מיגו - היסטוריית גרסאות

נסיעה לרבי ב־17:03, 25 במרץ 2026

2026-03-25T17:03:14Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־20:03, 25 במרץ 2026
שורה 1:		שורה 1:
	{{עריכה\|מנוסח בלשון תורני ולא מובן}}		{{עריכה\|כל הערך=כן\|מנוסח בלשון תורני ולא מובן}}
	'''מיגו''' היא מין טענה הנטענת בבית דין, מכח טענה אחרת (למשל: בויכוח על קרקע מסויימת, בה נטענת בעלות מכח [[ירושה]], אף על פי שאין כל ראיה לכך, מכיון שיש אפשרות לטעון באותה קרקע טענת "לקוח היא בידי" כלומר טענה שקניתיה מאדם אחר).		'''מיגו''' היא מין טענה הנטענת בבית דין, מכח טענה אחרת (למשל: בויכוח על קרקע מסויימת, בה נטענת בעלות מכח [[ירושה]], אף על פי שאין כל ראיה לכך, מכיון שיש אפשרות לטעון באותה קרקע טענת "לקוח היא בידי" כלומר טענה שקניתיה מאדם אחר).

שורה 12:		שורה 12:

	יש הגדירו את דין המיגו ככוח מוחזק, שהרי מכיון שיכול היה לומר טענה אחרת ובכוחו לזכות בנכסים, דינו כ"מוחזק", - אדם שהנכסים ברשותו, שהרי רוחנית הנכסים ברשותו ובכוחו, ומכח הכלל הידוע של "המוציא מחבירו" הוא זוכה בנכסים{{הערה\|רבי [[יעקב ישראל קנייבסקי]] בספרו קהילות יעקב, ורבי [[שמעון יהודה שקאפ]] בחידושיו על [[מסכת בבא מציעא]].}}.		יש הגדירו את דין המיגו ככוח מוחזק, שהרי מכיון שיכול היה לומר טענה אחרת ובכוחו לזכות בנכסים, דינו כ"מוחזק", - אדם שהנכסים ברשותו, שהרי רוחנית הנכסים ברשותו ובכוחו, ומכח הכלל הידוע של "המוציא מחבירו" הוא זוכה בנכסים{{הערה\|רבי [[יעקב ישראל קנייבסקי]] בספרו קהילות יעקב, ורבי [[שמעון יהודה שקאפ]] בחידושיו על [[מסכת בבא מציעא]].}}.

	== על פי חסידות ==		== על פי חסידות ==
	סברא זו מחברת למעשה בין [[פנימיות התורה]] ל[[נגלה דתורה\|נגלות התורה]]{{מקור}}. מכיון שסברת המיגו היא נתינת כוח לבן אדם מכח טענה '''שלא טען''' אלא '''שביכולתו''' לטעון. היסוד המונח בכך היא שכאשר בן אדם טוען לבעלות, ויש לו ראיה מסויימת לבעלותו שמכוחה הוא יכול לנצח בדין התורה, אזי כבר לפני שהציג את הראיה אנו רואים את החפץ כאילו בבעלותו, ומכיון שכך כאשר הוא טוען טענה אחרת של בעלות, שלאותה טענה מסויימת אין לו ראיה כלל, אנו עדיין רואים אותו כבעלים על החפץ, ולא ניתן להוציא ממנו ללא ראיה.		סברא זו מחברת למעשה בין [[פנימיות התורה]] ל[[נגלה דתורה\|נגלות התורה]]{{מקור}}. מכיון שסברת המיגו היא נתינת כוח לבן אדם מכח טענה '''שלא טען''' אלא '''שביכולתו''' לטעון. היסוד המונח בכך היא שכאשר בן אדם טוען לבעלות, ויש לו ראיה מסויימת לבעלותו שמכוחה הוא יכול לנצח בדין התורה, אזי כבר לפני שהציג את הראיה אנו רואים את החפץ כאילו בבעלותו, ומכיון שכך כאשר הוא טוען טענה אחרת של בעלות, שלאותה טענה מסויימת אין לו ראיה כלל, אנו עדיין רואים אותו כבעלים על החפץ, ולא ניתן להוציא ממנו ללא ראיה.

