אויל

אוויל הוא כינוי לאדם שהולך אחר ההבנה האישית שלו מתוך ביטחון עצמי בהיותו חכם בעיניו, מה שיכול לגרום לו להגיע להבנות מוטעות לחלוטין ואף לנהוג כשוטה ממש.

הרחבה

הביטוי 'אוויל' ו'אוולת', מופיעה בעשרות מקומות בתנ"ך, בעיקר בספר משלי, בהם:

• "דֶּ֣רֶךְ אֱ֭וִיל יָשָׁ֣ר בְּעֵינָ֑יו וְשֹׁמֵ֖עַ לְעֵצָ֣ה חָכָֽם" (משלי יב, טו).
• "מְק֣וֹר חַ֭יִּים שֵׂ֣כֶל בְּעָלָ֑יו וּמוּסַ֖ר אֱוִלִ֣ים אִוֶּֽלֶת" (משלי טז, כב).
• "גַּ֤ם אֱוִ֣יל מַ֭חֲרִישׁ חָכָ֣ם יֵחָשֵׁ֑ב אֹטֵ֖ם שְׂפָתָ֣יו נָבֽוֹן (משלי יז, כב).
• "חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ" (משלי יד, א).
• "לְשׁ֣וֹן חֲ֭כָמִים תֵּיטִ֣יב דָּ֑עַת וּפִ֥י כְ֝סִילִ֗ים יַבִּ֥יעַ אִוֶּֽלֶת" (משלי טו, ב).
• "מֵשִׁ֣יב דָּ֭בָר בְּטֶ֣רֶם יִשְׁמָ֑ע אִוֶּ֥לֶת הִיא־ל֝֗וֹ וּכְלִמָּֽה" (משלי יח, יג).
• "כְּ֭כֶלֶב שָׁ֣ב עַל־קֵא֑וֹ כְּ֝סִ֗יל שׁוֹנֶ֥ה בְאִוַּלְתּֽוֹ" (משלי כו, יא).

כינוי זה, הוא אחד מחמשת הכינויים שבהם מכנה ספר משלי את הטיפש (פתי, כסיל, לץ, בער ואוויל). בתורת החסידות מבואר כי ה"אוויל" אינו רק חסר דעת, אלא מי ששכלו משועבד לרצונותיו העצמיים, דבר הגורם לו לעקשנות ולחוסר יכולת לקבל תוכחה.

בשונה משוטה חסר דעה, לאוויל יש חכמה מסויימת, אך היא גורמת לו להוללות וסכלות כיון שהוא מדמה בעצמו שהאמת היא אך ורק כפי שמונח בשכלו ולא מבין ששכלו והבנתו מוגבלת.

בשל כך, הוא בחינת 'אבא דקליפה', שהיא בחינת החכמה שמצד הסטרא אחרא, וחכמה דקליפה זו נמשכת מעץ הדעת טוב ורע, שהטוב והרע מעורבים זה בזה.

אולת קשורה בלב נער

בדרך הפשט, האוולת קשורה דווקא עם מי שהוא 'נער', כיון שהנער יש בו שכל, אלא שמפני קטנות שכלו בטוח בעצמו, וייתכן שכאשר יזקין יגדל בחכמתו, אך אם ילך אחר קטנות שכלו - יישאר באוולתו.

בפנימיות הענינים, האוולת קשורה דווקא בלב נער, כיון שהיא מערבת בתוכה טוב ורע, חכמה וסכלות, ועץ הדעת טוב ורע קשור במט"ט הנקרא נער.

מטיל ספק בכל דבר

המלבי"ם מפרש ש'אויל' בשיכול אותיות הוא גם תיבת 'אולי', כי האויל מטיל ספקות בכל דבר ולא מוכן לקבל את חוקי החכמה ומטיל בהם ספק, ובשל כך נותר באוולתו.

ראו גם

• חכמה, שכל,

קישורים חיצוניים

• ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק ערך 'אויל', עמוד תצו