה. '''צל'''{{הערה|לקו&quot;ת שמע&quot;צ פו ד.}}, כי (למרות שהיא מסותרת) בכוחה להגן כל היום{{הערה|כמו שצל הוא מחסה להגן מחום השמש, מזרם ומטר.}} על חיצוניות הלב שלא יפול בתאוות. '''קדושה'''{{הערה|לקו&quot;ת שלח מב ע&quot;ג. לקו&quot;ת מטות פא ד.}}, כי &quot;קדוש&quot; הוא מובדל. ומובדל באמת אפשר לומר רק על אור אין סוף המובדל מעולמות – שמשם נלקחה אהבה זו. וזהו שנאמר בישראל{{הערה|דברים ז ו.}} &quot;כי עם קדוש אתה&quot;, דעיקר ההבדל שבין ישראל לעמים הוא מצד אהבה זו שלמעלה מהשכל.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> ליקוטי אמרים פרקים [[ליקוטי אמרים - פרק י&quot;ח|יח]]-[[ליקוטי אמרים - פרק כ&quot;ה|כה]]<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> *'''[http://www.chabad.org.il/Concepts/Item.asp?ArticleID=39&amp;CategoryID=200&amp;SubjectID=5 אהבת ה' הטבעית]''', באתר צעירי חב&quot;ד<br /> *[[ספר הערכים חב&quot;ד]], ערך '''[http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30546&amp;st=&amp;pgnum=181&amp;hilite= אהבת ה' - אהבה מסותרת]'''<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה: מושגים בחסידות]]<br /> [[קטגוריה: תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:אהבת השם]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%9D&diff=788913 2025-07-30T05:49:19Z

<p>Mdafula: /* הרוחניים */</p> <hr /> <div>ה'''רקיע''' הוא, על-פי ה[[פשט]] כינוי יחידני כולל ל[[שמים]] שנבראו ביום השני ל[[בריאת העולם]]. אך [[חז&quot;ל]] מבארים שבפרטיות ישנם כמה רקיעים, ונחלקו [[חז&quot;ל]] בכמות הרקיעים הקיימים. הקביעה שהתקבלה היא שישנם שבעה רקיעים.<br /> <br /> מהות הרקיעים מבוארת בהרחבה הן ב[[נגלה]] והן ב[[תורת החסידות]]; לעיתים מפורש שהם '''רוחניים''' ולעיתים שהם '''גשמיים'''.<br /> <br /> ==בריאת הרקיע==<br /> הרקיע התהווה ביום השני ל[[בריאת העולם]] על-ידי הבדלת המים העליונים מהמים התחתונים{{הערה|[[בראשית]] א, ו. [[מדרש רבה]] בראשית ד, ב.}}, אך המים ברקיע נבראו רוחניים{{הערה|שם=מונ|1=[[מורה נבוכים]] חלק ב' פרק ל'.}}. ב[[תניא]]{{הערה|תניא שער היחוד והאמונה פרק י&quot;ב.}}, שבמאמר &quot;יהי רקיע&quot; נברא לא רקיע אחד אלא כמה.<br /> <br /> ==כמות הרקיעים==<br /> נחלקו ב[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת חגיגה]] י&quot;ב, ב'.}} האם הם שניים (דעת רבי יהודה, שנאמר{{הערה|[[דברים]] י', ד'.}} &quot;השמים ושמי השמים&quot;) או שבעה (דעת [[ריש לקיש]]: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות{{הערה|וילון . . נכנס שחרית ויוצא ערבית (אחראי לזריחה ולשקיעה), ומחדש בכל יום מעשה בראשית . . רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין . . שחקים שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים . . זבול שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי (ברוחניות) ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן . . מעון שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה . . מכון שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד . . ערבות שבו צדק משפט וצדקה גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתיד להיבראות וטל שעתיד הקב&quot;ה להחיות בו מתים&quot;. (וגם ריש לקיש לומד הכל מפסוקים).}}).<br /> <br /> ==רוחניים או גשמיים==<br /> ===הרוחניים===<br /> ה[[רמבם]] מסביר שהרקיעים שראו ארבעת התנאים שנכנסו ל&quot;פרדס&quot; היו רוחניים. אמר [[רבי עקיבא]] לחבריו שנכנסו כמותו: {{ציטוטון|כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו '[[מים]]! מים!', שכך כתוב{{הערה|[[תהלים פרק ק&quot;א]], ז׳.}} &quot;דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי&quot;}}{{הערה|[[תלמוד בבלי]] [[מסכת חגיגה]] יד, ב.}}. היינו, רבי עקיבא התכוון להזהיר את חביריו שבעלייתם הרוחנית לא יטעו לחשוב שמדובר במים [[גשמיות|גשמיים]].<br /> <br /> '''מהותם:''' במאמר ד&quot;ה באתי לגני (והמדרש רבה) מדבר על הסתלקות השכינה מרקיע לרקיע ע&quot;י החטאים (והמשכתה חזרה ע&quot;י הצדיקים), ומשמע שסילוק זה הוא בשבע הספירות דהמידות (דעשיה?){{הערה|כפי שמבואר בתורת החסידות שמלבד גן עדן העליון והתחתון (שבבריאה ויצירה) ישנם גם ג&quot;ע בעשיה ולמטה יותר (בעולם הזה הגשמי, ונקרא &quot;גן עדן ארץ&quot; (מאמרי אדמו&quot;ר האמצעי ויקרא ג' תש&quot;ג)) ושם נברא אדם הראשון [[גן עדן|בגן עדן ארץ]], ושם הייתה השכינה. וע&quot;י החטאים הסתלקה לרקיעים הרוחניים ש&quot;מעליו&quot;}}, וכן משמע בד&quot;ה להבין עניין הברכות{{הערה|בלקו&quot;ת לג' פרשיות, אות ח'.}}. אבל הקשר הפרטי של כל אחד מה&quot;רקיעים&quot; שבגמרא למידה פרטית לא התבאר.<br /> <br /> '''הטעם ש&quot;עובי&quot; כל רקיע ת&quot;ק שנה''' מוסבר ב[[לקוטי תורה]] של [[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו&quot;ר הזקן)|אדמו&quot;ר הזקן]]{{הערה|אמור ל&quot;ד א'.}}: הרקיע הוא השמיים העשויים מאש ומים{{הערה|בראשית רבה, פרשה ד' אות ט', והובא בפרש&quot;י על התורה.}}, ואש ומים הם כללות המידות (קו הימין וקו השמאל). עצם המידות הן חמש בלבד{{הערה| כי במידת היסוד אין תוכן &quot;עצמי&quot; משלה, עניינה רק להשפיע את המידות האחרות לזולת.}} המוזכרות בפסוק{{הערה|דברי הימים א' כ&quot;ט י&quot;א.}} &quot;לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד&quot;, וכפי שכל אחת מהן כלולה מעשר הרי הן ת&quot;ק (חמש מאות).<br /> <br /> ===הגשמיים===<br /> לעיתים המילה רקיע מכוונת ל[[שמים]], ולעיתים למה שמעל השמים{{הערה|שם=מונ}}.<br /> <br /> ב[[ספר החקירה]] להצ&quot;צ{{הערה|סוף פרק ט'.}} מבאר, ששבעת הרקיעים הם שבעת הגלגלים (=שבעת הכדורים השקופים) עליהם כותב ה[[רמב&quot;ם]]{{הערה|ל' יסודי התורה פרק ג'.}} שבהם קבועים הכוכבים.<br /> <br /> ובלשון הרמב&quot;ם{{הערה|בהלכה ג'.}} &quot;כל הגלגלים אינן לא קלים ולא כבדים ואין להם לא עין (צבע) אדום ולא עין שחור ולא שאר עינות. וזה שאנו רואין אותם כעין התכלת למראית העין בלבד הוא לפי גובה האויר. וכן אין להם לא טעם ולא ריח לפי שאין אלו המאורעין מצויין אלא בגופות שלמטה מהן&quot;. דהיינו, אף שהם גשמיים- אין זו הגשמיות שאנו מכירים אלא נעלית ומזוככת ממנה.<br /> <br /> ===תיווך הדיעות===<br /> [[הרבי]] מביא{{הערה|ב&quot;שיעורים בספר התניא&quot; שעהיוה&quot;א פרק י&quot;ב הערה 3.}} את דברי &quot;המפרש&quot; על הרמב&quot;ם{{הערה|בהלכות יסודי התורה פרק ג'.}}, המבאר את מחלוקת ר' יהודה וריש לקיש{{הערה|בחגיגה י&quot;ב, ב'.}}, וזו לשונו:<br /> <br /> {{ציטוט|וכשתתבונן, תמצא שאין בין ר' יהודה וריש לקיש מחלוקת, אלא שר' יהודה מנה השמים הנראים (הגשמיים) בלבד. וריש לקיש מנה השמים הנראים ו(בנוסף) מנה דברים רוחניים שהם למעלה מן השמים במדרגה וקרא לכל מעלה מהם שמים&quot;. ובהמשך שם מבאר שגם שני הרקיעים שעליהם דיבר ר' יהודה, אינם רקיעים גשמיים ממש, כמו הנבראים שבארץ שלנו התחתונה, כי &quot;נתבאר באמת שאין בעולם דבר גשמי נקרא שמים אלא הרקיע שנברא באויר והשמים שבהם הכוכבים והמזלות הם הנקראים גלגלים ונקראים שמים.}}<br /> <br /> דהיינו, ר' יהודה וריש לקיש אינם חולקים, אלא שריש לקיש דיבר על הרקיעים &quot;הנראים&quot; (שבהם צבא השמים: השמש, הירח והכוכבים), ור' יהודה דיבר גם על רקיעים רוחניים. רבינו מוסיף בהערתו שם בשיעורים בספר התניא, שעל פי דברי המפרש, מיושבת גם ה'סתירה' בדעת ר' יהודה, שבספר הזהר{{הערה|חלק א' ל&quot;ב ב'.}} אומר במפורש כדעת ריש לקיש!<br /> <br /> [[הרבי]] מבאר{{הערה|התוועדויות חלק יח עמ' 276 ועוד.}}, שהרקיע השני נחלק בעצמו לשבעה רקיעים, והם הגלגלים שמוזכרים ברמב&quot;ם הלכות יסודי התורה שם, שכל כוכב קבוע בגלגל אחר, וכל הכוכבים נמצאים ברקיע השני שבשבעת הרקיעים (כמבואר גם בגמרא חגיגה שם). ובלשונו: &quot;הכוכבים הם ברקיע השני; אלא שרקיע זה גופא נחלק לשבעה רקיעים שהם שבעה כוכבי לכת (ומוסיף גם:) ומלבדם ישנו רקיע השמיני שבו כל שאר הכוכבים שנראים ברקיע&quot;.<br /> <br /> דהיינו, יש שני רקיעים גשמיים (והם &quot;וילון&quot; ו&quot;רקיע&quot;)- אבל גם הם לא גשמיים ממש (כי גשמיותן מזוככת מאד, וקרובה לרוחניות), ובהם נמצא צבא השמים (כל הכוכבים). ולמעלה מהם יש חמישה רקיעים רוחניים ו'דקים' עוד יותר.<br /> <br /> ==עניינם הפרטי==<br /> ====וילון====<br /> &quot;אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}&quot;. [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו&quot;ר הצמח צדק)|הצ&quot;צ]]{{הערה|אוה&quot;ת נביאים כתובים א' עמ' רל&quot;ו.}} מסביר שהוילון אינו &quot;פועל&quot; כלום, אלא הוא מסך המסתיר על האור. בשעה שיוצא ומסתיר נהיה לילה, וכשהוא נכנס לתיקו אינו מסתיר עוד ואז הוא יום. מציאות הוילון הייתה עוד לפני בריאת השמש והירח, שהרי אדרבה – כל עוד לא נבראו השמש והירח היה החלל '''כולו''' מאיר ומואר (ולא רק מנקודה אחת שמאירה לכל עבר).<br /> <br /> ====רקיע====<br /> &quot;שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועים בו כו'{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}&quot;, דהיינו, בו קבועים כל ה[[כוכבים]]{{הערה|התוועדויות חלק יח עמ' 276 ועוד.}} (בשבעת הרקיעים שבו, שהם שמונת הגלגלים שברמבם{{הערה|הלכות יסודי התורה פ&quot;ג.}}).<br /> <br /> ====שחקים====<br /> &quot;שבו רחים עומדות וטוחנות מן לצדיקים כו'{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}&quot;, עניינו מוסבר בתניא{{הערה|אגה&quot;ק ט&quot;ו.}} שהם ה&quot;כליות היועצות&quot;. דהיינו, מידות נצח והוד, ה&quot;מפוררות&quot; את ההשפעה{{הערה|בנצח והוד יש עניינים נוספים, אבל אינם נוגעים לנושא ה&quot;רקיעים&quot;.}} על מנת שהמקבל יוכל להכילה. לדוגמא, אב הרוצה ללמד משהו את בנו צריך לפורר את ההשכלה לחלקים קטנים וללמדו דבר אחר דבר בסדר מסודר.<br /> <br /> ====זבול====<br /> &quot;שבו ירושלים ובהמ&quot;ק ומזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}&quot;. זבול הוא &quot;ירושלים של '''מעלה'''&quot; שהיא שלימות היראה (יראה עילאה). ירושלים של מטה הוא יחוד ז&quot;א ומלכות (יחודא תתאה, &quot;ביטול היש&quot;), וירושלים של מעלה הוא יחוד חכמה ובינה (יחודא עילאה &quot;ביטול במציאות&quot;). עניינו של ה&quot;מזבח&quot; שב&quot;ירושלים של מעלה&quot; הוא העלאת נשמות הצדיקים מדרגת &quot;ביטול היש&quot; ל&quot;ביטול במציאות&quot;{{הערה|לקו&quot;ת פקודי, ד&quot;ה אלא פקודי המשכן אות ד'.}}.<br /> <br /> ====מעון====<br /> &quot;שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}&quot;. עניינו של &quot;מעון&quot;{{הערה|בכל הבא לקמן ראה ספר הליקוטים להצ&quot;צ בערך &quot;יום&quot;.}} הוא שירת המלאכים. נשמות ישראל הן מבחינת הפנימיות (ז&quot;א) ושירתן שייכת ליום, והמלאכים מהחיצוניות (מלכות), ועיקר שירתן בלילה{{הערה|ואמירת המלאך ליעקב שהגיע זמנו לומר שירה, מתרץ הצ&quot;צ ואכ&quot;מ.}}. בלילה מסתלקת מהעולמות השפעת ז&quot;א למקורה ושורשה{{הערה|שלמעלה מהעולמות, באריך אנפין. וזהו עניין שהקב&quot;ה בלילה &quot;שט על כרוב קל שלו בח&quot;י אלף עולמות&quot;, ואכ&quot;מ.}}, ומאירה בהם רק מידת ה&quot;מלכות&quot;. בהבדל ב&quot;עולמות&quot; בין &quot;יום&quot; לבין &quot;לילה&quot; שני עניינים: '''א.''' ביום היא השפעה פנימית (כדרך אדם ער) ובלילה חיצונית (כדרך אדם ישן, שאז השכל והמידות אינם בפעולה, אבל דוקא אז מתגלה כח העיכול הבונה את הגוף, וזהו עניין המלכות היורדת בלילה לעולמות &quot;ליתן טרף לביתה&quot;). '''ב.''' ביום העיקר הוא השפעה מלמעלה למטה (כדרך השמש המאירה), ובלילה עליית המקבל (על דרך הזכר המשפיע כל טוב לביתו).<br /> <br /> ====מכון====<br /> &quot; שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד ועליית טללים רעים ועליית אגלים וחדרה של סופה [וסערה] ומערה של קיטור ודלתותיהן אש{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}&quot;. רקיע זה הוא מקור כל הדברים הרעים{{הערה|בהבא לקמן ראה לקו&quot;ת לג' פרשיות ד&quot;ה להבין עניין הברכות אות ח'.}}, כמו שכתוב &quot;ובורא רע&quot;. דהיינו, הקב&quot;ה בעצמותו הוא טוב בלבד{{הערה|כמאמר &quot;לית שמאלה בהאי עתיקא&quot;, וגם בחינת הגבורה שבו (&quot;[[בוצינא דקרדוניתא]]&quot; אינה &quot;רע&quot;}}, אבל בשביל להעניש את הרשעים נדרשת גם בחינת &quot;רע&quot;, ורקיע זה הוא המקור לו.<br /> <br /> ====ערבות====<br /> &quot;צדק משפט וצדקה גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמותן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתידים להבראות וטל שעתיד הקב&quot;ה להחיות בו מתים{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}&quot;. ערבות {{הערה|בהבא לקמן ראה אוה&quot;ת דברים ד&quot;ה עניין כי עם ה' החסד עמ' א'תקצ&quot;א, וש&quot;נ.}} הוא הרקיע השביעי, החביב משאר הרקיעים כערך שבת לגבי ששת ימי המעשה{{הערה|זוהר שמות, תרומה קס&quot;ה ב', ובמדרש רבה פרשת אמור ס&quot;פ כ&quot;ט.}}, ועיקר עניינו &quot;גנזי חיים וגנזי שלום&quot; עליהם לומדת הגמרא מהפסוק{{הערה|תהלים ל&quot;ו י'.}} &quot;כי עמך מקור חיים&quot;. מקור חיים הוא [[אור אין סוף]], והוא &quot;מקור כל התענוגים ומקור כל החיים שנהנין הנשמות עמך בעצמותך&quot;{{הערה|לקו&quot;ת בשלח ד&quot;ה ראו כי ה' נתן לכם את החיים.}}, ועניינו מבואר באריכות במקומות רבים בתורת החסידות.<br /> <br /> ==לקריאה נוספת==<br /> *[[תלמוד בבלי]] [[מסכת חגיגה]], דף יב, עמוד ב<br /> *[[הרמב&quot;ם]], [[משנה תורה]] ספר המדע, הלכות יסודי התורה פרק ג'; [[מורה נבוכים]] חלק ב' פרק ל'<br /> *[[אדמו&quot;ר הצמח צדק]], [[ספר הליקוטים]] '''[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58826&amp;pgnum=799 ערך רקיע]'''<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%9D&diff=788912 2025-07-30T05:46:33Z

