מלח – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

חזותיקוד ויקי

גרסה אחרונה מ־09:08, 15 באפריל 2026

מלח הוא חומר שמקורו במים ומשתמשים בו לתיבול מאכלים אחרים.

בסעודה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בסעודה יש עניין שיהיה מלח על השולחן כשמברכים המוציא^[1] עד אחרי ברכת המזון^[2].

לפני אכילת הדגים בכל סעודות יום-טוב, ואולי גם בכל פעם שאוכל דגים, הרבי מכסה את הדג בשכבת מלח עבה^[3].

כאשר נשאל פעם לפשר הנהגה זו נראה היה הרבי כמתחמק, באומרו "כך ערֵב יותר" (ס'איז געשמאַקער אַזוי"^[4]. שמועה נוספת מספרת כי פעם הסביר שבמהלך מלחמת העולם השנייה התחבא פעם במפעל מלח.

ויש אומרים כי הרבי החל בהנהגה זו כשראה בספרו של הרב הקדוש ר' שמשון מאוסטרופולי כי יש לנהוג כן.

בסיום הסעודה

כתב אדמו"ר הזקן בשולחנו סימן קעט סעיף ח: "אחר כל אכילתך אכול מלח... אכל כל מאכל ולא אכל מלח... ידאג..." ["ועכשיו לא נהגו כלל באכילת מלח אחר הסעודה ואין ניזוקין מפני שנשתנו הטבעים"].

אמנם כפי הנראה אכן נוהג הרבי לטבול תמיד [נוסף לתחילת הסעודה] גם בסיום הסעודה. וכך מובא בהנהגות שנרשמו בליל ב' דחג הסוכות תשי"א^[5]: בסיום הסעודה נוהג לטבול ג' חתיכות חלה במלח ג' פעמים. כך גם בזיכרונות מתשרי תשכ"א^[6]: בסוף כל סעודה אוכל כ"ק אדמו"ר שליט"א פרוסה קטנה של פת טבול במלח.

בליל הסדר[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרבי כותב ב'הגדה עם ליקוטי טעמים ומנהגים' לגבי טבילת המצה בליל הסדר במלח: "ואינו טובל במלח מפני חיבוב מצווה, שלא יהא תערובות טעם אחר כלל (מהרי"ל, שו"ע רבינו תעה, י) וכן הוא מנהג בית הרב". והרבי מקשה: "וצריך-עיון, שהרי כתב השל"ה שעל-פי כתבי האריז"ל יטבול במלח". וממשיך: "ולהעיר מלקוטי תורה, ביאור לדיבור-המתחיל ולא תשבית סעיף ח". [שם נאמר בין השאר: "בעניין חיוב אכילת מצה שהוא תחילת העבודה צריך להיות לחם עוני דווקא, שהוא בחינת אמונה ואתכפיא בלי שום טעם ודעת, ועל כן אין ליתן בה מלח.."].

כל זה באכילת ה'כזיתים', אך בהמשך הסעודה – "היה כ"ק אדמו"ר טובל חתיכת מצה שלוש פעמים במלח ואוכלה... כדרכו בקודש בכל השנה"^[7].

בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

שורש המלח הוא מגבורות דאבא (שהרי הוא יוצא מהמים שמורה על חכמה). ונתבאר בקבלה כי גבורות דאבא כשנכנסים לנה"י דאמא נהפכים הגבורות להיות חסדים דאמא, מכיון שבערך אמא הם נחשבים לחסדים, ולכן המלח ממתק את הבשר שהוא בחינת אמא.

וזהו ענין המלח, שהמלח מפליט הדם (שהוא הפסולת) מן הבשר, שמברר הפסולת מן האוכל, לפי ששרשו מגבורות דאבא שהם המבררים את הרע מהטוב, כמו שכתוב בזוהר "בחכמה אתברירו" (שכל הבירורים הם מכח ספירת החכמה), ולכן כמו שבענין הבירורים אין המברר נתהפך להיות מהות המתברר, כמו"כ במלח אף שבעצמו אין בו טעם עם כל זה הוא פועל טעם בהבשרתבנית:נערה.

שורש המלח הוא בחינת שורש הגבורות, שהוא בחינת קו המדה^[8]. וענין קו המדה שהוא המודד לכל המשכות האורות וכלים איך וכמה יומשך, ולכן צריכים להניח מלח על השולחן להגן מן היסורים כי מפני שהוא שרש כל הגבורות, על כן הוא ממתיק הדינים שאין הגבורות נמתקין אלא בשרשן.