	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}
	[[קטגוריה:חושן משפט]]		[[קטגוריה:חושן משפט]]

שנות חיים ב־18:10, 9 במרץ 2026

2026-03-09T18:10:21Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־21:10, 9 במרץ 2026
שורה 3:		שורה 3:

	סברת ה'''מיגו''' היא אחת מהסברות העמוקות ביותר ב[[תורת הנגלה]].		סברת ה'''מיגו''' היא אחת מהסברות העמוקות ביותר ב[[תורת הנגלה]].
	כאשר הרב [[אברהם סופר]], נכדו של ה[[חתם סופר]] ביקר אצל [[הרבי]], הוא אמר לו כי מקובל בידו דור אחר דור מזקנו החתם סופר, כי סודות התורה מהעמוקים ביותר, טמונים בחלק התורה של מיגו. הרבי הגיב כי גם בידו מקובל כך{{הערה\|1=כך גם סיפר הרב [[יוסף יצחק וילשנסקי]].}}.		כאשר הרב [[אברהם סופר]], נכדו של ה[[חתם סופר]] ביקר אצל [[הרבי]], הוא אמר לו כי '''מקובל בידו דור אחר דור מזקנו החתם סופר''', כי '''סודות התורה מהעמוקים ביותר, טמונים בחלק התורה של מיגו'''. הרבי הגיב כי גם בידו מקובל כך{{הערה\|1=כך גם סיפר הרב [[יוסף יצחק וילשנסקי]].}}.

	==דוגמאות למיגו בגמרא==		==דוגמאות למיגו בגמרא==

שנות חיים ב־18:09, 9 במרץ 2026

2026-03-09T18:09:36Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־21:09, 9 במרץ 2026
שורה 2:		שורה 2:
	'''מיגו''' היא מין טענה הנטענת בבית דין, מכח טענה אחרת (למשל: בויכוח על קרקע מסויימת, בה נטענת בעלות מכח [[ירושה]], אף על פי שאין כל ראיה לכך, מכיון שיש אפשרות לטעון באותה קרקע טענת "לקוח היא בידי" כלומר טענה שקניתיה מאדם אחר).		'''מיגו''' היא מין טענה הנטענת בבית דין, מכח טענה אחרת (למשל: בויכוח על קרקע מסויימת, בה נטענת בעלות מכח [[ירושה]], אף על פי שאין כל ראיה לכך, מכיון שיש אפשרות לטעון באותה קרקע טענת "לקוח היא בידי" כלומר טענה שקניתיה מאדם אחר).

	סברת ~~המיגו~~ היא אחת מהסברות העמוקות ביותר ב[[תורת הנגלה]].		סברת ה'''מיגו''' היא אחת מהסברות העמוקות ביותר ב[[תורת הנגלה]].
	כאשר הרב [[אברהם סופר]], נכדו של ה[[חתם סופר]] ביקר אצל [[הרבי]], הוא אמר לו כי מקובל בידו דור אחר דור מזקנו החתם סופר, כי סודות התורה מהעמוקים ביותר, טמונים בחלק התורה של מיגו. הרבי הגיב כי גם בידו מקובל כך{{הערה\|1=כך גם סיפר הרב [[יוסף יצחק וילשנסקי]].}}.		כאשר הרב [[אברהם סופר]], נכדו של ה[[חתם סופר]] ביקר אצל [[הרבי]], הוא אמר לו כי מקובל בידו דור אחר דור מזקנו החתם סופר, כי סודות התורה מהעמוקים ביותר, טמונים בחלק התורה של מיגו. הרבי הגיב כי גם בידו מקובל כך{{הערה\|1=כך גם סיפר הרב [[יוסף יצחק וילשנסקי]].}}.