<p>Mdafula: /* תיווך הדיעות */</p> <hr /> <div>ה'''רקיע''' הוא, על-פי ה[[פשט]] כינוי יחידני כולל ל[[שמים]] שנבראו ביום השני ל[[בריאת העולם]]. אך [[חז&quot;ל]] מבארים שבפרטיות ישנם כמה רקיעים, ונחלקו [[חז&quot;ל]] בכמות הרקיעים הקיימים. הקביעה שהתקבלה היא שישנם שבעה רקיעים.<br /> <br /> מהות הרקיעים מבוארת בהרחבה הן ב[[נגלה]] והן ב[[תורת החסידות]]; לעיתים מפורש שהם '''רוחניים''' ולעיתים שהם '''גשמיים'''.<br /> <br /> ==בריאת הרקיע==<br /> הרקיע התהווה ביום השני ל[[בריאת העולם]] על-ידי הבדלת המים העליונים מהמים התחתונים{{הערה|[[בראשית]] א, ו. [[מדרש רבה]] בראשית ד, ב.}}, אך המים ברקיע נבראו רוחניים{{הערה|שם=מונ|1=[[מורה נבוכים]] חלק ב' פרק ל'.}}. ב[[תניא]]{{הערה|תניא שער היחוד והאמונה פרק י&quot;ב.}}, שבמאמר &quot;יהי רקיע&quot; נברא לא רקיע אחד אלא כמה.<br /> <br /> ==כמות הרקיעים==<br /> נחלקו ב[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת חגיגה]] י&quot;ב, ב'.}} האם הם שניים (דעת רבי יהודה, שנאמר{{הערה|[[דברים]] י', ד'.}} &quot;השמים ושמי השמים&quot;) או שבעה (דעת [[ריש לקיש]]: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות{{הערה|וילון . . נכנס שחרית ויוצא ערבית (אחראי לזריחה ולשקיעה), ומחדש בכל יום מעשה בראשית . . רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין . . שחקים שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים . . זבול שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי (ברוחניות) ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן . . מעון שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה . . מכון שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד . . ערבות שבו צדק משפט וצדקה גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתיד להיבראות וטל שעתיד הקב&quot;ה להחיות בו מתים&quot;. (וגם ריש לקיש לומד הכל מפסוקים).}}).<br /> <br /> ==רוחניים או גשמיים==<br /> ===הרוחניים===<br /> כשנכנסו ארבע מהתנאים ל&quot;פרדס&quot;, אמר [[רבי עקיבא]] לחבריו שנכנסו כמותו: {{ציטוטון|כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו '[[מים]]! מים!', שכך כתוב{{הערה|[[תהלים פרק ק&quot;א]], ז׳.}} &quot;דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי&quot;}}{{הערה|[[תלמוד בבלי]] [[מסכת חגיגה]] יד, ב.}} ה[[רמב&quot;ם]] מסביר שבכך התכוון רבי עקיבא להזהיר שבעלייתם הרוחנית לא יטעו לחשוב שמדובר במים [[גשמיות|גשמיים]].<br /> <br /> '''מהותם:''' במאמר ד&quot;ה באתי לגני (והמדרש רבה) מדבר על הסתלקות השכינה מרקיע לרקיע ע&quot;י החטאים (והמשכתה חזרה ע&quot;י הצדיקים), ומשמע שסילוק זה הוא בשבע הספירות דהמידות (דעשיה?){{הערה|כפי שמבואר בתורת החסידות שמלבד גן עדן העליון והתחתון (שבבריאה ויצירה) ישנם גם ג&quot;ע בעשיה ולמטה יותר (בעולם הזה הגשמי, ונקרא &quot;גן עדן ארץ&quot; (מאמרי אדמו&quot;ר האמצעי ויקרא ג' תש&quot;ג)) ושם נברא אדם הראשון [[גן עדן|בגן עדן ארץ]], ושם הייתה השכינה. וע&quot;י החטאים הסתלקה לרקיעים הרוחניים ש&quot;מעליו&quot;}}, וכן משמע בד&quot;ה להבין עניין הברכות{{הערה|בלקו&quot;ת לג' פרשיות, אות ח'.}}. אבל הקשר הפרטי של כל אחד מה&quot;רקיעים&quot; שבגמרא למידה פרטית לא התבאר.<br /> <br /> '''הטעם ש&quot;עובי&quot; כל רקיע ת&quot;ק שנה''' מוסבר ב[[לקוטי תורה]] של [[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו&quot;ר הזקן)|אדמו&quot;ר הזקן]]{{הערה|אמור ל&quot;ד א'.}}: הרקיע הוא השמיים העשויים מאש ומים{{הערה|בראשית רבה, פרשה ד' אות ט', והובא בפרש&quot;י על התורה.}}, ואש ומים הם כללות המידות (קו הימין וקו השמאל). עצם המידות הן חמש בלבד{{הערה| כי במידת היסוד אין תוכן &quot;עצמי&quot; משלה, עניינה רק להשפיע את המידות האחרות לזולת.}} המוזכרות בפסוק{{הערה|דברי הימים א' כ&quot;ט י&quot;א.}} &quot;לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד&quot;, וכפי שכל אחת מהן כלולה מעשר הרי הן ת&quot;ק (חמש מאות).<br /> <br /> ===הגשמיים===<br /> לעיתים המילה רקיע מכוונת ל[[שמים]], ולעיתים למה שמעל השמים{{הערה|שם=מונ}}.<br /> <br /> ב[[ספר החקירה]] להצ&quot;צ{{הערה|סוף פרק ט'.}} מבאר, ששבעת הרקיעים הם שבעת הגלגלים (=שבעת הכדורים השקופים) עליהם כותב ה[[רמב&quot;ם]]{{הערה|ל' יסודי התורה פרק ג'.}} שבהם קבועים הכוכבים.<br /> <br /> ובלשון הרמב&quot;ם{{הערה|בהלכה ג'.}} &quot;כל הגלגלים אינן לא קלים ולא כבדים ואין להם לא עין (צבע) אדום ולא עין שחור ולא שאר עינות. וזה שאנו רואין אותם כעין התכלת למראית העין בלבד הוא לפי גובה האויר. וכן אין להם לא טעם ולא ריח לפי שאין אלו המאורעין מצויין אלא בגופות שלמטה מהן&quot;. דהיינו, אף שהם גשמיים- אין זו הגשמיות שאנו מכירים אלא נעלית ומזוככת ממנה.<br /> <br /> ===תיווך הדיעות===<br /> [[הרבי]] מביא{{הערה|ב&quot;שיעורים בספר התניא&quot; שעהיוה&quot;א פרק י&quot;ב הערה 3.}} את דברי &quot;המפרש&quot; על הרמב&quot;ם{{הערה|בהלכות יסודי התורה פרק ג'.}}, המבאר את מחלוקת ר' יהודה וריש לקיש{{הערה|בחגיגה י&quot;ב, ב'.}}, וזו לשונו:<br /> <br /> {{ציטוט|וכשתתבונן, תמצא שאין בין ר' יהודה וריש לקיש מחלוקת, אלא שר' יהודה מנה השמים הנראים (הגשמיים) בלבד. וריש לקיש מנה השמים הנראים ו(בנוסף) מנה דברים רוחניים שהם למעלה מן השמים במדרגה וקרא לכל מעלה מהם שמים&quot;. ובהמשך שם מבאר שגם שני הרקיעים שעליהם דיבר ר' יהודה, אינם רקיעים גשמיים ממש, כמו הנבראים שבארץ שלנו התחתונה, כי &quot;נתבאר באמת שאין בעולם דבר גשמי נקרא שמים אלא הרקיע שנברא באויר והשמים שבהם הכוכבים והמזלות הם הנקראים גלגלים ונקראים שמים.}}<br /> <br /> דהיינו, ר' יהודה וריש לקיש אינם חולקים, אלא שריש לקיש דיבר על הרקיעים &quot;הנראים&quot; (שבהם צבא השמים: השמש, הירח והכוכבים), ור' יהודה דיבר גם על רקיעים רוחניים. רבינו מוסיף בהערתו שם בשיעורים בספר התניא, שעל פי דברי המפרש, מיושבת גם ה'סתירה' בדעת ר' יהודה, שבספר הזהר{{הערה|חלק א' ל&quot;ב ב'.}} אומר במפורש כדעת ריש לקיש!<br /> <br /> [[הרבי]] מבאר{{הערה|התוועדויות חלק יח עמ' 276 ועוד.}}, שהרקיע השני נחלק בעצמו לשבעה רקיעים, והם הגלגלים שמוזכרים ברמב&quot;ם הלכות יסודי התורה שם, שכל כוכב קבוע בגלגל אחר, וכל הכוכבים נמצאים ברקיע השני שבשבעת הרקיעים (כמבואר גם בגמרא חגיגה שם). ובלשונו: &quot;הכוכבים הם ברקיע השני; אלא שרקיע זה גופא נחלק לשבעה רקיעים שהם שבעה כוכבי לכת (ומוסיף גם:) ומלבדם ישנו רקיע השמיני שבו כל שאר הכוכבים שנראים ברקיע&quot;.<br /> <br /> דהיינו, יש שני רקיעים גשמיים (והם &quot;וילון&quot; ו&quot;רקיע&quot;)- אבל גם הם לא גשמיים ממש (כי גשמיותן מזוככת מאד, וקרובה לרוחניות), ובהם נמצא צבא השמים (כל הכוכבים). ולמעלה מהם יש חמישה רקיעים רוחניים ו'דקים' עוד יותר.<br /> <br /> ==עניינם הפרטי==<br /> ====וילון====<br /> &quot;אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}&quot;. [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו&quot;ר הצמח צדק)|הצ&quot;צ]]{{הערה|אוה&quot;ת נביאים כתובים א' עמ' רל&quot;ו.}} מסביר שהוילון אינו &quot;פועל&quot; כלום, אלא הוא מסך המסתיר על האור. בשעה שיוצא ומסתיר נהיה לילה, וכשהוא נכנס לתיקו אינו מסתיר עוד ואז הוא יום. מציאות הוילון הייתה עוד לפני בריאת השמש והירח, שהרי אדרבה – כל עוד לא נבראו השמש והירח היה החלל '''כולו''' מאיר ומואר (ולא רק מנקודה אחת שמאירה לכל עבר).<br /> <br /> ====רקיע====<br /> &quot;שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועים בו כו'{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}&quot;, דהיינו, בו קבועים כל ה[[כוכבים]]{{הערה|התוועדויות חלק יח עמ' 276 ועוד.}} (בשבעת הרקיעים שבו, שהם שמונת הגלגלים שברמבם{{הערה|הלכות יסודי התורה פ&quot;ג.}}).<br /> <br /> ====שחקים====<br /> &quot;שבו רחים עומדות וטוחנות מן לצדיקים כו'{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}&quot;, עניינו מוסבר בתניא{{הערה|אגה&quot;ק ט&quot;ו.}} שהם ה&quot;כליות היועצות&quot;. דהיינו, מידות נצח והוד, ה&quot;מפוררות&quot; את ההשפעה{{הערה|בנצח והוד יש עניינים נוספים, אבל אינם נוגעים לנושא ה&quot;רקיעים&quot;.}} על מנת שהמקבל יוכל להכילה. לדוגמא, אב הרוצה ללמד משהו את בנו צריך לפורר את ההשכלה לחלקים קטנים וללמדו דבר אחר דבר בסדר מסודר.<br /> <br /> ====זבול====<br /> &quot;שבו ירושלים ובהמ&quot;ק ומזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}&quot;. זבול הוא &quot;ירושלים של '''מעלה'''&quot; שהיא שלימות היראה (יראה עילאה). ירושלים של מטה הוא יחוד ז&quot;א ומלכות (יחודא תתאה, &quot;ביטול היש&quot;), וירושלים של מעלה הוא יחוד חכמה ובינה (יחודא עילאה &quot;ביטול במציאות&quot;). עניינו של ה&quot;מזבח&quot; שב&quot;ירושלים של מעלה&quot; הוא העלאת נשמות הצדיקים מדרגת &quot;ביטול היש&quot; ל&quot;ביטול במציאות&quot;{{הערה|לקו&quot;ת פקודי, ד&quot;ה אלא פקודי המשכן אות ד'.}}.<br /> <br /> ====מעון====<br /> &quot;שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}&quot;. עניינו של &quot;מעון&quot;{{הערה|בכל הבא לקמן ראה ספר הליקוטים להצ&quot;צ בערך &quot;יום&quot;.}} הוא שירת המלאכים. נשמות ישראל הן מבחינת הפנימיות (ז&quot;א) ושירתן שייכת ליום, והמלאכים מהחיצוניות (מלכות), ועיקר שירתן בלילה{{הערה|ואמירת המלאך ליעקב שהגיע זמנו לומר שירה, מתרץ הצ&quot;צ ואכ&quot;מ.}}. בלילה מסתלקת מהעולמות השפעת ז&quot;א למקורה ושורשה{{הערה|שלמעלה מהעולמות, באריך אנפין. וזהו עניין שהקב&quot;ה בלילה &quot;שט על כרוב קל שלו בח&quot;י אלף עולמות&quot;, ואכ&quot;מ.}}, ומאירה בהם רק מידת ה&quot;מלכות&quot;. בהבדל ב&quot;עולמות&quot; בין &quot;יום&quot; לבין &quot;לילה&quot; שני עניינים: '''א.''' ביום היא השפעה פנימית (כדרך אדם ער) ובלילה חיצונית (כדרך אדם ישן, שאז השכל והמידות אינם בפעולה, אבל דוקא אז מתגלה כח העיכול הבונה את הגוף, וזהו עניין המלכות היורדת בלילה לעולמות &quot;ליתן טרף לביתה&quot;). '''ב.''' ביום העיקר הוא השפעה מלמעלה למטה (כדרך השמש המאירה), ובלילה עליית המקבל (על דרך הזכר המשפיע כל טוב לביתו).<br /> <br /> ====מכון====<br /> &quot; שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד ועליית טללים רעים ועליית אגלים וחדרה של סופה [וסערה] ומערה של קיטור ודלתותיהן אש{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}&quot;. רקיע זה הוא מקור כל הדברים הרעים{{הערה|בהבא לקמן ראה לקו&quot;ת לג' פרשיות ד&quot;ה להבין עניין הברכות אות ח'.}}, כמו שכתוב &quot;ובורא רע&quot;. דהיינו, הקב&quot;ה בעצמותו הוא טוב בלבד{{הערה|כמאמר &quot;לית שמאלה בהאי עתיקא&quot;, וגם בחינת הגבורה שבו (&quot;[[בוצינא דקרדוניתא]]&quot; אינה &quot;רע&quot;}}, אבל בשביל להעניש את הרשעים נדרשת גם בחינת &quot;רע&quot;, ורקיע זה הוא המקור לו.<br /> <br /> ====ערבות====<br /> &quot;צדק משפט וצדקה גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמותן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתידים להבראות וטל שעתיד הקב&quot;ה להחיות בו מתים{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}&quot;. ערבות {{הערה|בהבא לקמן ראה אוה&quot;ת דברים ד&quot;ה עניין כי עם ה' החסד עמ' א'תקצ&quot;א, וש&quot;נ.}} הוא הרקיע השביעי, החביב משאר הרקיעים כערך שבת לגבי ששת ימי המעשה{{הערה|זוהר שמות, תרומה קס&quot;ה ב', ובמדרש רבה פרשת אמור ס&quot;פ כ&quot;ט.}}, ועיקר עניינו &quot;גנזי חיים וגנזי שלום&quot; עליהם לומדת הגמרא מהפסוק{{הערה|תהלים ל&quot;ו י'.}} &quot;כי עמך מקור חיים&quot;. מקור חיים הוא [[אור אין סוף]], והוא &quot;מקור כל התענוגים ומקור כל החיים שנהנין הנשמות עמך בעצמותך&quot;{{הערה|לקו&quot;ת בשלח ד&quot;ה ראו כי ה' נתן לכם את החיים.}}, ועניינו מבואר באריכות במקומות רבים בתורת החסידות.<br /> <br /> ==לקריאה נוספת==<br /> *[[תלמוד בבלי]] [[מסכת חגיגה]], דף יב, עמוד ב<br /> *[[הרמב&quot;ם]], [[משנה תורה]] ספר המדע, הלכות יסודי התורה פרק ג'; [[מורה נבוכים]] חלק ב' פרק ל'<br /> *[[אדמו&quot;ר הצמח צדק]], [[ספר הליקוטים]] '''[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58826&amp;pgnum=799 ערך רקיע]'''<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA%D7%90_%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%90&diff=786973 2025-07-22T20:57:53Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>'''רעותא דליבא''' הוא מושג שמקורו ב[[זוהר]]{{הערה|לשון הזוהר בכמה וכמה מקומות.}}, ובחסידות יש לו שני פירושים שונים (שבכל אחד מהם כמה דרגות)‏‏{{הערה|ספר הערכים, ערך &quot;אהבת ה - רעותא דלבא&quot; (כרך א עמ' תרט-תריב.}}:<br /> <br /> '''א.''' התגלות '''הרצון''' (רעותא) במידות (בלב) - ובעניין זה ישנן שלוש דרגות כלליות: התגלות הרצון ב[[אהבה בתעלומות לב|תעלומות הלב]] בלבד, התגלותו גם ב[[לב|חיצוניות הלב]] והתגלותו ב[[לב|פנימיות הלב]].<br /> <br /> '''ב.''' רצון הלב '''עצמו''', ובזה שתי דרגות כלליות: רצון הלב להתכלל ב[[אור אין סוף]] (רצון המתעורר כשמתבונן בהפלאת אור אין סוף עד שהפלאה זו נרגשת ממש בנפשו), והאהבה העצמית של עצם הנשמה לעצמותו יתברך ממש (אהבה זו נובעת מבחינת ה'[[יחידה]]' שבנפש, והיא למעלה מ[[אהבה בתענוגים]] - ונקראת &quot;רעותא דליבא&quot; כי נקודה העצמית שבנפש שממנה באה רצון ואהבה זו נאחזת ב[[לב]] דוקא).<br /> <br /> ==הרצון==<br /> הרצון קיים בדרגה הנמוכה ברעותא דליבא המיוחסת לאהבה ויראה שכליים, בשונה מהדרגה הגבוהה המקבילה ל[[עצם הנשמה]]{{הערה|ראו בהרחבה בפסקות הבאות ובדברי הרבי בקישור שבהערה 14.}}.<br /> <br /> ה[[רצון]] הוא כוח מניע, 'רעותא דליבא' הוא רצון אמיתי העולה מפנימיות הלב. הוא מתגלה כתוצאה מהתבוננות מעמיקה באלוקות ומבטא השתוקקות אמיתית לדבקות ולפנימיות.<br /> <br /> ==אהבת רעותא דליבא==<br /> סוג [[אהבת ה']] המכונה רעותא דליבא הינו אהבה שמקורה ב[[התבוננות]] היוצרת [[אהבה ויראה]] שכליים, פירושם המילולי של צמד המילים 'רעותא דליבא' הוא רצון הלב, הטעם לשם זה הוא כדי להורות על התשוקה והרצון הפנימי של הלב הטמונים באהבה זו{{הערה|[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15712&amp;st=&amp;pgnum=8 קונטרס העבודה פרק א' עמ' 7].}} ועל המשכת האהבה מההתבוננות השכלית ללב ולמעשה (דוקא דרך הלב ניתן לפעול על המעשה משום שהלב הינו אבר חומרי אך נחשב פנימי למעשים{{הערה|[[ליקוטי אמרים - פרק ט&quot;ז]]}}){{הערה|ספר הערכים חלק א ע' תר&quot;ט ואילך ובמילואים.}}, המשכת האהבה יכולה להתבצע ולהשפיע על קיום המצוות של האוהב גם כשהיא אינה בהתגלות אצלו אלא רק בליבו{{הערה|[[ליקוטי אמרים - פרק י&quot;ז]], הובא על ידי הרבי ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25447&amp;st=&amp;pgnum=50 קובץ ליובאוויטש מס' 15 ע' 50] ובליקוטי ביאורים ובליקוטי פירושים על ליקוטי אמרים - פרק ט&quot;ז.}}. הכינוי הוא בשפה ה[[ארמית]] כדי להורות על המשכת ההבנה שבמוח אל הלב הנפעלת על ידי האהבה בדומה לתרגום שמוריד מונח לשפות זרות{{הערה|ספר הערכים חלק א ע' תר&quot;ט ואילך ובמילואים.}}.<br /> <br /> ==פנימיות וחיצוניות באהבה ויראה שכליים==<br /> באהבת רעותא דליבא קיימים מספר דרגות המחולקות בכללות ל[[פנימיות]] ול[[חיצוניות]]{{הערה|כך משמע מלקוטי תורה בלק ד&quot;ה מי מנה רס&quot;ב &quot;יש בחינת רעותא דלבא שהוא בחינת רצון הלב. ויש בזה ב' בחינות, פנימיות וחיצוניות&quot;. ובלקוטי תורה ר&quot;ה נח, ד &quot;חיצוניות הלב, ונקרא רצון התחתון, שהוא בחינת רעותא דלבא&quot;, הרבי מבאר זאת בארוכה ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25447&amp;st=&amp;pgnum=51 קובץ ליובאוויטש מס' 15 ע' 51].}}, ב[[ספר התניא]] מובאת האהבה בפרקים י&quot;ז ול&quot;ט באופנים שונים כשאדמו&quot;ר הזקן מציין בפרק ל&quot;ט לביאורו בפרק י&quot;ז, הרבי מבאר שאין בכך סתירה{{הערה|כך גם מסביר הרבי את ציונו של אדמו&quot;ר הזקן הכותב בפרק ל&quot;ט כנ&quot;ל כשמזכיר אהבה זו הולך על פרק י&quot;ז בתניא ולא על פרק מ&quot;ד בו גם מוזכרת אהבה אם כי אהבה מסותרת ולא אהבה הנוצרת לאחר התבוננות, הרבי מבאר זאת מפני החילוק בין הציונים 'כנ&quot;ל' ו'להלן' המתייחסים למקום מוקדם יותר ולמקום מאוחר יותר בספר.}}, ומצד החילוק המהותי בתכני הפרקים והלימוד שמביא אדמו&quot;ר הזקן ביניהם, האהבה אודותיה מדובר בפרק י&quot;ז הינה אהבה (הנוצרת לאחר התבוננות אך) לא גלויה מעבר למוח וללב, האהבה אודותיה מדובר בפרק ל&quot;ט הינה אהבה גלויה{{הערה|כפי שמסביר אדמו&quot;ר הזקן בפרק ל&quot;ח שאהבה וירה שכליים הם בהתגלות הלב.}}, הרבי עורך קל וחומר בהסבר דברי אדמוה&quot;ז שאם האהבה המסותרת מכונה בכינוי רעותא דליבא ודאי שהאהבה הגלויה נקראת רעותא דליבא, אף שמדובר באהבה ויראה שכליים ניתן לכנותם בכינוי רעותא דליבא על המשכתם ללב ופעולתם על קיום מעשי האוהב{{הערה|הרבי לא מזכיר זאת פרט זה בפירוש בביאורו אולם כך משמע בפשטות, כך גם ביאר ה[[משפיע]] הרב [[חיים לוי יצחק גינזבורג]] בביאורו על התניא [[פניני התניא]] פרק ל&quot;ט, [https://abc770.org/article_node_2453/#_ftnref71 פסקה &quot;רעותא דלבא&quot; – דחילו ורחימו שכליים].}}{{הערה|[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25447&amp;st=&amp;pgnum=50 קובץ ליובאוויטש מס' 15 ע' 50].}}.