בעבודת ה' - כמו שהמלח גורם צמאון לאוכלו, כך המלח הרוחני שהם גבורות דאבא הוא הגורם צמאון בנפש הבהמית לאלקות ששורש צמאון זה הוא מחכמה^[9], והיא בחינת פנימיות התורה שגורמת צמאון לנפש הבהמית ומזכך אותה לאלקות, מלח אותיות חלם (מלשון רפואה)^[10].

מים התחתונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – מים התחתונים

מבואר במדרש כי כאשר הקב"ה חילק את המים התחתונים מהעליונים בכו המים התחתונים ורצו להיות דבוקים בשרשם העליון שהוא מידת החסד, ואז נכרת להם ברית מלח, דהיינו שיקריבו מהם על כל הקרבנות, כמו שנאמר "על כל קרבנך תקריב מלח".

הליכה על מלח[עריכה | עריכת קוד מקור]

כאשר יורד שלג בני יורק, ביקש הרבי שלא יפנו את השלג בדרך שהוא צריך לעבור באמצעות מלח, ע"מ שהוא לא ידרוך על המלח. בשנת תשפ"ב נבנה חימום תת-קרקעי יחודי בכניסה ל770 בית משיח, ע"מ להקל את פינוי השלג אף ללא השימוש במלח. מפי השמועה, שזה משום שבמהלך מלחמת העולם השנייה התחבא פעם במפעל מלח, והרבי מוקיר טובה כל כך.

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

מליחת קרבנות

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב יהודה שורפין, למה טובלים את החלה במלח? באתר 'בית חב"ד'
הרב מנחם רייצס, מדוע טובלים את הלחם במלח 3 פעמים? ועוד רמזים וגימטריאות לפרשת ויקרא באתר 'בית חב"ד'
נפתלי סילברברג, "אפשר קצת מלח, בבקשה"? באתר 'בית חב"ד'
"על כל קרבנך תקריב מלח", בגליון התקשרות 926, באתר COL.

הערות שוליים

^ רמ"א סימן קסז סעיף ה.
^ כף החיים סימן קפ אות ג.
^ 'אוצר מנהגי חב"ד' (מונדשיין) ניסן עמ' קפד אות קמ.
^ מקדש מלך' כרך ב' עמ' 438.
^ 'המלך במסיבו' כרך ב' עמ' שא.
^ שם עמ' שח
^ אוצר מנהגי חב"ד' ניסן עמ' קפה אות קמג. 'המלך במסיבו' ב' עמ' שכא
^ בוצינא דקרדוניתא כי מלח בגימטריא מזלא, ואבא יונק ממזלא, ושרש מזלא נמשך ממוחא סתימאה שבו מלובש גבורה דעתיק יומין שנקרא בוצינא דקרדוניתא
^ ליקוטי תורה פרשת ויקרא ד א
^ שם הוספות נא, א

[1] רמ"א סימן קסז סעיף ה.

[2] כף החיים סימן קפ אות ג.

[3] 'אוצר מנהגי חב"ד' (מונדשיין) ניסן עמ' קפד אות קמ.

[4] מקדש מלך' כרך ב' עמ' 438.

[5] 'המלך במסיבו' כרך ב' עמ' שא.

[6] שם עמ' שח

[7] אוצר מנהגי חב"ד' ניסן עמ' קפה אות קמג. 'המלך במסיבו' ב' עמ' שכא

[8] בוצינא דקרדוניתא כי מלח בגימטריא מזלא, ואבא יונק ממזלא, ושרש מזלא נמשך ממוחא סתימאה שבו מלובש גבורה דעתיק יומין שנקרא בוצינא דקרדוניתא