ב. א. א. ב־21:06, 22 בנובמבר 2022

2022-11-22T21:06:54Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־00:06, 23 בנובמבר 2022
שורה 1:		שורה 1:
			{{עריכה\|מנוסח בלשון תורני ולא מובן}}
	'''מיגו''' היא מין טענה הנטענת בבית דין, מכח טענה אחרת (למשל: בויכוח על קרקע מסויימת, בה נטענת בעלות מכח [[ירושה]], אף על פי שאין כל ראיה לכך, מכיון שיש אפשרות לטעון באותה קרקע טענת "לקוח היא בידי" כלומר טענה שקניתיה מאדם אחר).		'''מיגו''' היא מין טענה הנטענת בבית דין, מכח טענה אחרת (למשל: בויכוח על קרקע מסויימת, בה נטענת בעלות מכח [[ירושה]], אף על פי שאין כל ראיה לכך, מכיון שיש אפשרות לטעון באותה קרקע טענת "לקוח היא בידי" כלומר טענה שקניתיה מאדם אחר).

	סברת המיגו היא אחת מהסברות העמוקות ביותר ב[[תורת הנגלה]].		סברת המיגו היא אחת מהסברות העמוקות ביותר ב[[תורת הנגלה]].
	כאשר הרב [[אברהם סופר]], נכדו של ה[[חתם סופר]] ביקר אצל [[הרבי]], הוא אמר לו כי מקובל בידו דור אחר דור מזקנו החתם סופר, כי סודות התורה מהעמוקים ביותר, טמונים בחלק התורה של מיגו. הרבי הגיב כי גם בידו מקובל כך{{הערה\|1=כך גם סיפר הרב [[יוסף יצחק וילשנסקי]].}}.		כאשר הרב [[אברהם סופר]], נכדו של ה[[חתם סופר]] ביקר אצל [[הרבי]], הוא אמר לו כי מקובל בידו דור אחר דור מזקנו החתם סופר, כי סודות התורה מהעמוקים ביותר, טמונים בחלק התורה של מיגו. הרבי הגיב כי גם בידו מקובל כך{{הערה\|1=כך גם סיפר הרב [[יוסף יצחק וילשנסקי]].}}.

	==דוגמאות למיגו בגמרא==		==דוגמאות למיגו בגמרא==
	דוגמא אחת לדין מיגו ב[[מסכת בבא בתרא]] לה, ב: ישנה הלכה, כי אדם שהתגורר שלשה שנים בקרקע מסויימת, הרי הקרקע בחזקתו. כלל נוסף יש, כי לגוי אין כלל את כח ה[[חזקת ג' שנים]] (ראיה המתבססת על חזקתו של אדם בקרקע בתקופה של שלושה שנים), ואם אדם טוען שקנה קרקע מגוי, שזו היא ראייתו היחידה, כמובן שגם ליהודי אין חזקה. אבל במקרה שהיהודי עצמו היה בקרקע במשך שלושה שנים, ונמצא שיכול היה מכח אותה חזקה לטעון שהקרקע שלו, אז גם אם טוען טענה אחרת, למשל שקנאה מהגוי והוא עצמו עד לכך שהגוי קנה את הקרקע מהיהודי, אזי טענה זו נחשבת לטענה חזקה.		דוגמא אחת לדין מיגו ב[[מסכת בבא בתרא]] לה, ב: ישנה הלכה, כי אדם שהתגורר שלשה שנים בקרקע מסויימת, הרי הקרקע בחזקתו. כלל נוסף יש, כי לגוי אין כלל את כח ה[[חזקת ג' שנים]] (ראיה המתבססת על חזקתו של אדם בקרקע בתקופה של שלושה שנים), ואם אדם טוען שקנה קרקע מגוי, שזו היא ראייתו היחידה, כמובן שגם ליהודי אין חזקה. אבל במקרה שהיהודי עצמו היה בקרקע במשך שלושה שנים, ונמצא שיכול היה מכח אותה חזקה לטעון שהקרקע שלו, אז גם אם טוען טענה אחרת, למשל שקנאה מהגוי והוא עצמו עד לכך שהגוי קנה את הקרקע מהיהודי, אזי טענה זו נחשבת לטענה חזקה.