<br /> <br /> ==אהבה ויראה שלמעלה מטעם ודעת==<br /> הדרגה הנעלית ברעותא דליבא היא אהבה ויראה שלמעלה מטעם ודעת, סוג זה של אהבה ויראה מאופיין כמונח עצמי ופנימי שלא נוצר על ידי התבוננות שכלית כלשהי, מקורה של האהבה נובע מהקשר העצמי של הנשמה עם הקב&quot;ה, קשר זה מכונה [[עצם הנשמה]]. המעלה שבדרגה זו היא השגה עצמית המושגת על ידה, בשונה מהדרגה הנמוכה ברעותא דליבא ובשונה משאר סוגי האהבות המוסברים בחסידות, כלל סוגי האהבות מגיעות רק בדרגות של גילויים, אהבה זו מגיעה ב[[עצמות]], כך מסבירים בחסידות את דברי ה[[זוהר]] שרק באהבת רעותא דליבא ניתן לתפוס את עצמות{{הערה|ראו בזוהר המובא בספר המאמרים קונטרסים חלק א' כט, סע&quot;א ואילך. תרפ&quot;ט ע' 105 ואילך, ספר המאמרים מלוקט חלק ב' ע' נט. חלק ה' ע' צד ועוד. וראו גם זח&quot;ג רפט, ב באד&quot;ז. דלא אתידע ולא אשתמודע כו' אלא ברעותא דלבא. ותיקוני זוהר בהקדמה (&quot;פתח אליהו&quot;) יז, א: לית מחשבה תפיסא בך כלל.}}, הרבי ממשיל אהבה זו לאהבת ילד הצועק אל אביו ומעורר בכך את אהבתם העצמית{{הערה|[https://www.chabad.org/therebbe/article_cdo/aid/3140419/jewish/page.htm#footnote13a3140419 מאמר מרגלא בפומי' דרבא מתאריך שבת פרשת וישלח, ח&quot;י כסלו ה'תש&quot;מ (הוגה ויצא לאור בקונטרס י&quot;ד כסלו תנש&quot;א) סעיף ג'].}}. באהבה זו הכוונה בכינוי רעותא דליבא היא פחות למונח רעותא ולרצון, אלא ללב, מכיוון שהדרגה הפנימית של אהבה לא תופסת מקום בשונה מהרצון שמתאר דרגה מסויימת בלב{{הערה|[http://torasmoshiach.com/עח-אמר-ר׳-אחא-יפה-שיחתן-ש״פ-חיי-שרה-כ״ז-מ/ מאמר ד&quot;ה אמר ר' אחא יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים מתאריך שבת פרשת חיי שרה, כ&quot;ז מרחשון, מבה&quot;ח כסלו ה'תשמ&quot;ז.]}}.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:אהבת השם]]<br /> [[קטגוריה:נפש אלוקית]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA%D7%90_%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%90&diff=786972 2025-07-22T20:56:47Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>'''רעותא דליבא''' הוא מושג שמקורו ב[[זוהר]]{{הערה|לשון הזוהר בכמה וכמה מקומות.}}, ובחסידות יש לו שני פירושים שונים (שבכל אחד מהם כמה דרגות)‏‏{{הערה|ספר הערכים, ערך &quot;אהבת ה - רעותא דלבא&quot; (כרך א עמ' תרט-תריב.}}:<br /> <br /> '''א.''' התגלות הרצון (רעותא) במידות (בלב) - ובעניין זה ישנן שלוש דרגות כלליות: התגלות הרצון ב[[אהבה בתעלומות לב|תעלומות הלב]] בלבד, התגלותו גם ב[[לב|חיצוניות הלב]] והתגלותו ב[[לב|פנימיות הלב]].<br /> <br /> '''ב.''' רצון הלב '''עצמו''', ובזה שתי דרגות כלליות: רצון הלב להתכלל ב[[אור אין סוף]] (רצון המתעורר כשמתבונן בהפלאת אור אין סוף עד שהפלאה זו נרגשת ממש בנפשו), והאהבה העצמית של עצם הנשמה לעצמותו יתברך ממש (אהבה זו נובעת מבחינת ה'[[יחידה]]' שבנפש, והיא למעלה מ[[אהבה בתענוגים]] - ונקראת &quot;רעותא דליבא&quot; כי נקודה העצמית שבנפש שממנה באה רצון ואהבה זו נאחזת ב[[לב]] דוקא).<br /> <br /> ==הרצון==<br /> הרצון קיים בדרגה הנמוכה ברעותא דליבא המיוחסת לאהבה ויראה שכליים, בשונה מהדרגה הגבוהה המקבילה ל[[עצם הנשמה]]{{הערה|ראו בהרחבה בפסקות הבאות ובדברי הרבי בקישור שבהערה 14.}}.<br /> <br /> ה[[רצון]] הוא כוח מניע, 'רעותא דליבא' הוא רצון אמיתי העולה מפנימיות הלב. הוא מתגלה כתוצאה מהתבוננות מעמיקה באלוקות ומבטא השתוקקות אמיתית לדבקות ולפנימיות.<br /> <br /> ==אהבת רעותא דליבא==<br /> סוג [[אהבת ה']] המכונה רעותא דליבא הינו אהבה שמקורה ב[[התבוננות]] היוצרת [[אהבה ויראה]] שכליים, פירושם המילולי של צמד המילים 'רעותא דליבא' הוא רצון הלב, הטעם לשם זה הוא כדי להורות על התשוקה והרצון הפנימי של הלב הטמונים באהבה זו{{הערה|[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15712&amp;st=&amp;pgnum=8 קונטרס העבודה פרק א' עמ' 7].}} ועל המשכת האהבה מההתבוננות השכלית ללב ולמעשה (דוקא דרך הלב ניתן לפעול על המעשה משום שהלב הינו אבר חומרי אך נחשב פנימי למעשים{{הערה|[[ליקוטי אמרים - פרק ט&quot;ז]]}}){{הערה|ספר הערכים חלק א ע' תר&quot;ט ואילך ובמילואים.}}, המשכת האהבה יכולה להתבצע ולהשפיע על קיום המצוות של האוהב גם כשהיא אינה בהתגלות אצלו אלא רק בליבו{{הערה|[[ליקוטי אמרים - פרק י&quot;ז]], הובא על ידי הרבי ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25447&amp;st=&amp;pgnum=50 קובץ ליובאוויטש מס' 15 ע' 50] ובליקוטי ביאורים ובליקוטי פירושים על ליקוטי אמרים - פרק ט&quot;ז.}}. הכינוי הוא בשפה ה[[ארמית]] כדי להורות על המשכת ההבנה שבמוח אל הלב הנפעלת על ידי האהבה בדומה לתרגום שמוריד מונח לשפות זרות{{הערה|ספר הערכים חלק א ע' תר&quot;ט ואילך ובמילואים.}}.<br /> <br /> ==פנימיות וחיצוניות באהבה ויראה שכליים==<br /> באהבת רעותא דליבא קיימים מספר דרגות המחולקות בכללות ל[[פנימיות]] ול[[חיצוניות]]{{הערה|כך משמע מלקוטי תורה בלק ד&quot;ה מי מנה רס&quot;ב &quot;יש בחינת רעותא דלבא שהוא בחינת רצון הלב. ויש בזה ב' בחינות, פנימיות וחיצוניות&quot;. ובלקוטי תורה ר&quot;ה נח, ד &quot;חיצוניות הלב, ונקרא רצון התחתון, שהוא בחינת רעותא דלבא&quot;, הרבי מבאר זאת בארוכה ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25447&amp;st=&amp;pgnum=51 קובץ ליובאוויטש מס' 15 ע' 51].}}, ב[[ספר התניא]] מובאת האהבה בפרקים י&quot;ז ול&quot;ט באופנים שונים כשאדמו&quot;ר הזקן מציין בפרק ל&quot;ט לביאורו בפרק י&quot;ז, הרבי מבאר שאין בכך סתירה{{הערה|כך גם מסביר הרבי את ציונו של אדמו&quot;ר הזקן הכותב בפרק ל&quot;ט כנ&quot;ל כשמזכיר אהבה זו הולך על פרק י&quot;ז בתניא ולא על פרק מ&quot;ד בו גם מוזכרת אהבה אם כי אהבה מסותרת ולא אהבה הנוצרת לאחר התבוננות, הרבי מבאר זאת מפני החילוק בין הציונים 'כנ&quot;ל' ו'להלן' המתייחסים למקום מוקדם יותר ולמקום מאוחר יותר בספר.}}, ומצד החילוק המהותי בתכני הפרקים והלימוד שמביא אדמו&quot;ר הזקן ביניהם, האהבה אודותיה מדובר בפרק י&quot;ז הינה אהבה (הנוצרת לאחר התבוננות אך) לא גלויה מעבר למוח וללב, האהבה אודותיה מדובר בפרק ל&quot;ט הינה אהבה גלויה{{הערה|כפי שמסביר אדמו&quot;ר הזקן בפרק ל&quot;ח שאהבה וירה שכליים הם בהתגלות הלב.}}, הרבי עורך קל וחומר בהסבר דברי אדמוה&quot;ז שאם האהבה המסותרת מכונה בכינוי רעותא דליבא ודאי שהאהבה הגלויה נקראת רעותא דליבא, אף שמדובר באהבה ויראה שכליים ניתן לכנותם בכינוי רעותא דליבא על המשכתם ללב ופעולתם על קיום מעשי האוהב{{הערה|הרבי לא מזכיר זאת פרט זה בפירוש בביאורו אולם כך משמע בפשטות, כך גם ביאר ה[[משפיע]] הרב [[חיים לוי יצחק גינזבורג]] בביאורו על התניא [[פניני התניא]] פרק ל&quot;ט, [https://abc770.org/article_node_2453/#_ftnref71 פסקה &quot;רעותא דלבא&quot; – דחילו ורחימו שכליים].}}{{הערה|[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25447&amp;st=&amp;pgnum=50 קובץ ליובאוויטש מס' 15 ע' 50].}}.<br /> <br /> ==אהבה ויראה שלמעלה מטעם ודעת==<br /> הדרגה הנעלית ברעותא דליבא היא אהבה ויראה שלמעלה מטעם ודעת, סוג זה של אהבה ויראה מאופיין כמונח עצמי ופנימי שלא נוצר על ידי התבוננות שכלית כלשהי, מקורה של האהבה נובע מהקשר העצמי של הנשמה עם הקב&quot;ה, קשר זה מכונה [[עצם הנשמה]]. המעלה שבדרגה זו היא השגה עצמית המושגת על ידה, בשונה מהדרגה הנמוכה ברעותא דליבא ובשונה משאר סוגי האהבות המוסברים בחסידות, כלל סוגי האהבות מגיעות רק בדרגות של גילויים, אהבה זו מגיעה ב[[עצמות]], כך מסבירים בחסידות את דברי ה[[זוהר]] שרק באהבת רעותא דליבא ניתן לתפוס את עצמות{{הערה|ראו בזוהר המובא בספר המאמרים קונטרסים חלק א' כט, סע&quot;א ואילך. תרפ&quot;ט ע' 105 ואילך, ספר המאמרים מלוקט חלק ב' ע' נט. חלק ה' ע' צד ועוד. וראו גם זח&quot;ג רפט, ב באד&quot;ז. דלא אתידע ולא אשתמודע כו' אלא ברעותא דלבא. ותיקוני זוהר בהקדמה (&quot;פתח אליהו&quot;) יז, א: לית מחשבה תפיסא בך כלל.}}, הרבי ממשיל אהבה זו לאהבת ילד הצועק אל אביו ומעורר בכך את אהבתם העצמית{{הערה|[https://www.chabad.org/therebbe/article_cdo/aid/3140419/jewish/page.htm#footnote13a3140419 מאמר מרגלא בפומי' דרבא מתאריך שבת פרשת וישלח, ח&quot;י כסלו ה'תש&quot;מ (הוגה ויצא לאור בקונטרס י&quot;ד כסלו תנש&quot;א) סעיף ג'].}}. באהבה זו הכוונה בכינוי רעותא דליבא היא פחות למונח רעותא ולרצון, אלא ללב, מכיוון שהדרגה הפנימית של אהבה לא תופסת מקום בשונה מהרצון שמתאר דרגה מסויימת בלב{{הערה|[http://torasmoshiach.com/עח-אמר-ר׳-אחא-יפה-שיחתן-ש״פ-חיי-שרה-כ״ז-מ/ מאמר ד&quot;ה אמר ר' אחא יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים מתאריך שבת פרשת חיי שרה, כ&quot;ז מרחשון, מבה&quot;ח כסלו ה'תשמ&quot;ז.]}}.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:אהבת השם]]<br /> [[קטגוריה:נפש אלוקית]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94_%D7%95%D7%99%D7%A8%D7%90%D7%94_%D7%A9%D7%9B%D7%9C%D7%99%D7%AA_%D7%95%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=781542 2025-07-03T21:41:03Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>'''אהבה שכלית ואהבה טבעית''' הם שני סוגים של [[אהבת ה']]{{הערה|מחשבת החסידות (ר' יואל כהאן) עמ' 88 ואילך. וכפי שמסביר בתניא: בהתחלה בקיצור (בסוף פרק טו), שכדי לשנות טבע הרגילות '''ולשלוט''' בנפש הבהמית צריך לעורר את האהבה לה' ע&quot;י '''שמתבונן''', אבל בשביל '''למשול''' בה בלבד מספיק לעורר את האהבה המסותרת. ולאחר מכן באריכות גדולה: בפרקים טז-יז בהולדת האהבה השכלית, ובפרקים יח-כה כיצד לעורר את האהבה המסותרת.}}, ושניהם ב[[נפש אלוקית|נפש האלוקית]]. הסוג הראשון מקורו ב[[מוחין|שכל]] והשני ב[[לב]], וכל אחד מהם מתגלה בכמה אופנים שונים (דרגות שונות).<br /> <br /> ==אהבה שכלית==<br /> אהבה שכלית היא אהבה שנולדת בעקבות התבוננות{{הערה|תניא פרק ג'.}} המילה '''נולדת''' מדגישה שבלי התבוננות אין אהבה זו קיימת כלל{{הערה|בתניא שם &quot;אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתית כי אם דמיונות שוא.&quot;}} (כמו תינוק, שעד שלא נולד אינו מציאות בפני עצמו כלל). אהבה זו מתגלה בשלושה שלבים, ואם ההתבוננות אינה מספיקה{{הערה|מאיזו סיבה שלא תהיה: אם מצד עצלות, ואם מסיבה חיצונית צדדית, ואם מפני שאין בכח שכל אדם זה להתבונן ולתקוע דעתו באופן כה חזק.}} ישאר האדם בשלב הראשון או השני כדלקמן.<br /> <br /> ;א. אהבה המסותרת במוחו.<br /> במושג זה לא מתכוונים לאהבה במובן הרגיל, אלא למסקנה שכלית '''שצריך''' לאהוב. ולכן נקראת אהבה זו &quot;מסותרת&quot;{{הערה|היינו, למרות דמיון השם '''לא''' מדובר כאן על האהבה המסותרת (שהיא האהבה הטבעית, וראה בפסקה &quot;אהבה טבעית&quot;, שהיא היא הנקראת בדרך כלל &quot;מסותרת&quot;.}}, ללמד שאין כאן עדיין אהבה גלויה בלב, אלא רק התחלה שלה '''במוח''' (ורק אם ימשיך ויתקע דעתו ומחשבתו בחוזק ובהתמדה או אז תוולד אהבה גם בליבו){{הערה|שם=פרק טז|חסידות מבוארת על תניא, חלק ב' פרק ט&quot;ז עמ' רפה.}}.<br /> ;ב. אהבה המסותרת בתעלומות ליבו.<br /> כשההתבונות מספיק חזקה, הנה מכיון ש&quot;המוח שליט על הלב בטבעו ותולדתו&quot; – תעורר התבוננות זו את ליבו. אלא ש&quot;התעוררות&quot; זו עדיין אין פירושה אהבה מורגשת, יתכן שהלב רק &quot;יסכים&quot; למסקנה שבמוח אבל לא יתעורר באהבה מורגשת. אדמו&quot;ר הזקן מביא משל לזה{{הערה|שם=הקצרים|מאמרי אדמו&quot;ר הזקן הקצרים עמ' תקעח.}} &quot;כמו אדם שהוא עצלן בטבעו ונצרך להשתכר מעות, אזי הולך לשוק ועושה כל עבודות - רק שאינם בחמימות רק בקרירות מפני שהוא עצלן בטבעו. רק שהיה במוחו הסכם חזק שצריך למעות עד '''שהלב מבין'''{{הערה|הבכן והמסקנא של ההבנה שבמוח.}}, ומחמת זה עושה כל עבודות - '''וזהו הלב מבין הנזכר בתניא'''&quot;{{הערה|שם=פרק טז}}.<br /> ;ג. אהבה בהתגלות ליבו.<br /> ואם זוכה האדם ונותן לו הקב&quot;ה את הזמן והיכולת להתבונן כדבעי (והוא מנצל מתנה זו כראוי), הנה תוליד ההתבוננות שבשכלו אהבת ה' בליבו – אהבה בוערת. והמשל לאהבה זו הוא מאדם רעב{{הערה|שם=הקצרים}}. דכשם שהרעב החזק מורגש בכל הגוף וכל מעייני האדם נתונים באותו הזמן אך ורק להשקיט רעבונו, כך מסוגלת התבוננות זו להוליד בלב האדם תשוקה עצומה לאלוקות, שכל מהותו נשאב באהבה זו כברשפי אש{{הערה|תניא פרק טז בתחילתו, וראה בחסידות מבוארת על התניא.}}<br /> <br /> ==אהבה טבעית==<br /> אהבה זו היא &quot;התכונה הטבעית&quot; של הנפש האלוקית. ומאחר והנפש האלוקית נמצאת תמיד בכל אדם כל חייו ללא שום שינוי, לכן גם אהבה זו אינה צריכה &quot;להוולד&quot; אלא נמצאת בו כל הזמן{{הערה|תניא תחילת פרק יח, דמכיון שהיא &quot;ירושה לנו מאבותינו&quot; אינה נוצרת ע&quot;י עבודת ויגיעת האדם אלא קיימת בו מטבעו ותולדתו.}} '''בכל תוקפה'''{{הערה|דמכיון ששורשה של אהבה זו הם הספירות הקדושות שבתוכן שורה אור אין סוף ברוך הוא (תניא פרק יח), לכן היא &quot;למעלה מן הדעת וההשגה&quot;, ולכן (בפרק יט) &quot;אפילו קל שבקלים, ופשעי ישראל מוסרים נפשם על קדושת ה' על הרוב, ואף אם הם בורים ועמי הארץ ואין יודעים גדולת ה'&quot;. ובהמשך שם &quot;כל הקליפות בטלים ומבוטלים והיו כלא היו ממש, כל הגוים כאין נגדו וגו', כהמס דונג מפני אש יאבדו וגו', הרים כדונג נמסו... גדול ועצום כחו כל כך... שלא יוכלו יגעו אפילו בלבושיו...&quot;}}- ומאומה לא יכול לשנותה ולהחלישה. אך למרות ששום דבר בעולם לא יכול לבטלה ואפילו לא להחלישה, היא '''לא מתגלה''' מצד עצמה{{הערה|תורה אור, תשא טו ב. דמצד פחיתות הגוף הגשמי הנה בחינת הנשמה המלובשת בו היא רק ה&quot;רגל&quot; של הנשמה, ואילו עיקר &quot;גוף&quot; הנשמה נשאר בבחינת מקיף ואינו יכול להתלבש בגוף. ובמאמר שלאחר מכן (ד&quot;ה זה יתנו כל העובר על הפקודים, פו ג) מקשר זה עם שתי בחינות האהבה, שכן הוא בנוגע לאהבה העצומה של עיקר הנשמה, שאין הגוף כלי להכילה.}} , וצריך לגלותה. והדרך לגלותה היא באחד משני האופנים: '''א.''' כשמעמידים את האדם במצב בו נרגש אצלו שהוא עומד להתנתק (להפרד) מהקב&quot;ה{{הערה|תניא פרק יח.}}. '''ב.''' ע&quot;י התבוננות{{הערה|תניא פרק כה.}}.<br /> <br /> '''א.''' מאחר ואצל הנשמה נרגש הייטב שכל חיותה הוא מאלוקות, כשיעמידו אותו בנסיון בדבר אמונה לא תוכל נפשו האלוקית לשאת זאת, והיא תתעורר (ואפילו אם במשך כל חייו לא שמר כלל תורה ומצוות{{הערה|והטעם שלעיתים יש כאלו שאינם עומדים בנסיון, אינו משום שאין בהם אהבה זו, אלא מטעם אחר (מהקלטת שיעור של רי&quot;כ על פרק ט&quot;ז, צריך לחפש אם והיכן הודפס).}}).<br /> <br /> '''ב.''' דרך אחרת לעוררה היא ע&quot;י התבוננות, אבל לא התבוננות בגדולת ה' אלא התבוננות בה עצמה. היינו, מאחר שהיא נמצאת כל הזמן אצל כל אחד (ובכל תוקפה, ורק שאינה גלויה), די לאדם שיזכיר לעצמו שיש לו אהבה כזו כדי שזכרון זה עצמו ימנע ממנו לעבור עבירות{{הערה|תניא פרק כה.}}.<br /> <br /> ==החילוק ביניהן==<br /> האהבה הטבעית היא (כאמור) אהבתה של הנפש האלוקית. אין לנפש הבהמית שום שייכות אליה, ואפילו כשהיא בהתגלות בליבו לגמרי הנה מאחר ויש לו רק לב אחד הרי ברגע זה רק היא ממלאת את ליבו – אבל אין זה נוגע כלל לנפש הבהמית, היא &quot;יושבת בצד&quot; ומחכה בסבלנות עד שהמקום יתפנה – וחוזרת למקומה כאילו כלום לא קרה{{הערה|תניא פרק טו, ובחסידות מבוארת חלק ב' עמ' רסז-רסט.}}.<br /> <br /> כדי לשנות את רגילותה של הנפש הבהמית (כגון שהוא עצלן ורוצה לשנות את רגילותו שיהיה קל עליו ללמוד כמה שעות כל יום) – לזה צריך אהבה שכלית. מכיון שאת גדולת ה' האדם מבין בשכלו הטבעי (השכל של הנפש הבהמית), הרי דוקא התבוננות '''זו''' (כשהיא חזקה עד שמולידה מידות בלב) בכוחה &quot;לגלוש&quot; מהצד הימני של ליבו לצד השמאלי, ולא רק &quot;למשול&quot; בנפש הבהמית (לסלק אותה זמנית) אלא גם &quot;לשלוט&quot; בה (לשנות את רגילותו, ובצדיקים אפילו להופכה מרע לטוב){{הערה|תניא פרק טו, וראה בחסידות מבוארת עמ' רסד (ובפרט בהערות השוליים שם).}}.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:מושגים בחסידות]]<br /> [[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94_%D7%95%D7%99%D7%A8%D7%90%D7%94_%D7%A9%D7%9B%D7%9C%D7%99%D7%AA_%D7%95%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%AA&diff=781097 2025-07-01T22:14:37Z