[9] ליקוטי תורה פרשת ויקרא ד א

[10] שם הוספות נא, א

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 '''מלח''' הוא חומר שמקורו ב[[מים]] ומשתמשים בו לתיבול מאכלים אחרים.
-ב[[סעודה]] יש עניין שיהיה מלח על השולחן כשמברכים המוציא (רמ"א סימן קסז סעיף ה) עד אחרי ברכת המזון (כף החיים סימן קפ אות ג).
+== בסעודה ==
+ב[[סעודה]] יש עניין שיהיה מלח על השולחן כשמברכים המוציא<ref>רמ"א סימן קסז סעיף ה.</ref> עד אחרי ברכת המזון<ref>כף החיים סימן קפ אות ג.</ref>.
+לפני אכילת הדגים בכל סעודות יום-טוב, ואולי גם בכל פעם שאוכל דגים, הרבי מכסה את הדג בשכבת מלח עבה<ref>'אוצר מנהגי חב"ד' (מונדשיין) ניסן עמ' קפד אות קמ.</ref>.
+כאשר נשאל פעם לפשר הנהגה זו נראה היה הרבי כמתחמק, באומרו "כך ערֵב יותר" (ס'איז געשמאַקער אַזוי"<ref>מקדש מלך' כרך ב' עמ' 438.</ref>. שמועה נוספת מספרת כי פעם הסביר שבמהלך מלחמת העולם השנייה התחבא פעם במפעל מלח.
+ויש אומרים כי הרבי החל בהנהגה זו כשראה בספרו של הרב הקדוש ר' שמשון מאוסטרופולי כי יש לנהוג כן.
+'''בסיום הסעודה'''
+כתב אדמו"ר הזקן בשולחנו סימן קעט סעיף ח: "אחר כל אכילתך אכול מלח... אכל כל מאכל ולא אכל מלח... ידאג..." ["ועכשיו לא נהגו כלל באכילת מלח אחר הסעודה ואין ניזוקין מפני שנשתנו הטבעים"].
+אמנם כפי הנראה אכן נוהג הרבי לטבול תמיד [נוסף לתחילת הסעודה] גם בסיום הסעודה. וכך מובא בהנהגות שנרשמו בליל ב' דחג הסוכות תשי"א<ref>'המלך במסיבו' כרך ב' עמ' שא.</ref>: בסיום הסעודה נוהג לטבול ג' חתיכות חלה במלח ג' פעמים. כך גם בזיכרונות מתשרי תשכ"א<ref>שם עמ' שח</ref>: בסוף כל סעודה אוכל כ"ק אדמו"ר שליט"א פרוסה קטנה של פת טבול במלח.
+==== בליל הסדר ====
+הרבי כותב ב'הגדה עם ליקוטי טעמים ומנהגים' לגבי טבילת המצה בליל הסדר במלח: "ואינו טובל במלח מפני חיבוב מצווה, שלא יהא תערובות טעם אחר כלל (מהרי"ל, שו"ע רבינו תעה, י) וכן הוא מנהג בית הרב".  והרבי מקשה: "וצריך-עיון, שהרי כתב השל"ה שעל-פי כתבי האריז"ל יטבול במלח". וממשיך: "ולהעיר מלקוטי תורה, ביאור לדיבור-המתחיל ולא תשבית סעיף ח". [שם נאמר בין השאר: "בעניין חיוב אכילת מצה שהוא תחילת העבודה צריך להיות לחם עוני דווקא, שהוא בחינת אמונה ואתכפיא בלי שום טעם ודעת, ועל כן אין ליתן בה מלח.."].
+כל זה באכילת ה'כזיתים', אך בהמשך הסעודה – "היה כ"ק אדמו"ר טובל חתיכת מצה שלוש פעמים במלח ואוכלה... כדרכו בקודש בכל השנה"<ref>אוצר מנהגי חב"ד' ניסן עמ' קפה אות קמג. 'המלך במסיבו' ב' עמ' שכא</ref>.
 ==בחסידות==
@@ שורה 15: / שורה 33: @@
 {{ערך מורחב|ערך=[[מים התחתונים]]}}
 מבואר במדרש כי כאשר הקב"ה חילק את המים התחתונים מהעליונים בכו המים התחתונים ורצו להיות דבוקים בשרשם העליון שהוא מידת החסד, ואז נכרת להם ברית מלח, דהיינו שיקריבו מהם על כל הקרבנות, כמו שנאמר {{ציטוטון|על כל קרבנך תקריב מלח}}.
+== הליכה על מלח ==
+כאשר יורד שלג בני יורק, ביקש הרבי שלא יפנו את השלג בדרך שהוא צריך לעבור באמצעות מלח, ע"מ שהוא לא ידרוך על המלח. בשנת תשפ"ב נבנה חימום תת-קרקעי יחודי בכניסה ל770 בית משיח, ע"מ להקל את פינוי השלג אף ללא השימוש במלח. מפי השמועה, שזה משום שבמהלך מלחמת העולם השנייה התחבא פעם במפעל מלח, והרבי מוקיר טובה כל כך.
 ==ראו גם==
@@ שורה 23: / שורה 44: @@
 * הרב מנחם רייצס, '''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3631271 מדוע טובלים את הלחם במלח 3 פעמים? ועוד רמזים וגימטריאות לפרשת ויקרא]''' באתר 'בית חב"ד'
 * נפתלי סילברברג, '''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/662747 "אפשר קצת מלח, בבקשה"?]''' באתר 'בית חב"ד'
+* '''[https://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=8603&CategoryID=1627 "על כל קרבנך תקריב מלח", בגליון התקשרות 926, באתר COL].'''
 {{הערות שוליים}}
 [[קטגוריה:מאכלים ומשקאות]]
 [[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]