ב. א. א. ב־21:06, 22 בנובמבר 2022

2022-11-22T21:06:06Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־00:06, 23 בנובמבר 2022
שורה 10:		שורה 10:

	יש הגדירו את דין המיגו ככוח מוחזק, שהרי מכיון שיכול היה לומר טענה אחרת ובכוחו לזכות בנכסים, דינו כ"מוחזק", - אדם שהנכסים ברשותו, שהרי רוחנית הנכסים ברשותו ובכוחו, ומכח הכלל הידוע של "המוציא מחבירו" הוא זוכה בנכסים{{הערה\|רבי [[יעקב ישראל קנייבסקי]] בספרו קהילות יעקב, ורבי [[שמעון יהודה שקאפ]] בחידושיו על [[מסכת בבא מציעא]].}}.		יש הגדירו את דין המיגו ככוח מוחזק, שהרי מכיון שיכול היה לומר טענה אחרת ובכוחו לזכות בנכסים, דינו כ"מוחזק", - אדם שהנכסים ברשותו, שהרי רוחנית הנכסים ברשותו ובכוחו, ומכח הכלל הידוע של "המוציא מחבירו" הוא זוכה בנכסים{{הערה\|רבי [[יעקב ישראל קנייבסקי]] בספרו קהילות יעקב, ורבי [[שמעון יהודה שקאפ]] בחידושיו על [[מסכת בבא מציעא]].}}.
			== על פי חסידות ==
	סברא זו מחברת למעשה בין [[פנימיות התורה]] ל[[נגלה דתורה\|נגלות התורה]]{{מקור}}. מכיון שסברת המיגו היא נתינת כוח לבן אדם מכח טענה '''שלא טען''' אלא '''שביכולתו''' לטעון. היסוד המונח בכך היא שכאשר בן אדם טוען לבעלות, ויש לו ראיה מסויימת לבעלותו שמכוחה הוא יכול לנצח בדין התורה, אזי כבר לפני שהציג את הראיה אנו רואים את החפץ כאילו בבעלותו, ומכיון שכך כאשר הוא טוען טענה אחרת של בעלות, שלאותה טענה מסויימת אין לו ראיה כלל, אנו עדיין רואים אותו כבעלים על החפץ, ולא ניתן להוציא ממנו ללא ראיה.		סברא זו מחברת למעשה בין [[פנימיות התורה]] ל[[נגלה דתורה\|נגלות התורה]]{{מקור}}. מכיון שסברת המיגו היא נתינת כוח לבן אדם מכח טענה '''שלא טען''' אלא '''שביכולתו''' לטעון. היסוד המונח בכך היא שכאשר בן אדם טוען לבעלות, ויש לו ראיה מסויימת לבעלותו שמכוחה הוא יכול לנצח בדין התורה, אזי כבר לפני שהציג את הראיה אנו רואים את החפץ כאילו בבעלותו, ומכיון שכך כאשר הוא טוען טענה אחרת של בעלות, שלאותה טענה מסויימת אין לו ראיה כלל, אנו עדיין רואים אותו כבעלים על החפץ, ולא ניתן להוציא ממנו ללא ראיה.
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}
	[[קטגוריה:חושן משפט]]		[[קטגוריה:חושן משפט]]

החייל: הגהה

2022-08-22T14:33:03Z

הגהה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־17:33, 22 באוגוסט 2022
שורה 1:		שורה 1:
	'''מיגו''' היא מין טענה הנטענת בבית דין, מכח טענה אחרת (למשל: בויכוח על קרקע מסויימת, בה נטענת בעלות מכח [[ירושה]], ~~למרות~~ שאין כל ראיה לכך, מכיון שיש אפשרות לטעון באותה קרקע טענת "לקוח היא בידי" כלומר טענה שקניתיה מאדם אחר).		'''מיגו''' היא מין טענה הנטענת בבית דין, מכח טענה אחרת (למשל: בויכוח על קרקע מסויימת, בה נטענת בעלות מכח [[ירושה]], אף על פי שאין כל ראיה לכך, מכיון שיש אפשרות לטעון באותה קרקע טענת "לקוח היא בידי" כלומר טענה שקניתיה מאדם אחר).