<p>Mdafula: יצירת דף עם התוכן &quot;&#039;&#039;&#039;אהבה{{הערה|מפני פשטות הלשון בכל הערך אנו כותבים כאן את הלשון &quot;אהבה&quot;, אבל הכוונה היא הן לאהבה והן ליראה (ולשאר המידות). והטעם שכותבים דוקא &quot;אהבה&quot; הוא, כי &quot;לית פולחנא כפולחנא דרחימותא&quot;, שעיקר עבודת ה&#039; היא עבודת האהבה.}} שכלית ואהבה טבעית&#039;&#039;&#039; הם שני סוגים של אהבת ה&#039;...&quot;</p> <hr /> <div>'''אהבה{{הערה|מפני פשטות הלשון בכל הערך אנו כותבים כאן את הלשון &quot;אהבה&quot;, אבל הכוונה היא הן לאהבה והן ליראה (ולשאר המידות). והטעם שכותבים דוקא &quot;אהבה&quot; הוא, כי &quot;לית פולחנא כפולחנא דרחימותא&quot;, שעיקר עבודת ה' היא עבודת האהבה.}} שכלית ואהבה טבעית''' הם שני סוגים של אהבת ה', ושניהם בנפש האלוקית. הסוג הראשון מקורו בשכל והשני בלב, וכל אחד מהם מתגלה בכמה אופנים שונים (דרגות שונות){{הערה|כל הערך נכתב על פי חסידות מבוארת על התניא, על פי המקומות הנסמנים במפתח העניינים שבסוף חלק ב' בערך &quot;אהבה ויראה&quot;.}}.<br /> <br /> ==אהבה שכלית==<br /> אהבה שכלית היא אהבה שנולדת בעקבות התבוננות. המילה '''נולדת''' מדגישה שבלי התבוננות אין אהבה זו קיימת כלל (כמו תינוק, שעד שלא נולד אינו מציאות בפני עצמו כלל). אהבה זו מתגלה בשלושה שלבים, ואם ההתבוננות אינה מספיקה{{הערה|מאיזו סיבה שלא תהיה: אם מצד עצלות, ואם מסיבה חיצונית צדדית, ואם מפני שאין בכח שכל אדם זה להתבונן ולתקוע דעתו באופן כה חזק.}}.<br /> <br /> ;א. אהבה המסותרת במוחו.<br /> במושג זה לא מתכוונים לאהבה במובן הרגיל, אלא למסקנה שכלית '''שצריך''' לאהוב. ולכן נקראת אהבה זו &quot;מסותרת&quot;{{הערה|היינו, למרות דמיון השם '''לא''' מדובר כאן על האהבה המסותרת (שהיא האהבה הטבעית, וראה בפסקה &quot;אהבה טבעית&quot;, שהיא היא הנקראת בדרך כלל &quot;מסותרת&quot;.}}, ללמד שאין כאן עדיין אהבה גלויה בלב, אלא רק התחלה במוח (ורק אם ימשיך ויתקע דעתו ומחשבתו בחוזק ובהתמדה או אז תוולד אהבה גם בליבו).<br /> ;ב. אהבה המסותרת בתעלומות ליבו.<br /> כשההתבונות מספיק חזקה, הנה מכיון ש&quot;המוח שליט על הלב בטבעו ותולדתו&quot; – תעורר התבוננות זו את ליבו. אלא ש&quot;התעוררות&quot; זו עדיין אין פירושה אהבה מורגשת, יתכן שהלב רק &quot;יסכים&quot; למסקנה שבמוח אבל לא יתעורר באהבה מורגשת. אדמו&quot;ר הזקן מביא משל לזה מאדם המתעצל לעבוד, אבל מבין בשכלו שבלי לעבוד לא יהיה לו ממה להתפרנס. הנה מצד אחד תפעול עליו המסקנה לילך לשוק לבקש אחר פרנסה, אבל הוא לא יעשה זאת בשמחה וברצון אלא כמי שכפאו כו'.<br /> ;ג. אהבה בהתגלות ליבו.<br /> ואם זוכה האדם ונותן לו הקב&quot;ה את הזמן והיכולת להתבונן כדבעי (והוא מנצל מתנה זו כראוי), הנה תוליד ההתבוננות שבשכלו אהבת ה' בליבו – אהבה בוערת. וממשיל אדמו&quot;ר הזקן אהבה זו לאדם רעב. דכשם שהרעב החזק מורגש בכל הגוף וכל מעייני האדם נתונים באותו הזמן אך ורק להשקיט רעבונו, כך מסוגלת התבוננות זו להוליד בלב האדם תשוקה עצומה לאלוקות, שכל מהותו נשאב באהבה זו כברשפי אש.<br /> <br /> ==אהבה טבעית==<br /> אהבה זו היא &quot;התכונה הטבעית&quot; של הנפש האלוקית. ומאחר והנפש האלוקית נמצאת באדם כל חייו ללא שום שינוי, לכן גם אהבה זו אינה צריכה &quot;להוולד&quot; אלא נמצאת בו כל הזמן '''בכל תוקפה''' - ומאומה לא יכול לשנותה ולהחלישה. אך למרות ששום דבר בעולם לא יכול לבטלה ואפילו לא להחלישה, היא '''לא מתגלה''' מצד עצמה, וצריך לגלותה. והדרך לגלותה היא באחד משני האופנים: '''א.''' כשמעמידים את האדם במצב בו נרגש אצלו שהוא עומד להתנתק (להפרד) מהקב&quot;ה. '''ב.''' ע&quot;י התבוננות.<br /> <br /> '''א.''' מאחר ואצל הנשמה נרגש הייטב שכל חיותה הוא מאלוקות, כשיעמידו אותו בנסיון בדבר אמונה לא תוכל נפשו האלוקית לשאת זאת, והיא תתעורר (ואפילו אם במשך כל חייו לא שמר כלל תורה ומצוות{{הערה|והטעם שלעיתים יש כאלו שאינם עומדים בנסיון, אינו משום שאין בהם אהבה זו, אלא משום ששאצלם היא מוסתרת יותר או באופן אחר.}}).<br /> <br /> '''ב.''' דרך אחרת לעוררה היא ע&quot;י התבוננות, אבל לא התבוננות בגדולת ה' אלא התבוננות בה עצמה. היינו, מאחר שהיא נמצאת כל הזמן אצל כל אחד (ובכל תוקפה, ורק שאינה גלויה), די לאדם שיזכיר לעצמו שיש לו אהבה כזו כדי שזכרון זה עצמו ימנע ממנו לעבור עבירות.<br /> <br /> ==החילוק ביניהן==<br /> האהבה הטבעית היא (כאמור) אהבתה של הנפש האלוקית. אין לנפש הבהמית שום שייכות אליה, ואפילו כשהיא בהתגלות בליבו לגמרי הנה מאחר ויש לו רק לב אחד הרי ברגע זה רק היא ממלאת את ליבו – אבל אין זה נוגע כלל לנפש הבהמית, היא &quot;יושבת בצד&quot; ומחכה בסבלנות עד שהמקום יתפנה – וחוזרת למקומה כאילו כלום לא קרה.<br /> <br /> כדי לשנות את רגילותה של הנפש הבהמית (כגון שהוא עצלן ורוצה לשנות את רגילותו שיהיה קל עליו ללמוד כמה שעות כל יום) – לזה צריך אהבה שכלית. מכיון שאת גדולת ה' האדם מבין בשכלו הטבעי (השכל של הנפש הבהמית), הרי דוקא התבוננות '''זו''' (כשהיא חזקה עד שמולידה מידות בלב) בכוחה &quot;לגלוש&quot; מהצד הימני של ליבו לצד השמאלי, ולא רק &quot;למשול&quot; בנפש הבהמית (לסלק אותה זמנית) אלא גם &quot;לשלוט&quot; בה (לשנות את רגילותו, ובצדיקים אפילו להופכה מרע לטוב).<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:מושגים בחסידות]]<br /> [[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:Mdafula/%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%A0%D7%AA%D7%9F_%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%95%D7%95%D7%98%D7%94%D7%A2%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%A8_%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%A9%D7%A6%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%A2%D7%A8&diff=781094 2025-07-01T20:50:47Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>אינני מבין מדוע הוצא הערך מחבדפדיה - מה הספק בחשיבותו? ידוע לנו במסורת שהיו לבעש&quot;ט 60 תלמידים אך עדיין אף אחד לא מנה את שמותיהם. בחבדפדיה נעשה נסיון ראשון מסוגו לעקוב ולזהות את התלמידים. לפנינו מקור מוסמך בו מספר הרבי הרייץ על שניים מהם - במה נגרע חלקם משאר תלמידי הבעש&quot;ט שאינם ראויים להזכר? פרטים אלו שמספר הרבי הרייץ הם היחידים הידועים לנו אודיתיהם, ולכן מן הראוי להזכירם. לענ&quot;ד צריך להחזיר את הערך למקומו. {{שכח|Mdafula}}<br /> :{{א|Mdafula}} א. הערך בצורה מאוד סיפורית ולא בצורה אינצקלופדית. ב. אין קשר לחסידות חב&quot;ד (אני מנסה לתרץ את שאלתך). בברכה, [[משתמש:יוסף בן מלמד|יוסף בן מלמד]] ~ &lt;font size=&quot;3&quot;&gt;&lt;span style=&quot;color:#0000FF;&quot;&gt; [[שיחת משתמש:יוסף בן מלמד|יחי המלך המשיח!]]&lt;/span&gt;&lt;/font&gt; ~ &lt;font size=&quot;2&quot;&gt;(22:39, י&quot;ז באייר, ה'תשפ&quot;ג)&lt;/font&gt;.<br /> ::הערך בצורה סיפורית כי זה מה שידוע לנו עליהם - אין משהו אחר. לתלמידי הבעש&quot;ט אין קשר לחסידות חב&quot;ד? ומדוע זכה ר' חיים מקראסנא לערך בחבדפדיה יותר מאשר ר נתן ליווטהענדלר - הדם שלו אדום יותר?[[משתמש:Mdafula|Mdafula]] - [[שיחת משתמש:Mdafula|שיחה]], 22:48, י&quot;ז באייר, ה'תשפ&quot;ג 22:48, 8 במאי 2023 (UTC)<br /> :::{{א|Mdafula}} אפשר לערוך את הערך, לא אמרתי שאבדה תקוותו חלילה. אדרבה!. בברכה, [[משתמש:יוסף בן מלמד|יוסף בן מלמד]] ~ &lt;font size=&quot;3&quot;&gt;&lt;span style=&quot;color:#0000FF;&quot;&gt; [[שיחת משתמש:יוסף בן מלמד|יחי המלך המשיח!]]&lt;/span&gt;&lt;/font&gt; ~ &lt;font size=&quot;2&quot;&gt;(02:00, י&quot;ח באייר, ה'תשפ&quot;ג)&lt;/font&gt;.<br /> ::::במצב הערך הנוכחי אני לא חושב שאי פעם מישהו יצליח למצוא את הערך הזה. בפרט אם השם לא מוכר, חיבור של שני שמות וכתוב באידיש...<br /> ::::בפועל הערך הועבר לאישי כי אין מי שטרח להבהיר חשיבות בשיחתו.<br /> ::::אם המטרה היא רק לתעד את רשימת התלמידים אז אפשר להוסיף את שמות אלה בפסקת 'תלמידיו' בערכו של הבעש&quot;ט. ואם ידוע לך (יראה יותר טוב עם מקור) שיש 60 תלמידים אז תוסיף את זה לפני רשימת תלמידיו. בהצלחה! ● [[User:חלוקת קונטרסים|&lt;font face=&quot;Guttman yad-brush&quot; size=&quot;2.5&quot;&gt;חלוקת קונטרסים&lt;/font&gt;]] • [[שיחת משתמש:חלוקת קונטרסים|שיחה]] • [[יחי|יחי המלך המשיח]] • י&quot;ח באייר ה'תשפ&quot;ג • 06:47, 9 במאי 2023 (UTC)<br /> :::::המסורת שלבעש&quot;ט היו 60 תלמידים מפורסמת, וכתובה בערך &quot;החבריא קדישא&quot;, בל&quot;נ אחפש ואוסיף את המקור. אכן יש כפילות בין הערכים בעש&quot;ט (פסקה &quot;תלמידיו&quot;) והערך &quot;החבריא קדישא&quot;. ומכיון שלענ&quot;ד לא כדאי להעמיס על הערך הבעש&quot;ט אולי באמת להוריד משם את הרשימה ולהשאיר רק הפניה.[[משתמש:Mdafula|Mdafula]] - [[שיחת משתמש:Mdafula|שיחה]], 11:49, י&quot;ח באייר, ה'תשפ&quot;ג 11:49, 9 במאי 2023 (UTC)<br /> :{{א|Mdafula}} חב&quot;דפדיה פשוט אינה הפורמט המתאים. אם כל מה שיש לנו לכתוב על התלמיד זה סיפור מרתק זה מאתים למדור סיפורים, לא לאתר אנציקלופדי. לחילופין אפשר פשוט לקחת את כל הסיפורים שהתפרסמו בבית משיח ובשאר העלונים ולעשות על כל אחד מהסיפורים שם ערך, כך שתחת שמו של החסיד גיבור הסיפור יופיע סיפורו... [[משתמש:שיע.ק|שיע]] • [[שיחת משתמש:שיע.ק|שיחה]] ד' בתמוז ה'תשפ&quot;ה 21:17, 30 ביוני 2025 (IDT)<br /> ::{{א|שיע.ק}} א. כפי שאמרתי (וחזרת על הדברים בהערתך) - זה מה שידוע עליהם, ב. ולגוף הטענה, לענ&quot;ד דוקא כאן המקום לרכז מפתח של כל סיפורי חב&quot;ד - עבודה עצומה מאד, וחשובה מאד שאינני יודע אם אי פעם יעיז מישהו לקחת על עצמו. אבל אם יהיה כאן בסיס יש לקוות שעם הזמן הוא יתפתח למשהו שימושי (כפי שקרה עם האתר עצמו- שכמה שנים &quot;לא היה מה לחפש בו&quot; מרוב דלילות ערכים (ורבים מהם ברמת כתיבה נמוכה), וכעת התחיל להתקיים בו &quot;ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה&quot;). [[משתמש:Mdafula|Mdafula]] - [[שיחת משתמש:Mdafula|שיחה]], 23:50, ה' בתמוז, ה'תשפ&quot;ה 23:50, 1 ביולי 2025 (IDT)</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%AA_-_%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%9C_%D7%91%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%95&diff=778090 2025-06-21T19:28:44Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>{{סדר ההשתלשלות}}<br /> המושג '''יכולת''' מסביר איך יתכן שמ[[אחדות ה'|אחדות פשוטה]] יתהווה ריבוי.<br /> <br /> '''במקור''' הדברים מוסבר שה&quot;יכולת להאיר&quot; שייכת לדרגה הנקראת &quot;אור הכלול בעצמותו&quot;, שהוא הדרגה העליונה משתי הדרגות ב[[אור אין סוף]] שלפני [[צמצום הראשון|הצמצום]]{{הערה|היינו, &quot;אור הכלול בעצמותו&quot;, ו&quot;אור אין סוף שלפני הצמצום&quot;. (ולהעיר, שבפרטיות יותר כלולה הדרגה התחתונה עצמה משתי דרגות פרטיות: &quot;עצם האור&quot; ו&quot;התפשטות האור&quot;). תמצית ביאור הדרגות ופרטים שונים בהן הוסברו ונסמנו ב[[ספר הערכים]] חב&quot;ד (כרך ג') בערך &quot;אור אין סוף – דרגות שבו&quot;).}} (ובלשון חז&quot;ל נקראת דרגה זו '''[[הוי&quot;ה (שם)|שמו]]''' של הקב&quot;ה, כפי שאמרו{{הערה|שם=פרקי דרבי אליעזר|פרקי דרבי אליעזר פ&quot;ג.}} &quot;עד שלא נברא העולם היה הוא '''ושמו''' בלבד&quot;).<br /> <br /> '''במאמרים מאוחרים''' יותר &quot;לוקחים&quot; מושג זה כדי להסביר כמה עניינים דומים &quot;נמוכים&quot; יותר.<br /> <br /> ==מקור המושג==<br /> מושג זה הוא &quot;חידוש&quot; של [[תורת החסידות]]{{הערה|שם=לקו&quot;ת|בקיצור [[לקוטי תורה (ספר)|בלקו&quot;ת]] ואתחנן ב ג, ובאריכות והסבר גדולים ב[[המשך יום טוב של ראש השנה תרס&quot;ו|המשך תרס&quot;ו]] ד&quot;ה כי עמך מקור חיים, עמ' רמד ובהמשך שם רמח (בהוצאה הישנה מתחיל מעמ' קפג).}}. החסידות אמנם מייסדת את הביאור על מאמר רז&quot;ל &quot;קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד&quot;{{הערה|שם=פרקי דרבי אליעזר}} ועל מאמר הזוהר &quot;לאו אינון נהורין&quot;{{הערה|פרשת נח, ס&quot;ה ע&quot;א.}}, אבל למעשה כל העניין כולו (כולל כל השמות המוזכרים בפסקה הקודמת) הם &quot;חידוש&quot; של החסידות{{הערה|שם=לקו&quot;ת}}, המסבירה ומרחיבה סוגיה זו ל[[אורך ורוחב (ספירת הבינה)|אורכה לרוחבה]] ולעומקה{{הערה| לאורכה: הסברים ארוכים, משלים ודוגמאות ה&quot;מורידים&quot; את ההשכלה מטה מטה עד ששכל אנושי יכול להבינה. לרוחבה: בהרחבה ובפירוט. לעומקה: להפשיטה מגשמיות. ישנם בנושא זה כמה ביאורים בהמשך תרס&quot;ו, מהרבי הריי&quot;ץ ועד לתורת הרבי, לוקטו, תומצתו ונסמנו בספר הערכים חב&quot;ד בערך אור אין סוף (בעיקר בעניין הדרגות והספירות שבו).}}.<br /> <br /> ==הצורך במושג==<br /> עד המשך תרס&quot;ו היה בסדר ההשתשלות עניין יסודי שלא היה מוסבר כל צורכו: כיצד יתכן שיצא{{הערה|באיזה אופן שלא יהיה: אם בהמשכה אם בהארה או בכל אופן אחר.}} ריבוי מאחדות? דמאחר וה' יתברך הוא אחד ב[[אחדות פשוטה]]{{הערה|בשונה מגוף האדם, שהוא אמנם גוף אחד אבל מורכב מאיברים רבים וכן ישנם כמה וכמה בני אדם - הנה ה' יתברא אינו מורכב ח&quot;ו מחלקים וגם אינו ראשון ח&quot;ו מכמה אלא הוא אחד יחיד ומיוחד מכל צד ופינה.}} – כיצד יתכן שיצא '''ממנו''' ריבוי (עשר ספירות ואח&quot;כ ריבוי נבראים)? ואולי הטעם שדוקא הרבי הרש&quot;ב האריך להרחיב ולהסביר כאן, כי עיקר עניינו היה להביא אפילו את העניינים המופשטים ביותר להבנה והשגה &quot;כמו נגלה&quot;{{הערה|שלצורך זה פתח את [[ישיבת תומכי תמימים]]. לגבי הסברת הצורך והחיוב ללמוד חסידות כמו נגלה וכיצד זה אפשרי ראה ב[[קונטרס לימוד החסידות]] (פרק י&quot;א ואילך). לגבי מקור הפתגם שאופן לימוד החסידות צריך להיות &quot;כלימוד הסוגיות בגליא שבתורה&quot; ראה אגרת קודש (של הרבי הריי&quot;ץ) שנדפסה ב&quot;התמים ח&quot;א עמ' יג.}}, ולכן דוקא בתורתו{{הערה|שם=לקו&quot;ת}} מצאנו אריכות והרחבה עצומה בביאור עניין מופשט זה.<br /> <br /> ==המשל והנמשל==<br /> '''יכולת''' לעשות משהו שונה בתכלית מ&quot;כח&quot; (פוטנציאל לאותו הדבר). כשאומרים על מישהו ש&quot;בכח&quot; הוא מסוגל לדבר זה, המשמעות היא ששורש הדבר כבר נמצא אצלו (לדוגמא, לאדם מבוגר שיש כח לזרוק אבן למרחק גדול יותר מאשר ילד קטן, הנה עוד לפני שזרק את האבן הכח לזה כבר קיים אצלו בפועל). לעומת זאת כשאומרים על מישהו שיש לו &quot;יכולת&quot; לאותו הדבר הכוונה היא שכשם שהוא יכול לעשותו כך '''בשווה ממש''' הוא יכול גם שלא לעשותו. כלומר, בעוד &quot;כח&quot; הוא מציאות (או מקור או שורש למציאות{{הערה|כהפתגם הידוע &quot;אין כח בלא פועל&quot;.}}), הנה מצד ה&quot;יכולת&quot; '''מושללת'''{{הערה|שם=ספר הערכין|ספר הערכין, אור אין סוף – מדרגות שבו, אות ב'.}} המציאות לגמרי{{הערה|דמאחר והעצמות '''מובדלת''' מהאור, לא שייך לומר שכלול בה &quot;אור&quot;, אלא רק שיש בה &quot;יכולת&quot; להאיר (או שלא להאיר). היינו, אם קיום או אי קיום ה&quot;אור&quot; הם בשווה ממש הרי שאין לאותו &quot;אור&quot; שום שורש ושום מקור ביכולת.}}.<br /> <br /> ובנמשל, 'יכולת' היא &quot;קו התפר&quot; או &quot;נקודת החיבור&quot; שבין אחדות ה' הפשוטה לריבוי, הנקודה '''הכללית''' הראשונה בה נעשה המעבר מאחדות לריבוי{{הערה|והוא &quot;אור הכלול בעצמותו&quot;, וכפי שיתבאר בהמשך.}}.<br /> <br /> ==ה[[משל]] להבנת עניינה==<br /> כדי לקרב לשכלנו ולהמחיש כיצד המושג &quot;יכולת&quot; שולל כל [[מציאות]] שאינה עצם האלוקות מביאים בחסידות '''ארבעה''' משלים{{הערה|מובאים במילים פשוטות ומוסברות בנספח לפניני תניא חלק א'.}}: שלושה משלים זה למעלה מזה כדי להסביר מה '''לא''' נקרא יכולת, ומשל נוסף להסביר מה עניינה שלה.<br /> <br /> לגבי ההבדל בין ה[[ספירות]] (ד[[אצילות]]) לבין שורשן (ש[[בכתר]], ב[[אריך אנפין]]) מובא משל מההבדל בין ה[[אש]] כפי שהיא גלויה וכפי שהיא ב[[גחלת]]: הספירות דאצילות נקראות &quot;[[גילוי ההעלם]]&quot; בלבד; כשם שבגחלת אין אש גלויה אבל מציאות אש כן קיימת בה{{הערה|ויש בזה כמה פרטים נוספים ואין כאן מקומם.}}, כך שורש הספירות שבכתר הוא כביכול מציאות ממשית של ספירות - אלא שהן כלולות במקורן ולכן אינן נרגשות. למעלה מזה הן הספירות כפי שהן בדרגת [[עולם העקודים]]. בעקודים עשר הספירות &quot;עקודות בכלי אחד&quot;, היינו שהן דבר אחד ממש עם פשיטות האלוקות. והמשל לזה{{הערה|וזהו המשל השלישי: אש גלויה, אש שבגחלת, אש שבצור החלמיש.}} הוא מהאש כפי שהיא באבן הצור: כשם שב[[אבן צור|אבן הצור]] אין '''שום מציאות''' אש (אלא רק &quot;תכונה&quot; או &quot;כח&quot; שביכולה להוציא אש) כך הספירות דעקודים אינן מציאות ספירות כלל{{הערה|ולדרגה זו קרא הרמ&quot;ק (בפרדס בשער סדר האצילות (שער ה') פרק ד, ובשער הצחצחות (שער יא) פרקים ג', ו'.) &quot;[[עשר ספירות הגנוזות]]&quot;, ומוסבר בכמה מקומות ב[[כתבי האר&quot;י]] שהוא עניין עולם ה&quot;[[עקודים]]&quot;.}}.<br /> <br /> ועל זה מוסיף הרבי הרש&quot;ב{{הערה|בהמשך תרס&quot;ו.}}, שגם משל זה אינו מסביר עדיין את &quot;[[ממוצע|נקודת החיבור]]&quot; בין ריבוי (עשר ספירות) לפשיטות (אחדות ה' הפשוטה), כי בסופו של דבר גם התכונה להוציא אש היא תכונה '''נוספת''' על האבן עצמה, תכונה '''של''' האבן (ולא חלק ממנה עצמה), ומביא את המשל הרביעי - עניין ה&quot;שם&quot;: לילד אין '''שום שייכות''' לשם מסויים עד שבפועל נותנים לו את שמו, כל עוד לא קראו לו בשמו. כשם שאפשר לקרוא לו בשם פלוני כך '''בדיוק''' באותו אופן, בשווה '''ממש''' אפשר לקרוא לו גם בשם אלמוני. לפני שקראו לו בשמו ישנה רק '''אפשרות''' לקרוא לו שם, אבל אין שום 'מציאות' של שם, ואפילו לא 'תכונה' של שם - ישנו רק 'הילד עצמו' '''בלבד'''. משל זה מסביר הייטב את אותה 'נקודת החיבור' שחפשנו בין הפשטות לריבוי, והוא המשל על הספירות כפי שהן באור אין סוף שלפני הצמצום: מצד אחד לא רק שאין כאן מציאות ספירות אלא גם לא שום שורש להן, אבל מצד שני כבר יש כאן 'אפשרות' לספירות.<br /> <br /> ==אור הכלול בעצמותו==<br /> היכולת &quot;נמצאת&quot; כאמור בדרגת האור הכלול בעצמותו (הנעלית מאור אין סוף שלפני הצמצום). דרגה זו אינה כלל [[אור]] ואדרבה - היא '''מושללת''' האור הנמשך ממנה משלוש בחינות: א. שאינה אור, ב. שאינה עניין האור וג. שאינה בגדר האור{{הערה|ובפרטות: אינה אור, כי היא &quot;תכונה&quot; של העצמות (שביכולתה &quot;להאיר&quot;), ומכיון שביכולתה גם שלא להאיר - נמצא שקודם שנמשך האור אין לו מציאות כלל. אינה עניין האור, כי מובן ופשוט שבעצמות ממש לא שייך שום דבר נוסף עליו, ומכיון שדרגה זו כלולה בעצמות - נמצא שאיננה דבר נוסף עליו אלא תכונה '''שלו'''. אינה בגדר אור, כי גדר האור הוא &quot;להאיר&quot;, ומכיון שה[[עצמות ומהות|עצמות]] לא מוגדר בשום גדר - נמצא שאור הכלול בעצמותו מושלל גם מגדר האור. [[ספר הערכים]] חב&quot;ד, אור אין סוף דרגות שבו, אות ב.}}.<br /> <br /> ומכיון שאינה אור, לכן היא שונה מהאור הנמשך ממנה, וכמה עניינים: א. שהיא מאוחדת עם העצמות ממש (בשונה מהאור הנמשך, שהוא &quot;מציאות&quot;), ב. מכיון שהיא מאוחדת עם העצמות היא נצחית, ולכן היא [[אמת לאמיתו]] (ולא [[אמת]] &quot;סתם&quot; כאור הנמשך), ג. דרגה זו [[קדמון|קדומה]] כקדמות העצמות (וזהו שעד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד, שגם &quot;שמו&quot; היה קודם שנברא העולם, והיינו, אור הכלול בעצמותו){{הערה|להרחבה ומקורות לגבי שינויים אלו ועוד ראה [[ספר הערכים]] חב&quot;ד, אור אין סוף דרגות שבו, אות ב.}}.<br /> <br /> אלא שדרגה זו אינה כלל &quot;אור&quot;, אלא רק '''יכולת''' להאיר.<br /> <br /> ==&quot;יכולת&quot; ב[[שם המושאל]]==<br /> במקומות רבים בחסידות מושאל המושג המקורי של 'יכולת' לשני עניינים פרטיים שגם בהם אנו מוצאים מעין מעבר מאחדות פשוטה לריבוי.<br /> <br /> ;א. [[עשר ספירות הגנוזות]]<br /> כיצד יתכן שמאור אין סוף שלפני ה[[צמצום הראשון|צמצום]] (שהוא אור פשוט) יתהוו עשר ספירות? מוסבר בזה שאכן עשר הספירות שבו שונות ונעלות ומובדלות מכמה וכמה בחינות מהספירות שאחרי הצמצום, ועד שאינן כלל &quot;מציאות&quot; בפני עצמן אלא רק '''יכולת''' לעשר ספירות, שיכולות להתהוות מהן '''אחרי''' הצמצום{{הערה|ספר הערכים ח&quot;ג, אור אין סוף – ספירות שבו, אות ה'.}}.<br /> <br /> ולעניין זה 'יכולת' אינה באור &quot;הכלול בעצמותו&quot; אלא באור שכבר נמשך (אור אין סוף שלפני הצמצום). היינו, דלמרות שדרגה זו הינה כבר &quot;מציאות&quot; לגבי האור הכלול בעצמותו{{הערה|ועד כדי כך שאור הכלול בעצמותו '''שולל''' דרגה זו, והוא רק &quot;יכול&quot; להוציאה או שלא להוציאה}}, הנה לגבי האור שאחרי הצמצום ובפרט לגבי עשר הספירות היא נחשבת לאחדות פשוטה ורק &quot;יכולה&quot; להוציא עשר ספירות (ולא מוכרחת בזה).<br /> <br /> ;ב. [[אדם קדמון]]/ נפש נושא כוחות<br /> בדרגה נמוכה עוד יותר מובא מושג ה&quot;יכולת&quot; כדי להסביר כיצד נמשכים העולמות מדרגת אדם קדמון, וכיצד נמשכים [[כוחות הנפש]] מ[[עצם הנפש]]. דהאופן בו כלולים כל פרטי העולמות בא&quot;ק אינו שיש שם מקור להם אלא רק זה שיש ביכולתו להוציאם, וכדוגמת עצם הנפש לעומת כוחות הנפש ([[שכל ומידות]]).<br /> <br /> תורת החסידות מכנה דרגה זו בשם &quot;נפש נושא כוחות&quot;, לומר שבבחינה זו אין שום עניין מלבד הנפש עצמה (גם לא עניין ה[[יחוד (קבלה)|מיוחד]] עם הנפש), כי זה שהנפש נושא כוחות הוא רק '''יכולת''' הנפש{{הערה|ספר הערכים חב&quot;ד ח&quot;ג, &quot;אור אין סוף – ספירות שבו&quot;, אות ג בהערה 75 (ובפרט בבמילואים להערה זו בחלק ד' עמ' תרטו) - שם נתבאר, וגם נסמנו המאמרים המדברים בזה.}}.<br /> <br /> ולגבי עניין זה משייכים את ה&quot;יכולת&quot; לא&quot;ק (או לדרגת הנפש כפי שהיא &quot;נושאת כוחות&quot;), למרות שלגבי אור אין סוף שלפני הצמצום דרגה זו היא כבר &quot;מציאות ממש&quot;.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]<br /> [[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%AA_-_%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%9C_%D7%91%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%95&diff=777990 2025-06-20T15:45:41Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>{{סדר ההשתלשלות}}<br /> המושג '''יכולת''' מסביר איך יתכן שמ[[אחדות ה'|אחדות פשוטה]] יתהווה ריבוי. במקור הדברים מוסבר שה&quot;יכולת להאיר&quot; היא ב&quot;אור הכלול בעצמותו&quot;, שהוא הדרגה העליונה משתי הדרגות ב[[אור אין סוף]] שלפני [[צמצום הראשון|הצמצום]]{{הערה|היינו, &quot;אור הכלול בעצמותו&quot;, ו&quot;אור אין סוף שלפני הצמצום&quot;. (ולהעיר, שבפרטיות יותר כלולה הדרגה התחתונה עצמה משתי דרגות פרטיות: &quot;עצם האור&quot; ו&quot;התפשטות האור&quot;). תמצית ביאור הדרגות ופרטים שונים בהן הוסברו ונסמנו ב[[ספר הערכים]] חב&quot;ד (כרך ג') בערך &quot;אור אין סוף – דרגות שבו&quot;).}}, הנקראת בלשון חז&quot;ל '''[[הוי&quot;ה (שם)|שמו]]''' של הקב&quot;ה (כפי שאמרו{{הערה|שם=פרקי דרבי אליעזר|פרקי דרבי אליעזר פ&quot;ג.}} &quot;עד שלא נברא העולם היה הוא '''ושמו''' בלבד&quot;), אך במאמרים מאוחרים יותר &quot;לוקחים&quot; מושג זה כדי להסביר כמה עניינים דומים &quot;נמוכים&quot; יותר.<br /> <br /> ==מקור המושג==<br /> מושג זה הוא &quot;חידוש&quot; של [[תורת החסידות]]{{הערה|שם=לקו&quot;ת|בקיצור [[לקוטי תורה (ספר)|בלקו&quot;ת]] ואתחנן ב ג, ובאריכות והסבר גדולים ב[[המשך יום טוב של ראש השנה תרס&quot;ו|המשך תרס&quot;ו]] ד&quot;ה כי עמך מקור חיים, עמ' רמד ובהמשך שם רמח (בהוצאה הישנה מתחיל מעמ' קפג).}}. החסידות אמנם מייסדת את הביאור על מאמר רז&quot;ל &quot;קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד&quot;{{הערה|שם=פרקי דרבי אליעזר}} ועל מאמר הזוהר &quot;לאו אינון נהורין&quot;{{הערה|פרשת נח, ס&quot;ה ע&quot;א.}}, אבל למעשה כל העניין כולו (כולל כל השמות המוזכרים בפסקה הקודמת) הם &quot;חידוש&quot; של החסידות{{הערה|שם=לקו&quot;ת}}, המסבירה ומרחיבה סוגיה זו ל[[אורך ורוחב (ספירת הבינה)|אורכה לרוחבה]] ולעומקה{{הערה| לאורכה: הסברים ארוכים, משלים ודוגמאות ה&quot;מורידים&quot; את ההשכלה מטה מטה עד ששכל אנושי יכול להבינה. לרוחבה: בהרחבה ובפירוט. לעומקה: להפשיטה מגשמיות. ישנם בנושא זה כמה ביאורים בהמשך תרס&quot;ו, מהרבי הריי&quot;ץ ועד לתורת הרבי, לוקטו, תומצתו ונסמנו בספר הערכים חב&quot;ד בערך אור אין סוף (בעיקר בעניין הדרגות והספירות שבו).}}.<br /> <br /> ==הצורך במושג==<br /> עד המשך תרס&quot;ו היה בסדר ההשתשלות עניין יסודי שלא היה מוסבר כל צורכו: כיצד יתכן שיצא{{הערה|באיזה אופן שלא יהיה: אם בהמשכה אם בהארה או בכל אופן אחר.}} ריבוי מאחדות? דמאחר וה' יתברך הוא אחד ב[[אחדות פשוטה]]{{הערה|בשונה מגוף האדם, שהוא אמנם גוף אחד אבל מורכב מאיברים רבים וכן ישנם כמה וכמה בני אדם - הנה ה' יתברא אינו מורכב ח&quot;ו מחלקים וגם אינו ראשון ח&quot;ו מכמה אלא הוא אחד יחיד ומיוחד מכל צד ופינה.}} – כיצד יתכן שיצא '''ממנו''' ריבוי (עשר ספירות ואח&quot;כ ריבוי נבראים)? ואולי הטעם שדוקא הרבי הרש&quot;ב האריך להרחיב ולהסביר כאן, כי עיקר עניינו היה להביא אפילו את העניינים המופשטים ביותר להבנה והשגה &quot;כמו נגלה&quot;{{הערה|שלצורך זה פתח את [[ישיבת תומכי תמימים]]. לגבי הסברת הצורך והחיוב ללמוד חסידות כמו נגלה וכיצד זה אפשרי ראה ב[[קונטרס לימוד החסידות]] (פרק י&quot;א ואילך). לגבי מקור הפתגם שאופן לימוד החסידות צריך להיות &quot;כלימוד הסוגיות בגליא שבתורה&quot; ראה אגרת קודש (של הרבי הריי&quot;ץ) שנדפסה ב&quot;התמים ח&quot;א עמ' יג.}}, ולכן דוקא בתורתו{{הערה|שם=לקו&quot;ת}} מצאנו אריכות והרחבה עצומה בביאור עניין מופשט זה.<br /> <br /> ==המשל והנמשל==<br /> '''יכולת''' לעשות משהו שונה בתכלית מ&quot;כח&quot; (פוטנציאל לאותו הדבר). כשאומרים על מישהו ש&quot;בכח&quot; הוא מסוגל לדבר זה, המשמעות היא ששורש הדבר כבר נמצא אצלו (לדוגמא, לאדם מבוגר שיש כח לזרוק אבן למרחק גדול יותר מאשר ילד קטן, הנה עוד לפני שזרק את האבן הכח לזה כבר קיים אצלו בפועל). לעומת זאת כשאומרים על מישהו שיש לו &quot;יכולת&quot; לאותו הדבר הכוונה היא שכשם שהוא יכול לעשותו כך '''בשווה ממש''' הוא יכול גם שלא לעשותו. כלומר, בעוד &quot;כח&quot; הוא מציאות (או מקור או שורש למציאות{{הערה|כהפתגם הידוע &quot;אין כח בלא פועל&quot;.}}), הנה מצד ה&quot;יכולת&quot; '''מושללת'''{{הערה|שם=ספר הערכין|ספר הערכין, אור אין סוף – מדרגות שבו, אות ב'.}} המציאות לגמרי{{הערה|דמאחר והעצמות '''מובדלת''' מהאור, לא שייך לומר שכלול בה &quot;אור&quot;, אלא רק שיש בה &quot;יכולת&quot; להאיר (או שלא להאיר). היינו, אם קיום או אי קיום ה&quot;אור&quot; הם בשווה ממש הרי שאין לאותו &quot;אור&quot; שום שורש ושום מקור ביכולת.}}.<br /> <br /> ובנמשל, 'יכולת' היא &quot;קו התפר&quot; או &quot;נקודת החיבור&quot; שבין אחדות ה' הפשוטה לריבוי, הנקודה '''הכללית''' הראשונה בה נעשה המעבר מאחדות לריבוי{{הערה|והוא &quot;אור הכלול בעצמותו&quot;, וכפי שיתבאר בהמשך.}}.<br /> <br /> ==ה[[משל]] להבנת עניינה==<br /> כדי לקרב לשכלנו ולהמחיש כיצד המושג &quot;יכולת&quot; שולל כל [[מציאות]] שאינה עצם האלוקות מביאים בחסידות '''ארבעה''' משלים{{הערה|מובאים במילים פשוטות ומוסברות בנספח לפניני תניא חלק א'.}}: שלושה משלים זה למעלה מזה כדי להסביר מה '''לא''' נקרא יכולת, ומשל נוסף להסביר מה עניינה שלה.<br /> <br /> לגבי ההבדל בין ה[[ספירות]] (ד[[אצילות]]) לבין שורשן (ש[[בכתר]], ב[[אריך אנפין]]) מובא משל מההבדל בין ה[[אש]] כפי שהיא גלויה וכפי שהיא ב[[גחלת]]: הספירות דאצילות נקראות &quot;[[גילוי ההעלם]]&quot; בלבד; כשם שבגחלת אין אש גלויה אבל מציאות אש כן קיימת בה{{הערה|ויש בזה כמה פרטים נוספים ואין כאן מקומם.}}, כך שורש הספירות שבכתר הוא כביכול מציאות ממשית של ספירות - אלא שהן כלולות במקורן ולכן אינן נרגשות. למעלה מזה הן הספירות כפי שהן בדרגת [[עולם העקודים]]. בעקודים עשר הספירות &quot;עקודות בכלי אחד&quot;, היינו שהן דבר אחד ממש עם פשיטות האלוקות. והמשל לזה{{הערה|וזהו המשל השלישי: אש גלויה, אש שבגחלת, אש שבצור החלמיש.}} הוא מהאש כפי שהיא באבן הצור: כשם שב[[אבן צור|אבן הצור]] אין '''שום מציאות''' אש (אלא רק &quot;תכונה&quot; או &quot;כח&quot; שביכולה להוציא אש) כך הספירות דעקודים אינן מציאות ספירות כלל{{הערה|ולדרגה זו קרא הרמ&quot;ק (בפרדס בשער סדר האצילות (שער ה') פרק ד, ובשער הצחצחות (שער יא) פרקים ג', ו'.) &quot;[[עשר ספירות הגנוזות]]&quot;, ומוסבר בכמה מקומות ב[[כתבי האר&quot;י]] שהוא עניין עולם ה&quot;[[עקודים]]&quot;.}}.<br /> <br /> ועל זה מוסיף הרבי הרש&quot;ב{{הערה|בהמשך תרס&quot;ו.}}, שגם משל זה אינו מסביר עדיין את &quot;[[ממוצע|נקודת החיבור]]&quot; בין ריבוי (עשר ספירות) לפשיטות (אחדות ה' הפשוטה), כי בסופו של דבר גם התכונה להוציא אש היא תכונה '''נוספת''' על האבן עצמה, תכונה '''של''' האבן (ולא חלק ממנה עצמה), ומביא את המשל הרביעי - עניין ה&quot;שם&quot;: לילד אין '''שום שייכות''' לשם מסויים עד שבפועל נותנים לו את שמו, כל עוד לא קראו לו בשמו. כשם שאפשר לקרוא לו בשם פלוני כך '''בדיוק''' באותו אופן, בשווה '''ממש''' אפשר לקרוא לו גם בשם אלמוני. לפני שקראו לו בשמו ישנה רק '''אפשרות''' לקרוא לו שם, אבל אין שום 'מציאות' של שם, ואפילו לא 'תכונה' של שם - ישנו רק 'הילד עצמו' '''בלבד'''. משל זה מסביר הייטב את אותה 'נקודת החיבור' שחפשנו בין הפשטות לריבוי, והוא המשל על הספירות כפי שהן באור אין סוף שלפני הצמצום: מצד אחד לא רק שאין כאן מציאות ספירות אלא גם לא שום שורש להן, אבל מצד שני כבר יש כאן 'אפשרות' לספירות.<br /> <br /> ==אור הכלול בעצמותו==<br /> היכולת &quot;נמצאת&quot; כאמור בדרגת האור הכלול בעצמותו (הנעלית מאור אין סוף שלפני הצמצום). דרגה זו אינה כלל [[אור]] ואדרבה - היא '''מושללת''' האור הנמשך ממנה משלוש בחינות: א. שאינה אור, ב. שאינה עניין האור וג. שאינה בגדר האור{{הערה|ובפרטות: אינה אור, כי היא &quot;תכונה&quot; של העצמות (שביכולתה &quot;להאיר&quot;), ומכיון שביכולתה גם שלא להאיר - נמצא שקודם שנמשך האור אין לו מציאות כלל. אינה עניין האור, כי מובן ופשוט שבעצמות ממש לא שייך שום דבר נוסף עליו, ומכיון שדרגה זו כלולה בעצמות - נמצא שאיננה דבר נוסף עליו אלא תכונה '''שלו'''. אינה בגדר אור, כי גדר האור הוא &quot;להאיר&quot;, ומכיון שה[[עצמות ומהות|עצמות]] לא מוגדר בשום גדר - נמצא שאור הכלול בעצמותו מושלל גם מגדר האור. [[ספר הערכים]] חב&quot;ד, אור אין סוף דרגות שבו, אות ב.}}.<br /> <br /> ומכיון שאינה אור, לכן היא שונה מהאור הנמשך ממנה, וכמה עניינים: א. שהיא מאוחדת עם העצמות ממש (בשונה מהאור הנמשך, שהוא &quot;מציאות&quot;), ב. מכיון שהיא מאוחדת עם העצמות היא נצחית, ולכן היא [[אמת לאמיתו]] (ולא [[אמת]] &quot;סתם&quot; כאור הנמשך), ג. דרגה זו [[קדמון|קדומה]] כקדמות העצמות (וזהו שעד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד, שגם &quot;שמו&quot; היה קודם שנברא העולם, והיינו, אור הכלול בעצמותו){{הערה|להרחבה ומקורות לגבי שינויים אלו ועוד ראה [[ספר הערכים]] חב&quot;ד, אור אין סוף דרגות שבו, אות ב.}}.<br /> <br /> אלא שדרגה זו אינה כלל &quot;אור&quot;, אלא רק '''יכולת''' להאיר.<br /> <br /> ==&quot;יכולת&quot; ב[[שם המושאל]]==<br /> במקומות רבים בחסידות מושאל המושג המקורי של 'יכולת' לשני עניינים פרטיים שגם בהם אנו מוצאים מעין מעבר מאחדות פשוטה לריבוי.<br /> <br /> ;א. [[עשר ספירות הגנוזות]]<br /> כיצד יתכן שמאור אין סוף שלפני ה[[צמצום הראשון|צמצום]] (שהוא אור פשוט) יתהוו עשר ספירות? מוסבר בזה שאכן עשר הספירות שבו שונות ונעלות ומובדלות מכמה וכמה בחינות מהספירות שאחרי הצמצום, ועד שאינן כלל &quot;מציאות&quot; בפני עצמן אלא רק '''יכולת''' לעשר ספירות, שיכולות להתהוות מהן '''אחרי''' הצמצום{{הערה|ספר הערכים ח&quot;ג, אור אין סוף – ספירות שבו, אות ה'.