	סברת המיגו היא אחת מהסברות העמוקות ביותר ב[[תורת הנגלה]].		סברת המיגו היא אחת מהסברות העמוקות ביותר ב[[תורת הנגלה]].
	כאשר הרב [[אברהם סופר]], נכדו של ה[[חתם סופר]] ביקר אצל [[הרבי]], הוא אמר לו כי מקובל בידו דור אחר דור מזקנו החתם סופר, כי סודות התורה מהעמוקים ביותר, טמונים בחלק התורה של מיגו. הרבי הגיב כי גם בידו מקובל כך{{הערה\|1=כך גם סיפר הרב [[יוסף יצחק וילשנסקי]].}}.		כאשר הרב [[אברהם סופר]], נכדו של ה[[חתם סופר]] ביקר אצל [[הרבי]], הוא אמר לו כי מקובל בידו דור אחר דור מזקנו החתם סופר, כי סודות התורה מהעמוקים ביותר, טמונים בחלק התורה של מיגו. הרבי הגיב כי גם בידו מקובל כך{{הערה\|1=כך גם סיפר הרב [[יוסף יצחק וילשנסקי]].}}.
	==דוגמאות למיגו בגמרא==		==דוגמאות למיגו בגמרא==
שורה 7:		שורה 7:

	==הסברות לדין זה==		==הסברות לדין זה==
	מלבד היסוד של "מה לי לשקר" המוזכר בגמרא בתור בירור ואומדנא כי האדם אינו שקרן, שהרי יכול היה לומר טענה טובה יותר, ישנו גם מהלך ידוע המוזכר רבות באחרונים ובראשם בעל הברוך טעם{{הערה\|חותנו של רבי [[חיים מצאנז]].}}, שמיגו הוא כח בהלכות טוען ונטען, שיכול אדם להשתמש בכוחו של הטענה אותה יכול היה לומר, ולהשתמש בה בטענה העכשווית{{הערה\|רבי [[אלחנן וסרמן]], קובץ שיעורים ח"ב{{מקור\|צריך מקור יותר מדוייק}}.}}.		מלבד היסוד של "מה לי לשקר" המוזכר בגמרא בתור בירור ואומדנא כי האדם אינו שקרן, שהרי יכול היה לומר טענה טובה יותר, ישנו גם מהלך ידוע המוזכר רבות באחרונים ובראשם בעל הברוך טעם{{הערה\|חותנו של רבי [[חיים מצאנז]].}}, שמיגו הוא כח בהלכות טוען ונטען, שיכול אדם להשתמש בכוחו של הטענה אותה יכול היה לומר, ולהשתמש בה בטענה העכשווית{{הערה\|רבי [[אלחנן וסרמן]], קובץ שיעורים ח"ב{{מקור\|צריך מקור יותר מדוייק}}.}}.

	יש הגדירו את דין המיגו ככוח מוחזק, שהרי מכיון שיכול היה לומר טענה אחרת ובכוחו לזכות בנכסים, דינו כ"מוחזק", - אדם שהנכסים ברשותו, שהרי רוחנית הנכסים ברשותו ובכוחו, ומכח הכלל הידוע של "המוציא מחבירו" הוא זוכה בנכסים{{הערה\|רבי [[יעקב ישראל קנייבסקי]] בספרו קהילות יעקב, ורבי [[שמעון יהודה שקאפ]] בחידושיו על [[מסכת בבא מציעא]].}}.		יש הגדירו את דין המיגו ככוח מוחזק, שהרי מכיון שיכול היה לומר טענה אחרת ובכוחו לזכות בנכסים, דינו כ"מוחזק", - אדם שהנכסים ברשותו, שהרי רוחנית הנכסים ברשותו ובכוחו, ומכח הכלל הידוע של "המוציא מחבירו" הוא זוכה בנכסים{{הערה\|רבי [[יעקב ישראל קנייבסקי]] בספרו קהילות יעקב, ורבי [[שמעון יהודה שקאפ]] בחידושיו על [[מסכת בבא מציעא]].}}.

בנציון: /* הסברות לדין זה */

2021-04-21T00:59:39Z

הסברות לדין זה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־03:59, 21 באפריל 2021
שורה 11:		שורה 11:
	יש הגדירו את דין המיגו ככוח מוחזק, שהרי מכיון שיכול היה לומר טענה אחרת ובכוחו לזכות בנכסים, דינו כ"מוחזק", - אדם שהנכסים ברשותו, שהרי רוחנית הנכסים ברשותו ובכוחו, ומכח הכלל הידוע של "המוציא מחבירו" הוא זוכה בנכסים{{הערה\|רבי [[יעקב ישראל קנייבסקי]] בספרו קהילות יעקב, ורבי [[שמעון יהודה שקאפ]] בחידושיו על [[מסכת בבא מציעא]].}}.		יש הגדירו את דין המיגו ככוח מוחזק, שהרי מכיון שיכול היה לומר טענה אחרת ובכוחו לזכות בנכסים, דינו כ"מוחזק", - אדם שהנכסים ברשותו, שהרי רוחנית הנכסים ברשותו ובכוחו, ומכח הכלל הידוע של "המוציא מחבירו" הוא זוכה בנכסים{{הערה\|רבי [[יעקב ישראל קנייבסקי]] בספרו קהילות יעקב, ורבי [[שמעון יהודה שקאפ]] בחידושיו על [[מסכת בבא מציעא]].}}.

	סברא זו מחברת למעשה בין פנימיות התורה ~~לנגלות~~ התורה. מכיון שסברת המיגו היא נתינת כוח לבן אדם מכח טענה '''שלא טען''' אלא '''שביכולתו''' לטעון. היסוד המונח בכך היא שכאשר בן אדם טוען לבעלות, ויש לו ראיה מסויימת לבעלותו שמכוחה הוא יכול לנצח בדין התורה, אזי כבר לפני שהציג את הראיה אנו רואים את החפץ כאילו בבעלותו, ומכיון שכך כאשר הוא טוען טענה אחרת של בעלות, שלאותה טענה מסויימת אין לו ראיה כלל, אנו עדיין רואים אותו כבעלים על החפץ, ולא ניתן להוציא ממנו ללא ראיה.		סברא זו מחברת למעשה בין [[פנימיות התורה]] ל[[נגלה דתורה\|נגלות התורה]]{{מקור}}. מכיון שסברת המיגו היא נתינת כוח לבן אדם מכח טענה '''שלא טען''' אלא '''שביכולתו''' לטעון. היסוד המונח בכך היא שכאשר בן אדם טוען לבעלות, ויש לו ראיה מסויימת לבעלותו שמכוחה הוא יכול לנצח בדין התורה, אזי כבר לפני שהציג את הראיה אנו רואים את החפץ כאילו בבעלותו, ומכיון שכך כאשר הוא טוען טענה אחרת של בעלות, שלאותה טענה מסויימת אין לו ראיה כלל, אנו עדיין רואים אותו כבעלים על החפץ, ולא ניתן להוציא ממנו ללא ראיה.
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}
	[[קטגוריה:חושן משפט]]		[[קטגוריה:חושן משפט]]

חלוקה בוט: החלפת טקסט – "{{הערות שוליים|}}" ב־"{{הערות שוליים}}"

2021-03-03T20:14:40Z

החלפת טקסט – "{{הערות שוליים|}}" ב־"{{הערות שוליים}}"

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־23:14, 3 במרץ 2021
שורה 12:		שורה 12:

	סברא זו מחברת למעשה בין פנימיות התורה לנגלות התורה. מכיון שסברת המיגו היא נתינת כוח לבן אדם מכח טענה '''שלא טען''' אלא '''שביכולתו''' לטעון. היסוד המונח בכך היא שכאשר בן אדם טוען לבעלות, ויש לו ראיה מסויימת לבעלותו שמכוחה הוא יכול לנצח בדין התורה, אזי כבר לפני שהציג את הראיה אנו רואים את החפץ כאילו בבעלותו, ומכיון שכך כאשר הוא טוען טענה אחרת של בעלות, שלאותה טענה מסויימת אין לו ראיה כלל, אנו עדיין רואים אותו כבעלים על החפץ, ולא ניתן להוציא ממנו ללא ראיה.		סברא זו מחברת למעשה בין פנימיות התורה לנגלות התורה. מכיון שסברת המיגו היא נתינת כוח לבן אדם מכח טענה '''שלא טען''' אלא '''שביכולתו''' לטעון. היסוד המונח בכך היא שכאשר בן אדם טוען לבעלות, ויש לו ראיה מסויימת לבעלותו שמכוחה הוא יכול לנצח בדין התורה, אזי כבר לפני שהציג את הראיה אנו רואים את החפץ כאילו בבעלותו, ומכיון שכך כאשר הוא טוען טענה אחרת של בעלות, שלאותה טענה מסויימת אין לו ראיה כלל, אנו עדיין רואים אותו כבעלים על החפץ, ולא ניתן להוציא ממנו ללא ראיה.
	{{הערות שוליים\|}}		{{הערות שוליים}}
	[[קטגוריה:חושן משפט]]		[[קטגוריה:חושן משפט]]