}}.<br /> <br /> ולעניין זה 'יכולת' אינה באור &quot;הכלול בעצמותו&quot; אלא באור שכבר נמשך (אור אין סוף שלפני הצמצום). היינו, דלמרות שדרגה זו הינה כבר &quot;מציאות&quot; לגבי האור הכלול בעצמותו{{הערה|ועד כדי כך שאור הכלול בעצמותו '''שולל''' דרגה זו, והוא רק &quot;יכול&quot; להוציאה או שלא להוציאה}}, הנה לגבי האור שאחרי הצמצום ובפרט לגבי עשר הספירות היא נחשבת לאחדות פשוטה ורק &quot;יכולה&quot; להוציא עשר ספירות (ולא מוכרחת בזה).<br /> <br /> ;ב. [[אדם קדמון]]/ נפש נושא כוחות<br /> בדרגה נמוכה עוד יותר מובא מושג ה&quot;יכולת&quot; כדי להסביר כיצד נמשכים העולמות מדרגת אדם קדמון, וכיצד נמשכים [[כוחות הנפש]] מ[[עצם הנפש]]. דהאופן בו כלולים כל פרטי העולמות בא&quot;ק אינו שיש שם מקור להם אלא רק זה שיש ביכולתו להוציאם, וכדוגמת עצם הנפש לעומת כוחות הנפש ([[שכל ומידות]]).<br /> <br /> תורת החסידות מכנה דרגה זו בשם &quot;נפש נושא כוחות&quot;, לומר שבבחינה זו אין שום עניין מלבד הנפש עצמה (גם לא עניין ה[[יחוד (קבלה)|מיוחד]] עם הנפש), כי זה שהנפש נושא כוחות הוא רק '''יכולת''' הנפש{{הערה|ספר הערכים חב&quot;ד ח&quot;ג, &quot;אור אין סוף – ספירות שבו&quot;, אות ג בהערה 75 (ובפרט בבמילואים להערה זו בחלק ד' עמ' תרטו) - שם נתבאר, וגם נסמנו המאמרים המדברים בזה.}}.<br /> <br /> ולגבי עניין זה משייכים את ה&quot;יכולת&quot; לא&quot;ק (או לדרגת הנפש כפי שהיא &quot;נושאת כוחות&quot;), למרות שלגבי אור אין סוף שלפני הצמצום דרגה זו היא כבר &quot;מציאות ממש&quot;.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]<br /> [[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%AA_-_%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%9C_%D7%91%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%95&diff=777633 2025-06-20T00:57:25Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>{{סדר ההשתלשלות}}<br /> המושג '''יכולת''' מסביר איך יתכן שמאחדות פשוטה יתהווה ריבוי. במקור הדברים מוסבר שה&quot;יכולת להאיר&quot; היא ב&quot;אור הכלול בעצמותו&quot;, שהוא הדרגה העליונה משתי הדרגות באור אין סוף שלפני הצמצום{{הערה|היינו, &quot;אור הכלול בעצמותו&quot;, ו&quot;אור אין סוף שלפני הצמצום&quot;. (ולהעיר, שבפרטיות יותר כלולה הדרגה התחתונה עצמה משתי דרגות פרטיות: &quot;עצם האור&quot; ו&quot;התפשטות האור&quot;). תמצית ביאור הדרגות ופרטים שונים בהן הוסברו ונסמנו בספר הערכים חב&quot;ד (כרך ג') בערך &quot;אור אין סוף – דרגות שבו&quot;).}}, הנקראת בלשון חז&quot;ל '''שמו''' של הקב&quot;ה (כפי שאמרו{{הערה|שם=פרקי דרבי אליעזר|פרקי דרבי אליעזר פ&quot;ג.}} &quot;עד שלא נברא העולם היה הוא '''ושמו''' בלבד&quot;), אך במאמרים מאוחרים יותר &quot;לוקחים&quot; מושג זה כדי להסביר כמה עניינים דומים &quot;נמוכים&quot; יותר.<br /> <br /> ==מקור המושג==<br /> מושג זה הוא &quot;חידוש&quot; של תורת החסידות{{הערה|שם=לקו&quot;ת|בקיצור בלקו&quot;ת ואתחנן ב ג, ובאריכות והסבר גדולים בהמשך תרס&quot;ו ד&quot;ה כי עמך מקור חיים, עמ' רמד ובהמשך שם רמח (בהוצאה הישנה מתחיל מעמ' קפג).}}. החסידות אמנם מייסדת את הביאור על מאמר רז&quot;ל &quot;קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד&quot;{{הערה|שם=פרקי דרבי אליעזר}} ועל מאמר הזוהר &quot;לאו אינון נהורין&quot;{{הערה|פרשת נח, ס&quot;ה ע&quot;א.}}, אבל למעשה כל העניין כולו (כולל כל השמות המוזכרים בפסקה הקודמת) הם &quot;חידוש&quot; של החסידות{{הערה|שם=לקו&quot;ת}}, המסבירה ומרחיבה סוגיה זו לאורכה לרוחבה ולעומקה{{הערה| לאורכה: הסברים ארוכים, משלים ודוגמאות ה&quot;מורידים&quot; את ההשכלה מטה מטה עד ששכל אנושי יכול להבינה. לרוחבה: בהרחבה ובפירוט. לעומקה: להפשיטה מגשמיות. ישנם בנושא זה כמה ביאורים בהמשך תרס&quot;ו, מהרבי הריי&quot;ץ ועד לתורת הרבי, לוקטו, תומצתו ונסמנו בספר הערכים חב&quot;ד בערך אור אין סוף (בעיקר בעניין הדרגות והספירות שבו).}}.<br /> <br /> ==הצורך במושג==<br /> עד המשך תרס&quot;ו היה בסדר ההשתשלות עניין יסודי שלא היה מוסבר כל צורכו: כיצד יתכן שיצא{{הערה|באיזה אופן שלא יהיה: אם בהמשכה אם בהארה או בכל אופן אחר.}} ריבוי מאחדות? דמאחר וה' יתברך הוא אחד באחדות פשוטה{{הערה|בשונה מגוף האדם, שהוא אמנם גוף אחד אבל מורכב מאיברים רבים וכן ישנם כמה וכמה בני אדם - הנה ה' יתברא אינו מורכב ח&quot;ו מחלקים וגם אינו ראשון ח&quot;ו מכמה אלא הוא אחד יחיד ומיוחד מכל צד ופינה.}} – כיצד יתכן שיצא '''ממנו''' ריבוי (עשר ספירות ואח&quot;כ ריבוי נבראים)? ואולי הטעם שדוקא הרבי הרש&quot;ב האריך להרחיב ולהסביר כאן, כי עיקר עניינו היה להביא אפילו את העניינים המופשטים ביותר להבנה והשגה &quot;כמו נגלה&quot;{{הערה|שלצורך זה פתח את ישיבת תומכי תמימים. לגבי הסברת הצורך והחיוב ללמוד חסידות כמו נגלה וכיצד זה אפשרי ראה בקונטרס לימוד החסידות (פרק י&quot;א ואילך). לגבי מקור הפתגם שאופן לימוד החסידות צריך להיות &quot;כלימוד הסוגיות בגליא שבתורה&quot; ראה אגרת קודש (של הרבי הריי&quot;ץ) שנדפסה ב&quot;התמים ח&quot;א עמ' יג.}}, ולכן דוקא בתורתו{{הערה|שם=לקו&quot;ת}} מצאנו אריכות והרחבה עצומה בביאור עניין מופשט זה.<br /> <br /> ==המשל והנמשל==<br /> '''יכולת''' לעשות משהו שונה בתכלית מ&quot;כח&quot; (פוטנציאל לאותו הדבר). כשאומרים על מישהו ש&quot;בכח&quot; הוא מסוגל לדבר זה, המשמעות היא ששורש הדבר כבר נמצא אצלו (לדוגמא, לאדם מבוגר שיש כח לזרוק אבן למרחק גדול יותר מאשר ילד קטן, הנה עוד לפני שזרק את האבן הכח לזה כבר קיים אצלו בפועל). לעומת זאת כשאומרים על מישהו שיש לו &quot;יכולת&quot; לאותו הדבר הכוונה היא שכשם שהוא יכול לעשותו כך '''בשווה ממש''' הוא יכול גם שלא לעשותו. כלומר, בעוד &quot;כח&quot; הוא מציאות (או מקור או שורש למציאות{{הערה|כהפתגם הידוע &quot;אין כח בלא פועל&quot;.}}), הנה מצד ה&quot;יכולת&quot; '''מושללת'''{{הערה|שם=ספר הערכין|ספר הערכין, אור אין סוף – מדרגות שבו, אות ב'.}} המציאות לגמרי{{הערה|דמאחר והעצמות '''מובדלת''' מהאור, לא שייך לומר שכלול בה &quot;אור&quot;, אלא רק שיש בה &quot;יכולת&quot; להאיר (או שלא להאיר). היינו, אם קיום או אי קיום ה&quot;אור&quot; הם בשווה ממש הרי שאין לאותו &quot;אור&quot; שום שורש ושום מקור ביכולת.}}.<br /> <br /> ובנמשל, 'יכולת' היא &quot;קו התפר&quot; או &quot;נקודת החיבור&quot; שבין אחדות ה' הפשוטה לריבוי, הנקודה '''הכללית''' הראשונה בה נעשה המעבר מאחדות לריבוי{{הערה|והוא &quot;אור הכלול בעצמותו&quot;, וכפי שיתבאר בהמשך.}}.<br /> <br /> ==המשל להבנת עניינה==<br /> כדי לקרב לשכלנו ולהמחיש כיצד המושג &quot;יכולת&quot; שולל כל מציאות שאינה עצם האלוקות מביאים בחסידות '''ארבעה''' משלים{{הערה|מובאים במילים פשוטות ומוסברות בנספח לפניני תניא חלק א'.}}: שלושה משלים זה למעלה מזה כדי להסביר מה '''לא''' נקרא יכולת, ומשל נוסף להסביר מה עניינה שלה.<br /> <br /> לגבי ההבדל בין הספירות (דאצילות) לבין שורשן (שבכתר, בארך אנפין) מובא משל מההבדל בין האש כפי שהיא גלויה וכפי שהיא בגחלת: הספירות דאצילות נקראות &quot;גילוי ההעלם&quot; בלבד; כשם שבגחלת אין אש גלויה אבל מציאות אש כן קיימת בה{{הערה|ויש בזה כמה פרטים נוספים ואין כאן מקומם.}}, כך שורש הספירות שבכתר הוא כביכול מציאות ממשית של ספירות - אלא שהן כלולות במקורן ולכן אינן נרגשות. למעלה מזה הן הספירות כפי שהן בדרגת [[עולם העקודים]]. בעקודים עשר הספירות &quot;עקודות בכלי אחד&quot;, היינו שהן דבר אחד ממש עם פשיטות האלוקות. והמשל לזה{{הערה|וזהו המשל השלישי: אש גלויה, אש שבגחלת, אש שבצור החלמיש.}} הוא מהאש כפי שהיא באבן הצור: כשם שבאבן הצור אין '''שום מציאות''' אש (אלא רק &quot;תכונה&quot; או &quot;כח&quot; שביכולה להוציא אש) כך הספירות דעקודים אינן מציאות ספירות כלל{{הערה|ולדרגה זו קרא הרמ&quot;ק (בפרדס בשער סדר האצילות (שער ה') פרק ד, ובשער הצחצחות (שער יא) פרקים ג', ו'.) &quot;עשר ספירות הגנוזות&quot;, ומוסבר בכמה מקומות בכתבי האר&quot;י שהוא עניין עולם ה&quot;עקודים&quot;.}}.<br /> <br /> ועל זה מוסיף הרבי הרש&quot;ב{{הערה|בהמשך תרס&quot;ו.}}, שגם משל זה אינו מסביר עדיין את &quot;נקודת החיבור&quot; בין ריבוי (עשר ספירות) לפשיטות (אחדות ה' הפשוטה), כי בסופו של דבר גם התכונה להוציא אש היא תכונה '''נוספת''' על האבן עצמה, תכונה '''של''' האבן (ולא חלק ממנה עצמה), ומביא את המשל הרביעי - עניין ה&quot;שם&quot;: לילד אין '''שום שייכות''' לשם מסויים עד שבפועל נותנים לו את שמו, כל עוד לא קראו לו בשמו. כשם שאפשר לקרוא לו בשם פלוני כך '''בדיוק''' באותו אופן, בשווה '''ממש''' אפשר לקרוא לו גם בשם אלמוני. לפני שקראו לו בשמו ישנה רק '''אפשרות''' לקרוא לו שם, אבל אין שום 'מציאות' של שם, ואפילו לא 'תכונה' של שם - ישנו רק 'הילד עצמו' '''בלבד'''. משל זה מסביר הייטב את אותה 'נקודת החיבור' שחפשנו בין הפשטות לריבוי, והוא המשל על הספירות כפי שהן באור אין סוף שלפני הצמצום: מצד אחד לא רק שאין כאן מציאות ספירות אלא גם לא שום שורש להן, אבל מצד שני כבר יש כאן 'אפשרות' לספירות.<br /> <br /> ==אור הכלול בעצמותו==<br /> היכולת &quot;נמצאת&quot; כאמור בדרגת האור הכלול בעצמותו (הנעלית מאור אין סוף שלפני הצמצום). דרגה זו אינה כלל אור ואדרבה - היא '''מושללת''' האור הנמשך ממנה משלוש בחינות: א. שאינה אור, ב. שאינה עניין האור וג. שאינה בגדר האור{{הערה|ובפרטות: אינה אור, כי היא &quot;תכונה&quot; של העצמות (שביכולתה &quot;להאיר&quot;), ומכיון שביכולתה גם שלא להאיר - נמצא שקודם שנמשך האור אין לו מציאות כלל. אינה עניין האור, כי מובן ופשוט שבעצמות ממש לא שייך שום דבר נוסף עליו, ומכיון שדרגה זו כלולה בעצמות - נמצא שאיננה דבר נוסף עליו אלא תכונה '''שלו'''. אינה בגדר אור, כי גדר האור הוא &quot;להאיר&quot;, ומכיון שהעצמות לא מוגדר בשום גדר - נמצא שאור הכלול בעצמותו מושלל גם מגדר האור. ספר הערכים חב&quot;ד, אור אין סוף דרגות שבו, אות ב.}}.<br /> <br /> ומכיון שאינה אור, לכן היא שונה מהאור הנמשך ממנה, וכמה עניינים: א. שהיא מאוחדת עם העצמות ממש (בשונה מהאור הנמשך, שהוא &quot;מציאות&quot;), ב. מכיון שהיא מאוחדת עם העצמות היא נצחית, ולכן היא אמת לאמיתו (ולא אמת &quot;סתם&quot; כאור הנמשך), ג. דרגה זו קדומה כקדמות העצמות (וזהו שעד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד, שגם &quot;שמו&quot; היה קודם שנברא העולם, והיינו, אור הכלול בעצמותו){{הערה|להרחבה ומקורות לגבי שינויים אלו ועוד ראה ספר הערכים חב&quot;ד, אור אין סוף דרגות שבו, אות ב.}}.<br /> <br /> אלא שדרגה זו אינה כלל &quot;אור&quot;, אלא רק '''יכולת''' להאיר.<br /> <br /> ==&quot;יכולת&quot; בשם המושאל==<br /> במקומות רבים בחסידות מושאל המושג המקורי של 'יכולת' לשני עניינים פרטיים שגם בהם אנו מוצאים מעין מעבר מאחדות פשוטה לריבוי.<br /> <br /> ;א. עשר ספירות הגנוזות<br /> כיצד יתכן שמאור אין סוף שלפני הצמצום (שהוא אור פשוט) יתהוו עשר ספירות? מוסבר בזה שאכן עשר הספירות שבו שונות ונעלות ומובדלות מכמה וכמה בחינות מהספירות שאחרי הצמצום, ועד שאינן כלל &quot;מציאות&quot; בפני עצמן אלא רק '''יכולת''' לעשר ספירות, שיכולות להתהוות מהן '''אחרי''' הצמצום{{הערה|ספר הערכים ח&quot;ג, אור אין סוף – ספירות שבו, אות ה'.}}.<br /> <br /> ולעניין זה 'יכולת' אינה באור &quot;הכלול בעצמותו&quot; אלא באור שכבר נמשך (אור אין סוף שלפני הצמצום). היינו, דלמרות שדרגה זו הינה כבר &quot;מציאות&quot; לגבי האור הכלול בעצמותו{{הערה|ועד כדי כך שאור הכלול בעצמותו '''שולל''' דרגה זו, והוא רק &quot;יכול&quot; להוציאה או שלא להוציאה}}, הנה לגבי האור שאחרי הצמצום ובפרט לגבי עשר הספירות היא נחשבת לאחדות פשוטה ורק &quot;יכולה&quot; להוציא עשר ספירות (ולא מוכרחת בזה).<br /> <br /> ;ב. אדם קדמון/ נפש נושא כוחות<br /> בדרגה נמוכה עוד יותר מובא מושג ה&quot;יכולת&quot; כדי להסביר כיצד נמשכים העולמות מדרגת אדם קדמון, וכיצד נמשכים כוחות הנפש מעצם הנפש. דהאופן בו כלולים כל פרטי העולמות בא&quot;ק אינו שיש שם מקור להם אלא רק זה שיש ביכולתו להוציאם, וכדוגמת עצם הנפש לעומת כוחות הנפש (שכל ומידות).<br /> <br /> תורת החסידות מכנה דרגה זו בשם &quot;נפש נושא כוחות&quot;, לומר שבבחינה זו אין שום עניין מלבד הנפש עצמה (גם לא עניין המיוחד עם הנפש), כי זה שהנפש נושא כוחות הוא רק '''יכולת''' הנפש{{הערה|ספר הערכים חב&quot;ד ח&quot;ג, &quot;אור אין סוף – ספירות שבו&quot;, אות ג בהערה 75 (ובפרט בבמילואים להערה זו בחלק ד' עמ' תרטו) - שם נתבאר, וגם נסמנו המאמרים המדברים בזה.}}.<br /> <br /> ולגבי עניין זה משייכים את ה&quot;יכולת&quot; לא&quot;ק (או לדרגת הנפש כפי שהיא &quot;נושאת כוחות&quot;), למרות שלגבי אור אין סוף שלפני הצמצום דרגה זו היא כבר &quot;מציאות ממש&quot;.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]<br /> [[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%AA_-_%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%9C_%D7%91%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%95&diff=777632 2025-06-20T00:56:41Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>{{סדר ההשתלשלות}}<br /> המושג '''יכולת''' מסביר איך יתכן שמאחדות פשוטה יתהווה ריבוי. במקור הדברים מוסבר שה&quot;יכולת להאיר&quot; היא ב&quot;אור הכלול בעצמותו&quot;, שהוא הדרגה העליונה משתי הדרגות באור אין סוף שלפני הצמצום{{הערה|היינו, &quot;אור הכלול בעצמותו&quot;, ו&quot;אור אין סוף שלפני הצמצום&quot;. (ולהעיר, שבפרטיות יותר כלולה הדרגה התחתונה עצמה משתי דרגות פרטיות: &quot;עצם האור&quot; ו&quot;התפשטות האור&quot;). תמצית ביאור הדרגות ופרטים שונים בהן הוסברו ונסמנו בספר הערכים חב&quot;ד (כרך ג') בערך &quot;אור אין סוף – דרגות שבו&quot;).}}, הנקראת בלשון חז&quot;ל '''שמו''' של הקב&quot;ה (כפי שאמרו{{הערה|שם=פרקי דרבי אליעזר|פרקי דרבי אליעזר פ&quot;ג.}} &quot;עד שלא נברא העולם היה הוא '''ושמו''' בלבד&quot;), אך במאמרים מאוחרים יותר &quot;לוקחים&quot; מושג זה כדי להסביר כמה עניינים דומים &quot;נמוכים&quot; יותר.<br /> <br /> ==מקור המושג==<br /> מושג זה הוא &quot;חידוש&quot; של תורת החסידות{{הערה|שם=לקו&quot;ת|בקיצור בלקו&quot;ת ואתחנן ב ג, ובאריכות והסבר גדולים בהמשך תרס&quot;ו ד&quot;ה כי עמך מקור חיים, עמ' רמד ובהמשך שם רמח (בהוצאה הישנה מתחיל מעמ' קפג).}}. החסידות אמנם מייסדת את הביאור על מאמר רז&quot;ל &quot;קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד&quot;{{הערה|שם=פרקי דרבי אליעזר}} ועל מאמר הזוהר &quot;לאו אינון נהורין&quot;{{הערה|פרשת נח, ס&quot;ה ע&quot;א.}}, אבל למעשה כל העניין כולו (כולל כל השמות המוזכרים בפסקה הקודמת) הם &quot;חידוש&quot; של החסידות{{הערה|שם=לקו&quot;ת}}, המסבירה ומרחיבה סוגיה זו לאורכה לרוחבה ולעומקה{{הערה| לאורכה: הסברים ארוכים, משלים ודוגמאות ה&quot;מורידים&quot; את ההשכלה מטה מטה עד ששכל אנושי יכול להבינה. לרוחבה: בהרחבה ובפירוט. לעומקה: להפשיטה מגשמיות. ישנם בנושא זה כמה ביאורים בהמשך תרס&quot;ו, מהרבי הריי&quot;ץ ועד לתורת הרבי, לוקטו, תומצתו ונסמנו בספר הערכים חב&quot;ד בערך אור אין סוף (בעיקר בעניין הדרגות והספירות שבו).}}.<br /> <br /> ==הצורך במושג==<br /> עד המשך תרס&quot;ו היה בסדר ההשתשלות עניין יסודי שלא היה מוסבר כל צורכו: כיצד יתכן שיצא{{הערה|באיזה אופן שלא יהיה: אם בהמשכה אם בהארה או בכל אופן אחר.}} ריבוי מאחדות? דמאחר וה' יתברך הוא אחד באחדות פשוטה{{הערה|בשונה מגוף האדם, שהוא אמנם גוף אחד אבל מורכב מאיברים רבים וכן ישנם כמה וכמה בני אדם - הנה ה' יתברא אינו מורכב ח&quot;ו מחלקים וגם אינו ראשון ח&quot;ו מכמה אלא הוא אחד יחיד ומיוחד מכל צד ופינה.}} – כיצד יתכן שיצא '''ממנו''' ריבוי (עשר ספירות ואח&quot;כ ריבוי נבראים)? ואולי הטעם שדוקא הרבי הרש&quot;ב האריך להרחיב ולהסביר כאן, כי עיקר עניינו היה להביא אפילו את העניינים המופשטים ביותר להבנה והשגה &quot;כמו נגלה&quot;{{הערה|שלצורך זה פתח את ישיבת תומכי תמימים. לגבי הסברת הצורך והחיוב ללמוד חסידות כמו נגלה וכיצד זה אפשרי ראה בקונטרס לימוד החסידות (פרק י&quot;א ואילך). לגבי מקור הפתגם שאופן לימוד החסידות צריך להיות &quot;כלימוד הסוגיות בגליא שבתורה&quot; ראה אגרת קודש (של הרבי הריי&quot;ץ) שנדפסה ב&quot;התמים ח&quot;א עמ' יג.}}, ולכן דוקא בתורתו{{הערה|שם=לקו&quot;ת}} מצאנו אריכות והרחבה עצומה בביאור עניין מופשט זה.<br /> <br /> ==המשל והנמשל==<br /> '''יכולת''' לעשות משהו שונה בתכלית מ&quot;כח&quot; (פוטנציאל לאותו הדבר). כשאומרים על מישהו ש&quot;בכח&quot; הוא מסוגל לדבר זה, המשמעות היא ששורש הדבר כבר נמצא אצלו (לדוגמא, לאדם מבוגר שיש כח לזרוק אבן למרחק גדול יותר מאשר ילד קטן, הנה עוד לפני שזרק את האבן הכח לזה כבר קיים אצלו בפועל). לעומת זאת כשאומרים על מישהו שיש לו &quot;יכולת&quot; לאותו הדבר הכוונה היא שכשם שהוא יכול לעשותו כך '''בשווה ממש''' הוא יכול גם שלא לעשותו. כלומר, בעוד &quot;כח&quot; הוא מציאות (או מקור או שורש למציאות{{הערה|כהפתגם הידוע &quot;אין כח בלא פועל&quot;.}}), הנה מצד ה&quot;יכולת&quot; '''מושללת'''{{הערה|שם=ספר הערכין|ספר הערכין, אור אין סוף – מדרגות שבו, אות ב'.}} המציאות לגמרי{{הערה|דמאחר והעצמות '''מובדלת''' מהאור, לא שייך לומר שכלול בה &quot;אור&quot;, אלא רק שיש בה &quot;יכולת&quot; להאיר (או שלא להאיר). היינו, אם קיום או אי קיום ה&quot;אור&quot; הם בשווה ממש הרי שאין לאותו &quot;אור&quot; שום שורש ושום מקור ביכולת.}}.<br /> <br /> ובנמשל, 'יכולת' היא &quot;קו התפר&quot; או &quot;נקודת החיבור&quot; שבין אחדות ה' הפשוטה לריבוי, הנקודה '''הכללית''' הראשונה בה נעשה המעבר מאחדות לריבוי{{הערה|והוא &quot;אור הכלול בעצמותו&quot;, וכפי שיתבאר בהמשך.}}.<br /> <br /> ==המשל להבנת עניינה==<br /> כדי לקרב לשכלנו ולהמחיש כיצד המושג &quot;יכולת&quot; שולל כל מציאות שאינה עצם האלוקות מביאים בחסידות '''ארבעה''' משלים{{הערה|מובאים במילים פשוטות ומוסברות בנספח לפניני תניא חלק א'.}}: שלושה משלים זה למעלה מזה כדי להסביר מה '''לא''' נקרא יכולת, ומשל נוסף להסביר מה עניינה שלה.<br /> <br /> לגבי ההבדל בין הספירות (דאצילות) לבין שורשן (שבכתר, בארך אנפין) מובא משל מההבדל בין האש כפי שהיא גלויה וכפי שהיא בגחלת: הספירות דאצילות נקראות &quot;גילוי ההעלם&quot; בלבד; כשם שבגחלת אין אש גלויה אבל מציאות אש כן קיימת בה{{הערה|ויש בזה כמה פרטים נוספים ואין כאן מקומם.}}, כך שורש הספירות שבכתר הוא כביכול מציאות ממשית של ספירות - אלא שהן כלולות במקורן ולכן אינן נרגשות. למעלה מזה הן הספירות כפי שהן בדרגת [[עולם העקודים]]. בעקודים עשר הספירות &quot;עקודות בכלי אחד&quot;, היינו שהן דבר אחד ממש עם פשיטות האלוקות. והמשל לזה{{הערה|וזהו המשל השלישי: אש גלויה, אש שבגחלת, אש שבצור החלמיש.}} הוא מהאש כפי שהיא באבן הצור: כשם שבאבן הצור אין '''שום מציאות''' אש (אלא רק &quot;תכונה&quot; או &quot;כח&quot; שביכולה להוציא אש) כך הספירות דעקודים אינן מציאות ספירות כלל{{הערה|ולדרגה זו קרא הרמ&quot;ק (בפרדס בשער סדר האצילות (שער ה') פרק ד, ובשער הצחצחות (שער יא) פרקים ג', ו'.) &quot;עשר ספירות הגנוזות&quot;, ומוסבר בכמה מקומות בכתבי האר&quot;י שהוא עניין עולם ה&quot;עקודים&quot;.}}.<br /> <br /> ועל זה מוסיף הרבי הרש&quot;ב{{הערה|בהמשך תרס&quot;ו.}}, שגם משל זה אינו מסביר עדיין את &quot;נקודת החיבור&quot; בין ריבוי (עשר ספירות) לפשיטות (אחדות ה' הפשוטה), כי בסופו של דבר גם התכונה להוציא אש היא תכונה '''נוספת''' על האבן עצמה, תכונה '''של''' האבן (ולא חלק ממנה עצמה), ומביא את המשל הרביעי - עניין ה&quot;שם&quot;: לילד אין '''שום שייכות''' לשם מסויים עד שבפועל נותנים לו את שמו, כל עוד לא קראו לו בשמו. כשם שאפשר לקרוא לו בשם פלוני כך '''בדיוק''' באותו אופן, בשווה '''ממש''' אפשר לקרוא לו גם בשם אלמוני. לפני שקראו לו בשמו ישנה רק '''אפשרות''' לקרוא לו שם, אבל אין שום 'מציאות' של שם, ואפילו לא 'תכונה' של שם - ישנו רק 'הילד עצמו' '''בלבד'''. משל זה מסביר הייטב את אותה 'נקודת החיבור' שחפשנו בין הפשטות לריבוי, והוא המשל על הספירות כפי שהן באור אין סוף שלפני הצמצום: מצד אחד לא רק שאין כאן מציאות ספירות אלא גם לא שום שורש להן, אבל מצד שני כבר יש כאן 'אפשרות' לספירות.<br /> <br /> ==אור הכלול בעצמותו==<br /> היכולת &quot;נמצאת&quot; כאמור בדרגת האור הכלול בעצמותו (הנעלית מאור אין סוף שלפני הצמצום). דרגה זו אינה כלל אור ואדרבה - היא '''מושללת''' האור הנמשך ממנה משלוש בחינות: א. שאינה אור, ב. שאינה עניין האור וג. שאינה בגדר האור{{הערה|ובפרטות: אינה אור, כי היא &quot;תכונה&quot; של העצמות (שביכולתה &quot;להאיר&quot;), ומכיון שביכולתה גם שלא להאיר - נמצא שקודם שנמשך האור אין לו מציאות כלל. אינה עניין האור, כי מובן ופשוט שבעצמות ממש לא שייך שום דבר נוסף עליו, ומכיון שדרגה זו כלולה בעצמות - נמצא שאיננה דבר נוסף עליו אלא תכונה '''שלו'''. אינה בגדר אור, כי גדר האור הוא &quot;להאיר&quot;, ומכיון שהעצמות לא מוגדר בשום גדר - נמצא שאור הכלול בעצמותו מושלל גם מגדר האור. ספר הערכים חב&quot;ד, אור אין סוף דרגות שבו, אות ב.}}.<br /> <br /> ומכיון שאינה אור, לכן היא שונה מהאור הנמשך ממנה, וכמה עניינים: א. שהיא מאוחדת עם העצמות ממש (בשונה מהאור הנמשך, שהוא &quot;מציאות&quot;), ב. מכיון שהיא מאוחדת עם העצמות היא נצחית, ולכן היא אמת לאמיתו (ולא אמת &quot;סתם&quot; כאור הנמשך), ג. דרגה זו קדומה כקדמות העצמות (וזהו שעד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד, שגם &quot;שמו&quot; היה קודם שנברא העולם, והיינו, אור הכלול בעצמותו){{הערה|להרחבה ומקורות לגבי שינויים אלו ועוד ראה ספר הערכים חב&quot;ד, אור אין סוף דרגות שבו, אות ב.}}.<br /> <br /> אלא שדרגה זו אינה כלל &quot;אור&quot;, אלא רק '''יכולת''' להאיר.<br /> <br /> ==&quot;יכולת&quot; בשם המושאל==<br /> במקומות רבים בחסידות מושאל המושג המקורי של 'יכולת' לשני עניינים פרטיים שגם בהם אנו מוצאים מעין מעבר מאחדות פשוטה לריבוי.<br /> <br /> ;א. עשר ספירות הגנוזות<br /> כיצד יתכן שמאור אין סוף שלפני הצמצום (שהוא אור פשוט) יתהוו עשר ספירות? מוסבר בזה שאכן עשר הספירות שבו שונות ונעלות ומובדלות מכמה וכמה בחינות מהספירות שאחרי הצמצום, ועד שאינן כלל &quot;מציאות&quot; בפני עצמן אלא רק '''יכולת''' לעשר ספירות, שיכולות להתהוות מהן '''אחרי''' הצמצום{{הערה|ספר הערכים ח&quot;ג, אור אין סוף – ספירות שבו, אות ה'.}}.<br /> <br /> ולעניין זה 'יכולת' אינה באור &quot;הכלול בעצמותו&quot; אלא באור שכבר נמשך (אור אין סוף שלפני הצמצום). היינו, דלמרות שדרגה זו הינה כבר &quot;מציאות&quot; לגבי האור הכלול בעצמותו{{הערה|ועד כדי כך שאור הכלול בעצמותו '''שולל''' דרגה זו, והוא רק &quot;יכול&quot; להוציאה או שלא להוציאה}}, הנה לגבי האור שאחרי הצמצום ובפרט לגבי עשר הספירות היא נחשבת לאחדות פשוטה ורק &quot;יכולה&quot; להוציא עשר ספירות (ולא מוכרחת בזה).<br /> <br /> ;ב. אדם קדמון/ נפש נושא כוחות<br /> בדרגה נמוכה עוד יותר מובא מושג ה&quot;יכולת&quot; כדי להסביר כיצד נמשכים העולמות מדרגת אדם קדמון, וכיצד נמשכים כוחות הנפש מעצם הנפש. דהאופן בו כלולים כל פרטי העולמות בא&quot;ק אינו שיש שם מקור להם אלא רק זה שיש ביכולתו להוציאם, וכדוגמת עצם הנפש לעומת כוחות הנפש (שכל ומידות).<br /> <br /> תורת החסידות מכנה דרגה זו בשם &quot;נפש נושא כוחות&quot;, לומר שבבחינה זו אין שום עניין מלבד הנפש עצמה (גם לא עניין המיוחד עם הנפש), כי זה שהנפש נושא כוחות הוא רק '''יכולת''' הנפש{{הערה|ספר הערכים חב&quot;ד ח&quot;ג, &quot;אור אין סוף – ספירות שבו&quot;, אות ג בהערה 75 (ובפרט בבמילואים להערה זו בחלק ד' עמ' תרטו) - שם נתבאר, וגם נסמנו המאמרים המדברים בזה.}}.<br /> <br /> ולגבי עניין זה משייכים את ה&quot;יכולת&quot; לא&quot;ק (או לדרגת הנפש כפי שהיא &quot;נושאת כוחות&quot;), למרות שלגבי אור אין סוף שלפני הצמצום דרגה זו היא כבר &quot;מציאות ממש&quot;.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]<br /> [[קבוצות מושגים בחסידות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%AA&diff=777631 2025-06-20T00:55:05Z

<p>Mdafula: הפניה לדף יכולת - אור הכלול בעצמותו</p> <hr /> <div>#הפניה [[יכולת - אור הכלול בעצמותו]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%9C_%D7%91%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%95&diff=777630 2025-06-20T00:54:24Z

<p>Mdafula: הפניה לדף יכולת - אור הכלול בעצמותו</p> <hr /> <div>#הפניה [[יכולת - אור הכלול בעצמותו]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%AA_-_%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%9C_%D7%91%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%95&diff=777629 2025-06-20T00:53:40Z

<p>Mdafula: Mdafula העביר את הדף משתמש:Mdafula/יכולת לשם יכולת - אור הכלול בעצמותו בלי להשאיר הפניה</p> <hr /> <div>{{סדר ההשתלשלות}}<br /> המושג '''יכולת''' מסביר איך יתכן שמאחדות פשוטה יתהווה ריבוי. במקור הדברים מוסבר שה&quot;יכולת להאיר&quot; היא ב&quot;אור הכלול בעצמותו&quot;, שהוא הדרגה העליונה משתי הדרגות באור אין סוף שלפני הצמצום{{הערה|היינו, &quot;אור הכלול בעצמותו&quot;, ו&quot;אור אין סוף שלפני הצמצום&quot;. (ולהעיר, שבפרטיות יותר כלולה הדרגה התחתונה עצמה משתי דרגות פרטיות: &quot;עצם האור&quot; ו&quot;התפשטות האור&quot;). תמצית ביאור הדרגות ופרטים שונים בהן הוסברו ונסמנו בספר הערכים חב&quot;ד (כרך ג') בערך &quot;אור אין סוף – דרגות שבו&quot;).}}, הנקראת בלשון חז&quot;ל '''שמו''' של הקב&quot;ה (כפי שאמרו{{הערה|שם=פרקי דרבי אליעזר|פרקי דרבי אליעזר פ&quot;ג.}} &quot;עד שלא נברא העולם היה הוא '''ושמו''' בלבד&quot;), אך במאמרים מאוחרים יותר &quot;לוקחים&quot; מושג זה כדי להסביר כמה עניינים דומים &quot;נמוכים&quot; יותר.<br /> <br /> ==מקור המושג==<br /> מושג זה הוא &quot;חידוש&quot; של תורת החסידות{{הערה|שם=לקו&quot;ת|בקיצור בלקו&quot;ת ואתחנן ב ג, ובאריכות והסבר גדולים בהמשך תרס&quot;ו ד&quot;ה כי עמך מקור חיים, עמ' רמד ובהמשך שם רמח (בהוצאה הישנה מתחיל מעמ' קפג).}}. החסידות אמנם מייסדת את הביאור על מאמר רז&quot;ל &quot;קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד&quot;{{הערה|שם=פרקי דרבי אליעזר}} ועל מאמר הזוהר &quot;לאו אינון נהורין&quot;{{הערה|פרשת נח, ס&quot;ה ע&quot;א.}}, אבל למעשה כל העניין כולו (כולל כל השמות המוזכרים בפסקה הקודמת) הם &quot;חידוש&quot; של החסידות{{הערה|שם=לקו&quot;ת}}, המסבירה ומרחיבה סוגיה זו לאורכה לרוחבה ולעומקה{{הערה| לאורכה: הסברים ארוכים, משלים ודוגמאות ה&quot;מורידים&quot; את ההשכלה מטה מטה עד ששכל אנושי יכול להבינה. לרוחבה: בהרחבה ובפירוט. לעומקה: להפשיטה מגשמיות. ישנם בנושא זה כמה ביאורים בהמשך תרס&quot;ו, מהרבי הריי&quot;ץ ועד לתורת הרבי, לוקטו, תומצתו ונסמנו בספר הערכים חב&quot;ד בערך אור אין סוף (בעיקר בעניין הדרגות והספירות שבו).}}.<br /> <br /> ==הצורך במושג==<br /> עד המשך תרס&quot;ו היה בסדר ההשתשלות עניין יסודי שלא היה מוסבר כל צורכו: כיצד יתכן שיצא{{הערה|באיזה אופן שלא יהיה: אם בהמשכה אם בהארה או בכל אופן אחר.}} ריבוי מאחדות? דמאחר וה' יתברך הוא אחד באחדות פשוטה{{הערה|בשונה מגוף האדם, שהוא אמנם גוף אחד אבל מורכב מאיברים רבים וכן ישנם כמה וכמה בני אדם - הנה ה' יתברא אינו מורכב ח&quot;ו מחלקים וגם אינו ראשון ח&quot;ו מכמה אלא הוא אחד יחיד ומיוחד מכל צד ופינה.}} – כיצד יתכן שיצא '''ממנו''' ריבוי (עשר ספירות ואח&quot;כ ריבוי נבראים)? ואולי הטעם שדוקא הרבי הרש&quot;ב האריך להרחיב ולהסביר כאן, כי עיקר עניינו היה להביא אפילו את העניינים המופשטים ביותר להבנה והשגה &quot;כמו נגלה&quot;{{הערה|שלצורך זה פתח את ישיבת תומכי תמימים. לגבי הסברת הצורך והחיוב ללמוד חסידות כמו נגלה וכיצד זה אפשרי ראה בקונטרס לימוד החסידות (פרק י&quot;א ואילך). לגבי מקור הפתגם שאופן לימוד החסידות צריך להיות &quot;כלימוד הסוגיות בגליא שבתורה&quot; ראה אגרת קודש (של הרבי הריי&quot;ץ) שנדפסה ב&quot;התמים ח&quot;א עמ' יג.}}, ולכן דוקא בתורתו{{הערה|שם=לקו&quot;ת}} מצאנו אריכות והרחבה עצומה בביאור עניין מופשט זה.<br /> <br /> ==המשל והנמשל==<br /> '''יכולת''' לעשות משהו שונה בתכלית מ&quot;כח&quot; (פוטנציאל לאותו הדבר). כשאומרים על מישהו ש&quot;בכח&quot; הוא מסוגל לדבר זה, המשמעות היא ששורש הדבר כבר נמצא אצלו (לדוגמא, לאדם מבוגר שיש כח לזרוק אבן למרחק גדול יותר מאשר ילד קטן, הנה עוד לפני שזרק את האבן הכח לזה כבר קיים אצלו בפועל). לעומת זאת כשאומרים על מישהו שיש לו &quot;יכולת&quot; לאותו הדבר הכוונה היא שכשם שהוא יכול לעשותו כך '''בשווה ממש''' הוא יכול גם שלא לעשותו. כלומר, בעוד &quot;כח&quot; הוא מציאות (או מקור או שורש למציאות{{הערה|כהפתגם הידוע &quot;אין כח בלא פועל&quot;.}}), הנה מצד ה&quot;יכולת&quot; '''מושללת'''{{הערה|שם=ספר הערכין|ספר הערכין, אור אין סוף – מדרגות שבו, אות ב'.}} המציאות לגמרי{{הערה|דמאחר והעצמות '''מובדלת''' מהאור, לא שייך לומר שכלול בה &quot;אור&quot;, אלא רק שיש בה &quot;יכולת&quot; להאיר (או שלא להאיר). היינו, אם קיום או אי קיום ה&quot;אור&quot; הם בשווה ממש הרי שאין לאותו &quot;אור&quot; שום שורש ושום מקור ביכולת.}}.<br /> <br /> ובנמשל, 'יכולת' היא &quot;קו התפר&quot; או &quot;נקודת החיבור&quot; שבין אחדות ה' הפשוטה לריבוי, הנקודה '''הכללית''' הראשונה בה נעשה המעבר מאחדות לריבוי{{הערה|והוא &quot;אור הכלול בעצמותו&quot;, וכפי שיתבאר בהמשך.}}.<br /> <br /> ==המשל להבנת עניינה==<br /> כדי לקרב לשכלנו ולהמחיש כיצד המושג &quot;יכולת&quot; שולל כל מציאות שאינה עצם האלוקות מביאים בחסידות '''ארבעה''' משלים{{הערה|מובאים במילים פשוטות ומוסברות בנספח לפניני תניא חלק א'.}}: שלושה משלים זה למעלה מזה כדי להסביר מה '''לא''' נקרא יכולת, ומשל נוסף להסביר מה עניינה שלה.<br /> <br /> לגבי ההבדל בין הספירות (דאצילות) לבין שורשן (שבכתר, בארך אנפין) מובא משל מההבדל בין האש כפי שהיא גלויה וכפי שהיא בגחלת: הספירות דאצילות נקראות &quot;גילוי ההעלם&quot; בלבד; כשם שבגחלת אין אש גלויה אבל מציאות אש כן קיימת בה{{הערה|ויש בזה כמה פרטים נוספים ואין כאן מקומם.}}, כך שורש הספירות שבכתר הוא כביכול מציאות ממשית של ספירות - אלא שהן כלולות במקורן ולכן אינן נרגשות. למעלה מזה הן הספירות כפי שהן בדרגת [[עולם העקודים]]. בעקודים עשר הספירות &quot;עקודות בכלי אחד&quot;, היינו שהן דבר אחד ממש עם פשיטות האלוקות. והמשל לזה{{הערה|וזהו המשל השלישי: אש גלויה, אש שבגחלת, אש שבצור החלמיש.}} הוא מהאש כפי שהיא באבן הצור: כשם שבאבן הצור אין '''שום מציאות''' אש (אלא רק &quot;תכונה&quot; או &quot;כח&quot; שביכולה להוציא אש) כך הספירות דעקודים אינן מציאות ספירות כלל{{הערה|ולדרגה זו קרא הרמ&quot;ק (בפרדס בשער סדר האצילות (שער ה') פרק ד, ובשער הצחצחות (שער יא) פרקים ג', ו'.) &quot;עשר ספירות הגנוזות&quot;, ומוסבר בכמה מקומות בכתבי האר&quot;י שהוא עניין עולם ה&quot;עקודים&quot;.}}.<br /> <br /> ועל זה מוסיף הרבי הרש&quot;ב{{הערה|בהמשך תרס&quot;ו.