בנציון: /* הסברות לדין זה */

2021-03-02T05:54:04Z

הסברות לדין זה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:54, 2 במרץ 2021
שורה 9:		שורה 9:
	מלבד היסוד של "מה לי לשקר" המוזכר בגמרא בתור בירור ואומדנא כי האדם אינו שקרן, שהרי יכול היה לומר טענה טובה יותר, ישנו גם מהלך ידוע המוזכר רבות באחרונים ובראשם בעל הברוך טעם{{הערה\|חותנו של רבי [[חיים מצאנז]].}}, שמיגו הוא כח בהלכות טוען ונטען, שיכול אדם להשתמש בכוחו של הטענה אותה יכול היה לומר, ולהשתמש בה בטענה העכשווית{{הערה\|רבי [[אלחנן וסרמן]], קובץ שיעורים ח"ב{{מקור\|צריך מקור יותר מדוייק}}.}}.		מלבד היסוד של "מה לי לשקר" המוזכר בגמרא בתור בירור ואומדנא כי האדם אינו שקרן, שהרי יכול היה לומר טענה טובה יותר, ישנו גם מהלך ידוע המוזכר רבות באחרונים ובראשם בעל הברוך טעם{{הערה\|חותנו של רבי [[חיים מצאנז]].}}, שמיגו הוא כח בהלכות טוען ונטען, שיכול אדם להשתמש בכוחו של הטענה אותה יכול היה לומר, ולהשתמש בה בטענה העכשווית{{הערה\|רבי [[אלחנן וסרמן]], קובץ שיעורים ח"ב{{מקור\|צריך מקור יותר מדוייק}}.}}.

	יש הגדירו את דין המיגו ככוח מוחזק, שהרי מכיון שיכול היה לומר טענה אחרת ובכוחו לזכות בנכסים, דינו כ"מוחזק", - אדם שהנכסים ברשותו, שהרי רוחנית הנכסים ברשותו ובכוחו, ומכח הכלל הידוע של "המוציא מחבירו" הוא זוכה בנכסים.{{הערה\|רבי [[יעקב ישראל קנייבסקי]] בספרו קהילות יעקב, ורבי [[שמעון יהודה שקאפ]] בחידושיו על [[מסכת בבא מציעא]].}}.		יש הגדירו את דין המיגו ככוח מוחזק, שהרי מכיון שיכול היה לומר טענה אחרת ובכוחו לזכות בנכסים, דינו כ"מוחזק", - אדם שהנכסים ברשותו, שהרי רוחנית הנכסים ברשותו ובכוחו, ומכח הכלל הידוע של "המוציא מחבירו" הוא זוכה בנכסים{{הערה\|רבי [[יעקב ישראל קנייבסקי]] בספרו קהילות יעקב, ורבי [[שמעון יהודה שקאפ]] בחידושיו על [[מסכת בבא מציעא]].}}.