}}, שגם משל זה אינו מסביר עדיין את &quot;נקודת החיבור&quot; בין ריבוי (עשר ספירות) לפשיטות (אחדות ה' הפשוטה), כי בסופו של דבר גם התכונה להוציא אש היא תכונה '''נוספת''' על האבן עצמה, תכונה '''של''' האבן (ולא חלק ממנה עצמה), ומביא את המשל הרביעי - עניין ה&quot;שם&quot;: לילד אין '''שום שייכות''' לשם מסויים עד שבפועל נותנים לו את שמו, כל עוד לא קראו לו בשמו. כשם שאפשר לקרוא לו בשם פלוני כך '''בדיוק''' באותו אופן, בשווה '''ממש''' אפשר לקרוא לו גם בשם אלמוני. לפני שקראו לו בשמו ישנה רק '''אפשרות''' לקרוא לו שם, אבל אין שום 'מציאות' של שם, ואפילו לא 'תכונה' של שם - ישנו רק 'הילד עצמו' '''בלבד'''. משל זה מסביר הייטב את אותה 'נקודת החיבור' שחפשנו בין הפשטות לריבוי, והוא המשל על הספירות כפי שהן באור אין סוף שלפני הצמצום: מצד אחד לא רק שאין כאן מציאות ספירות אלא גם לא שום שורש להן, אבל מצד שני כבר יש כאן 'אפשרות' לספירות.<br /> <br /> ==אור הכלול בעצמותו==<br /> היכולת &quot;נמצאת&quot; כאמור בדרגת האור הכלול בעצמותו (הנעלית מאור אין סוף שלפני הצמצום). דרגה זו אינה כלל אור ואדרבה - היא '''מושללת''' האור הנמשך ממנה משלוש בחינות: א. שאינה אור, ב. שאינה עניין האור וג. שאינה בגדר האור{{הערה|ובפרטות: אינה אור, כי היא &quot;תכונה&quot; של העצמות (שביכולתה &quot;להאיר&quot;), ומכיון שביכולתה גם שלא להאיר - נמצא שקודם שנמשך האור אין לו מציאות כלל. אינה עניין האור, כי מובן ופשוט שבעצמות ממש לא שייך שום דבר נוסף עליו, ומכיון שדרגה זו כלולה בעצמות - נמצא שאיננה דבר נוסף עליו אלא תכונה '''שלו'''. אינה בגדר אור, כי גדר האור הוא &quot;להאיר&quot;, ומכיון שהעצמות לא מוגדר בשום גדר - נמצא שאור הכלול בעצמותו מושלל גם מגדר האור. ספר הערכים חב&quot;ד, אור אין סוף דרגות שבו, אות ב.}}.<br /> <br /> ומכיון שאינה אור, לכן היא שונה מהאור הנמשך ממנה, וכמה עניינים: א. שהיא מאוחדת עם העצמות ממש (בשונה מהאור הנמשך, שהוא &quot;מציאות&quot;), ב. מכיון שהיא מאוחדת עם העצמות היא נצחית, ולכן היא אמת לאמיתו (ולא אמת &quot;סתם&quot; כאור הנמשך), ג. דרגה זו קדומה כקדמות העצמות (וזהו שעד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד, שגם &quot;שמו&quot; היה קודם שנברא העולם, והיינו, אור הכלול בעצמותו){{הערה|להרחבה ומקורות לגבי שינויים אלו ועוד ראה ספר הערכים חב&quot;ד, אור אין סוף דרגות שבו, אות ב.}}.<br /> <br /> אלא שדרגה זו אינה כלל &quot;אור&quot;, אלא רק '''יכולת''' להאיר.<br /> <br /> ==&quot;יכולת&quot; בשם המושאל==<br /> במקומות רבים בחסידות מושאל המושג המקורי של 'יכולת' לשני עניינים פרטיים שגם בהם אנו מוצאים מעין מעבר מאחדות פשוטה לריבוי.<br /> <br /> ;א. עשר ספירות הגנוזות<br /> כיצד יתכן שמאור אין סוף שלפני הצמצום (שהוא אור פשוט) יתהוו עשר ספירות? מוסבר בזה שאכן עשר הספירות שבו שונות ונעלות ומובדלות מכמה וכמה בחינות מהספירות שאחרי הצמצום, ועד שאינן כלל &quot;מציאות&quot; בפני עצמן אלא רק '''יכולת''' לעשר ספירות, שיכולות להתהוות מהן '''אחרי''' הצמצום{{הערה|ספר הערכים ח&quot;ג, אור אין סוף – ספירות שבו, אות ה'.}}.<br /> <br /> ולעניין זה 'יכולת' אינה באור &quot;הכלול בעצמותו&quot; אלא באור שכבר נמשך (אור אין סוף שלפני הצמצום). היינו, דלמרות שדרגה זו הינה כבר &quot;מציאות&quot; לגבי האור הכלול בעצמותו{{הערה|ועד כדי כך שאור הכלול בעצמותו '''שולל''' דרגה זו, והוא רק &quot;יכול&quot; להוציאה או שלא להוציאה}}, הנה לגבי האור שאחרי הצמצום ובפרט לגבי עשר הספירות היא נחשבת לאחדות פשוטה ורק &quot;יכולה&quot; להוציא עשר ספירות (ולא מוכרחת בזה).<br /> <br /> ;ב. אדם קדמון/ נפש נושא כוחות<br /> בדרגה נמוכה עוד יותר מובא מושג ה&quot;יכולת&quot; כדי להסביר כיצד נמשכים העולמות מדרגת אדם קדמון, וכיצד נמשכים כוחות הנפש מעצם הנפש. דהאופן בו כלולים כל פרטי העולמות בא&quot;ק אינו שיש שם מקור להם אלא רק זה שיש ביכולתו להוציאם, וכדוגמת עצם הנפש לעומת כוחות הנפש (שכל ומידות).<br /> <br /> תורת החסידות מכנה דרגה זו בשם &quot;נפש נושא כוחות&quot;, לומר שבבחינה זו אין שום עניין מלבד הנפש עצמה (גם לא עניין המיוחד עם הנפש), כי זה שהנפש נושא כוחות הוא רק '''יכולת''' הנפש{{הערה|ספר הערכים חב&quot;ד ח&quot;ג, &quot;אור אין סוף – ספירות שבו&quot;, אות ג בהערה 75 (ובפרט בבמילואים להערה זו בחלק ד' עמ' תרטו) - שם נתבאר, וגם נסמנו המאמרים המדברים בזה.}}.<br /> <br /> ולגבי עניין זה משייכים את ה&quot;יכולת&quot; לא&quot;ק (או לדרגת הנפש כפי שהיא &quot;נושאת כוחות&quot;), למרות שלגבי אור אין סוף שלפני הצמצום דרגה זו היא כבר &quot;מציאות ממש&quot;.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]</div>

Mdafula https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%AA_-_%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%9C_%D7%91%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%95&diff=777628 2025-06-20T00:51:22Z

<p>Mdafula: </p> <hr /> <div>{{סדר ההשתלשלות}}<br /> המושג '''יכולת''' מסביר איך יתכן שמאחדות פשוטה יתהווה ריבוי. במקור הדברים מוסבר שה&quot;יכולת להאיר&quot; היא ב&quot;אור הכלול בעצמותו&quot;, שהוא הדרגה העליונה משתי הדרגות באור אין סוף שלפני הצמצום{{הערה|היינו, &quot;אור הכלול בעצמותו&quot;, ו&quot;אור אין סוף שלפני הצמצום&quot;. (ולהעיר, שבפרטיות יותר כלולה הדרגה התחתונה עצמה משתי דרגות פרטיות: &quot;עצם האור&quot; ו&quot;התפשטות האור&quot;). תמצית ביאור הדרגות ופרטים שונים בהן הוסברו ונסמנו בספר הערכים חב&quot;ד (כרך ג') בערך &quot;אור אין סוף – דרגות שבו&quot;).}}, הנקראת בלשון חז&quot;ל '''שמו''' של הקב&quot;ה (כפי שאמרו{{הערה|שם=פרקי דרבי אליעזר|פרקי דרבי אליעזר פ&quot;ג.}} &quot;עד שלא נברא העולם היה הוא '''ושמו''' בלבד&quot;), אך במאמרים מאוחרים יותר &quot;לוקחים&quot; מושג זה כדי להסביר כמה עניינים דומים &quot;נמוכים&quot; יותר.<br /> <br /> ==מקור המושג==<br /> מושג זה הוא &quot;חידוש&quot; של תורת החסידות{{הערה|שם=לקו&quot;ת|בקיצור בלקו&quot;ת ואתחנן ב ג, ובאריכות והסבר גדולים בהמשך תרס&quot;ו ד&quot;ה כי עמך מקור חיים, עמ' רמד ובהמשך שם רמח (בהוצאה הישנה מתחיל מעמ' קפג).}}. החסידות אמנם מייסדת את הביאור על מאמר רז&quot;ל &quot;קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד&quot;{{הערה|שם=פרקי דרבי אליעזר}} ועל מאמר הזוהר &quot;לאו אינון נהורין&quot;{{הערה|פרשת נח, ס&quot;ה ע&quot;א.}}, אבל למעשה כל העניין כולו (כולל כל השמות המוזכרים בפסקה הקודמת) הם &quot;חידוש&quot; של החסידות{{הערה|שם=לקו&quot;ת}}, המסבירה ומרחיבה סוגיה זו לאורכה לרוחבה ולעומקה{{הערה| לאורכה: הסברים ארוכים, משלים ודוגמאות ה&quot;מורידים&quot; את ההשכלה מטה מטה עד ששכל אנושי יכול להבינה. לרוחבה: בהרחבה ובפירוט. לעומקה: להפשיטה מגשמיות. ישנם בנושא זה כמה ביאורים בהמשך תרס&quot;ו, מהרבי הריי&quot;ץ ועד לתורת הרבי, לוקטו, תומצתו ונסמנו בספר הערכים חב&quot;ד בערך אור אין סוף (בעיקר בעניין הדרגות והספירות שבו).}}.<br /> <br /> ==הצורך במושג==<br /> עד המשך תרס&quot;ו היה בסדר ההשתשלות עניין יסודי שלא היה מוסבר כל צורכו: כיצד יתכן שיצא{{הערה|באיזה אופן שלא יהיה: אם בהמשכה אם בהארה או בכל אופן אחר.}} ריבוי מאחדות? דמאחר וה' יתברך הוא אחד באחדות פשוטה{{הערה|בשונה מגוף האדם, שהוא אמנם גוף אחד אבל מורכב מאיברים רבים וכן ישנם כמה וכמה בני אדם - הנה ה' יתברא אינו מורכב ח&quot;ו מחלקים וגם אינו ראשון ח&quot;ו מכמה אלא הוא אחד יחיד ומיוחד מכל צד ופינה.}} – כיצד יתכן שיצא '''ממנו''' ריבוי (עשר ספירות ואח&quot;כ ריבוי נבראים)? ואולי הטעם שדוקא הרבי הרש&quot;ב האריך להרחיב ולהסביר כאן, כי עיקר עניינו היה להביא אפילו את העניינים המופשטים ביותר להבנה והשגה &quot;כמו נגלה&quot;{{הערה|שלצורך זה פתח את ישיבת תומכי תמימים. לגבי הסברת הצורך והחיוב ללמוד חסידות כמו נגלה וכיצד זה אפשרי ראה בקונטרס לימוד החסידות (פרק י&quot;א ואילך). לגבי מקור הפתגם שאופן לימוד החסידות צריך להיות &quot;כלימוד הסוגיות בגליא שבתורה&quot; ראה אגרת קודש (של הרבי הריי&quot;ץ) שנדפסה ב&quot;התמים ח&quot;א עמ' יג.}}, ולכן דוקא בתורתו{{הערה|שם=לקו&quot;ת}} מצאנו אריכות והרחבה עצומה בביאור עניין מופשט זה.<br /> <br /> ==המשל והנמשל==<br /> '''יכולת''' לעשות משהו שונה בתכלית מ&quot;כח&quot; (פוטנציאל לאותו הדבר). כשאומרים על מישהו ש&quot;בכח&quot; הוא מסוגל לדבר זה, המשמעות היא ששורש הדבר כבר נמצא אצלו (לדוגמא, לאדם מבוגר שיש כח לזרוק אבן למרחק גדול יותר מאשר ילד קטן, הנה עוד לפני שזרק את האבן הכח לזה כבר קיים אצלו בפועל). לעומת זאת כשאומרים על מישהו שיש לו &quot;יכולת&quot; לאותו הדבר הכוונה היא שכשם שהוא יכול לעשותו כך '''בשווה ממש''' הוא יכול גם שלא לעשותו. כלומר, בעוד &quot;כח&quot; הוא מציאות (או מקור או שורש למציאות{{הערה|כהפתגם הידוע &quot;אין כח בלא פועל&quot;.}}), הנה מצד ה&quot;יכולת&quot; '''מושללת'''{{הערה|שם=ספר הערכין|ספר הערכין, אור אין סוף – מדרגות שבו, אות ב'.}} המציאות לגמרי{{הערה|דמאחר והעצמות '''מובדלת''' מהאור, לא שייך לומר שכלול בה &quot;אור&quot;, אלא רק שיש בה &quot;יכולת&quot; להאיר (או שלא להאיר). היינו, אם קיום או אי קיום ה&quot;אור&quot; הם בשווה ממש הרי שאין לאותו &quot;אור&quot; שום שורש ושום מקור ביכולת.}}.<br /> <br /> ובנמשל, 'יכולת' היא &quot;קו התפר&quot; או &quot;נקודת החיבור&quot; שבין אחדות ה' הפשוטה לריבוי, הנקודה '''הכללית''' הראשונה בה נעשה המעבר מאחדות לריבוי{{הערה|והוא &quot;אור הכלול בעצמותו&quot;, וכפי שיתבאר בהמשך.}}.<br /> <br /> ==המשל להבנת עניינה==<br /> כדי לקרב לשכלנו ולהמחיש כיצד המושג &quot;יכולת&quot; שולל כל מציאות שאינה עצם האלוקות מביאים בחסידות '''ארבעה''' משלים{{הערה|מובאים במילים פשוטות ומוסברות בנספח לפניני תניא חלק א'.}}: שלושה משלים זה למעלה מזה כדי להסביר מה '''לא''' נקרא יכולת, ומשל נוסף להסביר מה עניינה שלה.<br /> <br /> לגבי ההבדל בין הספירות (דאצילות) לבין שורשן (שבכתר, בארך אנפין) מובא משל מההבדל בין האש כפי שהיא גלויה וכפי שהיא בגחלת: הספירות דאצילות נקראות &quot;גילוי ההעלם&quot; בלבד; כשם שבגחלת אין אש גלויה אבל מציאות אש כן קיימת בה{{הערה|ויש בזה כמה פרטים נוספים ואין כאן מקומם.}}, כך שורש הספירות שבכתר הוא כביכול מציאות ממשית של ספירות - אלא שהן כלולות במקורן ולכן אינן נרגשות. למעלה מזה הן הספירות כפי שהן בדרגת [[עולם העקודים]]. בעקודים עשר הספירות &quot;עקודות בכלי אחד&quot;, היינו שהן דבר אחד ממש עם פשיטות האלוקות. והמשל לזה{{הערה|וזהו המשל השלישי: אש גלויה, אש שבגחלת, אש שבצור החלמיש.}} הוא מהאש כפי שהיא באבן הצור: כשם שבאבן הצור אין '''שום מציאות''' אש (אלא רק &quot;תכונה&quot; או &quot;כח&quot; שביכולה להוציא אש) כך הספירות דעקודים אינן מציאות ספירות כלל{{הערה|ולדרגה זו קרא הרמ&quot;ק (בפרדס בשער סדר האצילות (שער ה') פרק ד, ובשער הצחצחות (שער יא) פרקים ג', ו'.) &quot;עשר ספירות הגנוזות&quot;, ומוסבר בכמה מקומות בכתבי האר&quot;י שהוא עניין עולם ה&quot;עקודים&quot;.}}.<br /> <br /> ועל זה מוסיף הרבי הרש&quot;ב{{הערה|בהמשך תרס&quot;ו.}}, שגם משל זה אינו מסביר עדיין את &quot;נקודת החיבור&quot; בין ריבוי (עשר ספירות) לפשיטות (אחדות ה' הפשוטה), כי בסופו של דבר גם התכונה להוציא אש היא תכונה '''נוספת''' על האבן עצמה, תכונה '''של''' האבן (ולא חלק ממנה עצמה), ומביא את המשל הרביעי - עניין ה&quot;שם&quot;: לילד אין '''שום שייכות''' לשם מסויים עד שבפועל נותנים לו את שמו, כל עוד לא קראו לו בשמו. כשם שאפשר לקרוא לו בשם פלוני כך '''בדיוק''' באותו אופן, בשווה '''ממש''' אפשר לקרוא לו גם בשם אלמוני. לפני שקראו לו בשמו ישנה רק '''אפשרות''' לקרוא לו שם, אבל אין שום 'מציאות' של שם, ואפילו לא 'תכונה' של שם - ישנו רק 'הילד עצמו' '''בלבד'''. משל זה מסביר הייטב את אותה 'נקודת החיבור' שחפשנו בין הפשטות לריבוי, והוא המשל על הספירות כפי שהן באור אין סוף שלפני הצמצום: מצד אחד לא רק שאין כאן מציאות ספירות אלא גם לא שום שורש להן, אבל מצד שני כבר יש כאן 'אפשרות' לספירות.<br /> <br /> ==אור הכלול בעצמותו==<br /> היכולת &quot;נמצאת&quot; כאמור בדרגת האור הכלול בעצמותו (הנעלית מאור אין סוף שלפני הצמצום). דרגה זו אינה כלל אור ואדרבה - היא '''מושללת''' האור הנמשך ממנה משלוש בחינות: א. שאינה אור, ב. שאינה עניין האור וג. שאינה בגדר האור{{הערה|ובפרטות: אינה אור, כי היא &quot;תכונה&quot; של העצמות (שביכולתה &quot;להאיר&quot;), ומכיון שביכולתה גם שלא להאיר - נמצא שקודם שנמשך האור אין לו מציאות כלל. אינה עניין האור, כי מובן ופשוט שבעצמות ממש לא שייך שום דבר נוסף עליו, ומכיון שדרגה זו כלולה בעצמות - נמצא שאיננה דבר נוסף עליו אלא תכונה '''שלו'''. אינה בגדר אור, כי גדר האור הוא &quot;להאיר&quot;, ומכיון שהעצמות לא מוגדר בשום גדר - נמצא שאור הכלול בעצמותו מושלל גם מגדר האור. ספר הערכים חב&quot;ד, אור אין סוף דרגות שבו, אות ב.}}.<br /> <br /> ומכיון שאינה אור, לכן היא שונה מהאור הנמשך ממנה, וכמה עניינים: א. שהיא מאוחדת עם העצמות ממש (בשונה מהאור הנמשך, שהוא &quot;מציאות&quot;), ב. מכיון שהיא מאוחדת עם העצמות היא נצחית, ולכן היא אמת לאמיתו (ולא אמת &quot;סתם&quot; כאור הנמשך), ג. דרגה זו קדומה כקדמות העצמות (וזהו שעד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד, שגם &quot;שמו&quot; היה קודם שנברא העולם, והיינו, אור הכלול בעצמותו){{הערה|להרחבה ומקורות לגבי שינויים אלו ועוד ראה ספר הערכים חב&quot;ד, אור אין סוף דרגות שבו, אות ב.}}.<br /> <br /> אלא שדרגה זו אינה כלל &quot;אור&quot;, אלא רק '''יכולת''' להאיר.<br /> <br /> ==&quot;יכולת&quot; בשם המושאל==<br /> במקומות רבים בחסידות מושאל המושג המקורי של 'יכולת' לשני עניינים פרטיים שגם בהם אנו מוצאים מעין מעבר מאחדות פשוטה לריבוי.<br /> <br /> ;א. עשר ספירות הגנוזות<br /> כיצד יתכן שמאור אין סוף שלפני הצמצום (שהוא אור פשוט) יתהוו עשר ספירות? מוסבר בזה שאכן עשר הספירות שבו שונות ונעלות ומובדלות מכמה וכמה בחינות מהספירות שאחרי הצמצום, ועד שאינן כלל &quot;מציאות&quot; בפני עצמן אלא רק '''יכולת''' לעשר ספירות, שיכולות להתהוות מהן '''אחרי''' הצמצום{{הערה|ספר הערכים ח&quot;ג, אור אין סוף – ספירות שבו, אות ה'.}}.<br /> <br /> ולעניין זה 'יכולת' אינה באור &quot;הכלול בעצמותו&quot; אלא באור שכבר נמשך (אור אין סוף שלפני הצמצום). היינו, דלמרות שדרגה זו הינה כבר &quot;מציאות&quot; לגבי האור הכלול בעצמותו{{הערה|ועד כדי כך שאור הכלול בעצמותו '''שולל''' דרגה זו, והוא רק &quot;יכול&quot; להוציאה או שלא להוציאה}}, הנה לגבי האור שאחרי הצמצום ובפרט לגבי עשר הספירות היא נחשבת לאחדות פשוטה ורק &quot;יכולה&quot; להוציא עשר ספירות (ולא מוכרחת בזה).<br /> <br /> ;ב. אדם קדמון/ נפש נושא כוחות<br /> בדרגה נמוכה עוד יותר מובא מושג ה&quot;יכולת&quot; כדי להסביר כיצד נמשכים העולמות מדרגת אדם קדמון, וכיצד נמשכים כוחות הנפש מעצם הנפש. דהאופן בו כלולים כל פרטי העולמות בא&quot;ק אינו שיש שם מקור להם אלא רק זה שיש ביכולתו להוציאם, וכדוגמת עצם הנפש לעומת כוחות הנפש (שכל ומידות).<br /> <br /> תורת החסידות מכנה דרגה זו בשם &quot;נפש נושא כוחות&quot;, לומר שבבחינה זו אין שום עניין מלבד הנפש עצמה (גם לא עניין המיוחד עם הנפש), כי זה שהנפש נושא כוחות הוא רק '''יכולת''' הנפש{{הערה|ספר הערכים חב&quot;ד ח&quot;ג, &quot;אור אין סוף – ספירות שבו&quot;, אות ג בהערה 75 (ובפרט בבמילואים להערה זו בחלק ד' עמ' תרטו) - שם נתבאר, וגם נסמנו המאמרים המדברים בזה.}}.<br /> <br /> ולגבי עניין זה משייכים את ה&quot;יכולת&quot; לא&quot;ק (או לדרגת הנפש כפי שהיא &quot;נושאת כוחות&quot;), למרות שלגבי אור אין סוף שלפני הצמצום דרגה זו היא כבר &quot;מציאות ממש&quot;.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]</div>

Mdafula