	סברא זו מחברת למעשה בין פנימיות התורה לנגלות התורה. מכיון שסברת המיגו היא נתינת כוח לבן אדם מכח טענה '''שלא טען''' אלא '''שביכולתו''' לטעון. היסוד המונח בכך היא שכאשר בן אדם טוען לבעלות, ויש לו ראיה מסויימת לבעלותו שמכוחה הוא יכול לנצח בדין התורה, אזי כבר לפני שהציג את הראיה אנו רואים את החפץ כאילו בבעלותו, ומכיון שכך כאשר הוא טוען טענה אחרת של בעלות, שלאותה טענה מסויימת אין לו ראיה כלל, אנו עדיין רואים אותו כבעלים על החפץ, ולא ניתן להוציא ממנו ללא ראיה.		סברא זו מחברת למעשה בין פנימיות התורה לנגלות התורה. מכיון שסברת המיגו היא נתינת כוח לבן אדם מכח טענה '''שלא טען''' אלא '''שביכולתו''' לטעון. היסוד המונח בכך היא שכאשר בן אדם טוען לבעלות, ויש לו ראיה מסויימת לבעלותו שמכוחה הוא יכול לנצח בדין התורה, אזי כבר לפני שהציג את הראיה אנו רואים את החפץ כאילו בבעלותו, ומכיון שכך כאשר הוא טוען טענה אחרת של בעלות, שלאותה טענה מסויימת אין לו ראיה כלל, אנו עדיין רואים אותו כבעלים על החפץ, ולא ניתן להוציא ממנו ללא ראיה.
	{{הערות שוליים\|}}		{{הערות שוליים\|}}
	[[קטגוריה:חושן משפט]]		[[קטגוריה:חושן משפט]]

בנציון: /* הסברות לדין זה */

2021-03-02T05:53:18Z

הסברות לדין זה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:53, 2 במרץ 2021
שורה 7:		שורה 7:

	==הסברות לדין זה==		==הסברות לדין זה==
	מלבד היסוד של "מה לי לשקר" המוזכר בגמרא בתור בירור ואומדנא כי האדם אינו שקרן, שהרי יכול היה לומר טענה טובה יותר, ישנו גם מהלך ידוע המוזכר רבות באחרונים ובראשם בעל הברוך טעם{{הערה\|חותנו של רבי [[חיים מצאנז]].}}, שמיגו הוא כח בהלכות טוען ונטען, שיכול אדם להשתמש בכוחו של הטענה אותה יכול היה לומר, ולהשתמש בה בטענה העכשווית.{{הערה\|רבי [[אלחנן וסרמן]], קובץ שיעורים ח"ב.}}		מלבד היסוד של "מה לי לשקר" המוזכר בגמרא בתור בירור ואומדנא כי האדם אינו שקרן, שהרי יכול היה לומר טענה טובה יותר, ישנו גם מהלך ידוע המוזכר רבות באחרונים ובראשם בעל הברוך טעם{{הערה\|חותנו של רבי [[חיים מצאנז]].}}, שמיגו הוא כח בהלכות טוען ונטען, שיכול אדם להשתמש בכוחו של הטענה אותה יכול היה לומר, ולהשתמש בה בטענה העכשווית{{הערה\|רבי [[אלחנן וסרמן]], קובץ שיעורים ח"ב{{מקור\|צריך מקור יותר מדוייק}}.}}.

	יש הגדירו את דין המיגו ככוח מוחזק, שהרי מכיון שיכול היה לומר טענה אחרת ובכוחו לזכות בנכסים, דינו כ"מוחזק", - אדם שהנכסים ברשותו, שהרי רוחנית הנכסים ברשותו ובכוחו, ומכח הכלל הידוע של "המוציא מחבירו" הוא זוכה בנכסים.{{הערה\|רבי [[יעקב ישראל קנייבסקי]] בספרו קהילות יעקב, ורבי [[שמעון יהודה שקאפ]] בחידושיו על [[מסכת בבא מציעא]].}}.		יש הגדירו את דין המיגו ככוח מוחזק, שהרי מכיון שיכול היה לומר טענה אחרת ובכוחו לזכות בנכסים, דינו כ"מוחזק", - אדם שהנכסים ברשותו, שהרי רוחנית הנכסים ברשותו ובכוחו, ומכח הכלל הידוע של "המוציא מחבירו" הוא זוכה בנכסים.{{הערה\|רבי [[יעקב ישראל קנייבסקי]] בספרו קהילות יעקב, ורבי [[שמעון יהודה שקאפ]] בחידושיו על [[מסכת בבא מציעא]].}}.